בחזרה אל ריו דה ז'נירו – עולם כמנהגו נוהג

29/01/2010 ב- 09:23 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על בחזרה אל ריו דה ז'נירו – עולם כמנהגו נוהג
תגים:

המסע הראשון לאמריקה הדרומית הסתיים בשנת 1993. על החודשיים הראשונים סיפרתי בפרקים הקודמים:

חגיגת ראש השנה בריו דה ז'נירו
החלון הפתוח בלילה (תמונות)
מסיבת הניצחון של ביל קלינטון (תמונות)
מכשיר קשר אל הצבא הישראלי (תמונות)
הרפתקה לילית באמצע שומקום: א. ההתחלה – ב. ההמשך (תמונות) – ג. הסוף.
מה אירע לנפשות הפועלות ברבות השנים? (תמונות)

אל מסעי השני ליבשת זו יצאתי בשנת 1995. ושבתי גם אל ריו דה ז'נירו. אני מספר על כך בשלושה פרקים, המהווים המשך לסיפורי המסע הקודם:

בחזרה אל ריו דה ז'נירו – בין שני העולמות
בחזרה אל ריו דה ז'נירו – היממה המוחלטת
בחזרה אל ריו דה ז'נירו – עולם כמנהגו נוהג – הפרק הנוכחי (תמונות)

המסע השלישי עוד יסופר.

—————

בערב התעוררנו ל' ואני מתוך חיבוק משונה שבו ידיה כמעט וחנקו אותי. אני שוב רעבה, הודיעה לי במבוכה. לא היה ספק בכך. אני מתכוונת לאוכל, דחתה מיד את פרשנותי. הלכנו למסעדה אשר בה ביקשתי להשאיר מסר לקולומביאנית. אחר כך צעדנו לאורך אבנידה אטלנטשיקה, מתבוננים כיצד נעלם האוקיינוס האטלנטי בעלטה. בדוכן פרחים קניתי לה זר ענק והולכתי אותה בחזרה אל המלון. היא השתרעה על המיטה, מזמינה אותי אליה. תלשתי פרח אחר פרח מגבעולו, הרחתים עמוקות וגם היא שאפה את הניחוח אל תוכה, וכיסיתי בהם את מערומיה. האם אוכל לצלם אותך, שאלתיה כשהושלמה מלאכת התפארת. הו יהודה, ענתה, אתה כל כך יודע כיצד להתנהג איתי. בבקשה, עשה בי כל מה שרק תרצה.

בשעת לילה, ל' ואני יצאנו למועדון ריקודים ביחד עם פליקס וחברתו, ידידתה, וסטאס. ל' הרשימה בריקודיה ובתנועותיה, ובאמת אפשר היה לחשוב שהיא ברזילאית. ראשי הסתחרר ממנה, וככל שנקפו הדקות כך התקשיתי להחזיק מעמד. לאכזבת כולם, לא הצלחנו להישאר שם יותר משעתיים, ונחפזנו לשוב אל חדרנו. ואומנם, רק למחרת בצהרים היא התעוררה משנתה, מכושפת כולה, אך נחרצת: בגלל שנהניתי כל כך, אני רוצה לקבל את החדר לרשותי. אני מרגישה כי יש לי הזדמנות טובה ליהנות מכל מה שהעיר הזאת מציעה. ואני גם מבטיחה לך שתוזמן לפה לפעמים. וכך סולקתי מן החדר ששילמתי עבורו מחצית מסכום השהייה למשך שבוע.

ירדתי לעבר הדורמיטורי של הבנים (אולם שינה ובו שמונה מיטות), לבדוק אם ישנן מיטות פנויות, אך לא היו כאלה. אחד העובדים שהכירני מבעבר הודיע כי התפנתה מיטה בדורמיטורי של הבנות, והציע שאשאל אותן אם הן מוכנות שאשהה שם בינתיים. בחדר היתה רק אמריקנית שחורה וגבוהה עם שיער קצוץ. היא ענתה שלא תהיה זו בעיה אם מדובר בכורח זמני. הגופייה שלה כמעט התפקעה מן הגודש שניסתה לכסות, ולאורך כל פניה נמתחו שפתיים בשרניות ובלתי נגמרות. היי חמוד, פנתה אליי, אתה רוצה לעוף מכאן כבר מן הרגע הראשון?

את פליקס וסטאס לא מצאתי במלון, והלכתי אל החוף לבדי. לא הרחק ממני השתרעה ברזילאית אחת, שראשה היה מופנה לכיוון הנגדי. רגע אחר כך הצטרפה אליה מישהי קטנטונת. אין לי מושג כיצד תפשה שאינני בחור מקומי אלא תייר, והתחילה לדבר איתי. היא היתה בת 14, אולי 15, להערכתי, ומכיוון שלא היוותה "סכנה" בגלל גילה הצעיר, הרשיתי לעצמי לשוחח עימה. עדיין הייתי נחוש שלא להיקשר לאף בחורה מקומית בשבועות הקרובים.

היא סיפרה כי היא בת 17, ולא האמנתי לה. הבחורה השנייה, שהיתה גבוהה ממנה, סיפרה שהיא עצמה בת 19, והקטנטונת אינה אלא דודתה. גם סיפור "הדודה ואחיינית" היה מפוקפק בעיניי. ולפתע, נצמדה אליי הקטנטונת והתנשקה עימי, מבלי שאבלום אותה ומבלי שאשתף פעולה. נדהמתי מן הנועזות שלה. עכשיו אתה מאמין שאני בת 17, שאלה. הסתכלתי עליה במלואה. היא עדיין נראתה נערה צעירה, ולא יותר מכך. אחר כך רצתה לדעת האם הנני פנוי, והציעה שנהיה חברים, ותמהני אם חלפו להן יותר מחמש דקות מאז פנתה אליי בדברים.

מתוך בדיחות הדעת, הצהרתי שאני מעדיף את האחיינית על פניה, והגבוהה נעתרה, ובלבד ששתיהן תהיינה חברותיי. אכן, הייתי משועשע, וכל הפרשה נראתה כמין תעתוע. מכיוון שהים נותר עדיין סוער, והשעה היתה כבר ארבע אחר הצהריים, הודעתי כי אני שב למלוני, ושתיהן ליוו אותי בחזרה. נכנסנו אל הדורמיטורי של הבנות, והתיישבנו על מיטתי הזמנית. האמריקנית השחורה נותרה בחדר, וקראה ספר בעיון רב. הצחקוקים הפריעו לה, והיא דרשה ממני לסלק את שתי הברזילאיות, והוסיפה ואמרה באנגלית, מבלי שהן תבינה, שהקטנטונת נראית בעיניה כבת 13 וכי אני עלול להסתבך. שאלתי אותה מאין היא יודעת זאת, והיא הבהירה שהינה רופאה, ובכלל, אם מצבי כה נואש, אז כדאי שאתחיל לחזר במרץ אחריה. נפטרתי מ"שתי חברותיי" עד הלילה, אך לא נעניתי לפניית האמריקנית. היא היתה יהירה מדי לטעמי.

בלילה יצאתי שוב למועדון הריקודים עם כמה חבר'ה מן המלון. היו שם פליקס וחברתו, סטאס לבדו, ל' עם בן זוגה החדש מנורבגיה, בחורה צרפתייה והחבר הברזילאי שלה, אמריקני שחור – ענק ושרירי – הר אדם ממש, וחברתו הפולנייה, ואני ושתי "חברותיי החדשות". רוב הזמן ישבתי לצד סטאס, פליקס וחברתו, והצרפתייה, ושוחחנו לנו בנחת. צחקנו פעם אחר פעם מכל מיני סיפורים משעשעים, ולעיתים קרובות הגיעו "שתי חברותיי" לנדנד לי, ושבו מיד לרחבת הריקודים. ואילו עיניי לא חדלו לתמרן בין הפולנייה היפהפייה לבין הברזילאית היפה של פליקס, ובינתיים התלהטו הרוחות, והאמריקני והנורבגי עוד מעט היו מפשיטים לגמרי כל אחת מבנות זוגם. ל' פרקה כל עול מאז נחתה אתמול. היא קרבה אליי, כמעט חשופת חזה, וצעקה כדי שאשמע אותה: אני רוצה שתדע כי זה לא נגמר בינינו. אנו ניפגש בארץ ונמשיך מאיפה שהפסקנו. היא היתה מוטרפת לחלוטין.

