הצד הלא-מוכר של יוסף שילוח

03/01/2011 ב- 19:57 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על הצד הלא-מוכר של יוסף שילוח
תגים:

יוסף שילוח, השחקן הנפלא, הלך היום לעולמו בעודו צעיר, אולי כבר לא חייכן, ולבטח נזכור אותו עוד שנים ארוכות מן הדמויות שגילם בסרטיו הרבים. אבל יש צד בלתי מוכר בפעילותו רבת השנים. כשהכרתיו, לפני למעלה מעשרים שנה, הוא היה מעורב מאד בפעילות חברתית למען קידום אוכלוסיית השכונות.

אני גדלתי ולמדתי ביד אליהו, השכונה הגדולה בישראל, ומטעם בית-ספרי השתתפתי בפרויקט סמילנסקי מאז היותי תיכוניסט. יחד עם תלמידים אחרים שנמצאו מתאימים, הגענו לאוניברסיטת תל אביב פעמיים בשבוע, כל אחד לחוג שבחר. היו אלה אחר-הצהריים בימי חול, וכל שישי בבוקר במשך ארבע שנים.

כמצופה מכל נער מטופש התאהבתי במרצה, מבלי שאברר לעצמי מדוע. אחרי התעקשות ממושכת, היא הסכימה שניפגש גם מחוץ לשערי האוניברסיטה. היא סיפרה שהינה פעילה בתנועה שקרויה היתה שח"ר. רציתי להיפגש עימה ביחידות, אך הפצירה בי להביא עימי כמה מחבריי. היינו ממתינים לה בשכונה מדי שבוע, ובזמן שהיתה מבקשת להטמיע בנו אידיאלים חברתיים, הייתי נועץ בה מבטים ממושכים. יום אחד הביאה עימה את יוסף שילוח. ודאי שהיה נערץ על כל נערי השכונה, והקבוצה הקטנה גדלה במהרה. הוא החל להגיע פעם-פעמיים בחודש, מקשיב בעיון רב למצוקותינו. תמיד היה חמור-סבר, אפילו פעם אחת לא התלוצץ עימנו. כיום אני מזהה את עמדותיו עם אידיאלים קומוניסטיים, אבל הוא הטיף לסוציאליזם.

גם חוה קלר היא קומוניסטית. היא היתה מורתי לאזרחות לפני שהלכה להקים את "נשים בשחור". אי אפשר לדמיין את הבלגן שהיה מתחולל בשיעוריה. היא דיברה על זכויות אדם, ואני הייתי קם ומכריז על זכויות חברתיות הקודמות לכול. קודם כול המדינה, אחר כך האזרח. וכל עוד דיברה על זכויות, לא יכלה לגרש אותי מהכיתה, אחרת היתה סותרת את עצמה. וכך, כל שבוע הייתי מוזמן אל רונית תירוש, המנהלת הפדגוגית בבית הספר, כדי לקבל שיחת הרגעה. מנגד, יוסף שילוח שלא היה מתון מקלר, לא זכה לשמוע קריאות ביניים ממני. היתה לו מעין הילה שכיבדתי.

פעם בכמה חודשים ארגנה שח"ר כנסים אזוריים, כמו למשל ביישוב בית דגן, ושם היינו נפגשים עם נערים סוציאליסטים כמותנו. היו ביניהם אשכנזים, מזרחים וספרדים, ותמיד הוענקה לי הזכות לשאת בפניהם הרצאה. יוסף שילוח לא נעדר אף פעם. הוא לא דיבר הרבה, אך היה קשוב תמיד, מעיר כשנדרש הדבר. איש מרשים היה. חיבבתי את אופן מחשבתו.

שח"ר היתה תנועה מעניינת. אינני יודע אם עודנה קיימת. למרבה הטמטום חדלתי להיות פעיל בה משנישאה המרצה שלי לאיש כלשהו. היא לא ניאותה עוד להיפגש עימי, הסבירה שכבר לא תוכל יותר. אז כנקמה מטופשת הודעתי לה שאני מחליף חוג ועזבתי את שח"ר.

התקשיתי להישאר חסר פעילות לאורך זמן. בפסטיבל ערד 87 הייתי בין מקימי 'נוער העבודה'. אני הוא זה שהדביק את מדבקות הסוליה "זוז עם כוח ומוח", אם מישהו היה שם וזוכר. את יוסף שילוח ראיתי עוד כמה וכמה פעמים בשנות ה-90, אבל לא נזדמן לי לשוחח עימו יותר.

בנסיבות טראגיות אלה, זוהי גם העת להזכיר שתי פעילות נוספות בשח"ר. תמי הכל-כך יפה שמתה ממנת-יתר, וטובה מאזור שילדה תינוק בזמן שהיתה תלמידת בית ספר, ואחר כך ניסתה להתאבד. היתה שם אוכלוסיה קשה, באזור.

אם מישהו מבין קוראיי יודע פרטים נוספים על שח"ר, ועל מעורבותו החברתית של יוסף שילוח בתנועה זו, מוזמן הוא לכתוב לי, ואני אוסיף את דבריו.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.