אז לעזאזל אני מכוער, מה כבר קרה?

15/02/2010 בשעה 11:41 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על אז לעזאזל אני מכוער, מה כבר קרה?

אין להכחיש, אני מכוער במידה בלתי רגילה.

יתכן אפילו כי הנני האדם היחיד עלי אדמות ששואל את הראי שלו: מראה מראה, האם יש בעולם מישהו מכוער ממני?

התשובה לא השתנתה אף פעם. וכמה טוב או רע לדעת שאני כה ייחודי.

קשה להיות מכוער. קשה מאד להיות מכוער.

בשוק מוכרים לי את העגבניות הרקובות.

אל אולם הקולנוע מבריחים אותי פנימה רק בעלטה, שמא אבריח את כל הצופים אם אופיע שם בחסות התאורה.

בתחנת האוטובוס קמים כולם לכבודי כשאני מבקש לשבת על הספסל, ולא מתיישבים בחזרה.

אני נעלב ונעצב.

רק בגיל 31 זה קרה. הפעם היחידה. אני מודה לה עד היום.

בבוקר אחרי כן הזדרזה והלכה לטיפול היפנוטי. רצתה לשכוח אותי כמה שיותר מהר.

אין להכחיש. הידיעה הקבועה כי אמות מבלי שאזכה למגע שפתיה של אשה יפה, מבעבעת ורוחשת בסיוטיי.

הו, איזה עולם נורא לחיות בו.

לכן לא הופתעתי כשקוראת הקוראת לעצמה גילה כתבה לי אתמול בערב:

"אתה בטח יודע שאינך יפה הדור. אפילו רחוק מאוד מכך לצערך".

אז הנה, עכשיו אני יודע שאני מכוער.

איזו הקלה. כי זה לא פשוט בכלל כשמבוקר עד ערב קוראים לך בלו או מר בלו (יפה או מר יפה).

כמעט שהשתכנעתי כי זה נכון, כי זוהי המציאות ולא חלום.

וגילה, למרבה הגילה, העירה אותי מהחשיכה והחזירה את אור הכיעור אל חיי.

ומה עוד אמרו עליי בימים האחרונים, על מנת להרתיע אותי ולגדף את שמי הטוב?

– מתנחל ימני קיצוני. והאמת?

אני גר בגוש דן. אף פעם לא התגוררתי מעבר לקו הירוק. בשלוש מערכות הבחירות האחרונות תמכתי בסדר הזה: מרץ, מרץ, קדימה (רק בגלל ציפי לבני). מעולם לא תמכתי בליכוד ובמפלגות ימניות ממנו. בין ידידותיי הטובות ביותר ישנן בחורות ערביות מישראל.

– אשכנזי גזען ושונא שחורים. והאמת?

אני יהודי ספרדי מצד האם ומצד האב. אני אוהב מאד בחורות שחורות. עם כמה מהן ביקשתי להינשא, והדבר לא הסתייע מכמה סיבות, כמו אי רצונן להגר לישראל. גדלתי ביד אליהו. מרבית חברי הילדות שלי היו תימנים. כמעט כל הבנות שהתאהבתי בהן בנעוריי היו תימניות.

– דתי חשוך ופרימיטיבי. והאמת?

כל מי שקורא לי כך, שיציץ לפני כן באתר שלי: רובו עוסק בתורת האבולוציה. מובן שאיני דתי, ואינני סבור גם כי כל הדתיים חשוכים או שהם פרימיטיביים.

– שוביניסט שונא נשים. והאמת?

מבין האנשים הקרובים אליי בכל ימות חיי, הרוב היו נשים. מאז קטנותי העדפתי את חברתן של נשים על פני חברתם של גברים. אני מעריץ נשים בכל מאודי. תמכתי בציפי לבני כי רציתי שלמדינת ישראל תהיה ראש ממשלה שהיא אשה. אני לא מחבב הרבה דתיים, לא מפני אמונתם העיוורת באלוהים, אלא בעיקר בגלל התעמרותם בנשותיהם. לא כולם הם כאלה, אבל רובם כן. מלבד זאת, אני תומך בסירוסם של עברייני מין לאלתר, לאחר שחרורם מבית הכלא.

אז את מי אני שונא?

את יצחק לאור, מאז ומתמיד. לא בגלל דעותיו. למשל, את גדעון לוי, עיתונאי 'הארץ', הנני מחבב. אני מתעב את יצחק לאור כי הוא אדם רע ומרושע. ואני ידעתי זאת מן הפעם הראשונה שנתקלתי בו. בין קוראי 'התיבה הלבנה' ישנם כמה עדי ראיה להיתקלויות הללו. זהו אינו סיפור כמוס.

סיכומו של דבר, המתקפות השפלות לא תרתענה אותי מלכתוב את כל מה שיעלה בדעתי. לא האיומים להגיש נגדי תביעות בבריטניה, ולא אמרות השפר על כך שהנני בחור מכוער. אני מחוסן מפני ביקורת של אנשים שטניים, וכפי שניתן להיווכח היטב, אין בי שום מעצורים מלפרסם את מכלול דעותיי.

ישנן גם המון ביקורות טובות, כמובן, אבל זוהי מוסכמה טריוויאלית. פניי מועדות לחשוף את שחור ליבם של היצורים המרושעים אשר לא נחים לרגע, יום-יום, שבוע-שבוע. גם זוהי מלאכתי החשובה.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.