לרצוח כדי לשרוד כי אין דרך אחרת

18/12/2010 בשעה 11:23 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על לרצוח כדי לשרוד כי אין דרך אחרת
תגים:

ההגדרה הפשטנית ביותר של רצח היא המתה בלתי חוקית. כאשר ממיתים אדם בהתאם לכללים הנהוגים בחברה ולא בניגוד אליהם, לא רק שהממית פטור מעונש, אלא שהוא גם פטור מייסורי מצפון. לפעמים הוא אף גאה במעשיו. זהו דפוס פעולתם של חיילים בשדה הקרב. יתר על כן, אם ייתפסו חיים, ישוחררו בעסקת שבויים. בארצות האויב לא יעמידו אותם לדין באשמה כלשהי, אפילו יודו בהרג. גם מובן מאליו כי אף מדינה השולחת את חייליה אל המערכה, לא תעמידם לדין בתחומה על הריגה. חובה היא מלאכת ההריגה בשעת מלחמה. היא אפילו המתה חוקית.

היה זה ראשיתו של דיון באוהל ההזדהות עם משפחת שליט אשר נכחתי בו. כשנאמרו הדברים האלה אני עדיין שתקתי. אני מתנגד לעסקת החילופין שמציע חמאס בשלב הזה, כי לטעמי המחיר גבוה מדי. אבל אין זאת אומרת שלא אגש להוריו של גלעד שליט ואבקש לחזק את ידם. הם ובנם אינם אויבי העם כי אם ארגון חמאס שמחזיק בחייל. אף אנוכי רוצה לראותו כאן במהרה, אבל המחיר עבור שחרורו הוא בלתי נסבל.

אינני יודע מי מכם ביקר במאהל ההזדהות בירושלים, אבל מי שהיה שם נדהם לגלות כי במרחק כמה מטרים מצויה עמדת מחאה קבועה, כנגד המפגן של משפחת שליט. הדבר הזה הוא פשוט בלתי נתפש. בגדה האחת, מצויה משפחה אומללה שגורל בנה טרם נודע, ובגדה הנגדית מצויים מתנגדיה הרבים – אלה ששוללים כל עסקת חילופין. מי שהיה שם שאל מיד: ריבונו של עולם, האין די בכאב הגדול שאוחז במשפחה, עד כי הקדוש במרומים מבקש לייסרם עוד יותר, בשולחו אליהם עדת מכפישים.

הפרשה הזאת אינה פשוטה כלל וכלל. שוחחתי עם המפגינים כנגד תביעת משפחת שליט לשחרר את בנם בכל מחיר. אין מדובר במלאכי הרוע. יש ביניהן אמהות שכולות. אחת מהן תופסת את ידי כה חזק כדי שאחוש בכאבה. לרגע קט הייתי לה למשענת. התלבטתי האם לומר לה מה דעתי. חרדתי פן תיפגע ממנה. לבסוף לא יכולתי לברוח מעצמי. מוטב שאומר את הדברים במקום שעליהם להיאמר.

האם השכולה עימה שוחחתי ארוכות זעקה זעקת נקם. היא שאלה בכנות מחרידה איך היא אמורה להרגיש כשרוצחי בתה מסתובבים שוב חופשי, לאחר שנגזר דינם לשבת בכלא עד אחרית ימי חייהם. אחד מתומכי משפחת שליט שנלווה אליי לא ידע רחם והתריס כנגדה. הילדה שלך מתה. היא לא תשוב לחיים. אבל גלעד עדיין חי. את רוצה שגם הוא ימות? כי מה שאת עושה עכשיו, משמעותו גזר דין מוות לגלעד.

הרגעתי את רוחו של הבחור. אל לו להיכנס לתוך נפשה של אם ולנחש מה היא מרגישה. ניסיתי לדבר אל ההיגיון שלה. הבהרתי לה שגם אני מתנגד לעסקה המוצעת במתכונתה הנוכחית, אך לא שואף נקם אנוכי, אלא ירא מפני הבאות, שמא אותם מחבלים ישובו במהרה לפעילות, ובמחיר חייל אחד חי יהרגו עשרות אזרחים אחרים. בתום דבריי התערבה בחורה אחרת שהצטרפה אלינו. יש לנו חוב מוסרי כלפי גלעד, קבעה בזעם, ואחר הלכה.

הדרמה במקום הזה תמיד בעיצומה. מי שרוצה ללמוד על הלכות הארץ הזאת בקורס מזורז, חייב להגיע לשם. האם גלעד שליט מדמיין ברוחו כי המחלוקת בעניין שחרורו הלכה ונפערה? ימים ולילות חלפו מאז נרדם על משמרתו בטנק ונחטף. מי יודע מה מצבו, מי ינחש מה חולף במוחו הקודח בכל רגע ורגע. הזמנתי את האם השכולה עימי אל אוהל ההזדהות. היא התנצלה ואמרה שאינה מסוגלת. חזרתי אליו לבדי.

המעבר בין שתי הגדות הוא חד. בין שכול לתקווה. בין עצב שחודר לנימים הדקים, לבין אווירה משוחררת שעוטפת את הנפש. אכן, ההתרחשות התזזיתית במאהל שליט מזכירה קייטנה מאורגנת היטב. הקייטרינג משול ללחמניה ולשקית השוקו. האווירה המשוחררת משולה לחופש הגדול. אולי גם חולצות ההזדהות והשלטים המרובים מזכירים את פעילות הקייטנים.

מישהו עם זקנקן דקיק הסביר לכולנו כי אומנם אנו רואים בהם מחבלים, אבל בעיני בני עמם הם נחשבים לוחמים. לדעתו, ישראל היא שהפרה את המשוואה עם הפלשתינים. הוא הוסיף ואמר: אנו רואים בשבויים הסורים חיילים באותה מידה שאנו רואים בה את חיילינו, אך כשהדבר נוגע לפלשתינים אנו מתנערים מכך. אם נתייחס אל האסירים הפלשתינים כאל חיילים שבויים של האויב, המטען הרגשי ועוצמת ההתנגדות יפחתו כשתבוצע עסקת החילופין. כולם הסכימו עימו. מלבדי.

רצח היא המתה בלתי חוקית, הזכרתי לנוכחים. כל עוד ישנו חוק אחד עבור החיילים הסורים וחוק אחר עבור הפלשתינים, הרי המתת יהודים בידי האחרונים היא רצח. וכדי להכשיר את דבריי בנפשותיהם הבאתי את אייכמן כדוגמה. האם אייכמן הוא בן מוות, שאלתי בקול רועם. כולם החרישו. כולם המתינו לבאות, מנסים להבין כיצד כרוך הצורר הגרמני בעניינם.

במידה שאנשי המוסד היו מתנקשים באייכמן על אדמת ארגנטינה ונתפסים, הרי את איש מן החונטה הארגנטינית לא היה מעניין אם היה צורר, ואם הוא נחשב בן מוות בישראל. לדידם היה מדובר במעשה רצח לכל דבר. היתה זאת המתה בלתי חוקית בארצם, ואנשי המוסד, לוחמינו המהוללים, היו יושבים בכלא הארגנטיני כאחרוני האסירים. לדאבוני, לא כולם סביבי הבינו את ההקבלה ואת ההיקש. הבנתי לליבם והמשכתי.

לפני שהשלטונות הקדומים בעת העתיקה קבעו כי רצח הוא פעולה בלתי חוקית, היה נהיר לכול כי זוהי פעולה בלתי מוסרית, כזו שמצויה בין האדם לבין האל, ולאו דווקא בין האדם לחברו. כך היה כשרצח קין את הבל בתורה, וכך היה כשנכתב הדיבר "אל תרצח". רק אחר כך השיתו את המוסר האלוהי על בני האדם, אף שרבים סבורים כי המוסריות היא תכונה מולדת ולא תרבותית. המוסר אינו אלא גילוי אנושי, כמו כל המצאה, ומי שהמציא את אלוהים, החדיר את ערכי המוסר למערכת היחסים בין האל לבין נתיניו.

עתה, לדידנו, לא כל רצח שהינו פעולה בלתי חוקית הוא גם פעולה בלתי מוסרית. התנקשות באייכמן על אדמת ארגנטינה היתה נחשבת שם פעולה בלתי חוקית שכמוה כרצח, אבל בעיני האנושות היתה נחשבת לפעולה מוסרית. מדוע היתה נחשבת כמוסרית? בגלל הצורך בנקם, בגלל הרצון להעניש. זוהי התחושה שמרגישים ההורים השכולים שמתנגדים לשחרור המחבלים. לדידם, שחרורם נוגד את המוסר האנושי. ברם, המקרה של אייכמן היה פחות סבוך. לנאצים לא היו קלפי מיקוח, וגלעד שליט המוחזק בידי החמאס הוא קלף שכזה. לכן, איננו יכולים להתנגד לשחרור המחבלים תמורת שליט רק בגלל שאיפת הנקם. אין זה מוסרי להשאירו בשביו בדיוק כפי שאין זה מוסרי לשחרר מחבלים עם דם על הידיים. המשוואה הזו היא מאוזנת ולא נוטה לאף צד. לכן, יש לשקול שיקולים נוספים, כפי שאני הבאתי דלעיל.

