אף פעם לא היתה לי חברה מרוקאית

01/02/2010 בשעה 08:19 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על אף פעם לא היתה לי חברה מרוקאית

כותרתו של דף זה נתפשת כפומפוזית מדי, אולי אפילו מתגרה, אולם היא מייצגת נאמנה את הבעיה היחידה בחיי שטרם הצלחתי לפתור: מדוע בנות העדה המרוקאית לא רצו בי בכל השנים הללו? מה אין בי, שמושך אותן לכל הגברברים בישראל, מלבד אליי? ואולי משהו חסר דווקא אצלן, ואיתי הכול כשורה?

ניתן לשער כי בין קוראותיי הרבות נמנות גם עלמות חן ממוצא מרוקאי, שוודאי כמה מהן היו ששות לפגוש אותי אם הייתי תולה מודעה ב'תיבה הלבנה': דרושה מרוקאית לקשר רציני! ברם, מאז התחלתי לכתוב את רשימותיי כאן, אני כבר מחויב לאשה יחידה, ולא אוכל ליהנות ממנעמי תהילתי. אך יש לדעת, בכל השנים לפני כן, לא זכיתי אפילו פעם אחת לחוש מגע שפתותיה של מרוקאית נאה, בת לעדה השנייה בגודלה בארץ, ועל כך אני מבקש לתהות.

אם אינני פנוי עוד במגרש המשחקים, תשאלנה ודאי חלקכן מה לי להלין על המרוקאיות דווקא עתה. וכל אלה שתשאלנה זאת לבטח הקליקו על הדף בגלל ניסוחה של הכותרת, ולא עקבו אחר מסכת הסיפורים שגוללתי בחודש האחרון אודות כמה וכמה מנשותיי בעבר ובהווה. אתן מוזמנות, לפיכך, לצפות גם בדפים הקודמים ולהיוושע.

אם כך, אימתי נחשפה התגלית המייסרת? כמה חודשים לאחר שהשתחררתי מצה"ל. אז לראשונה נתתי דעתי על כך שישנה בעיה. שמתי לב כי איני מצליח להיקשר אל בחורות מעדות המזרח שמצאו חן בעיניי. כמעט כל ידידותיי החדשות בזמן ההוא היו אשכנזיות, והדבר הפליא אותי מאד. ימי ילדותי ונעוריי עברו ביד אליהו, ואי לכך, מרבית הבנות שבהן התאהבתי בשנות עלומיי היו תימניות. תבנית המשיכה נטבעה במוחי כלפי נשים כהות, וממנה לא נחלצתי עד עצם היום הזה.

למרבה הצרה, איתרע מזלי בחיים האלה, וכמעט מחצית מן הנשים שנקשרתי אליהן בחיי היו בלונדיניות או שטניות בהירות. כזאת היתה נערתי הראשונה בגיל 15, וחיש מיד אחריה תמי חברתה, יפהפייה בלונדינית שנפטרה ממנת יתר כמה שנים אחר כך – וכלה באחרונה, ארוכת השיער, שלא די בכך שהיא בלונדינית, אלא שכמעט מטר מגופה הוא כזה. שיער ארוך הוא מופלא, אבל למה בצבע כזה?

מהיותי בן 22 ועד הגיעי לגיל 34 הצלחתי בקושי רב ליצור שלוש מערכות יחסים עם בחורות ממוצא מזרחי, ואף לא אחת מהן היתה מרוקאית. למעשה, מן השורה הארוכה של נשים שביקשתי להיקשר אליהן בחיי, נעדרות רק אסקימואית ויהודיה מרוקאית. וכבר אמרתי לעצמי שאם לא אצליח להשיג מרוקאית אשר לה שיער כהה, אהיה מוכן להתפשר אפילו על שחורדינית, אבל אף אחת מהן לא פזלה לכיוון שלי.

אנשים צרי אופקים מסתייגים מהכללות, כאילו אין זאת עובדה שבני עדות המזרח הם מצביעי ליכוד ברובם, או שאין זאת עובדה כי עשרות בחורות ממוצא מרוקאי שנכספתי אליהן, העדיפו ברנשים עם אופנוע כבד או מכונית ספורט. ואיני מדבר על פרחות מבת ים, אלא על נשים משכילות שפגשתי באקדמיה. כולן דחו אותי בזו אחר זו. אני עצמי ממוצא ספרדי, מבית שמדברים בו ספניולית. זאת אינה גזענות במסווה של ציניות או לעג בכסות סרקסטית. השאיפה להיקשר אל בחורה מרוקאית היתה משאת נפש אמיתית.

כשכולם צחקו על התרבוש שהניח דן שילון על ראשו של בייגה, אני לא הבנתי מהי הסיבה, וכשהסבירו לי גם לא צחקתי. מה מצחיק בתרבוש, את זאת לא תפשתי. אבל אני לא צוחק גם מדברים אחרים. אף פעם לא הלכתי למופעי סטנד-אפ בגלל שהבדיחות שם אינן מצחיקות. איני מסוגל לצפות בתוכניות הסאטירה בשני הערוצים המסחריים בגלל רדידותן. כשכולם מספרים על קומיקאי מערוץ 2 שהוא מבריק וגאון, אני שואל את עצמי אז: ומי אני אם כך, איינשטיין?

בגיל 30 יצאתי מביתי עם עלמת חמד מרוקאית אל מסעדה מזרחית, כי כך רצתה. אחרי שהסבירה לי את נפלאותיה של העמבה, היא ביקשה לדעת מהי המוסיקה החביבה עליי. השבתי לה כי אני מאזין לג'אז, קלאסי ופרוגרוק. היא התבוננה בי כמו אל אחד שהגיע זה עתה מהמאדים: אתה מתכוון לכל מיני בטהובנים? אכן, לבטהובנים, עניתי אחריה. ומוסיקה מזרחית אתה שומע? היא רצתה לדעת. לא, עניתי בעצב. אז אתה בטח מאלה שקוראים גם ספרים, היא פסקה בצער. התכחשתי מיד לכל אפשרות שכזאת. סיפרתי לה שאני קורא רק כתבות על בית"ר ירושלים וזהו. כשסיימנו לאכול הייתי לארג' ושילמתי עליה. שאלתי אותה מה דעתה עליי. היא אמרה שהיא כבר תטלפן. קוראים לה מעיין. היא היתה סטודנטית באוניברסיטה העברית, והיא היתה המרוקאית היחידה בכל ימות חיי שהסכימה לצאת עימי. לעולם לא אשכח לה את המחווה הנאה הזאת.

מעיין היתה המזרחית הגאה שחלמתי עליה. לא ערסית אלא בחורה נעימת הליכות. לא מתאשכנזת אלא מרוקאית אותנטית. אומנם שיערה היה שטני ועיניה ירוקות, אבל לא היה ספק שהיא מתעבת אשכנזים. אתה נראה ספרדי, אמרה לי, אבל אתה מדבר כמו אשכנזי. כששאלתי אותה האם טעים הקבב, היא טענה שאני משעמם אותה. כששאלתי מדוע ולמה, היא חקרה: אתה בטוח שאתה לא אשכנזי? יש לך בטוח שורשים אשכנזיים. אני מרגישה את זה עליך.

נשבעתי אלף פעמים שאומנם מוצאי גם ממזרח אירופה, אבל אני ספרדי טהור, וכי מה לי ולכל האשכנזים האלה. אז למה אתה שחצן, המשיכה לחקור. אני שחצן? התפלאתי לדעת, כאילו שאינני כזה. בטח שאתה שחצן, קבעה. מי אתה שתגיד לי לאכול את הלבבות עם מזלג ולא ישר מהשיפוד. ניסיתי להסביר שחרדתי פן יפצע חודו של השיפוד את שפתיה היפות. אז מה, המזלג לא יכול לפצוע אותי? מה אתה חושב, שאני פרימיטיבית עד כדי כך?

דבריה צרמו לאוזניי. אני כבר התאהבתי בנערות אנאלפביתיות מעיירות שכוחות-אל באמריקה הדרומית. היתה לי חברה אינדיאנית שהוריה עוד הספיקו לצוד בני אדם למאכל. והנה פתאום עלתה הפרימיטיביות על השולחן. לא ולא, מעיין – אמרתי לה. אינני סבור כלל וכלל שאת פרימיטיבית. אני מתענג עד מאד מן המרוקניות שלך. היא הביטה בי בתדהמה: לא ולא? מתענג? הלו, מה זה המילים האלה? ככה מדברים אשכנזים. עכשיו אני רוצה ללכת. בוא נזוז מפה.

אין לי מושג אם מעיין היא אבטיפוסית או חריגה בנוף המרוקני, אולם יש לדעת שכלל לא סלדתי מאישיותה. היא היתה התבנית המרוקנית שהתאוויתי לה, זו שתקלל את הפועל תל אביב והשמאלנים, זו שתקרא לי "נשמה" וזו שתשבח את הרב כדורי על קדושתו, חוכמתו ופלאותיו. אף פעם לא הזמינו אותי למימונה. מעולם לא טעמתי מופלטה. מעיין היתה מפתח הקסמים למחוזות מופלאים שלא ניתנה לי הזדמנות לתייר בהם. אבל היא לא טלפנה אליי שוב.

לפניה ואחריה הכרתי מרוקאיות מאושכנזות שלא נשאו חן בעיניי. הבלונד עצבן אותי. גם מראה הש"סניקים שמתחפשים לליטאים דוחה בעיניי. אני מתעב בני תרבות שזונחים אותה כדי לאמץ תרבות פופולרית יותר. אני סולד מאנשים שחשים גועל כלפי מוצאם. במיוחד מעצבנים אותי כל המזרחיים שטוענים כי הינם ספרדים. מה יש להתבייש במזרחיות שלהם? ממתי יוצאי תימן הם גם יוצאי ספרד? למה לעוות את ההיסטוריה, במקום להתנאות בה? שתי הסבתות שלי לא ידעו קרוא וכתוב בעברית, אף שכבר ישבו בארץ שנים רבות. יתרה מכך, אמו של אבי בקושי ידעה לדבר עברית. האם עליי לחוש בושה בגלל כך? האם מוטל עליי להיות במבוכה מפני ששתיהן היו עקרות בית בלתי משכילות?

אלה היו חיי ידועי הכאב והסבל עד שנכנעתי לגורלי. בעוד כל זמר מזרחי, לבוש חולצה מבריקה ועונד גורמט מזהב, יכול להיקשר ללא מאמץ לעשרות מרוקאיות מדי חודש, לי אפילו לא היתה חברה מרוקאית אחת, כזו שתגיד "למה מה קרה" כשהיא עצבנית, או "כפרה, אתה מרגיש טוב?" כשתבחין כי אני עומד לחלות. זאת אינה גזענות במסווה של ציניות או לעג בכסות סרקסטית. באמת ובתמים התאוויתי לחברה כזאת, ומי שסבור כי נשים כאלה הן פחותות ערך, הוא עצמו חסר כל ערך בעיניי.

אז אולי משהו אינו כשורה עימי. גם אני מודע לסטריאוטיפים שמדביקים כולם לאותה אשה המצהללת משמחה "קולולולולו" בחוצות הרחוב. האם המנהג הזה הופך אותה לפרימיטיבית? לא בעיניי. האם המנהג הזה הופך אותה לנבערת? לא בעיניי. האם המנהג הזה הופך אותה לחשוכה? לא בעיניי. אני רואה את הדברים כפי שהם בלבד. "קולולולולו" אין בו כל פסול, אלא בעיני מתבוננים גזעניים, שהם לפיכך הפרימיטיביים, החשוכים והנבערים.

ומה מגוחכת היא בעיניי ההיטפלות הייחודית לעלילות "הרנטגנים" כדי להעיד על נבערות. אם זוהי נבערות, אז היא זהה בעיניי לאותה נבערות של יהודים אמריקניים מתפוח שמאמינים כי הקדוש ברוך הוא ציווה להם את הארץ, והיא זהה בעיניי לאותה נבערות של חרדים אשכנזיים שממתינים לבוא המשיח כדי לגאול את עם ישראל. כמעט כל מי שהשכלתו אינה אמונה על מדעים מדויקים מאמין באמונת הבל זו או אחרת. כך למשל, כל ענפי "מדעי" החברה מכשירים בני אדם להאמין באמונות בלתי מבוססות. מה שונה האמונה בהבלי הפסיכולוגיה האבולוציונית לאמונה בכוחו של "הרנטגן"? את שתיהן הרי לא ניתן לאשש. אולם, היה מי שהחליט כי אלה שמשתתפים בהילולת הבאבא סאלי הם בהכרח פרימיטיביים, ולעומת זאת, אלה שמשתתפים בהילולת שמעון בר יוחאי עשויים להיות נאורים. מה ההבדל ביניהם? האם ישנו מישהו שיכול להצביע על ההבדל?

מעיין היתה בחורה חשוכה, ואולי עודנה כזאת. לא בגלל שאינה מעודנת כמו פולניה צוננת – סטיגמה מטופשת בפני עצמה – אלא רק משום היותה גזענית. מרוב שכולם מדברים על גילויי גזענות מצד האשכנזים כלפי המזרחיים, שוכחים רבים כי זוהי גזענות הדדית שמפרה את עצמה כל יום מחדש. צאצאי העולים מחבר העמים שמדברים ביניהם רוסית בפרהסיה הם גזעניים. אוהדי בית"ר ירושלים, מרוקאים ברובם, הם גזעניים, מפני שאינם רוצים כי שחקן ערבי ישחק בקבוצתם. כמעט כולם במדינה הזו הם גזעניים בהיבט זה או אחר. ואולי זוהי הסיבה שלא היתה לי מרוקאית אותנטית. אומנם אף אני נולדתי לתוך מסורת של שמירה על כבוד המשפחה, אבל אני בטהובני מדי. בצר לי, ניסיתי ללמד את ארוכת השיער להגות "כפ-אאא-רה" כפי שצריך, אבל היא מבטאת "כפרה" כמו "דארלינג". מצטער, אבל זה לא זה.

נגוז חלום המרוקאית, התנפצו כל תקוותיי לגבי מעיין. אומנם נראתה כמו אשכנזייה טיפוסית, עם שיער שטני ועיניים ירוקות, אבל הלב, הנשמה וחתך הדיבור היו מרוקניים להפליא. כמה פעמים השארתי לה הודעות במשיבון, אבל היא לא טרחה להתקשר בחזרה. שלושה שבועות אחרי כן הכרתי יהודיה צרפתייה בת 22 בפאב תל-אביבי. היא נשבעה בסבה ובסבתה שהיא מרוקאית אותנטית, אבל גם היא לא צלחה את מבחן ה"כפרה". הן יפות, היהודיות הצרפתיות, אך מרוקאיות הן כבר לא. השיק הפאריסאי דבק בהן. ניחוח של שאנל עולה מגופן. הן נהנתנות מדי, הולכות למסעדות צרפתיות יוקרתיות, ומה זה שישליק כבר אינן יודעות. בחיי אני נשבע, שתים-עשרה שנה ניסיתי לאמת את הידיעה הנפוצה, שמדווחת כי "המרוקאיות הן הכי חמות ב…", מתוך התעניינות ביולוגית, כמובן, אבל אף אחת לא אבתה להשתתף בניסוי. עוד מחקר מדעי שירד לטמיון!

Advertisements

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.