האח הגדול והרקפות שהראיתי לתותי

08/12/2010 ב- 10:29 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על האח הגדול והרקפות שהראיתי לתותי

הרקפת היא הפרח האהוב עליי ביותר. במרבית השנים לא יכולתי לקבוע זאת. מילדות ועד שנות העשרים של חיי היה נתון ליבי לנרקיס, עד שחל המהפך. הרקפת שהתחרתה בו חורף אחר חורף חלפה על פניו לבסוף.

ודאי שראיתי פרחים יפים מהם במהלך השנים. הן לא ניתן לתאר במילים את רשמיי ממראה יפעתם של פרחי האמזונאס, שרבים מהם עודם אהודים בזיכרונותיי. אז מדוע דווקא שני הפרחים הללו?

לרקפת ולנרקיס היה ערך מוסף בדמות שני שירים שחיבבתי כל כך בזאטוטי: ולס להגנת הטבע (כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע…) ורקפת (מתחת לסלע צומחת לפלא רקפת נחמדת מאד…).

אני משער כי אינני היחיד שמילותיו של שיר השפיעו עליו עד מאד. יתכן גם כי נפשי יצאה אל שני הפרחים הללו עוד בטרם ראיתים לנגד עיניי. וכשצפיתי לראשונה בנרקיס, תפס הוא מיד את הבכורה.

היתה לי אהובה שכיניתיה תותי, מפני שלגמה להנאתה גזוז בטעם תות שדה יומם ולילה. אולי כבר חדלה משיגעונה, אך מכל מקום, כך נהגה בתקופה שגרנו יחדיו. באחת השבתות יצאנו לטייל בהר המיוער שנפרש למרגלות בית הוריה. לבושה היתה מכנסי עור שחורים וצעיף ענק כיסה את פלג גופה העליון על כל מלבושיו. ירדנו מטה בזהירות, כשידה אוחזת בי לבל אפול, עד שהגענו לפיסת אדמה שטוחה, ופניתי לרחרח סביב.

לפתע הבחנתי בכמה רקפות הצומחות מתחת לאבן גדולה, וקראתי לתותי שתבוא לראותן. משהגיעה, אמרתי: אין פה אמצעי האזנה ואף מצלמה אינה בולשת אחרינו. עתה ספרי לי את כל סודותייך הכמוסים, כי לא תהיה הזדמנות אחרת.

את הנשים שהיו לי בחיי ניתן לחלק לשלוש קבוצות:

קבוצה א': לשמע דברים כאלה, היתה חברתי נאלמת ואומרת בליבה כי זוהי עוד מוזרות משונה מבית היוצר שלי. אלה הנשים שסברו כי אני אדם מוזר למדי, שלא בצדק.

קבוצה ב': לשמע דברים כאלה, היתה חברתי מחייכת בחיוורון, ובטוחה כי זאת היא עוד שטות שנפלטת מפי, מבלי שיימצא בה העוקץ ההומוריסטי או פירוש כלשהו.

קבוצה ג' כללה נשים סקרניות דוגמת תותי. כשהיתה שומעת אותי אומר דבר-מה שאיננה מצליחה לפענח, היא לא היתה מרפה עד שגילתה מה טיבו. היא ידעה תמיד שאינני אומר דברים סתומים, וכי אינני מוזר עד כדי כך, ואם פלטתי כמה מילים מפי, לבטח יש להן משמעות.

אז אחרי שאמרתי לתותי כי ליד הרקפות אין אמצעי האזנה, ואף מצלמה אינה בולשת אחרינו, היא רצתה לדעת מהו המובן שמסתתר מאחורי המשפט הזה. היא לא סברה כי זוהי עוד מוזרות משונה מבית היוצר שלי. היא לא חשבה כי זוהי עוד שטות שנפלטת מפי. תמיד ידעה שאינני אומר דברים סתומים.

ביצירה '1984' שחיבר ג'ורג' אורו'ל מסופר כיצד ו'ינסטון וקתרין תעו בדרך בשעת טיול קבוצתי אי שם בקנט. הדבר אירע כשלושה חודשים אחרי נישואיהם. השניים פיגרו רגעים אחדים אחרי השאר, פנו בעיקול אחר, וכעבור זמן מה מצאו את דרכם חסומה בשפתה של מחצבת גיר ישנה. למטה מן המדרון הישר התנשאו סלעים גדולים. לא היה שם איש לשאול היכן הדרך.

ברגע שנתחוור לקתרין כי תעו בדרך תקפה אותה דאגה. היא הרגישה שהיא עושה משהו שאינו כשורה, דבר-מה שהאח הגדול לא ישמח לדעת. היא רצתה למהר ולחזור בדרך שבאו בה ולהתחיל לחפש בכיוון האחר. אבל באותו רגע הבחין ו'ינסטון בכמה צמחי רקפת פורחים בסדקי הצוק שמתחתיהם. הוא קרא לקתרין לבוא ולראותם מפני שצבעיהם היו משונים למדי.

אותו רגע עלה בדעתו פתאום באיזו בדידות גמורה נמצאים הם שם. בכל הסביבה כולה לא היה שום אדם, עלה לא זע, ציפור לא פרחה. הסכנה שבמקום כזה יהא חבוי מגביר קול היתה מועטה ביותר, ואפילו היה, לא היה קולט אלא רחשים…

סיפרתי לתותי זאת: בספר '1984' מופיעה אפיזודה אשר בה בעל ואשה מתרחקים כל כך מכל ישוב ומכל אמצעי האזנה, עד שהם תופשים את משמעות המאורע החריג בחייהם דווקא ליד רקפות הפורחות בצבעים חריגים. שם הם רשאים להתוודות זה בפני זו מבלי שהרשויות תאזנה להם.

תותי השיבה לי זאת: איך נזכרת בזאת פתאום?

לא ידעתי מה להשיב לה. קראתי את הספר של אורו'ל שנים אחדות לפני כן, ולא זכרתי היטב את כל פרטי העלילה.

על שתיקתי הוסיפה תותי ואמרה, כי קו הדימויים שלי הוא חריג לא פחות מאשר הרקפות שמופיעות בספר לפי תיאורי. מה הם הסודות שלה? היא לא רצתה לומר.

שבוע אחר כך שוב הזמינו אותנו הוריה, וביום ההוא יצאנו לבדוק מה שלומן של הרקפות. מה הם הסודות שלך, שאלתיה שוב בשחוק. תותי ענתה כי קראה בימים לפני כן את '1984' ללא ידיעתי. היא סיפרה כי בדומה לנו גם ו'ינסטון וקתרין ירדו במדרון של הר כשנתקלו ברקפות. לשמע הדברים האלה, אמרתי לתותי כי זאת היא ודאי הסיבה שנזכרתי באפיזודה הזאת. תותי רק חייכה ולא אמרה דבר.

בערב ההוא שאלה אותי תותי אם כבר סיפרתי לג'וליה ידידתי על אודות הרקפות שפגשנו בדרך. באי נוחות מסוימת הודיתי שכן, ואז תותי הסבירה: ב-'1984' מספר ו'ינסטון לג'וליה כיצד קתרין והוא תעו בדרך עד שנתקלו ברקפות. ג'וליה היא הסיבה שנזכרת פתאום באפיזודה הזאת, כך קבעה.

זאת היתה הפעם הראשונה שמישהי מאהובותיי חקרה ובדקה כיצד פועל מוחי. היא ירדה לעומק הדברים כדי לברר את הנסיבות שהביאו אותי להיזכר ברקפות ההן, ומאז אני מקשר את הרקפת עם אהבת אמת.

אין צורך להרחיב ולספר כי תותי התעצבנה כהוגן כשנתברר לה כי ג'וליה היתה סמויה בכל הרהוריי בזמן שטיילתי עימה ביער ההררי. היא טענה כי כמו האח הגדול, הסובייטית הזאת השתלטה כליל על מחשבותיי.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.