לבסוף התיישבו כולם והזמינו שתייה נוספת. השיחה התגלגלה לשאלה המסקרנת, את מי מהבנים היתה מעדיפה כל אחת מהבנות, לו יכלה לבחור כראות רצונה. ללא ספק, הייתי הבחור הכי פחות נאה בכל החבורה. עדיין הייתי כחוש למדי לאחר הסיור ביערות העד ובביצות טובעניות, וגם הפיטום של אדריאנה לא הועיל הרבה. לפיכך, תליתי תקוות רבות ב"חברותיי החדשות" כדי שתצלנה את כבודי, ובפעם הראשונה בלילה ההוא שיגרתי לעברן חיוך משובב. ל' בחרה בנורבגי, אבל אמרה לי בעברית שהיתה בוחרת באמריקני. הפולנייה היפהפייה נתנה את תשובתה בנשיקה לוהטת עם החבר האמריקני שלה. הצרפתייה הודיעה שהיתה בוחרת בסטאס, ואילו שלוש הברזילאיות בחרו בי. נדהמתי מזכייתי. אחר כך היה תור הבנים לבחור. כולנו בחרנו פה אחד בפולניה, ול' תהתה בעברית מדוע אנו כה נלהבים ממנה. ואז הודעתי לכול הנוכחים כי הפרס שראוי להעניק לזוכים הוא לילה שלם זה בחברת זו. והאמריקני הבהיר כי מי שיתקרב לחברה שלו, הוא ישבור לו את העצמות, ומפני שהיה רציני מאד, ביקשתי לפייסו ואמרתי שזאת היתה רק הלצה. המשכנו במשחק, והפעם אסור היה לבחור בי ובפולניה, אבל שנינו רשאים היינו להצביע. אני בחרתי בברזילאית של פליקס וכל שאר הבנים בחרו בל'. וכשהגיע תור הבנות לבחור, אמרה הפולנייה שזהו משחק מטומטם וכך הוא נגמר.

חזרנו אל המלון לקראת בוקר. נפרדתי בנשיקה מ"שתי חברותיי", ומצאתי מיטה פנויה בדורמיטורי של הבנים. היתה זאת מיטתו של הנורבגי שתפס את מקומי לצידה של ל', בחדר אשר עבורו שילמתי ממיטב כספי. ואכן, למחרת ביקשתי לברר עימו את הסוגיה, והוא הסביר כי אני צריך להכיר לו תודה על כך שהוא עושה חסד עם ל', מפני שאינני יודע כיצד להתנהג עימה במיטה. השיחה התנהלה בנוכחותה של ל', והיא תמכה בו והצהירה כי יש לי עוד הרבה מה ללמוד. אף פעם לא מחלתי לה על דבריה אלה, למרות שהתנצלה מחדש בכל יום מארבעת החודשים שבהם היינו חברים, שנה אחרי כן.

כמה דקות לאחר שנכנסנו למיטותינו, שבו גם היפנים מבילוי לילי. והיפנים, אולי בגלל שהם יפנים, גם מדברים יפנית, וכששומעים יפנית אי אפשר לישון. פליקס ביקש מן האמריקני שישקיט אותם, וכל מה שמצא הר השרירים לומר היה, שהיפנים האלה אומנם נראים צנומים, אבל לכל אחד מהם יש ודאי חגורה שחורה בקרטה. וכששמעתי זאת, שבה לזיכרוני הידיעה שמיטתי נמצאת בדורמיטורי של הבנות ומיד שבתי לחדרן. הצרפתייה והפולנייה היו עדיין ערות, והיפניות כמובן פטפטו ביניהן, ואילו 3 מ"מ, האמריקנית השחורה, שהתעוררה משנתה בגלל הרחשים הרבים, ביקשה ממני בשם היותי גבר להשקיט את היפניות, וכל מה שיכולתי להשיב לה היה, שהיפניות הללו אומנם נראות צנומות, אבל לכל אחת מהן יש ודאי חגורה שחורה בג'ודו.

בשעה עשר בבוקר התעוררתי לשמע קולות בחדר. האמריקני שבא לבדוק מה שלום הפולנייה שלו, פטפט לידי עם האמריקנית. למה לא באת איתנו אתמול בלילה, שאלתיה בקול מנומנם, ובמקומה הוא ענה: היי, אתה מוכן להניח לנערות שלי? לאחר התארגנות קצרה הלכתי לבדוק מה שלום ל', אבל משהתקרבתי לדלת, שמעתי שהיתה עסוקה, אז חזרתי אל מיטתי. האמריקני הציע לי לבוא עימו אל החוף. הצטרף אלינו גם זוג אוסטרלי, שהשתכן סמוך לחדרה של ל', ודיווח כי הרעש שבוקע משם לא נפסק לרגע. בעודי המום, מצא האמריקני לנכון להסתודד עימי, ולתהות האם אוכל לסדר לו היכרות משמעותית יותר עם ל'.

הים סער יותר מזה שהיה אתמול. אבל אני כבר לא התלבטתי ונכנסתי אל המים. יצאתי מהם כעבור שעה, וזכיתי למבטי הערצה מכל הסובבים. בכל זאת, לא בכל יום נעלמת לה דמות במרחקים, ומצליחה לשוב בחיים, עם נשימה שלווה ואיתנה. יש לי חגורה שחורה בשחייה, הבהרתי לאמריקני והוא חייך וצחק. האוסטרלית הציעה שנלך אחר הצהרים לקורקובדו. הסכמנו כולנו, ובתנאי של' גם תבוא, מפני שהבטחתי לקחתה לשם. אולם, אל פסגת ההר לא העפלנו ביום ההוא. ל' ביקשה לדחות את הנסיעה, הסבירה שהיא שפוכה לגמרי, ואני כמובן ידעתי מה היתה סיבתה. סיפרתי לה שהאמריקני מעוניין בה, ובתגובה אמרה: הו אלוהים, אני בתוך חלום. אחר כך, ניצת ויכוח ביני לבין הנורבגי שסירב לממן את שהותו בחדר, והבהיר לי שהוא רק ממלא את מקומי במיטתה של ל'. הוא אינו גר שם.

מרסיה ניאותה להכניס רק את עצמה לתוך השמלה. היתה זו שעת בוקר ביום השני שלנו ביחד. מרסיה נטלה את ארנקה מן הארון, וביקשה שאמתין לה עד שתשוב מן הסופרמרקט. "באביריות מופתית" הודעתי כי כזאת לא יהיה, והצעתי את עצמי להיות נושא הכלים שלה. ואז היא נזכרה שהיא בהיריון. פשוט שכחתי מזה, אמרה לי. אתה ואלן לא מפסיקים להשתולל וכבר יש לי סחרחורת.

מן הדורמיטורי של הבנות גורשתי, לאחר שהיפניות התלוננו כי פרצתי בסערה אל חדרן מבלי להקיש על הדלת ולשאול האם הן לבושות. הייתי מלא זעם על יחסה של ל' כלפיי, והדבר האחרון שעניין אותי הוא מראה היפניות העירומות, אולם הצדק היה עימן. וכך מצאתי עצמי שוב בתפקיד ממלא המקום במיטתו של הנורבגי בדורמיטורי של הבנים. שכבתי לי בחדר שעה ארוכה והרהרתי לתומי, כשפתאום התפרץ בסערה אחד היפנים, וסיפר כי בפתח המלון ניצבת מולטית יפה שאינה יודעת אנגלית, והפציר בי שאציג אותו בפניה, והוא אף ייאות לשלם לי על כך. פטרתי אותו מעליי בנימת רוגז, ותהיתי לעצמי שהבחור המסכן פשוט התחרפן לו, וכי יש להתפלא על כך? הרי היפניות מקבוצתו אינן מרשימות בכלל, גם כשלא היו לבושות.

ואז נכסנה הפולנייה ואמרה: יהודה, עומדת בחוץ פצצה ברזילאית עם עיניים ירוקות, כמעט עירומה לגמרי, ושואלת על בחור ברזילאי עם שרשרת כמו שלך. נדמה לי שהיא מתכוונת אליך. מה, יותר יפה ממך? שאלתי בפליאה. הו, הרבה יותר יפה וגם יותר סקסית, והיא גם בהיריון! או אז הבנתי למי היא מתכוונת. קמתי מן המיטה וירדתי במדרגות אל קומת הכניסה, והבחנתי כי כל אלה ששהו במלון באותה עת הצטופפו בהמוניהם סביב דמות אחת. בדרך לא דרך, הצלחתי להשתחל פנימה וראיתי כי צדקתי. אמו של הילד עימו שיחקתי שלשום, ניצבה לה שם בנוחות מסוגננת, כשהאמריקני הענק מודיע בחגיגיות לכולם שהיא שלו ורק שלו. הפולנייה ודאי לא תשמח לשמוע זאת, חשבתי לעצמי. ואז הבחינה בי האם הצעירה וקראה לעברי כי באה לחפשני. לא הצלחתי לפלס נתיב אליה, והיא התקרבה אליי כמות שהיא. היפנים צילמו כמו משוגעים. אכן, כולנו יודעים שהיפנים אוהבים לצלם, אבל נדמה היה שבפעם הזאת הם השתגעו לגמרי. לרגע אחד הרגשתי כמו שחקן קולנוע, כשכל הבזקי הפלשים מכוונים עליו, אם כי ברי שלא אני הייתי מוקד ההתרחשות.

האם הצעירה היא שנכנסה למלון עם ביקיני זערורי שמונח עליה ברישול, ובעצם אינו מסתיר דבר, ואת חלציה ניסתה לכסות בבד דק, וגם זאת עשתה ללא הצלחה מרשימה. אכן, גם בברזיל הליברלית, היה זה מעט מוגזם. הוסיפו לכך את החושניות היצרית שמתלווה להיריון, ואת היותה מולטית עם עיניים חתוליות, והנה לכם מתכון לבלגן שיצא מכלל שליטה. אנשים דחפו זה את זה כדי להגיע אליה, ומי שנותר מאחור, קיפץ מעלה ללא הרף, כדי לזכות בהצצה חטופה. איך יוצאים מפה, את זאת אפילו לא העזתי לשאול.

היא נטלה את ידי והוציאה אותי החוצה בקלילות, ומשער המלון צעדה עימי לעבר הכיכר. אי אפשר היה לנהל שיחה בגלל ההמולה שהשתרכה בעקבותינו, והיא הציעה שנמשיך הלאה עד שכולם יתייאשו. לא היה לכך כל סיכוי, וביקשתי מן האמריקני שנצמד לצידי כאילו היינו תאומים סיאמיים, כי ידאג נא שיניחו לי ולה, מפני שאנו צריכים לדבר. אמרתי זאת בנימה סמכותית, כפי שהייתי פוקד על חייליי, עד כי ציית מיד, וכבר יכולתי להיכנס עימה לאחת הלנשונטות. הגידי, את השתגעת, לבוא בצורה כזו אל המלון? עכשיו יראו את תמונותייך בכל העולם! אני השתגעתי?! היא תמהה, האם ראית אילו משוגעים היו שם כולם? ואז צחקה לה. היא התעניינה לדעת מה שלום הישראלית. סיפרתי כי נפרדה ממני, ושוב היא צחקקה: ומה כבר חשבת, שתוכל להצליח עם יהודיה? אני בעצמי ישראלי, הבהרתי לה, והיא מיאנה להאמין. פטפטתי בעברית כדי שתתרשם, ובינתיים קראתי לעבר הבחורה מן הלנשונטה שאני מתאכסן במלון השכן, ואשלם על הזמנתי מאוחר יותר. וכך לגמנו לנו סוקו דה מרקוז'ה והצגנו את עצמנו. שמה היה מרסיה.

אז מה, מרסיה, מה כל כך דחוף היה לך לדעת מה שלום הישראלית, עד שלא מצאת לעצמך אפילו זמן להתלבש? היא מוללה את הקשית באצבעותיה ושוב פרצה בצחוק. אני אוהבת לשמוע אותך, אמרה בחיוך. ואכן, בגלל המעבר הרצוף מן החשיבה בעברית להתבטאות בפורטוגזית, הדיבור מעט מושך בזרותו. לא באתי בגללה, סיפרה. באתי בגלל אלן. אלן היה הילד שלה. הוא ביקש ממני לקרוא לך, כי רצה לשחק איתך. ומה יאמר אבא שלו? התעניינתי לדעת. אין לי בעל, אמרה, אני עוד לא נשואה. היא  ביקשה את רשותי לטלפן לבית חברתה, שם נמצא אלן, כדי שתביא אותו אלינו. וכשאלן הגיע, הוא קפץ עליי בשמחה. אתה רואה שאינני משקרת, התריסה מרסיה כנגדי. ואכן, היא דיברה אמת. הילד ממש חיבב אותי. שאלתי אותה האם יש לה תינוק או תינוקת. היא אחזה בבטנה ואמרה כי זאת היא בת, לאב אחר. ישבנו שם עוד שעה ארוכה ושוחחנו בניחותא, עד שמרסיה הודיעה כי כבר הגיעה העת לשוב הביתה, ונטלה את ידו של אלן מימינה ואת ידי משמאלה, כאילו היינו משפחה אחת מאז ומתמיד.

מרסיה וידו הקטנה של אלן. היה זה כבר היום השני שלנו ביחד. לאחר שאכלנו ארוחת צהרים אצלה, היא רצתה כי נרד אל הרחבה שמתחת לבניין כדי שאשחק שם עם אלן. בערב הקודם התנפצה זגוגיתה של תמונה, ואמה עדיין כעסה.

היא גרה בבניין רב-קומות ביחד עם הוריה. אמה שמחה לראותי, ואביה כבר שמע אודותיי מפי אלן הקטן. המשכתי לשחק בדירה עם הילד שעה ארוכה, עד שנפלה לה תמונה התלויה על הקיר וזגוגיתה התנפצה לרסיסים. אחר כך רחצה מרסיה את בנה, ואני שוחחתי עם אביה על המתרחש בישראל. הוא שאלני מה קורה שם לאחר ההתנקשות בראש הממשלה, ואני כמעט לא ידעתי לספר דבר. אחר כך, עמלו מרסיה ואמה על ארוחת ערב, ונשארתי שם לסעוד עימם. עדיין עטיתי "זקן צרפתי", כי כך פלביה הכירה אותי, ובעודי אוכל בשלווה הורתה לי מרסיה להסיר את זקני, כי הוא דוקר אותה. איזו חצופה היא היתה. אמא שלה ביקשה לדעת כמה זמן אשאר בריו, ואלן השיב במקומי כי אינו רוצה שאלך.

לאחר ששבעתי כהוגן, הגדתי למרסיה שעליי לשוב אל המלון, כי כשהגיעה לשם, אני יצאתי לקראתה מבלי לאסוף את חפציי הפזורים במיטה, ואינני יודע אם נותר מישהו בחדר להשגיח עליהם. מרסיה הזכירה את חובנו בלנשונטה והודיעה כי תשלמו בעצמה. ואז ליוותה אותי לפתח הדלת והתנשקה עימי בתאווה. היא אמרה שתטלפן אליי מחר בבוקר או שתבוא בעצמה. ביקשתיה שתגיע נא לבושה, והיא שוב התנשקה עימי בלהט, ואמרה שאינה אוהבת בגדים.

בשובי למלון נתקלתי בפולניה שאבתה כי אספר לה הכול! הלכתי אחריה אל הדורמיטורי כשהיא אוחזת בידי לבל אמלט. האמריקנית ניצבה ליד מיטתה, תמירה וחטובה, כשאת גופה מכסים רק חזייה גדולת מידות ותחתוני טנגה. מיד תפשתי כי שוב הסתבכתי בכניסה בלתי זהירה לחדר הבנות, והתכוננתי לנזיפה חמורה, אך במקום זאת הודיעה בהתפעלות: שמעתי שאתה פה כוכב! חייכתי בהתנצלות ולא אמרתי דבר. לא יכולתי לדעת אם אף היא חושקת בי או סתם מלגלגת, ועדיין נרתעתי מקרבתה. סיפרתי לפולניה את מלוא הפרטים מפגישתי עם מרסיה, וגם 3 מ"מ עקבה בעניין רב אחר דבריי. כל העת בהיתי בשפתיה העבות בלי משים, עד שמצאה לנכון לחקור אם יש לי אובססיה אליהן. האם תבואי לישראל, דוקטור, שאלתיה. והיא השיבה: על פי האבחנה שלי, זאת הדרך היחידה לרפא אותך. אף פעם לא נעצו בי מבטים כאלה! ואף שלא דיברנו כמעט כלל במשך שהותנו במלון, מסרתי לה את פרטיי לצורך התכתבות. היא חייכה בהנאה, ואני נותרתי כלוא בתוך מבוכתי, מנסה להתעלם מפניה.

הפולנייה התחבבה עליי במהרה. היא היתה חברותית מאד, וכבר במהלך השיחה ברי היה כי התיידדנו. היא אף ביקשה ממני בשחוק לשריין לה מקום בתור אחרי מרסיה, ולחשתי לה בתשובה שאני עצמי מעולף אחר יופייה שלה. אחר כך סיפרה על הרפתקאותיה מן היום ההוא, ואני הקשבתי לה באהדה רבה. וכשעמדתי ללכת, קמה האמריקנית ממיטתה וביקשה ממני לרכוס מאחור את שמלתה הצהובה. השתדלתי לשמור על קור רוח כשאצבעותיי נגעו בגווה, אך היא התחככה בי קלות, ואני מילאתי בזריזות את בקשתה ונעלמתי. עתה ידעתי היטב כי היא מהתלת בי.

בדורמיטורי של הבנים מצאתי את סטאס עם איטלקייה אחת, שפגש בה ברחוב ונקשר אליה. גם הוא ביקש שאספר לו אודות היכרותי עם מרסיה, והרעיף אינספור מחמאות על הישגי. האיטלקייה, כך התברר, כלל אינה יודעת אנגלית, והתקשורת ביניהם התנהלה באמצעות הספרדית המשובחת שלה והפורטוגזית הקלוקלת שלו. משום כך, כה שמחתי לראות את היפנים מגיעים, כדי שאחדל לשמש עוד כמתורגמן. חיש מהר מוקף הייתי בשמונה זוגות עיניים מלוכסנות שהשתוקקו לראות אילו פרטים עסיסיים אוציא מפי. אני העצמתי את הפרשה עוד יותר, נהנה לצפות בארבע היפניות נרגשות עד מאד, ובארבעת היפנים יוצאים כמעט מדעתם. שוב ושוב חזרה השאלה: על המדרגות? אכן, על המדרגות עצמן! השבתי בשביעות רצון. ליד דלת ביתה? אכן, ממש ליד הדלת, אבל היא כבר לא התאפקה! סטאס געה מצחוק, ואני הצטערתי שלא הרחקתי לכת, כי אפילו הייתי מספר להם שהכול התחולל על ספסל ברחוב הומה אדם, גם לזאת היו מאמינים. עד כדי כך התרשמו כולם מפרץ מיניותה של מרסיה.

מרסיה מואילה לכרוך מגבת סביב חלציה לאחר מקלחת, רק עבור המצלמה, כמובן. ביקשתי את הרשאתה לפרסם תמונה שכזאת, ומרסיה תהתה מהו תפקידם של המרובעים השחורים. ההתכתשות העיקרית בינינו נסבה על שנאתה התהומית לבגדים. כל הזמן דרשתי ממנה לסגור את החלון ולפרוש את הוילון, או שתתלבש. היא לא היתה מוכנה לאף אחד מהתנאים. היא בת 37 כיום, מתגוררת בעיר ניטרוי במדינת ריו דה ז'נירו. מי שיקרא את התכתובות בינינו עלול לסבור כי התינוקת שבבטנה היא בתי הביולוגית, אבל לא כך הוא הדבר. היא התעברה שבועות רבים לפני שהכרתיה. קלרה כבר בת 14, והיא לא תדע מיהו אביה האמיתי עד שאמא שלה תחליט לספר לה בעצמה.

אל החדר נכנסו גם האמריקני, האמריקנית והפולנייה. הוא קרא אליי לאחת הפינות, שיבח אותי על הצלחותיי הנאות, וביקש לדעת האם דיברתי עם ל' בעניינו. כל כך תיעבתי את הנורבגי שלה, עד שהמשכתי להגזים: היא אמרה שתהיה אפילו מוכנה להיות שפחתך אם תתבקש. הענק כמעט ריסק את גבי כשטפח עליו מרוב נלהבות. ואז בישר לי ששכר חדר זוגי במלון ויבלה שם את הלילה בחברת האמריקנית. הייתי מזועזע לשמע דבריו. ככלות הכול, היא מעדיפה אותו על פניי. למרות זאת, הצלחתי לשמור על נימה מאופקת ושאלתיו מה יהא על הפולנייה. היא עדיין שלי, הבהיר. ואני תהיתי לעצמי על מר גורלי, כי דווקא שלוש הבנות שהתעניינתי בהן, רוצות כולן אותו.

כל הנוכחים בחדר ובכללם אני, למעט אחת היפניות, הביעו רצון לצאת לבילוי משותף באחד ממועדוני הלילה. ל' עדיין לא יצאה מחדרה, ואני תמהתי שמא יאלץ הנורבגי ליטול גלולות מרץ, אחרת זה אי אפשר. האמריקנית נטלה את ידי, כאילו הייתי בן זוגה, ואני משכתי את זרועי בחזרה. אל תשחקי בי, הזהרתיה, והיא ענתה שאינה משחקת בי. בישרתי לה כי אני כבר מודע לזיווג החדש שלה, ועל כך הוכיחה אותי ואמרה שהציעה את עצמה כמה וכמה פעמים, ואני החמצתי. ואז הוסיפה ביהירות כי לכל הפחות, אוכל עתה לראותה רוקדת עם מישהו אחר, וגם זה משהו.

היא אכן עצבנה אותי, והודעתי בחופזה לכולם כי אינני מצטרף לבילוי המשותף – ובלבד שלא אצטרך לראותה, חשבתי בליבי. היא דחפה אותי קלות אל הקיר והפנתה אליי את עורפה. ומה מוזר הגורל, שמאותה התלקחות בת כמה רגעים, הביא הוא להתפתחות מערכת יחסים מפליאה ומלבבת ביני לבינה, בשנים אחרי כן, כשבילתה שתי חופשות קיץ ארוכות בישראל. ביומני, כיניתיה 'השפתיים', בהא הידיעה, אבל כשהגיעה לארץ התחלתי לכנותה 3 מ"מ, בגלל שתספורתה היתה יוצאת דופן ביחס לשאר החברות שקדמו לה.

האמריקנית בלבלה אותי לגמרי. עד שהתוודתה לפניי, רציתי את ל', משתי סיבות: בגלל שזרקה אותי התאוויתי לשוב אליה בחזרה, וגם מפני שהיתה מאהבת לא רעה בכלל. עתה הייתי שרוי במצוקה נוראית. הן ברור כי 3 מ"מ היתה מושא חלומותיי: שחורה ממש, 182 ס"מ גובהה, פניה חושניות יתר על המידה, וגופה השופע מחוטב להפליא. כמו כן, היא משכילה מאד, בתחום הקרוב לליבי – מדעי החיים. אבל מי יעז בכלל להתעסק עם האמריקני הענק שלה. החשש מנחת זרועו גם סיכל כל הרהור קודם אודות הפולנייה, אולם לאחר שהתיידדתי עימה לא הרגשתי עוד תשוקה כלפיה, אף שהיתה יפהפייה. ומה אעשה עם מרסיה, תהיתי לעצמי. האם תרצה בי לאורך זמן? האם תכפה עליי התנזרות בגלל הריונה?

על כל הדברים האלה ביקשתי לחשוב, אף שלא היתה לי הזדמנות להיות עם עצמי. היפנית שהתלוננה עליי בהנהלת המלון על כך שראיתיה לא לבושה, וגם בחרה לוותר על הבילוי בלילה ההוא, הציעה שנלך לבקר בחדרן של שתי קוריאניות שלא מכבר הגיעו לעיר. נעתרתי לה, מתוך תקווה כי ההיכרות עימן תסיח את דעתי מן האמריקנית. שתיהן היו בנות 18, צעירות ממני בשבע שנים, ומצאו מיד חן בעיניי בגלל יופיין הרב, ודאי בהשוואה ליפנית שחזותה החיצונית היתה משעממת להפליא. השיחה עימן התגלגלה עד לאחר חצות, ושעשעתי את שלושתן כהוגן. אולם אני נעשיתי עוד יותר מבולבל. לא רק ששתי הקוריאניות היו נוחות לפיתוי, אלא כבר נמצאתי בסיטואציה כמעט חלומית, שיהא עליי להכריע מי מהן תהיה בת זוגי או שמא תהיה זאת מרסיה. היפנית דיווחה להן שחברתי היא המולטית הכי יפה בריו, אבל הן לא התעניינו במולטיות בכלל.

בסופו של דבר, את ההחלטה קיבלה היפנית. היא הורידה אותי בחזרה לחדרה ואל מיטתה. ועל מה שהתרחש שם, אף לא הייתי צריך להינחם. כל המעשה היה חסר משמעות בעיניי, מין פעילות לשחרור מתחים ותו לא. ואכן, כל בליל המחשבות התפרק והן החלו להסתדר בראשי. ואף שנותרתי לישון עימה, הצלחתי לעכל את ההתרחשויות המהירות. יש לי חברה חדשה מבלי שתכננתי כלל, והדבר התרחש כמעט מיד. הילד חיבב אותי מאד, ואולי בגלל כך מצאתי חן בעיני אמו. היא ידעה כיצד לפתות אותי, ולא היה לי שום סיכוי להיחלץ. זה לא היה העירום. הביטחון העצמי שלה מוטט את כל מערכות ההגנה שעמלתי עליהן. היא פשוט החליטה שאהיה שלה והגיעה לממש זאת. ולאמיתו של דבר, כבר ידעתי כל זאת מן הרגע שהפולנייה בישרה לי על בואה, ועוד לפני שחזיתי במופע הכשפים שלה. וכך התעוררתי בשעת בוקר מאוחרת, מבלי שאאמין כי זה קורה לי מחדש. בן לילה נעשיתי מאוהב.

מרסיה אחרי מקלחת. הושבתי אותה על הספה, ואמרתי לה כי בכוונתי לצלם את השרשרת שקניתי לה. וכל שהיה לה לומר: באמת שאי אפשר לא לשים לב אליה. ואכן, אי אפשר שלא היה להיות מוקסם מרוח השטות שלה. היא היתה האשה היחידה בחיי שלא תפשה את עצמה ברצינות, שהבינה מגיל צעיר שאין שום משמעות פנימית ליופי החיצוני, וסברה בצדק רב כי כל אלה שנפעמים רק מגופה הם אנשים אומללים, כי הגיעו למצב הירוד שבו מצליח עור אדם בתצורה מסוימת להלהיב אותם. סטאס התווכח עימה ואמר לה שאינה יכולה להתכחש כי יש לה פנים מהממות, ומרסיה הפנתה אליי את שאלתו. השבתי שפניה הם התבליט של שכלה היפה. ואכן, מעטות הבריות שניתן לתאר אותן כך. לא היתה לה חשיבה מבריקה או מחוכמת, אלא חשיבה יפה מאד, וכשעקבתי אחר התובנות היפות שפיתחה, הייתי נפעם פעם אחר פעם מנפלאות הבריאה. ואיזו הנאה עצומה היתה לשבת ולדבר איתה, ולהתענג מן הבוז שהפגינה כלפי התיירים נפוחי הצוואר על החוף בקופה קבנה, ולגלות מאוחר יותר שכל מה שאמרה עליהם, היה צודק לחלוטין, שוב ושוב. אולם בכל זאת היא היתה אשה, וסירבה שאצלם אותה לפני שתמרח אודם על שפתיה, ונבצר מגבר להבין זאת, כי שפתיים, או שהן יפות או שאינן, ושום דבר לא ישנה אותן. ולה היו כבר שפתיים יפות. וכך כיניתי אותה: "שפתיים יפות".

קמתי ממיטתי והתבוננתי סביב, כמי שלא מאמין למראה עיניו. במיטה לידי נמו את שנתם סטאס והאיטלקייה. במיטה נוספת ראיתי את הצרפתייה והחבר הברזילאי שלה, ובמיטה הבאה שוחחו פליקס וחברתו הברזילאית. לא היה זכר לפולניה ולשלוש היפניות האחרות. פליקס הסביר שהיפנים כהרגלם דיברו יפנית, ואי אפשר היה להירדם, ולכן הוחלט על דעת כולם לבצע חילופי מקומות – שהיפנים יהיו עם היפניות, ובא סדר חדש לעולם. גיחכתי בהנאה, וסיפרתי לו בקצרה את החדשות על אודות מרסיה וקורותיי. הוא התבונן בי נפעם כולו, עד שתפשתי מהי הסיבה. היפנית, שלא היה לי מושג מהו שמה, הסתכלה בי והקשיבה לדבריי בתדהמה. הנה הסתבכתי לי עם שמונה יפנים ויפניות, ולכו תדעו מהי האמת לגבי החגורה השחורה.

אין להתפלא אם כך ששמחתי לראות את ל' מופיעה לנגד עיניי, לבושה בגד ים. ביקשתיה בעברית שתעשה עצמה קנאית עד כדי טירוף, ותצעק עליי צעקות רמות כדי להרתיע את שותפתי למיטה. אבל ל' מיאנה להיעתר, ואמרה שלא תסתבך עם קבוצה יפנית שלמה בגללי, וכי ראוי שאוכל לשובעה את הדייסה שבישלתי לי. ברגע ההוא נכנס אל החדר תרמילאי אנגלי, שזה עתה נרשם במלון, והסביר שהיפנים שלחו אותו אלינו. ואז תמה בקול מחוספס האם המלחמה עם היפנים טרם נסתיימה. פליקס הביט לעברי וענה בחיוך כי המלחמה עומדת לפרוץ.

הלכתי עם היפנית לאכול ארוחת בוקר, וניסיתי להסביר את עצמי בפניה, אך לשווא. שוב ושוב הדפה את טיעוניי באומרה כי "את היפניות לא משכיבים על המדרגות", ונופפה באיומים שונים ומשונים, שאם אבייש אותה בפני קבוצתה כי אז יבולע לי. היא תבעה שאעמיד פנים כאילו היא ואני חברים, עד שאחד מאיתנו יעזוב את העיר, והפרידה תיכפה עלינו מכורח המציאות. דרישתה העניקה לי את הזכות להתבדח קמעא, ושאלתיה האם ניתן להסיק מדבריה כי אוכל לראותה ללא בגדים בכל עת שארצה, מבלי שתתלונן עליי. היא התבוננה בי רותחת מזעם, קמה מכיסאה ולא דיברה איתי יותר לעולם. זאת היתה הלצה ולא התכוונתי להשפילה, אך סוף מעשה אינו נזקק תמיד למחשבה תחילה.

את היום ההוא כולו ביליתי עם מרסיה. במקום להמתין להוד רוממותה, הגעתי אליה במרוצה, והיא כבר לא שאלה עוד על ישראליות, על ברזילאיות ולא על אף אחת אחרת. היא ידעה שהייתי רק שלה. כשהגעתי בערב למלון, מצאתי רק את סטאס והאיטלקייה, שעברה לגור גם היא במלון, ואת פליקס וחברתו הברזילאית. יחדיו נסענו לבית ספר לסמבה בשכונת בוטפוגו, ומקץ כשעה, חזרנו לקופה קבנה, וישבנו באחת הלנשונטות על החוף. החדשות מן היום ההוא היו מפתיעות: האוסטרלי נזקק לטיפול רפואי בגלל מכת חום. זוג אנגלים שהגיע למלון נשדד מאוחר יותר בשכונת פלמנגו. האנגלי שהגיע בבוקר לדורמיטורי שלנו כבר עבר לגור עם אחת הקוריאניות. הקוריאנית השנייה עברה לגור עם האמריקני הענק. 3 מ"מ עזבה ונסעה לה הלאה. ל' יצאה סוף סוף מן החדר. הנורבגי הודיע על תשישות רבה. זוג הבלגים עזב, ובחדרם השתכנו שתי דניות חמודות.

מחשבותיי התמקדו, כמובן, באמריקנית השחורה. פיללתי שאפגוש אותה שוב במהלך חיי. על המתחולל עם הקוריאניות לא התפלאתי כלל. כבר מליל אמש ידעתי ששתיהן ציידות חסרות תקנה. אבל לא שיערתי לעצמי שאשוב למלון, ואגלה כי ל' ממתינה שאממש את ציפיותיה ממני. אני התפקעתי מצחוק, מכיוון שהיא והפולנייה, שתי הבנות הכי מצודדות והכי מחוזרות במלון, נותרו לבדן ללא בני זוג. ניסיתי לדובב את הנורבגי כדי לשאול לשלומו, אבל הוא לא היה במצב שניתן עוד לדבר עימו. לא היתה לי ברירה אלא לחוס על עצמי והשבתי את פניה ריקם. אחד מעובדי הקבלה הגיש לי מכתב מ-3 מ"מ. היא רשמה שחיפשה אותי במהלך היום כדי לשוחח עימי, ולא איתרה אותי. אין להצטער על הנסיבות שלא אפשרו לנו להיות ביחד, כתבה, והותירה לי את פרטיה, כדי שאחדש את הקשר במהרה. ל' עוד עמדה לידי והתעקשה, אבל בקלילות רגליים המאפיינת אותי, מצאתי עצמי מיד מול דלתן של הדניות, מברך אותן בדנית לשלום, ומתיידד עימן במהרה. בסופו של דבר, ביכרתי לישון עם ל' מבלי להתיר לה לגעת בי. עדיין חששתי שהיפנית תצוץ לה פתאום במיטתי, והייתי חייב לסכל גם אפשרות בלתי מתקבלת שכזאת.

"הדודה והאחיינית" מימיני ומשמאלי. הן סירבו להצטלם לפני שתבדוקנה עצמן מול המראה, ואני הבאתי אותן לקדמת התמונה בכוח הזרוע. מאחור ניצבים על מעקה האבן סטאס האוסטרלי ופליקס השוויצרי (בלונדיני). בחזית, בחורה צרפתייה ששבה לריו דה ז'נירו חודשיים לאחר עזיבתה, כדי להודיע לברזילאי שלצידה כי בקרוב יהיה אבא. רק לאחר שחטף ממנה סטירה מצלצלת בפני קהל רב, הוא הסכים לארוז מזוודה ולטוס עימה לפאריס. את כולנו היא הזמינה לבוא לחתונתם. התמונה צולמה בידי חברתו האיטלקייה של סטאס.

למחרת ביליתי שוב בחברתם של מרסיה ואלן, עד אחרי סעודת הצהרים. כששבתי למלון נתברר כי "שתי חברותיי" עדיין חיות וקיימות. הן היו בחדר יחד עם פליקס, סטאס והאיטלקייה, והצרפתייה והברזילאי שלה. מחשש שתיעלמנה שוב הפצרתי בהן להצטלם עימי כדי שתהיה לי מזכרת. אחר כך עליתי לחדרן של שתי הדניות, ובעזרתן חיברתי מכתב בדנית עבור דיאנה. "העזרה" כללה תיאורים עסיסיים ומופלגים שבדו השתיים, אבל דיאנה היתה פקחית דיה להבין שזאת היא מהתלה פרועה, והשליכה את מכתב הכזב אל הפח. ככל הנראה, האיצה הכתיבה הפרובוקטיבית את התלהטות יצריהן, ולאחריה התבקשתי להמליץ על שני זכרים רבי און. הבטחתי כי אבדוק זאת למענן בשעה הקרובה, ונמלטתי כל עוד נפשי בי לחיקה של ל'.

שעתיים לפני שירד הערב נסענו לקורקובדו. אל ל' ואליי הצטרפו "שתי חברותיי", שתי הקוריאניות  והאמריקני והאנגלי שלהן. כבר במהלך הנסיעה התחברה ל' אל האמריקני שהיה מעט המום מתובענותה, ועוד לנגד פניה של בת זוגו הקוריאנית. אין צדק בעולם הזה, תהיתי לעצמי. הברנש הזה כבר אחז באמתחתו את הפולנייה, את הפולנייה והאמריקנית בצוותא, את הקוריאנית, ועוד מעט את ל'. ואילו אני הייתי רק ברירת מחדל עבור ל', וההישג היחידי שלי היה "פורקן מתחים" עם נערה יפנית, שאיני מבדיל בינה לבין חברותיה. על דבר-מה עם מרסיה לא העזתי בכלל לקוות. וכך מצאתי את עצמי, אפוא, מתנשק בלהט עם "האחיינית" כדי לעמעם במעט את תסכוליי. או אז השיבה אותי ל' אל עשתונותיי: שני הדורמיטורים כבר בתפוסה מלאה, אם לא שמת לב, ואם לא תתחיל להיות נחמד לקוריאנית, לא יהיה לך היכן ללון הלילה. ניגשתי אל המעקה וצפיתי על העיר הפרושה תחתיי. הן כבר הייתי בסיטואציה הזאת, אמרתי לעצמי, בצורך לבחור בין מרסיה ובין אחת הקוריאניות. בחרתי שוב במרסיה, וכששבנו למלון, הודעתי לפולניה שאישן יחד עימה הלילה, מפאת מחסור במקומות לינה.

למחרת עזבה ל' ביחד עם האמריקני את ריו. טלפן אליי בחורף, אמרה לי והסבירה, אתה מאהב של חורף! ואז חזרה אליי וחיבקה אותי: אני מבטיחה שאהיה חברה שלך בארץ. הדמעות זלגו מעיניי כאילו הייתי תינוק, וחלפו דקות ארוכות עד ששחררתי אותה מאחיזתי. ל' אומנם עמדה בהבטחתה, אבל נדרש ממני כמעט חודש שלם של מאמץ עילאי, על מנת להשיג מחדש את אשר זכיתי לו בקלות רבה כל כך כבר בלילה הראשון שלנו בריו. נסיבות פרידתנו בלתי תיאמנה ממש. היא חזרה בתשובה!

קיבלתי את חדרי בחזרה, והזמנתי את הפולנייה להשתכן עימי. ביום ההוא עזבו גם היפנים, ובמקומם הגיעו יפנים אחרים, ואף הצרפתייה לקחה את הברזילאי שלה למולדתה. גם איתה התחבקתי ממושכות, וסטאס פרץ בבכי מר כאילו הגיע סוף העולם. פליקס והאיטלקייה ניסו לנחם אותו ללא הצלחה, ואני הבהרתי לה שאם תמתין עד שיירגע, היא עלולה להחמיץ את הטיסה. בסופו של דבר, ליוו סטאס והאיטלקייה את הזוג הרענן לנמל התעופה.

את סעודת הצהרים אכלתי בחברת מרסיה בביתה, ובשעות אחרי כן צבענו יחדיו את חדרו של אלן. ומכיוון שלא עטתה כל כיסוי לעורה, הקדשתי שעה נוספת על מנת להסיר את כתמי הלובן מעל גופה. אחרי כן הגיע תורה של המקלחת המשותפת, ותחת זרמי המים הנהדרים הבהירה לי אהובתי את טיב יחסינו. וכשחייכה אליי בפרץ של אושר, בישרתי לה כי אף פעם לא נמשכתי בעוצמה שכזו לבחורה כפי שאני נמשך במידה הזאת אליה – נכון לימים ההם. ובכל פעם שהשתמשה בשם הקוד "טומה באניו" (ללכת למקלחת), כך הלכו ונשתכחו ממני ר' ודיאנה היפות, שאל שתיהן הבטחתי לשוב באביב.

המצלמה לוכדת את שנינו בזמן מצמוץ עיניים. התיאום הבלתי רצוני אולי מרמז על ההתאמה שהתפתחה בינינו. דמותה נראית שמנמנה במקצת, אולם התמונה מטעה. כמעט לכל אורך הריונה היא נותרה חטובה מאד, ורק בשבועות האחרונים שלפני הלידה הלכו ירחיה ותפחו, למורת רוחה. אנו מצויים בסמיכות לבית המלון בו השתכנתי, ובבניין הגבוה המופיע מאחור גרה מרסיה, אם כי דירתה נמצאת בקצה האחר, ולא בזה שמשקיף אל הכיכר. בעת ההיא התחלתי לגדל "זקן צרפתי" מחדש, וזמן מה אחר כך הורתה לי לגלח גם אותו לאלתר.

שבתי אל המלון בשעת לילה. לתומי סברתי כי כולם יצאו לבלות, אבל בחדרי ציפתה לי הפתעה. הפולנייה קנתה לכבודי כותונת שחורה ומפתה, והמתינה לי יחד עימה במיטתנו, לאור נרות. זה כבר היה יותר מדי. לא אכחיש כי התענגתי מן המחזה, אבל יחד עם ההנאה הגיע גם הרגע שבו תפשתי כי זה נעשה מוגזם. מרסיה היתה מהממת, ואני חשקתי בה מחדש בכל פעם שהרהרתי עליה. אם תדע על בגידה כלשהי, עלול להיות מצבי גרוע ביותר. אבל מה אומרים לפולנייה עכשיו? גשם החל לרדת בחוץ, וניגשתי עימה אל החלון. הן הבטחתי לך שאת הבאה בתור, האם שכחת זאת? והיא נזכרה.

