הרפתקה לילית באמצע שומקום – ההתחלה

12/01/2010 ב- 16:30 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על הרפתקה לילית באמצע שומקום – ההתחלה

חלום חיי מילדות היה להגיע אל האמזונאס. בגיל 22 יצאתי למסעי הראשון בעולם, אל אמריקה הדרומית. במסגרת סדרה בת כמה פרקים, אספר את קורותיי בחודשיים הראשונים. הכתוב אינו אלא תמציתו של סיפור אישי, המופיע בכללותו ועל היבטיו השונים ביומן המסע, במכתבים, בתמונות, בזיכרונות ובמחשבות.

הפרקים:

חגיגת ראש השנה בריו דה ז'נירו
החלון הפתוח בלילה (תמונות)
מסיבת הניצחון של ביל קלינטון (תמונות)
מכשיר קשר אל הצבא הישראלי (תמונות)
הרפתקה לילית באמצע שומקום: א. ההתחלה (הפרק הנוכחי) – ב. ההמשך (תמונות) – ג. הסוף

נספח: מה אירע לנפשות הפועלות ברבות השנים? (תמונות)

בחוץ שרר חושך מוחלט. פאולה ורוברטו שרו בצוותא, בשעה שהקלטתי אותם. אחר כך יצא רוברטו לעשן סיגריה וחזר כעבור כמה דקות. פטימה ליטפה קלות את צווארי, ואמרה שאני שונה מכל הישראלים שכבשו את מולדתה ויושבים עדיין בה. באיזה אופן? שאלתיה. היא אמרה שבשום פנים ואופן היא אינה יכולה לתאר לעצמה כי הייתי מוכן לפוצץ מטוס על שכונה שגרים בה מוסלמים. את מתכוונת להטלת פצצות, פטימה? אם כי למיטב ידיעתי דבר כזה לא קרה מעולם. לא, יהודה, הבהירה פטימה, אני מתכוונת למטוס שישראל פוצצה על שכונה שגרים בה מוסלמים.

פטימה, חביבתי, המשפחה שלך עושה לך שטיפת מוח. אלה שחוטפים מטוסים ומפוצצים אותם הם הלבנונים. הישראלים הם יצורים אנושיים. הם אינם חיות אדם כמותכם. ואז פטימה התרגזה: אני יודעת שפוצצתם מטוס עם פצצות אטום על איזו עיר רחוקה, והרגתם בה הרבה מוסלמים. פאולה התערבה: אולי היא מתכוונת לפצצות האטום שהופלו על יפן ויהודים בנו אותן. ופטימה הגיבה לה: אולי תפסיקי להתייחס אליי כמו למטומטמת, כי אני לא כזאת. אני יודעת שלא מזמן התפוצץ מטוס ישראלי עם פצצות אטום על שכונה מוסלמית. דיברנו על כך בבית די הרבה. ואני חתמתי את הדיון במילים הללו, פחות או יותר: פטימה, ההורים המרושעים שלך מסיתים אותך כנגדנו. אין לך בכלל מושג היכן מצויה ישראל. לדעתך, היהודים הם הרבים, ואילו הערבים הם המעטים והמסכנים שמציקים להם, ומקודם כששאלתי אותך האם ישראל גדולה דיה כמו מדינת סאו פאולו, השבת שהיא הרבה יותר גדולה, ואולי אפילו כמו ברזיל. את אכן נערה מטומטמת!

פטימה שוב החלה לבכות, והפעם איש מאיתנו לא ניחם אותה. היא מלמלה שאני עושה לה שטיפת מוח, שאני מסיח את דעתה מהאמת. ואז פאולה העירה לבעלה איך מצא לו חברה כה רגשנית, במקום לחזור אליה כבר מזמן. והוא ענה כי היא מעולם לא היתה חברתו, שאף פעם לא שוחח איתה יותר מחמש דקות רצופות, וכל שרצה היה לחזור לאגם ביחד עם אשתו, והוא נזקק לכלי רכב. אז הוא הציע לפטימה להצטרף, אם תצליח לשכנע את אביה להשאיל להם את מכוניתם.

אני צחקתי למשמע הדברים. פאולה אמרה שבגלל הטמטום שלה אנו תקועים באמצע השומקום, ופטימה נעלבה עוד יותר, ובמקום לגעור ברוברטו, היא תקפה אותי: אז אולי לא שמעת על המטוס הזה. אולי לא סיפרו לך. אני אומרת לך שמתו הרבה אנשים וזהו אינו שקר. זוהי האמת. למה אתה מתעלל בי כך, למה? ופטימה אכן לא שיקרה. הרבה שנים אחרי כן, כשנזכרתי בויכוח ההוא מחדש, תפשתי באיזה מטוס מדובר. בהיותי בברזיל איש לא ידע או סיפר לי על התרסקות מטוס המטען של אל-על באמסטרדם. הדבר נודע לי רק כמה שבועות אחרי שובי לישראל, כשקראתי ידיעה על כך בעיתון. אולם חלף עוד זמן רב עד שקישרתי את התאונה לדבריה של פטימה. כידוע, המטוס, אשר נשא מוטות אורניום כדי לייצב את משקלו, התרסק לתוך שכונת מהגרים. הרבה דובר על המטען הסודי לכאורה שהוביל המטוס, ועל שרידי האורניום. יתכן כי בדמיונם המעוות של הערבים, באמצעות הפלת המטוס ביקשה ישראל לזרוע הרס וקרינה רדיואקטיבית בקרב המהגרים המוסלמים. לכו תדעו, אולי בדו מליבם כי נראו בשמיים מצנחים שעימם נחת צוות המטוס בשלום. הרי הכול יכול לקרות בסיפורי הבדים של הערבים.

בין אם היה מטוס או לא היה, מעת שאמרה פטימה כי אני מתעלל בה, הבנתי שהגדשתי את הסאה. ביקשתי לשוחח עימה ויצאנו מן המכונית כדי להזרים דם חדש בעורקינו. השמיים היו מכוסים בעננים שחורים, ונטלנו את הפנס כדי להאיר את דרכנו בעלטה הגמורה. פטימה, אמרתי לה, הפעם בלי שימוש במניפולציות, אלא במילים כנות בלבד, אני מבקש להביע את התנצלותי על כל הצער שגרמתי לך היום, ואולי עוד אגרום, כשאנו תקועים במצב הביש זה. ואז תהתה: אתה רוצה שאסלח עכשיו או אחר כך, כשנצא מפה.

המשכנו ללכת. פטימה רצתה שאספר לה על החברה שלי בסאו פאולו. מכיוון שלא היתה לי כל חברה שם, ולא התכוונתי לומר דבר על ג'ואנה, נוח היה לתאר את כריסטין כחברתי, לא רק כשם המופיע במכתב, אלא כפי שהיא היתה במציאות. ראשית רצתה לדעת האם היא כותבת לי באנגלית כדי להסתיר מפאולה את הקשר הזה. זאת היתה שאלה שלא יכולתי לצפות את הגעתה, והשבתי בחיוב כדי לשוות נופך דרמטי לרומן האסור. אחר כך רצתה לדעת אם אף היא מורנה (כהת עור) כמו פאולה. סיפרתי לה שהיא בחורה אירופית לבנה, שמנמנה מעט, וגם קתולית. אז התעניינה פטימה לדעת האם אני מתכוון להוליד עם כריסטין ילדים. ובכן, לשאלה הזאת ציפיתי. השבתי לה כי אין לי כל משיכה מיוחדת לאירופיות, וגם לעולם לא אחיה עם בחורה אירופית, לעולם. וזאת היתה אמת לאמיתה באותם ימים.

ואם היא תלד לך ילדים מבלי שתרצה, שאלה. עניתי לה שהקתוליות האירופיות משתמשות באמצעים כדי למנוע מצבים שכאלה, בניגוד לקתוליות הברזילאיות שהכרתי ואשר אינן מוכנות לשמוע על כך, בגלל שהדרשות בכנסייה שיבשו את דעתן. פטימה השיבה כי אין צורך להשתמש באמצעים כאלה אם האשה נאמנה לבעלה, והיא יודעת זאת מבלי ששיבשו את דעתה במסגד. דבריה הצחיקו אותי והארתי את פניה כדי לראות אם היא מחייכת. היא חייכה.

אחר כך רצתה לדעת אם כריסטין היא החברה האירופית הראשונה שלי. סיפרתי לה שהיו לי פרשיות אהבים קצרות עם שתי בחורות שגדלו בברית המועצות ועברו לגור בישראל לא מכבר. היא יכולה להחשיב אותן כאירופיות, ומלבדן הכרתי פעם תיירת בדיסקוטק והיתה גרמניה אחת שהתארחה בביתי מטעם בית הספר. על העלייה ההמונית לישראל מחבר העמים עוד לא דיברו אצלה בבית, והרחבתי מעט אודותיה. היא שוב הזכירה את העובדה שציינה קודם לכן כי ישנם הרבה יהודים בעולם. אולם, לנסות ולהסביר לנערה ברזילאית שזכתה להשכלה פשוטה על חוק השבות, היה בלתי אפשרי, ורק אמרתי כי אין הרבה יהודים בעולם, ורוב אלה שעולים לישראל הם בעלי זיקה ליהדות בלבד. אימם אינה יהודיה, ולכן אירופית אחת שביליתי עימה היא למעשה מוסלמית, ואירופית אחרת היא למעשה נוצרייה פרבוסלאבית, אבל הן אינן חשות ככאלה ובליבן מפעמת נפש יהודית. ואז התברר שפאולה סיפרה לה גם על החברה שהיתה לי בישראל לפני שטסתי משם. נ' היא ממוצא עיראקי, הבהרתי לה. אז יש לך ערביה יהודיה, נטלה היא את ההזדמנות בשתי ידיה. לא, פטימה, אין יהודים ערביים. ישנם יהודים שחיים בין הערבים, אבל אנחנו לא מתערבבים אתכם. ואז, כשלא היה מה לספר עוד על כריסטין, מבלי להמציא כל מיני פרטים, ומפני שלא ידעתי רבות אודותיה, הצעתי לפטימה כי נשוב למכונית.

כשהגענו בחזרה, ראינו את פאולה עם חולצה בלבד. היא הסבירה שהטילה את מימיה. ואז, לאחר כל דברי ההבל על כריסטין שהעסיקו אותי בשעה האחרונה, תפשתי מחדש מה גרוע מצבנו. וכדרכן של נשים, גם פטימה לא יכלה עוד להתאפק, ובעקבותיהן גם אני. זה היה בהחלט משעשע ונורא כאחד, כי לפני שנעצרה המכונית, היתה עדיין שעת אור, ופטימה התלבטה האם לחפש מקום מסתור. פאולה הציעה שכבר תעשה זאת במי האגם. ואיפה אנחנו היינו ואיפה בכלל נמצא האגם.

כשנכנסנו פנימה התפרץ מחדש ויכוח בין פאולה ורוברטו, שאני ופטימה לא נכחנו בו. מן הדברים שהושמעו נראה כי נסב על נסיבות פרידתם. פאולה טענה שהוא גירש אותה מביתו, ורוברטו גרס שהיא עזבה מרצונה והלכה לגור בבית אביה. אם כך, פאולה גרה עם אבא שלה. אני לא ידעתי מכך ולא ראיתיו. אבל אולי זוהי הסיבה שלא רצתה כי אתגורר עימה. לאחר כמה דקות של התנצחות עברה פאולה מן המושב הקדמי לספסל האחורי. מדוע לא דרך הדלת, שאלתי, והיא קפצה עליי מחויכת ואמרה: אתה הרי יודע שאני לא מחבבת דלתות, והחלונות האלה קטנים מכדי שאכנס דרכם. מיד הרגשתי שהיא לבושה בתחתוניה בלבד. הרמתי את שמיכתה של פטימה וגם היא נותרה במצב דומה. היא כיסתה את עצמה מחדש והסבירה כי אינן ישנות במכנסיהן וכבר לילה.

אכן, היה זה כבר לילה, ופאולה הציעה כי במקום שאדבר על תחתוניהן, אולי מוטב שאתחיל לדבר על כל מה שנדרש כדי לצאת מכאן. אז התחלתי לדבר. אומנם הייתי צעיר בן 22, אולם כל השאר היו צעירים ממני, ולזכותי נזקף ניסיון צבאי. פתחתי ואמרתי כי אנו נמצאים באמצע שומקום, ללא מפות ובלי מצפן, וכשתעלה השמש נדע היכן אנו מצויים ביחס לנהר. גם אמרתי כי הדרך בה אנו תקועים הינה שוממה לגמרי, וככל הנראה, חולפים בה כלי רכב אחת לכמה ימים או אפילו שבועות. אין לנו מושג מי יחלוף בה, ולבטח איש לא יעשה זאת כל עוד לא ייפסק הגשם והקרקע תתייבש. אנו אף לא יודעים איה מצוי מקום המגורים הקרוב, ויתכן כי אין כזה בסביבה.

הדרך הפשוטה להיחלץ מכאן היא להגיע בחזרה אל הנהר ולקרוא לעבר סירה חולפת, אבל אנו לא יכולים להציל את עצמנו מבלי לחלץ את המכונית, אחרת פטימה ורוברטו יהיו בצרות צרורות. פאולה התערבה ואמרה שאפשר לצפות לעזרה מנערי החוות שנוסעים על אופנועיהם או רוכבים על סוסים. רוברטו גם התערב ואמר שהוא מכיר את הטיפוסים האלה, והם לא יקראו לעזרה בלי תמורה. ואז פטימה אמרה שפאולה כבר תמצא דרך לתת להם תמורה. ומכיוון שפאולה לא התכחשה לדברים, שילחתי אותה בחזרה למושב הקדמי, דרך הדלת.

המשכתי ואמרתי כי יש ברשותנו מזון ושתייה למשך ימים אחדים. מים, למרבה הצער, ישנם בשפע בסביבה, ואם נצטמצם בכמות המזון היומית, היא תוכל להספיק לימים נוספים. כמו כן, ניתן לדוג בנהר או ללקט ירק מאכל בשדות. בנקודה הזאת שינתה פאולה את נושא השיחה באופן הקיצוני ביותר שניתן להעלות על הדעת, ואמרה: מאיפה להם לדעת בישראל שאני נוצרייה ונשואה. אטוס לישראל ביחד איתך, עם מסמכים מוכנים מראש שיעידו כי אני בת לשושלת יהודית בת מאות שנים, וכך נוכל להתחתן שם בקלות. הרי אין לצפות שיתחילו לבדוק ברישומי הכנסייה מי יהודי ומי הוטבל, מי נשוי ומי לא התחתן. אומר שאני יהודיה ואתה תאשר זאת. מה אתה חושב על כך? אחרי שהצליחה לשכנע את עצמה, כל שיכולתי לומר לה: פאולה, את שחורה.

פאולה נותרה נבוכה. לא בגלל צבע עורה, אלא בגלל שתוכניתה "הגאונית" לא כללה את הפרט הפשוט לכאורה של מראה גופה. פטימה הגאה הודיעה לכולנו כי לה אין את הבעיה הזאת, ואני הסכמתי עימה: אכן, עם שם כמו פטימה ועם מקום לידה כמו לבנון, החלו כבר לפרוש למענך את השטיח האדום. ואז תמהתי בקול רם על הלהיטות של פאולה להגיע לישראל. אהיה מוכן לחיות איתך בכל פינה בעולם, אמרתי לה, והיא ענתה בכעס: אתה רוצה אותי רק בגלל היותי מולטית. אם הייתי לבנה לא היית בכלל מעוניין בי. והיא צדקה.

רוברטו יצא גם הוא להטיל את מימיו. פאולה הטרידה אותו בעזרת פנסי המכונית, והוא עשה לעברה תנועה מגונה. הוא נשאר בחוץ כדי לעשן, ופאולה ביקשה את פטימה שתצא גם היא כדי להשאיר אותנו מעט לבד. מה אתה רוצה ממני? שאלה ברוך. האם עכשיו או בכלל? שאלתי. נתחיל במה אתה רוצה עכשיו, אם כי אני מנחשת את התשובה, אז אם כך מה אתה רוצה בכלל? אני רוצה שתעניקי לי אושר עד אחרון ימיי. אני אסכים אם תסביר לי מה פשר המשיכה העזה לעור השחור שלי. האם אינך סבור שזה משונה למדי להלל אותו כל הזמן? הרי אתה ושאר הגברים אמורים לחשוק בבלונדיניות כפי שאני יודעת. אינני כמותם, אמרתי, וקבעתי כי לעולם לא תהיה לי מערכת יחסים עם בלונדינית כלשהי. אני רוצה רק מולטית! ואלוהים עדי, כי בעת ההיא דיברתי אמת.

אבל איך לא מצאת אף מולטית עד שהכרת אותי? הרי לא חסרות מולטיות בברזיל. אז מה דעתך לספר לי הכול מן ההתחלה ואולי גם אבין? ואני פתחתי בסיפורי: הראשונה היתה כהת עור, אבל היא לא היתה ברזילאית. אחריה אירעה תקלה בדמות יפנית ברזילאית. רציתי להיפרד ממנה כעבור יממה, ובאופן שערורייתי במיוחד יצאתי לחפש לי מולטית ברחובות. אך מכיוון שהיפנית היתה כל כך יפה, לא מצאתי אף אחת שתהא ראויה להחליפה, מלבד הבחורה הלבנה שגיל ורן סיפרו שהיתה רעה אליי. כבר בתוך ימים ספורים היא גרמה לי לבזבז עליה מאות דולרים. אם הייתי נשאר איתה עד עתה, כל כספי היה נעלם. היא לא הוליכה אותי שולל. מן ההתחלה הודיעה לי כי לכך היא מצפה. ואת, פאולה אהובתי, טורחת להכין לי כל הזמן ארוחות טעימות, מונעת ממני לשלם על הזמנותיי בלנשונטה, וכשרציתי לעבור למלון מהודר כדי לארח אותך שם, סירבת.

אבל הדברים השתנו, יהודה, מאז שהסכמתי להצעת הנישואין שלך. וכבר אמרתי לך כי ישנו הבדל ניכר בין לומר למישהי שהיא היצור הכי מקסים עלי אדמות, ובין לומר ליצור הזה שאתה רוצה כי יישאר איתך לעולמים. אז כמה כסף מזומן יש לך בדולרים? כי אין לי מה לעשות בהמחאות נוסעים שלא אוכל לפדות. 1300 בקירוב, עניתי לה. והיא נטלה לעצמה 1000. את הכסף הזה אצטרך כדי לטפל בכל הסידורים הנחוצים ואתן לך פירוט על ההוצאות. זאת איננה הערבות. אתה תצטרך להישאר איתי קצת יותר מחודש על מנת להבטיח את הערבות שלי, ואם הכול יתנהל כשורה, תוכל לנסוע אחר כך לכל מקום שתרצה. ואם תיאלץ להתעכב מעט, זה לא יהא נורא כל כך לשהות זמן מה נוסף בחברת אשתך. ועכשיו, מי זאת כריסטין מסאו פאולו?

מבטי נדבק לשטרות הכסף שאחזה בידה. ופאולה שאלה: אתה רוצה אותם בחזרה? לא ולא, התעשתי, אין לך מושג עד כמה רציניות כוונותיי לגבייך. ובנוגע לכריסטין, שכחי ממנה. היא עצמה אמרה באלה המילים כי אין לה מה להציע לגברים מלבד חזית מפוארת. היא שמנה? תהתה. שמנמנה מעט, עניתי. ואתה רוצה לבלות עם נשים נוספות במהלך הדרך? כי לא יהיו לי נדודי שינה אם תנהג כך לאחר שאבטיח לעצמי את הערבות, אבל אני חוששת שתלך ותסתבך. אתה וגיל הגעתם לברזיל נלהבים מדי, אפילו יותר מדי. עד כדי כך סבלתם בצבא שלכם? אכן, סבלנו הרבה. שירתנו באותה פלוגה והשתחררנו ביחד, אבל עד שהשתחררנו הוציאו לנו את הנשמה. טוב, אמרה, אז בוא נקרא בחזרה לרוברטו ופטימה, ונשמע מה עוד למדתם בצבא.

עד שרוברטו התיישב בחזרה על מושבו כבר הבנתי מן השיחה הקצרה עם פאולה, שהיא בוגרת הרבה יותר ממני, ואולי כי נשים הן מעשיות מאשר גברים. זאת היתה השיחה הרצינית הראשונה שלנו וגם האחרונה. פאולה כבר התיישבה עליי מזה זמן מה, ופטימה התיישבה לידנו. אני מבינה, כך אמרה, שרוברטו עומד לישון הלילה לבדו במכונית. אני לא צחקתי מפאת כבודו של רוברטו, אבל פאולה צחקה ואמרה שאי אפשר עוד לדעת, כיוון שהיא עשויה לשנות את דעתה. אלוהים אדירים, אמרתי לעצמי אז, היא נולדה כדי לצקת סבל בליבם של גברים, ומי יודע מתי יגיע תורי. סילקתי אותה אל המושב הקדמי, ואמרתי שלא אמשיך בדבריי עד שלא תלבשנה את מכנסיהן. אנו לא מבלים בקמפינג שהן מרשות לעצמן לקפץ פה ושם עם תחתונים בלבד. רוברטו הצטרף לדעתי ואמר כי בצבא לובשים מדים.

עתה יכולתי להמשיך בדבריי: כידוע לכם, אין לנו ציוד עזרה ראשונה בכלל. האם יש מישהו מביניכם שנזקק לתרופות באופן קבוע? פאולה אמרה כי בזמן המחזור החודשי היא נוטלת גלולות משככות כאבים. זה יקרה בעוד כמה ימים. פטימה היתה נבוכה, אמרה שהמועד אינו כה חשוב, כי ממילא אינה נזקקת לגלולות משככות כאבים, ומלבד זאת, היא רוצה לחזור הביתה כבר מחר, ואינה מתכוונת להישאר פה שבועיים נוספים. וכך היה ברור לשלושתנו מהו המועד שלה כמעט במדויק.

הצעתי שנוותר על ארוחת הערב. ערכנו הצבעה נוספת ופטימה נותרה במיעוט. היא אמרה שהיא רעבה מאד, וכדאי שנתחיל את הצמצום אחרי שנאכל לשובע. רוברטו הציע שניתן לה לאכול, אבל אני התנגדתי. זאת היתה החלטה דמוקרטית וחייבים להישמע לה, כי בלי משמעת קבוצתית לא נוכל לצאת מכאן. פאולה אף היא אמרה שיש לכבד החלטות דמוקרטיות וערכה הצבעה חדשה: האם לתת לפטימה לאכול כעת. הפעם הזו אני הייתי במיעוט. וכך ישבנו לנו בנחת והסתכלנו כיצד פטימה מכניסה לקרביה, ללא בושה, כמות מזון שמספיקה לשלוש ארוחות מלאות. שאלתי אותה לאן כל זה נכנס, והיא צחקה ואמרה: גם לי ישבן ברזילאי אם לא שמת לב.

אחרי שסיימה לזלול, הצעתי לחלק את המזון כבר עתה לארבע מנות, אחרת נישאר מחר בלעדיו. והוספתי ואמרתי, כי אם פטימה תרצה תוספות, היא מוזמנת ליטול אותן מן המנה שלי, ואני אמצא לי בשדות דבר-מה לאכול. פטימה לא התרגשה מנדיבות ליבי כלל וכלל. היא סיפרה כי את המזון והשתייה היא קנתה, בשעה שאני לא הבאתי דבר, וזכותה היא להחליט מה לעשות באוכל, ואפשר כי לא אקבל אפילו פירור. הייתי בטוח שהיא מתלוצצת, אבל היא חזרה בתוקף על דבריה, אמרה שאינה מתבדחת, ואם לא אתנהג יפה כלפיה, היא לא תצטער אם אמות ברעב. למרבה המזל, הבין רוברטו שיש לנו עסק עם יצור ילדותי והצילנו מפניה בדרך נפלאה: רק מגיל 18 ומעלה רשאים להצביע. כך נהוג במדינה, הסביר לה. ואילו פטימה האומללה, שאיבדה את זכויותיה, נתקפה מרה שחורה ולא מחתה. מכל מקום, לא חילקנו בינינו את המזון כדי לא לצער אותה עוד יותר. ואז רוברטו שאל בלעג: ולשתות מותר לי או שגם על כך יש לערוך הצבעה?

הפרק הבא: הרפתקה לילית באמצע שומקום – ההמשך

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: