פילוסופיה בגרוש: 133-140

24/02/2010 בשעה 08:59 | פורסם בפילוסופיה בגרוש | סגור לתגובות על פילוסופיה בגרוש: 133-140

הלקט השמונה-עשר של דברים חשובים, חשובים פחות ובלתי חשובים, שאספתי במשך השנים:

133. הסופרים בעת העתיקה, שעיקר התעסקותם היתה במיתולוגיה היוונית ובמערכת האלילים המסובכת שלה, לא פסחו מלהזכיר בנשימה אחת יחד עימם גם את היהודים. בראש האלים עמד יופיטר, ועל שמו נקרא הגדול בכוכבי-הלכת (צדק, בעברית). סטורנוס נחשב בעיניהם לאל בדרגה שניה, ועל שמו נקרא כוכב-הלכת סטורן (שבתאי, בעברית). לפי המסופר, גורש סטורנוס בכוח מממלכתו על ידי יופיטר, וכך נוצר הקשר הדמיוני בינו לבין היהודים, בטענה כי בזמן שברח סטורנוס, נמלטו גם היהודים מן האי כרתים. וכי למה כך נטען – מכיוון שבכל מקום נמצאו יהודים מלבד בכרתים. המשורר הרומי ורגיליוס אף הרהיב להסביר מדוע אין נוהגים בני ישראל לבשל ביום השבת. הקדמונים קישרו את שבעת כוכבי-הלכת שהיו ידועים להם לשבעת ימי השבוע, וסטורן ייצג את יום השבת (Saturday). כידוע, סטורן הוא פלנטה קרה. לפיכך, מאכלי היהודים מוגשים קרים ביום הסטורנוס.

134. אדוארד ה-1 מלך אנגליה, נוכח לדעת במלחמותיו הארוכות שהתנהלו בינו לבין רוברט ה-1 מלך סקוטלנד, עד כמה מועילה נוכחות גופו לניצחונות צבאו. לפיכך, בשכבו על ערש דווי, הוא דרש מבנו הבטחה בשבועה כי לאחר מותו ישמרו את עצמותיו, וישא אותן הצבא האנגלי כל אימת שיהא עליו לצאת למלחמה בסקוטים. המלך מת בשנת 1307 מבלי שתתמלא משאלתו. 117 שנים אחר כך, דרש יאן זינקה, הגיבור הצ'כי, כי לאחר מותו יפשטו את עורו מעליו וימתחוהו על תוף, אותו ישא הצבא עימו בצאתו למלחמה כנגד אויביו.

135. כניסה אל ביתם של אנשים המאמינים בכוחה של עין הרע, משולה לכניסה אל אורווה. בשני המקומות תמצאו פרסות של סוס לרוב. אולם מתי מעט ציפו למצוא אחת כמותה גם במשרדו של הפיסיקאי המהולל נילס בוהר. האם אתה מאמין באמונות תפלות, נשאל על ידי מבקר נדהם. בהחלט לא, השיב המדען, אבל סיפרו לי שפרסת סוס מביאה עימה מזל טוב, גם אם לא מאמינים בכך.

136. הכול כבר מכירים את התצלום המפורסם שבו נראה האתולוג קונרד לורנץ מהלך בעשב, ואחריו מגעגע בהילוך איטי טור של ברווזונים. היתה זו דרכו של לורנץ להדגים את כוחו של תהליך ההחתמה בטבע. האפרוחים שבקעו מן הביצים ראו בלורנץ דמות של אם וצעדו אחריו באשר ילך. מי שנתקל לראשונה בתופעה המופלאה נדהם למראה התנהגות זו. גם לורנץ סבר לתומו שכולם נדהמים מן התופעה המשונה, בזמן שהביט בעוברי אורח שצפו במעשיו בפרצופים מזועזעים. לורנץ עוד המשיך להלך רגע קט כברווז ולגעגע בקול רם, עד שנוכח להבין מה פשר הזעזוע: הצופים כלל לא יכלו להבחין בברווזונים שנסתרו מעיניהם על ידי סבך העשב הגבוה.

137. בתקופות רבות בהיסטוריה המתועדת הטילו על בעלי חיים את האחריות למעשיהם כאילו היו אנשים בשר ודם. לא אחת גם שפטו אותם על כך שהפרו את החוקים שקבע האדם. כך למשל, בימי הביניים הרבו לתלות חזירים בעוון הריגת אדוניהם, ובמקרה אחד, בשנת 864, הורשע נחיל של דבורים פראיות ברצח, ונידון לחניקה.

138. פיל לבן הוא בדרך כלל כינוי למבנה גדול-ממדים, שהושקעו בהקמתו כספים רבים, ועתה עומד הוא שומם וריק מאדם, עד כי ברי כי נזקו רב מתועלתו. ברם, בטבע ישנם פילים לבנים של ממש. הם נדירים ביותר, ובמזרח אסיה אף נחשבים קדושים ואסור לנצלם לעבודה. לפי המסופר, המלכים המקומיים היו מתנקמים באצילים סוררים, ומעניקים להם פילים לבנים במתנה. מפני שלא ניתן היה להפיק מהם שום רווח, ועלות אחזקתם היתה כרוכה בהפסד עצום, התרוששו במהרה בעליהם החדשים. בגלל סיבה זאת התהווה הכינוי הרווח – פיל שהושקע בו ממון רב ולשווא.

139. איפיגניה, דמות במיתולוגיה היוונית, היתה בתם של אגממנון וקליטמנסטרה. לאחר שאגממנון קטל צבי ביער המקודש לאלה ארטמיס, החליטה זו להענישו, ומנעה את אספקת הרוח לספינות היוונים שהמתינו באאוליס כדי להפליג לטרויה. הדרך היחידה לפייסה ולהשיב את הרוח על כנה, היתה להקריב את איפיגניה. קיקרו מספר על הצייר טימנתס איש קיתנוס, שחי במאה ה-5 לפנה"ס, כי התבקש לצייר את האבלים הצופים בהעלאת איפיגניה לקרבן, כל אחד לפי מידת הצער שעורר בו מותה של הנערה היפה והתמה. לאחר שמיצה את כל תחבולות אמנותו ובא לצייר את אבי הנערה, צייר אותו כשפניו לוטים, כמו אין בכוח ארשת פנים כלשהי להביע את עוצמת צערו.

140. הנהר גינדוס הוא אחד מיובליו של החידקל. שמו כיום דיאלה. הרודוטוס מספר על כורש, כי לאחר שאחד מסוסיו נסחף במי הנהר, החליט המלך הפרסי להתנקם בו, והורה לחפור מאה ושמונים תעלות משתי גדותיו, על מנת להחליש את עוצמת הזרם שלו. מבצע החפירה ארך קיץ שלם, וגבה קרבנות רבים: פועלים ובהמות המשא שלהם, ובכללן עשרות סוסים.

Advertisements

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.