אמשיך ברשותכם, רצח יהודים בידי הפלשתינים, הוא לא רק מעשה בלתי חוקי אלא גם מעשה בלתי מוסרי, וזאת בניגוד חלקי להרג חיילים ישראלים בידי אויביהם הסורים. להרוג את האויב הוא מעשה חוקי ומעשה בלתי מוסרי. אי אפשר להימלט מן הידיעה הזו: מעשי הרג בין אויבים הם בלתי מוסריים, ועשויים להיות חוקיים או בלתי חוקיים. זוהי ידיעה פשוטה שרבים לא מצליחים לרדת לעומקה, מכיוון שאינם משיגים בדעתם את הצביון הבלתי מוסרי של הרג זרים מוחלטים בשעת קרב. על כן, האמירה כי המחבלים הפלשתינים הם לוחמי חופש אינה מתקבלת על הדעת בישראל, ואני נימקתי היטב את סיבת הדבר. אינני מתייחס כלל לעובדה שהיא מקוממת, אלא רק רוצה לומר כי נקיטת עמדה שכזו היא דמגוגיה זולה ובלתי מבוססת על חוקי ההיגיון.

עצבנתי כמה מן הנוכחים באוהל ההזדהות למען שליט. מישהי אמרה שאני מתפלסף על חשבון הכאב של המשפחה. לפיכך נפרדתי מכולם באמירת שלום והלכתי לדרכי. אוסיף ואשלים למענכם, הקוראים, את מכלול דבריי, ותחילה אסכמם עד כה:

א. התנקשות היפותטית באייכמן על אדמת ארגנטינה היתה בלתי חוקית אך מוסרית. מדובר ברצח מוסרי שהוא בלתי חוקי.

ב. פיגוע רצחני נגד יהודים בישראל הוא בלתי חוקי ובלתי מוסרי.

ג. הרג חיילי צה"ל בידי אויביהם הסורים הוא מעשה חוקי אך בלתי מוסרי. מבחינה מוסרית הרג שכזה מקביל למעשה רצח. בגלל שהוא חוקי, אנו עלולים להתבלבל ולחשוב שהוא גם מוסרי.

נותרה אפוא אפשרות אחת נוספת בפאזל המרובע שעסקנו בו:

ד. המתת אדם שנחשבת פעולה חוקית ופעולה מוסרית.

עתה, רבים יימלטו לקטגוריה הפשטנית ביותר. ואם אבקש דוגמה לאפשרות הרביעית, תאמרו כי הוצאתו להורג של אייכמן בישראל היתה המתה חוקית ומוסרית. אבל אני סוקר את ארבע אפשרויות הרצח. המתת אייכמן לא היתה רצח בשום מובן שהוא. אני מתכוון לרציחת אדם שהיא חוקית ומוסרית. האם אתם תופשים? קרוב לוודאי כי תפקפקו בקיומה, תאמרו כי צורת המתה כזו אינה נתפשת. האומנם?

ודאי שרצח מן הסוג הזה קיים ושריר. חשבו נא על זוג אנשים שמורדים למעמקים בתא צלילה. לאסונם הרב, מתרחשת תקלה איומה, ונאמר להם במכשיר הקשר כי היא תתוקן רק בעוד שלוש שעות. לעומת זאת, האוויר שיוכלו לנשום יספיק לשניהם רק לשעתיים. אם אחד לא ירצח את השני, שניהם יגוועו מחוסר חמצן. לפיכך, יוכלו להטיל גורל מי ירצח את מי, או שהחזק מבין השניים יחליט לממש את כוחו למרבה הזוועה. זהו רצח חוקי בדיני הצי של ארצות רבות. כך למשל, מותר לרצוח מלח אחר מלח, כשהמזון בסירת ההצלה הולך ואוזל. זהו גם רצח מוסרי. המוסר האנושי מחייב להותיר בחיים ככל שיותר ניצולים, ומנגד, רואה בהתאבדות כוללת כמעשה בלתי מוסרי. דהיינו, אם שני הצוללנים יבחרו למות זה לצד זה, תיחשב פעולתם הרואית, אך מבחינה דתית-מוסרית זוהי פעולה הנוגדת את המוסר.

השאלה המתבקשת היא, כמובן: האם יש בכוחנו הנפשי לרצוח אדם במצוקה רק כדי להציל את עצמנו? אכן, מרבית הבריות תוותרנה על הברירה הזאת. אנשים אלה הם אינם גיבורים הרואיים אמיתיים, אלא מי שנתפסו בחולשתם. אולי אף אני עשוי להיות חלוש כמותם בשעת מבחן, ואעדיף התאבדות קולקטיבית על פני ביצוע מעשה מזעזע, שאיני יכול לו. אולם, אם תגיע שעת מבחן שכזאת ביום מן הימים, מי לידי יתקע שזולתי לא ירצחני נפש מכיוון שחסר חולשות הינו?

הערה בשולי הדברים: לפני שנים רבות הייתי מאוהב באופן דרמטי במישהי שדומה שתי טיפות קולה לטניסאית סרינה ואן אריק. היתה היא כושית שמנמונת וסקסית עד להחריד. התקשיתי לנשום בקרבתה כשפגשתיה לראשונה. משיכתי הנצחית כלפי נשים שחורות באה לידי ביטוי בצורה העזה ביותר. מחשש כי תחשוב שאני מעוניין בה רק לבילויי מיטה, נעשיתי ידיד קרוב שלה, זה שמנעים את זמנה בסיפורים מחויכים וזה שמשיא לה עצות כשהיא מבקשת. אפילו פעם אחת לא הגעתי לדירתה. בפעם האחרונה נפרדתי ממנה כשהיתה מעט סוערת. בעת שעלתה במדרגות פלטה לחלל האוויר: אז אולי תבוא להרגיע אותי, ומיד המשיכה: כמה אתה לוקח לשעה, והוסיפה: סתם, כדי למתן את הבוטות אך לא את הכוונה. עיניה שיוועו אליי אבל אני המשכתי הלאה, כמי שלא שמע את שאמרה. מפני שנכנסתי בכל מאודי לנעלי הידיד, לא יכולתי להסירן מעליי כשהתבקשתי. ודאי שהצטערתי על כך מאוחר יותר, כשכבר לא היתה לי הזדמנות לעשות כן.

ביליתי עימה בפטפוטים אינסופיים. חשפתי בפניה את כל חולשותיי. הערצתי את פקחותה ואת חיוכה הממזרי באופן טוטאלי. עורה הכהה היה המראה הנשגב ביותר שיכולתי לדמות, וקיוויתי שילדותיי תהיינה יפות כמוה. אחת השיחות עם הבחורה המדהימה והדעתנית הזאת נסבה על ההגדרות המשתנות של רצח, והיתה זו גרסה כמעט מדויקת לדברים שהצגתי ברשימה זו. שנים רבות חלפו מאז, ואני זוכר כה היטב את נימוקיי אלה, עד שנותר לי לעשות העתק-הדבק למחשבותיי.

אני תוהה האם בגלל הרושם העז שעשתה עליי, השיחות עימה לא נמחו מזיכרוני, ואין זה אלא תוצר-לוואי, או שמא בגלל הפספוס העצום נתקבעו לנצח במוחי כל חוויותיי עימה, וזוהי תוצאה ישירה של תחושותיי. אם זהו קיבעון אזי קיים חשש שכמה מדעותיי איבדו את יכולת הפריון. ואם זהו תוצר נלווה, מי יכול להבטיחני כי עדות זיכרוני הינה מהימנה ואינה תעתוע, ומי יוכל לומר כי אלה אינן מחשבות חדשות שהחליפו מחשבות קודמות, ואשר תפסו את אותו המקום במרחב הזיכרון מבלי שהכרתי תשים לב לכך. מבחינה משפטית תוכל ידידתי  השנונה להעיד לחיוב או לשלילה, אך מבחינה טכנית, מצבה עלול להיות זהה למצבי. עתה, לאחר שכתבתי את הדברים ברשימתי, הנצחתי את מחשבותיי העכשוויות לעד. במילים אחרות, אני חלק מן ההיסטוריה – תקופת הכתב.

בשרשרת השיחות שלי מאז ועד שהגעתי לאוהל ההזדהות עם משפחת שליט היתה חוליה נוספת: שיחה בה ביקשתי לעמוד על ההבדלים בין המתת שבוי מלחמה לבין הריגת חייל בשדה הקרב. האם זהו רצח או האם לאו. נראה, אפוא, כי הגעתי למאהל עם משנה סדורה, שלא נתתי עליה את הדעת משנכנסתי לשם, וסכר המילים נפרץ רק מן הרגע שמישהו אמר דברים שסתרו את מחשבותיי. מה מופלאה היא מכונת החשיבה האנושית. זוהי מכונה לכל דבר. האוטומציה עלולה להיות כה מושלמת עד כי נער עשוי לשכנע עצמו שהוא ידיד אמת,  ותו לא, של מושא אהבתו, עד כי בטיילם על חוף הים הוא מסוגל לדחות את ידה כשהיא מבקשת שיאחז בה.

Advertisements

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.