קריאה למשוררות הרדיקליות לפרסם את שיריהן אצלי

14/02/2010 ב- 11:48 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על קריאה למשוררות הרדיקליות לפרסם את שיריהן אצלי

כבר כמה שנים מתדפקים על דלתות 'התיבה הלבנה' אנשים רבים, ביניהם מכובדים, ביניהם הוזים, אשר מבקשים לפרסם באתר זה סיפורים היסטוריים, תיאוריות מדעיות שונות ומשונות פרי הגותם, והיה אפילו בחור חביב, בן חמישים ומשהו, שרצה להסתייע בי כדי למצוא לו שידוך בקרב קוראותיי. כידוע, לא נעניתי לאיש מהם, אבל עתה אני מכה על חטא ומעוניין לסייע למשוררות הרדיקליות השרויות במצוקה, וקורא להן לפרסם את שיריהן אצלי.

מדוע זה כדאי?

בגלל החשיפה – רק ב'תיבה הלבנה' תוכלנה אתן להגיע לאלפי קוראים ייחודיים. למיטב ידיעתי, אין שום ספרון שירה או כתב-עת ספרותי בישראל, שמדגדג ממרחק שנות אור את מספר קוראיי. כמו כן, מספר הקוראים הקבועים המנויים על רשימותיי, הוא להערכתי רב יותר ממספר מנוייהן של מרבית הוצאות הספרים בארצנו. כל מי שתרצה, תקבל בעתיד גישה למספר הצפיות בזמן אמת, ואפילו לעריכה ומחיקה של הדף בתיאום עימי.

בגלל הרושם – בין קוראיי נמנים מסלתה ומשמנה של הארץ, העילית שבהילית, הקצפת של הדובדבן, ההרים הנישאים של הפסגות, הפריחה של גבעולי הבר, האוקיינוסים של הטיפות. ובאמת, אין אתרים רבים בישראל שמיועדים לקהל קוראים איכותי מבלי להתחנף אליו. בואו תעשינה עליהם רושם גם אתן. זוהי ההזדמנות שלכן להגיע גם אליהם, מבלי להתחנחן.

בגלל התמורה – אינני דורש כל תמורה עבור פרסום שיריכן ב'תיבה הלבנה'. לא עוד פישוקי רגליים בחדרים מטונפים, לא עוד מגע אצבעות גבריות מזוהמות על גופכן, לא עוד דרישה לטובות הנאה מפוקפקות.

בגלל התהודה – כשהקמנו את 'נוער העבודה' בפסטיבל ערד 1987, הדבקנו שם אלפי סטיקרים בדמות כפות רגליים של 'זוז עם כוח ומוח', וזה תפס. בחרנו בערד לא רק בגלל פסטיבל השירים לנוער, אלא גם כהוקרה לאיש רב-הפעלים, לובה אליאב, שהטמיע בנו היטב את מעלותיו של השמאל הציוני. לאור ניסיוני בקמפיין זה ובקמפיינים אחרים, יובטח לכל אחת ואחת מכן, כי על כל עמוד חשמל בגוש דן יודבק הסטיקר: גם אני XXX פרסמתי שיר ב'תיבה הלבנה'. אם יישאר עודף מן המלאי, נדביק אותם גם על שמשות המכוניות במקום 'העם עם הגולן' ו'יש"ע זה כאן'. כך נתפוס ביד אחת שתי ציפורים על העץ.

בגלל הפמיניזם – ארבע מרצות מישראל בחרו עד עתה ללמד בשיעורי המגדר במכללה ובאוניברסיטה, את הרשימה שלי על אנטי-הגיבורה או שמא הגיבורה בספרו של המרקיז דה סאד. לדברי אחת מהן, אפילו הנשים הפמיניסטיות ביותר לא הוציאו תחת ידן טקסט כה רווי בראייה ריאליסטית ומפוקחת של המציאות העגומה והמרה, בה כולנו חיים על פני הכדור הזה – מציאות שאחראיות לה, בל נשכח, גם משתפות הפעולה עם הזכרים שונאי הנקבות ורומסי זכויותיהן, ובכללן אף נשים כוחניות ומשכילות, למרבה הצער.

הערה נוספת בעניין זה:

הבימאית יולי כהן, חברתי ל-רשימות, בהקשר פמיניסטי רחב יותר, שואלת שאלה שמעסיקה אותי כבר שנים רבות: הרי ההיסטוריה כבר נכתבה, אז מה אם היא נכתבה על ידי החזק, הגברי, הלבן? שוו בנפשכם כיצד ההיסטוריה היתה נקראת אם נשים היו כותבות אותה. כנראה, אחרת לגמרי.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.