למחרת הלכתי עם מרסיה לחוף הים. היא לא עטתה על עצמה בד כלשהו, והניחה לאצבעותיי לטייל על גופה. אלוהים שלי, פלטה, אתה עושה אותי כל כך מאושרת. כל נגיעותיי היו תמימות למהדרין, והיא התפרקה אט אט. אמרתי אז לעצמי כי הנשים הינן היצורים המופלאים ביותר בעולם. אמשיך לסגוד להן אף אם נשמתי כבר תתגלגל לזחל של טוואי המשי. מה היו חיי בלעדיהן? אף לא דבר! כשקמה ממקומה, נעצרו כמה תיירים לידנו וצילמוה, ואילו מרסיה הציגה כל מיני פוזות מגוחכות להנאתם, עד שהשתעממה מהם, וקראה לי לקום ולקחת אותה הביתה.

בשובי למלון מצאתי פקס שהגיע מדיאנה. היא רצתה לדעת היכן ומתי תפגוש את החבר שלה בשובו לישראל דרך אירופה. דיאנה ואני כבר היינו חברים למעלה משנתיים, ודבריה העציבו אותי מאד. לא בגללה, אלא בגלל ר'. איך יתכן שהבחורה אשר אהבתי יותר מכל הנשים שבעולם שכחה אותי כליל? במקום להשיב לדיאנה, כתבתי לר' מכתב אהבה בן שבעה וחצי עמודים, וכשחזרתי לארץ התברר שהוא אבד בדרך.

כשסיימתי לכתוב את המכתב היתה כבר שעת ערב. חזרתי לביתה של מרסיה, ושכחתי כליל כי הבטחתי לחברתו של פליקס, שאתלווה אליה למסיבה רעשנית באחד הקמפוסים של ריו. היא המתינה לי כועסת עד מאד בפתח המלון, והורתה לי לקרוא למונית. בדרך לאוניברסיטה תמהתי מדוע לא לקחה עימה את פליקס, ונתברר כי שניהם נפרדו זה מזו. אז מה את רוצה ממני, שאלתי אותה בנימוס. מה אני רוצה ממך? הרי אתה לא מפסיק להתבונן בי כל הזמן!

כשחזרתי למלון בשתיים בלילה, מצאתי את הפולנייה מנמנמת. היא התעוררה ותהתה אם הכול בסדר איתי. למה את מתכוונת, שאלתיה. הבוקר, יהודה, הבטחת כי בשם הידידות בינינו לא תשאיר אותי לבד בלילות. זכור לך? זכרתי זאת, וסיפרתי לה אודות עלילותיי האחרונות ועל כך שהאקסית של פליקס גורסת כי אני מהתל בה. הפולנייה נקרעה מצחוק: זה בדיוק מה שקרה לי. נעצת בי מבטים מהממים, ביקשת רשות ללטף את שיערי, החמאת לי ללא הרף, ואז גם הצעת לישון עימי במיטתי. ומה קרה? לא קרה דבר! אני מתחילה להבין כי מדובר בשיטה חסרת רחמים. במקום לנתח את שיטות התבוננותי לעבר נשים יפות, שאלתיה מדוע שוב לבשה את הכותונת החדשה שלה. כדי להיות סקסית, ענתה ולא פירשה.

לקראת השעה שלוש בבוקר, סטאס ופליקס הקישו קלות על הדלת. כמו אוויל גמור שכחתי מכך ששותפתי למיטה מכוסה באריג שקוף, ופתחתי להם בחופזה. כל מה שיכול סטאס לומר היה: ישו המשיח, אתה לא נח לרגע, יהודה! ניסיתי למלמל על אי-הבנה, אבל הפולנייה הנבוכה דחפה את שלושתנו החוצה. מה דחוף היה להם כל כך להתפרץ אליי בשעה כזאת? פליקס ביקש להבהיר כי אין לו כל הסתייגות מכך שאני יוצא עם חברתו. כך אמר, אף שהיתה האקסית שלו. ניסיתי למלמל שוב על אי-הבנה, וכי בעצם לא קרה ביני לבינה דבר, אבל פליקס סיים את הדיון בטפיחה על שכמי: נוח קצת, יהודה. זה לא מזיק לאף אחד לנוח מדי פעם. ברם, את הרושם המוטעה כבר לא יכולתי לתקן, מכיוון שבצהריים למחרת הופיעה הקולומביאנית, והיא גירשה את הפולנייה מחדרי, בדיוק בדרך שבה ניתן לדמיין.

ביום ההוא נשארתי במלון עד אחרי הצהריים, ובשעות הללו דיווחה הקולומביאנית על קורותיה, ואילו אני רק הקשבתי. הקוריאניות הגיעו כדי להזכיר לי שהבטחתי לקחתן להר הסוכר בשעה זו. שאלתי אותן מי יבוא עוד עימנו. להפתעתי ענו כי רק שתיהן תבואנה. איפה כל החברים שלכן, תמהתי. אחת מהן הסבירה כי במלון הזה ישנה העדפה ברורה לבלונדיניות, והשנייה רצתה לדעת האם כל הבלונדיניות סובלות מחזה גדול. הבנתי למי היתה כוונתן, והשבתי כי זוהי בעיה דנית נפוצה. על כל פנים, הקולומביאנית סילקה את שתיהן מהחדר אחר הדברים האלה, והתפנתה להאזין לי. אז סיפרתי לה על מרסיה, ועל כך שהיא בהיריון. הקולומביאנית הבהירה כי כפי שיכלה להסתדר עם שני גברים, כך היא תוכל להסתדר עם גבר ואשה. אין לה בעיה עם זה. היא הלכה להתקלח, וכששבה אל החדר נכנס בדיוק סטאס. הוא מלמל לעצמו: זה לא אנושי! ואני השלכתי אותו החוצה.

מרסיה בחנות בגדים, ניצבת לפני הוילון של תא ההלבשה, זמן מה לאחר שסיימה להניק את קלרה, התינוקת שנולדה. היא סברה שזה יהא רעיון נחמד להצטלם עם החולצה הזאת: "כדי שלא נפסיק לחשוב זה על זו לעולם". אגב, רוב הזמן כך היא נראתה, עם שיער אסוף.

הלכתי לאכול ארוחת ערב בחברת מרסיה, ואחר כך שיחקתי עם אלן. כששבתי בחזרה הבהרתי לקולומביאנית כי מוטב שתעזוב מחר את המלון, ויצאתי לבלות עם הפולנייה. הודעתי לה בשמחה כי בבוקר היא תוכל לשוב לחדרנו, אבל כזאת לא קרה. אירית אחת והיא האשימו זו את זו את זו בגניבה הדדית, ושתיהן סולקו מן המלון עוד לפני שמוצה הבירור עד תומו. הקולומביאנית, לעומת זאת, נשארה עימי לילה נוסף לפני שעזבה. את יום הפורענות ההוא ביליתי בחברת מרסיה ואלן בחוף הים ובדירתה, ובערב טלפנה אליי הפולנייה והפצרתי בה להיפגש. היא לא אבתה. יצאתי, אם כך, למועדון ריקודים יחד עם הקולומביאנית, פליקס ואחת הדניות, סטאס והאיטלקייה שלו, הנורבגי שכבר התאושש עם הדנית השנייה, ושלוש יפניות מן הקבוצה החדשה. אולי היו אלה ייסורי מצפון, אולי היה זה רצון לבלות בנעימים, אך מכל מקום, את רובו של הזמן ביליתי בנשיקות אינספור עם יפנית יפה. גם הקולומביאנית התנשקה רבות… עם ברזילאית אחת.

בשעת בוקר מאוחרת יצאתי מן המלון ושיחקתי עם אלן בכיכר הסמוכה. מכיוון שסוף סוף היה לי חדר משלי, הזמנתי אליו את מרסיה לבלות עימי את הלילה. היא לא הבטיחה דבר, ואמרה כי תלויים אנו בשיגיונותיה של אשה הרה. אחר כך טלפנתי לפולניה. עודה היתה מצוברחת, והודעתי לה כי נצא לטייל ביער ההררי פלורסטה דה טיז'וקה. היה זה יום קריר יחסית ורווח לה. כדרך הטבע, דיברנו על מכריה החדשים מן המלון שאליו עברה לגור. היא סיפרה כי נתקלה רק בבחור ארגנטינאי, שתי ספרדיות ויוונייה אחת, וכי האחרונה הכתה אותה בליל אמש. נותרתי מזועזע דקות ארוכות לשמע דבריה. אומללה שכזו, בזמן כה קצר כבר הספיקה להסתכסך עם הקולומביאנית, האירית והיווניה, ופניה היו פני מלאכית יפהפייה. בלתי נתפש ממש. רק אז דיווחה לי כי הקולומביאנית איימה לחתוך לה את הפרצוף. רגזתי על כך שלא סיפרה לי זאת מיד, והבטחתיה כי אוודא שהקרימינלית הזאת תגורש מן המלון לאלתר, אם טרם עזבה.

הן ברור לך שעודני בריו בגללך, אמרה וחייכה במרירות. חיבקתיה ואימצתי אותה בחום אל גופי, והיא נשקה את כפות ידיי, והכניסה את אצבעותיה אל מתחת לחולצתי. ליטפתי את שיערה והתאנחתי על מר גורלנו. האם כל מה שקורה בינינו הוא הדבר האמיתי? תהתה בקול חלוש, חדור יגון. ואז החלה לדגדג אותי, כדי שאתעורר. שלפתי החוצה את אצבעותיה ונשכתי אחת מהן קלות. אכן, היא צדקה, היא היתה הדבר האמיתי. בפעם הראשונה בחיי חשתי הרגשה שכזאת, ונותרתי שליו. אינני יודע למה. עתה רצתה לדעת מה אני מתכוון לעשות בנידון. מה יש לעשות? נמשיך לטייל ביחד, הבהרתי לה בקול בוטח. היא צחקה וצחקה. יהודה, לא התכוונתי שתבקש את ידי כבר עתה, אמרה ולא הפסיקה לצחוק. לאחר שנרגעה המשכתי בדבריי: אדבר הלילה עם מרסיה. אומר לה שאצא למסע בן כמה שבועות, ואשוב אליה לאחריהם.

למה אתה מעוניין לחזור אליה, רצתה לדעת. שתקתי ולא השבתי לה. במוחי כבר שכנה תוכנית סדורה. הפולנייה התעתדה לבקר את קרוביה במיאמי, ואני ביקשתי להמתין בריו עד שתשוב למולדתה, ושם אחבור אליה. זאת לא תהיה נסיעה מיוחדת. על מנת לנחות בישראל, הייתי מחויב להגיע לתחנת ביניים באירופה. אבחר בוורשה, אם כך. אבל היא התעקשה: מרסיה אומנם מולטית יפה, אבל אתה קבעת בעצמך כי מה שיש בינינו הוא הדבר האמיתי. למה לך לחזור אליה? לא היתה לי תשובה ברורה. הרצון נבע מתמהיל של כמה מאוויים, גלויים ונסתרים.

כשהחזרתי אותה לחדרה, עזרתי לה לארוז את חפציה והעברתיה למלון אחר. היוונייה בכלל לא חששה להתעמת גם איתי, ואם הייתי מחוסר אינסטינקטים מהירים, שפתיי ודאי היו מדממות. הריב החמור פרץ בגלל סכסוך שכנות, וכבר איני זוכר מה חולל אותו. לפולניה לא היה כסף רב כדי לממן שהות במלון המהודר, ואני שילמתי עבורה, מתוך תקווה כי מחר נצא לדרך יחדיו, וראויה היא ללילה שקט ורוגע. אחר כך אכלנו ארוחת ערב במסעדת המלון, וכבר היה ברור כי עוד כמה סעודות כאלה, ואתרושש כליל.

כששבתי למלוני, טלפנתי למרסיה והודעתי לפקידת הקבלה שאארח אותה הלילה. את סטאס פגשתי בדורמיטורי של הבנים, והודעתיו שיתכונן, מחר אנו עוזבים את ריו ביחד עם הפולנייה. כמה דקות אחרי כן הופיעה מרסיה לפניי עם חצאית קצרה וביקיני זעיר. בניגוד למנהגה היא נותרה לבושה. ניסיתי לדבר לליבה שתפשוט אותם ולא הצלחתי. בתזמון הדדי ובלתי מתואם, גם היא חפצה לדון בעתידנו.

מרסיה תבעה לדעת מדוע אני מזמין אותה לחדר המלון, כמו היתה פרוצה מן הרחוב, ולא נוטל את תרמילי ועובר לגור עימה בדירת הוריה. אומנם אמא שלה רמזה לי כבר בעניין זה, אבל לא הקדשתי לדבריה הרהור אחר כך. עתה רצתה מרסיה לקבל תשובה. ביקשתי את רשותה לצאת למסע קצר, ומיד לאחריו אשוב אליה, היכן שרק תחפוץ. דרישתי היתה צנועה בעיניי ולא ציפיתי כי תתרגז כל כך. אולם מרסיה נדהמה ממש, וגערה בי כיצד מעז אני לחשוב על כך, להשאיר את אלן ואותה לבד כשהיא בהיריון. היא התפרצה עליי בחמת זעם, ומכיוון שלנשים הרות ישנה נטייה להפיל את עובריהן במצבים של מתח נפשי, הודעתי לה שתשכח מכל מה שאמרתי קודם לכן, שאני חוזר בי מדבריי לחלוטין.

לאחר שניגבתי את דמעותיה, אמרה: חפש לך מקום עבודה והתחל לפרנס אותנו. עוד מעט תיוולד התינוקת שלנו וההוצאות תהיינה מרובות. עתה היה תורי להיות שרוי בתדהמה. התינוקת שלך, את מתכוונת. לא ולא, היא קבעה, היא תהיה גם התינוקת שלך. אתה תוכל להיות אביה מרגע שתפקח את עיניה, אם תבוא איתי לנוטריון כדי להצהיר שהיא הבת שלך. גיחכתי בקול משועשע: אבל עוד לא הגעתי לברזיל כשהתעברת. מרסיה נזפה בי: אתה לא צריך לספר על כך, טיפש.

הנה כי כן, כשנקשרתי למרסיה אמרתי לעצמי, כי לכל הפחות, לא אסתבך בהריונות בלתי רצויים בגלל שהיא כבר הרה, ופתאום גיליתי שאני אבא לשני ילדים. ניסיתי להניא את מרסיה מלהרחיק לכת, אבל היא החליטה להציב זאת כתנאי. אבל מה אם היא תיוולד כהה כמו אלן, שאלתי, הרי אף אחד לא יאמין שהיא הילדה שלי. מרסיה כבר איבדה את הסבלנות ולא ענתה. היא שבה ומלמלה לעצמה: אוי, איך שאני הולכת לחנך אותו. ביקשתי את מחילתה, הפצרתי בה לשכוח מכל דבריי הקודמים, ונשבעתי לעשות את כל מה שתדרוש ממני, אבל היא דחתה את כל ניסיונותיי להתפייס עימה מחדש. עד עכשיו הייתי טובה מאד אליך, ולא היית צריך להתאמץ בכלל למעני, אבל איתך זה כנראה פועל אחרת, ואני מבטיחה לך שמרגע זה ואילך אתה תתחיל לזחול על ארבע כדי להיות איתי. היא קמה וכבר פתחה את הדלת. התחננתי לקבל עוד דקה על מנת לשכנעה להישאר. הו לא, יהודה, אמרה, שום דבר לא יבוא עוד בקלות. אתה תאכל אצלי הרבה מירורים.

נסעתי למלון של הפולנייה. לא הייתי צריך לדבר. היא הבינה לבד. נרדמנו מחובקים וכך התעוררנו גם בשעת בוקר מוקדמת. היא הודיעה שוב על כוונתה להמשיך במסעה. היא עוזבת את ריו. אמרתי לה כי נתכתב בכדי לשמור על קשר. היא ענתה כי אין טעם, שהיא לא תכתוב, היא כבר מכירה את עצמה. אז נוכל לשוחח בטלפון כדי לקבוע מתי והיכן ניפגש, הכרזתי בנחת. פניה הפכו קודרים וקולה התעטף בעצב: אמור לי, יהודה, מה בדיוק תרצה לעשות איתי כשניפגש, שאינך יכול לממש עכשיו, במיטתי? עיניי דמעו בשתיקה והיא לא הרפתה: אנא, ספר לי מה אתה רוצה לעשות, שלא יכולת לממש בכל הלילות שישנת לצידי? ואז פסקה כי הגיעה שעתי ללכת. ניסיתי לומר דבר-מה והיא משכה אותי אל הדלת: לך תתקשר אליה ועזוב אותי כבר! ואני טלפנתי. אז תבוא יקירי, אני מחכה. ונסעתי אליה.

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: