מכשיר קשר אל הצבא הישראלי

11/01/2010 ב- 08:34 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על מכשיר קשר אל הצבא הישראלי
תגים:

חלום חיי מילדות היה להגיע אל האמזונאס. בגיל 22 יצאתי למסעי הראשון בעולם, אל אמריקה הדרומית. במסגרת סדרה בת כמה פרקים, אספר את קורותיי בחודשיים הראשונים. הכתוב אינו אלא תמציתו של סיפור אישי, המופיע בכללותו ועל היבטיו השונים ביומן המסע, במכתבים, בתמונות, בזיכרונות ובמחשבות.

הפרקים:

חגיגת ראש השנה בריו דה ז'נירו
החלון הפתוח בלילה (תמונות)
מסיבת הניצחון של ביל קלינטון (תמונות)
מכשיר קשר אל הצבא הישראלי … הפרק הנוכחי (תמונות)
הרפתקה לילית באמצע שומקום: א. ההתחלה – ב. ההמשך (תמונות) – ג. הסוף

נספח: מה אירע לנפשות הפועלות ברבות השנים? (תמונות)

השתרעתי על מיטתי והרהרתי בדבריה הכנים של פאולה. היא היתה ישרה והוגנת, כפי שסנדרה היתה, אך היתה פחות נבונה ממנה. בניגוד אליה, סנדרה רצתה להבטיח את מחויבותי אליה, אך גם היא, כמו פאולה, לא כפתה את עצמה עליי. וככל שהרהרתי בסנדרה, כך התאוויתי להתקשר אליה. ידעתי כי תשמח לשוחח איתי. שיחת הטלפון האחרונה בינינו התקיימה באיגואסו. סנדרה דיברה בקול שקט, אמרה שאני עוד לא תפשתי עם מי יש לי עסק, שאיננה הכפרית האנאלפביתית והנבערת, ושהיא תמצא אותי בכל פינה בעולם. למען האמת ציפיתי לצרחות, והטון הרך של דיבורה הפתיע אותי, ואז אמרה שכבר שלחה מכתב ארוך למשפחתי בישראל, מתורגם גם לספרדית. אמרתי לה צ'או וניתקתי. אחר כך התקשרתי לאמי, דיווחתי לה שהכול מתנהל כשורה, וכי צפויים להגיע מדי פעם מכתבים לכתובתנו, מכל מיני אנשים שהנני פוגש במהלך הדרך. ביקשתי שתשמור אותם חתומים וסגורים במגירה. ואז הכה בי הזיכרון כי ברשותה של סנדרה מצוי גם מספר הטלפון של ביתי. טלפנתי אליה מחדש. עוד התחכמות אחת, אמרה, ואתה כבר תצטער.

פאולה נכנסה הפעם דרך הדלת. נטלתי אוהל ותרמיל קטן ויצאתי לפניה. לא הספקתי לטלפן לסנדרה, ובליבי גמרתי אומר כי אסע אליה לביקור קצר, אחרי שאעזוב את העיירה, ובלבד שתראה אותי ותירגע מעט. בעלה של פאולה וחברתו החדשה נשענו על מכונית לבנה וקטנה. הוא שוב לחץ את ידי בחום, אחר כך הציג את פצ'ימה בפניי, ואני התנשקתי עימה שלוש פעמים כמקובל. יצאנו לדרך, אל האחת ההרפתקאות המסעירות שידעתי בחיי.

רוברטו נהג. אני ישבתי לצידו ושתי הנשים ישבו מאחור. הוא הודיע שבתחנת העצירה הראשונה יתדלק את המכונית. כל הדרך לשם התנהלה השיחה בינו לבין פאולה. הם שחזרו את החוויות שעברו עליהם מביקורם הקודם באגם הקטן. פצ'ימה ואני דממנו. פאולה שלטה בהיררכיה ובכל פעם שניסינו לדבר, היא כיוונה את הדברים לאן שרצתה. הייתי מהופנט ממנה באופן טוטאלי, וכל מה שרציתי לעשות היה להסתגר עימה באוהל, ולהביע את גודל תשוקתי אליה. האם אי פעם חשתי רגשות עזים כאלה כלפי בחורה קודמת?

תחנת דלק אחרונה לפני השומקום. זו אינה פינה כלשהי המרוחקת ממנה. זאת התחנה עצמה. לצפייה בתמונה מוגדלת באיכות סריקה נמוכה, לחצו כאן.

עזבנו את כביש האספלט ופנינו לדרך עפר ישרה, ואחרי שעה קלה נעצרה המכונית ליד כמה צריפים רעועים. זאת היתה תחנת הדלק. ללא ספק, העולם השלישי בהתגלמותו. תהיתי ממה מתפרנסים בעליה. פצ'ימה הסבירה לי שישנה שם פנצ'ריה. היא שאלה האם אני תייר, אמרה שאני מדבר קצת מוזר. ואני שאלתיה מדוע לא זכיתי לראות בעיירה את זיו פניה, והיא התעלמה והלכה. רוברטו הגיע אליי מחויך. הם הצליחו לתקן את מכונת השאיבה, ועוד מעט גם יתדלקו את המכונית. הוא סיפר שירד כאן גשם הלילה, אולי היה זה שבר ענן.

המשכנו לנסוע עד ריו פרנה. הכרתי כבר את הנהר מביקורים קודמים. גם אי אפשר שלא להיתקל בו מדי פעם. זהו הנהר השני בגודלו באמריקה הדרומית, אחרי האמזונאס. פאולה ופצ'ימה החליפו את לבושן לבגדי ים זערוריים כבר בתחנת הדלק, ועתה רצו בצהלה אל המים. גם רוברטו ואני פנינו ללבוש מכנסי רחצה קצרים והתחלנו להתקין את החכות. שאלתי אותו אם לא מוטב להגיע אל האגם ושם להתמקם. פאולה שיצאה מן המים אמרה שנספיק להגיע אליו עד הערב, ובתרחיש הגרוע ביותר נוכל לחנות במקום אחר. לחשתי לפאולה כי אם הדברים היו תלויים בי, האוהל היה מוקם כבר כאן. אז הובילה אותי אל הנהר, ולא עזבה את שפתיי במשך דקות אחדות. היתה זאת דרכה לומר כי הלילה כבר לא נישן.

סירת מנוע שחלפה בנהר התקרבה אלינו, וקריאות ברכה נשמעו משני הצדדים. אבל אלה הם הברזילאים. די בכך שיראו איש את רעהו ממרחק רב, וכבר ייגשו להכיר זה את זה, כאילו לא היו אך רגע לפני כן זרים גמורים. פאולה ופ'צימה התנשקו עם הבחור שלוש פעמים, והוא לחץ את ידי ואת ידו של רוברטו. אחרי כמה דקות של שיחה קלילה, ביקשה פאולה שישיט אותה בסירתו. בקשתה לא מצאה חן בעיניי, ואילו הבחור ניאות כמובן להעלותה על סירתו, ולהפליג הרחק עד שנעלמו מן העין. הייתי המום לגמרי וקנאתי התלהטה עד אימה. ישבתי על הגדה, מניתי כל שניה, והתפללתי לשובה של פאולה, אך אף סירה לא נראתה באופק. פצ'ימה באה לשבת לצידי. אף על פי שלא נראתה צנועה במיוחד, וגם את גופה כיסו בקושי שני בדים זעירים, היא ביקשה לנחם אותי כי כזוהי פאולה. היא פירניה. בפעם הראשונה תפשתי את משמעות המושג במלוא אכזריותו. הסתכלתי אליה, והיא הבינה מה חולף בראשי ואמרה שאינה כזו, ורוברטו הוא החבר הראשון שלה. הוריה אינם יודעים זאת. רוברטו עובד ביחד עם אביה, והוא הציע שפצ'ימה תצטרף אליו ואל פאולה בטיול אל ריו פרנה. זאת היתה אם כך התוכנית הסמויה של הזוג הטרי.

פאולה (עם הכובע) ופטימה מצליחות בקושי לכסות את גופן בבגד הים המסורתי של ברזיל – תחתוני טנגה דקיקים, ומשולשי ביקיני שמתקשים לבצע את מלאכתם. אולי זהו המקום להתעכב ולומר כי בניגוד לדעה הרווחת, מעטות הן הברזילאיות, ובכללן סנדרה, שמסתפקות בטנגה בלבד. לסנדרה קניתי את החלק העליון רק בכדי שתהיינה לי תמונות מהוגנות מחוף הים בחברתה. ההבדל בין הכיסוי העליון או בלעדיו הוא מזערי ביותר, במיוחד אצל נשים ברוכות חזה, ושאלתיה לשם מה הוא נועד. היא הסבירה שמכיוון שכל הברזילאיות שזופות, הדרך היחידה להבדיל בין מולטיות ללבנות היא על ידי השוואה בין הגוונים של כפתורי היניקה. אלה שמסתירות אותם הן בדרך כלל המולטיות. לפיכך, כל מי שמצפה למיליוני מולטיות המתערטלות על חוף הים עלול להתאכזב מאד. הן בכל זאת מוצאות פיסות בד זעירות כדי לסכל כל סיכוי של מציצנות. לצפייה בתמונה מוגדלת באיכות סריקה נמוכה, לחצו כאן.

לרגע אחד שכחתי מפאולה וביקשתי ללמוד מעט יותר על התופעה המופלאה. הפורטוגזית שלי אינה מושלמת, אמרתי לה, אז הסבירי לי נא שוב: האם את ורוברטו עדיין לא הייתם זה עם זו עד עכשיו? ודאי שלא, היא צחקה, וגם זה לא יקרה הלילה, אולי רק בעתיד הרחוק. והנה, במקום שאאשים את עצמי על כך שהתאהבתי בפירניה, או שאכעס על פאולה שהינה כזו, כיליתי את כל זעמי על פצ'ימה: אם כל התוכנית שזממת יחד איתו מסתכמת בטיול תמים שכזה, אז למה גררת אותי ואת פאולה עד לכאן? האם את רואה מה הן התוצאות עד עכשיו? פצ'ימה נעלבה והלכה לשבת במקום אחר.

כשפאולה חזרה לאחר שעה ארוכה, כבר שככה קנאתי לחלוטין. כל כך התרגזתי ממעשיה, עד שהחלטתי לא להרגיש כלפיה דבר. בתחילה אף תבעתי מעצמי לא להיעתר יותר לתשוקותיה, אבל מאוחר יותר שיניתי את דעתי, והתכוונתי ליהנות מן הטיול הזה עד תום. ולא רק שלא התעלמתי ממה שקרה, אלא אף הצעתי לבחור לשכור את סירתו לשעתיים, בזמן שישגיח על המכונית שתשמש לו כפיקדון. פצ'ימה היססה, וכשביקשתי לברר מדוע, הוסבר לי שהמכונית שייכת לאביה. לבסוף השתכנעה, כשכבר סבלנותי פקעה. אז התברר שפאולה מתקשה להיפרד מן היבשה, וחלפו עוד דקות ארוכות עד שהואילה לעלות על הסירה. ואולי מפני שהייתי פגוע כל כך מהתנהגותה המתירנית, מצאתי אחר כך דווקא בפצ'ימה דמות שתשמש שעיר לעזאזל, והקנטתי אותה על שמרנותה.

פאולה קרסה על חזי מרוב עונג והביטה אליי בערגה. גם רוברטו היה משועשע מהלצותיי, הניח את החכה, וצווח קריאת שמחה כשידיו מונפות אל-על. כשנרגעתי, וכולם נרגעו מלבד פצ'ימה, הסבירה פאולה את הסיבה: היא נולדה בלבנון. או אז ירד לי האסימון. עתה הבנתי מדוע פניה עוררו בי אי-מנוחה. הן היו מזרח תיכוניות, ואיך לא עלה בדעתי ששמה הוא פטימה, ורק בהגייה הברזילאית הפך לפטשימה. שאלתי אותה אם היא דרוזית או נוצרייה. היא ענתה שהיא מוסלמית. אמרתי לה שאני מישראל, ואני מתנצל על דבריי הפוגעניים, כי אני מכיר מקרוב את תרבותה. ואז, פאולה, על דעת עצמה, אמרה שיהודה הרג הרבה לבנונים כשהיה בצבא, ולפטימה זה כבר הספיק כדי להפיל אותי ואותה אל תוך המים. לא ציפיתי להתפרצות הפתאומית הזאת, וכל מה שיכולתי לעשות לאחר הסתערותה היה להגן על פניי מפני ציפורניה. נמלטתי ממנה ושחיתי בחזרה אל החוף.

כיוון שצפיתי את העומד להתרחש, נטלתי את מפתחות המכונית ורצתי להסתיר אותם במקום מחבוא. בעליה של הסירה הופתע מכל המהומה וביקש להסתלק, ופטימה הודיעה לי שאסתלק עימו, כי אל המכונית שלה לא אכנס יותר. פאולה שלחה אותו לדרכו, ופנתה להסביר לה שהיא רק התבדחה. אבל פטימה מיאנה להירגע. גם רוברטו ניסה לדבר לליבה אך לשווא. היא רצתה לקבל לידיה את המפתחות ולהשאיר אותי שם. לפאולה נמאס מן הויכוח, והיא שלחה את שנינו לנהל את מריבות המזרח התיכון בפינה רחוקה, ולשוב אליהם בחזרה עם יונת שלום.

פטימה אמרה מיד שנוח לה לגמרי שאני יהודי, והיא ברזילאית כבר מגיל שנה. היא התנפלה עליי מפני שכבר לא יכלה לסבול את התנכלותי אליה. היה מובן מאליו כי הדרך לקנות את ליבה לא היתה לנסות ולפתור בעצמנו את הסכסוך בין שני העמים. ישבנו בדממה זה לצד זו, ואני ניסיתי לברר עם עצמי מדוע אני, זה שמוכן תמיד להגן על חסרי הישע, התנהגתי כלפיה בצורה שאינה הולמת ומאפיינת אותי. חיש הבנתי שאורחותיה של פאולה משפיעים עליי באופן יוצא דופן, וכדי לרסן את עצמי יהא עליי להיות קשוב לרגשותיי ולהתעלם ממעלליה. אחר כך שקלתי האם לחשוף את מצוקתי בפני פטימה, שמא תבין לליבי. התקשיתי להאמין שגילוי הלב ירכך אותה, והתחלתי להעתיר עליה את קסמיי, בדרך שבה כל אשה מושפעת מגבר. החמאתי לה בצורה עקיפה בלבד, שלא תחוש בשיטתי, וליטפתי את כף ידה עד שנעשתה מרוככת. לאחר שהתרשמה ממני, שאלה ברצינות מה בחור כמוני מוצא בפירניה כמו פאולה. נו, את זאת מובן שלא יכולתי להסביר לה. מן הסתם, יום יבוא והיא תדע בעצמה.

פטימה צילמה את תמונה. אחרי שרוברטו ואני עלינו על הסירה, פאולה אמרה שתשוב עוד כמה דקות, ולקחה בידה את המכר החדש לפינה נסתרת. אני שוב איבדתי את סבלנותי כלפי ה"פירניות" שלה, ודרשתי מפטימה שתצטרף אלינו גם היא ונברח לפאולה, אבל פטימה אמרה שהיא אינה פירניה ולא תעלה עם שני גברים על סירה אחת. אז הישארי איתה, אמרתי לה, ונפליג בלעדיכן. ברם, רוברטו לא הסכים להשאיר את פטימה ביחד עם בעליה של הסירה, וכך נאלצנו להמתין עד שפאולה תסיים את סצנת הנשיקות, כפי שגילתה לנו פטימה, ותצטרף לסירה.

חזרנו אל פאולה ורוברטו כשזרועותינו משולבות. פאולה אמרה שבקצב ההתקדמות הזה, שנינו עוד עשויים להתחתן בקרוב. החזרתי את המפתחות לרוברטו בחשש רב, אבל פטימה בעצמה נטלה את ידי ונכנסתי למכונית בעקבותיה. פאולה כבר התיישבה מקדימה. שאלתי אותה אם היא סלחה לי. היא סובבה את ראשה לאחור ונשקה לי, וזאת היתה הזדמנות נהדרת להיפטר מן הכובע שלה ולהשליכו הרחק מן החלון. הן אמרתי לה שאני רוצה לראותה עם שיער פזור. פאולה הוציאה מתיקה כובע אחר, חייכה אליי ואמרה: ציפיתי לזאת, יהודה, והגעתי מצוידת היטב.

פטימה ניסתה ללמד אותי כל מיני ביטויים בשפה הערבית כדי לשעשע אותי, ואני העדפתי לשתוק שמא תתרגז מחדש. אחר כך רצתה לדעת אם באמת הייתי בצבא. שאלתי אותה בתשובה אם היא יודעת על שואת יהודי אירופה. רוברטו הזדרז ואמר, כי אכן, הגרמנים רצחו הרבה יהודים. אבל פטימה לא ידעה על כך. היא רצתה לדעת למה היהודים הורגים ערבים. פאולה התעצבנה והתערבה: כי מתנהלת שם מלחמה, ומשני הצדדים נהרגים אנשים. אבל אני השתקתי תיכף ומיד את פאולה, כי השיחה הזאת לא נעמה לרוחי.

הנסיעה נמשכה בדרך עפר צרה, בין שדות המרעה, והנוף היה חדגוני. אחרי שעה ארוכה שמתי לב כי כבר מזה זמן מה אני מתבונן מדי פעם, ובאופן אינסטינקטיבי, בגופה של פטימה. פאולה והיא עדיין לבשו את בגדי הים הזערוריים שלהם. תחושתי לא היתה נוחה מן הגילוי הזה. אומנם האינדונזית היתה מוסלמית, אבל פטימה היא גם ערביה, ואני לא יכולתי לשאת את המבטים החטופים שלי לעברה. תחושתי לא נבעה מאיבה כלשהי. אחד השיעורים הראשונים שמלמדים כל חייל ישראלי הוא לכבד את צנעתן של הנשים הערביות, וגופה החשוף של פטימה ניסה לערער על הקיבעון הזה. על מנת שלא תתהה אם אני מתרגש מגופה, לא יכולתי לבקש ממנה להתלבש, או לכסות רק אותה בשמיכה דקה, ובמקום זאת כיסיתי את שנינו, בטענה כי נעשה קריר מעט. הכיסוי המשותף לא שיפר את המצב, משום שבכל מהמורה שנתקלנו בדרך, נע גופנו ללא שליטה, ובכדי שלא נאבד את הכיסוי המשותף, נצמדנו מדי פעם זה לזו, ואט אט נעשה המגע הגופני קבוע, וכבר חדלתי לתת את דעתי עליו. עובדה היא שנרדמתי, וגם פטימה נרדמה על כתפי, בזמן שרוברטו ופאולה המשיכו עד כלות את שיחתם המשמימה והמייגעת. תהיתי מה היא מצאה בו. היא היתה הרבה יותר פקחית מבעלה, ולבטח גם ערמומית ממנו.

רק לאחר שנעצרנו לארוחה קלה, ניאותו שתי הבנות להתלבש מחדש. עתה כבר היינו רחוקים מאד מן הנהר, מצויים בדרך שוממה לחלוטין. אני תפסתי מיד את מקומי ליד רוברטו, ומעמדה זו הצעתי חילופי מקומות, אני אשב מאחור עם פאולה ואילו פטימה תשב ליד רוברטו. אך פאולה לא רק שלא הסכימה להצעה, אלא תבעה מיד שאשיב לה את מקומה, ואני נותרתי לשבת בו חרף מחאותיה הקולניות. הייתי בטוח שהסערה הרגעית הזאת תחלוף לאחר כמה דקות, אבל פאולה רתחה מזעם, וגם כששפכתי עליה מעט מים, לא הצלחתי לצנן את להטה. הריב עימה הלך וצבר תאוצה. היא דרשה לדעת היכן הייתי ביומיים האחרונים. שיקרתי ואמרתי שביקרתי בני משפחה. היא ענתה שאינה מאמינה, ופטימה שמצאה הזדמנות לנקום בי, אמרה שגם היא אינה בוטחת בי, וכי ניסיתי לקנות את ליבה בחלקלקות, כמו היתה איזושהי טיפשה. היא יעצה לפאולה שלא לסמוך עליי. במלחמה כמו במלחמה, כשאני מותקף מכל עבר, השבתי לה כגמולה ואמרתי שאני לבטח לא אסמוך על בת לעם של מחבלים. רוברטו עצר את המכונית, טען שהוא אינו יכול להמשיך ולנהוג כך, ואני הושלכתי החוצה עד שתשכך הסערה.

פאולה עושה לי "פרצוף" לאחר שביקשתי ממנה להתכופף מטה, כי איני רוצה שתופיע עוד בתמונות שאני מצלם. הן רוברטו והן פאולה אוחזים בחכות רק עבור התצלום. בטיול כולו לא השתמשנו בהן אפילו פעם אחת. אחר כך שתיהן קמו על רגליהן והסתובבו לאחור, ורוברטו הנלהב קם ועבר לצידי כדי לחזות אף הוא במופע הטנגה. עדות לכך שהסירה כמעט התהפכה, מוצאים בזוויות הצילום המשונות, משום שפאולה ופטימה החלו לרקוד סמבה לעינינו במשך כמחצית הדקה. וכשכולנו תפסנו את מקומותינו מחדש, ולרוברטו שבה הנשימה, שאלה אותי פאולה בלגלוג: האם לא אמרת מקודם שלא תצלם אותי לעולם? אלוהים שלי (מיאו דאוס), אנו רק נענענו מעט את הישבנים, ושניכם כמעט נפלתם מהסירה. ועכשיו, יהודה, בקש ממני סליחה כדי שאשלים איתך. ואף שהתהפכו היוצרות, כעסי המחודש בעקבות סצנת הנשיקות כבר שכך, וביקשתי את מחילתה, והיא אמרה שתהרהר על כך מאוחר יותר. לצפייה בתמונה מוגדלת באיכות סריקה נמוכה, לחצו כאן.

אולם, הסערה לא שככה והרוחות גם לא נרגעו בחוץ. גשם קל החל לרדת, ואני אולצתי להתנצל על כל "פשעי" הצבא הישראלי לדורותיו, לפני שפטימה התירה לי לשוב פנימה. פאולה שבה בחזרה לצד בעלה, ואני הודיתי בפני פטימה שהוקסמתי מפקחותה. לזאת האמינה. היא הסבירה שתפשה מיד, בשיחת השלום בינינו, את כל המניפולציות שניסיתי להפעיל עליה, ותיארה אותן אחת אחר אחת. היא הצטיירה בעיניי כבחורה נבונה למדי, והגשתי לה את כף ידי לאות ידידות, והיא המשיכה לאחוז בה בחביבות.

הגשם הלך והתחזק, ומפני שהתברר כי פאולה עשויה למנוע את עצמה ממני הלילה, וקטנים היו הסיכויים לפייסה, דרשתי מרוברטו לשוב על עקבותינו כי בדרך הזאת אנו ניתקע עוד מעט בבוץ. הוא פטר אותי בכמה מילים תמוהות על שבר ענן. וכשהסיבה הקלושה הזאת לא שכנעה אותי, פתחה פאולה במתקפה נוספת. היא שלפה מן התיק שלה את המכתב של השוויצרית. השלכתיו לסל האשפה בחדרי, מפני שכבר היה חסר חשיבות אחרי שכריסטין דחתה אותי. אולם עבור פאולה, שאספה אותו בחוצפתה הרבה, היתה זאת ההוכחה לשקריי. היא נופפה בנייר לעיניי כולם, וטענה שזאת היתה מטרת נסיעתי לסאו פאולו, לבגוד בה עם אשה אחרת. ואז התחילה להחטיף לי מכות. שוב עצר רוברטו את המכונית, ואני נמלטתי החוצה כשפאולה אינה מרפה ורודפת אחריי. הגשם כבר הפסיק, אך הקרקע היתה בוצית דיה מכדי שאצליח לנוס מפניה לאורך זמן. לאחר שנלכדתי, היא אמרה שכבר אינה יודעת – לאחר כל מילות האהבה שהרעפתי עליה – מה עשוי להיות גרוע יותר: האם שיקרתי לה כל הזמן, או האם דיברתי אמת ולמרות זאת יצאתי לרעות בשדות זרים? ואז כמעט ותלשה את אוזני ממקומה.

במצבים כאלה, שבהם אשה תופסת את הגבר בקלקלתו, אין שום דבר שניתן לעשותו כדי להועיל. כל הסבר חדש רק יוסיף שמן למדורה. זעמתי על פאולה שחיטטה בחפציי האישיים, כעסתי על עצמי שנסעתי לסאו פאולו עבור ג'ואנה, אולם ניחמתי את עצמי על כך שלא בגדתי באף אחת. פאולה לא היתה חברתי. היא רק לא הרשתה לאף אחת לקרב אליי ממניעים שעוד מעט תחשוף אותם בפניי. כשאני מתמרן בקושי רב כדי לחלץ את עצמי מן החבטות הבלתי פוסקות של פאולה, הרשתה פטימה לעצמה להודות בפניי, שאני הוא הנבל הכי מרשים שהיא זכתה להכיר. ובנוסף להן, רוברטו תהה בקול רם מה עבר לי בראש כשהחלטתי להתעלל כך באשתו המסורה. אכן, כך אמר! הפירניה הפכה לה לאשה מסורה.

דבריו של רוברטו הרגיזו אותי מאד, ולא יכולתי שלא להגיב על הביקורת בצעקות. גערתי בשלושתם שאינני מבין את פשר ההתחסדות שלהם, כי הרי ידוע שהברזילאים אינם מפסיקים לבגוד זה בזו בכל הזדמנות שנקרית לפתחם, אז מדוע הם מתנפלים עליי בצביעות שכזאת. פאולה בחרה להשיב בשם כולם ואמרה: אין זה נורא כל כך אם גבר ואשה נפגשים באקראי, חשים משיכה גופנית זה כלפי זו, ועושים את מה שעושים, מבלי לזבל את השכל ומבלי להבטיח דבר, ומיד אחר כך נפרדות דרכיהם. אבל אתה טוחן את המוח במשך שעות, עד כמה שאלה הם הלילות הכי יפים בחייך, ועד כמה שלא תשכח אפילו רגע אחד מהם, והנה, אחרי כל מילות האהבה הנהדרות, אתה הולך לך ומבלה עם מישהי אחרת, ואפילו לא מביע תחושת חרטה. ודאי שהתחרטתי, אך ברגע ההוא צץ במוחי דבר חשוב הרבה יותר לדון בו.

ברשותך, פאולה, אבקש שתשיבי לי על מספר שאלות: כשיצאת אחריי מן החדר, הרמת את המכתב מן הסל והצצת בו, אולם אינך מבינה אנגלית, וגם לא היתה שהות מספקת כדי שמישהו יתרגם למענך את הדברים, אז כיצד את יודעת מה כתוב בו? האם ניגשת ושאלת את רן מיהי כריסטין, ששמה רשום על גב המעטפה, והוא סיפר לך אודותיה? האם עד כדי כך נהג בחוסר התחשבות כלפיי?

פאולה החרישה ולא היתה מוכנה לומר מיהו מקור המידע שלה. לימים התברר מפי רן, שהוא בכלל לא דיבר איתה בבוקר ההוא. אינסטינקט נשי הורה לה ליטול לידיה את המכתב, ולשלוח את לחמה על פני המים כדי לדוג אינפורמציה אודותיו, ואני כמו אידיוט, נפלתי בחוסר זהירות משווע לתוך המלכודת שטמנה לי. אם הייתי מכחיש מלכתחילה את המיוחס לי, אז היה מצבי הרבה יותר טוב. מכל מקום, פאולה השתתקה וחדלה להרביץ לי.

המשכנו לנסוע. רק פטימה דיברה. אחרי כל השעות שבהן שתקה, היא מצאה הזדמנות נאותה לדבר על כל אותם גברים מתועבים שמרמים את נשותיהם. לאף אחד מאיתנו לא היתה סבלנות להקשיב לה, ולבטח לא לרוברטו, שמן הסתם נכלל גם הוא באותם הגברים עליהם דיברה, והוא החל לצעוק עליה עד שאפילו אני נבהלתי מתגובתו התקיפה. הטיול הזה עומד להטריף את כולנו, אמרתי לעצמי. פאולה גיחכה. גם אני גיחכתי בתוך ליבי, ולפתע… האוטו נתקע.

ארבעתנו יצאנו מן המכונית כדי לבדוק מה מתרחש. ראינו כי גלגליה שקעו בבוץ. שאלתי את רוברטו לגבי לוחות קשיחים שנוכל להניח תחתיהן. הוא השיב לי בחוסר אונים: ואיפה נשיג כאלה? אנחנו נמצאים באמצע שומקום! ואכן שם בדיוק היינו, בליבו של שומקום. ניסינו לדחוף את המכונית אחורה וקדימה בכוחות משותפים, ולא יכולנו להזיזה. רוברטו שב אל כסא הנהג, וניסה לחלץ אותה מן הבוץ באמצעות המנוע וששה זוגות גפיים, אך היא התחפרה במקומה עוד יותר.

הוא יצא מן המכונית וחבט על גגה בזעם, ופטימה ביקשה ממנו לרסן את כעסו. פאולה היתה לידי, ונצמדתי מאחוריה כדי ללחוש לה שאני לא יכול עוד בלעדיה. היא התנערה ממני, וכמעט בו זמנית התפתחה מריבה איומה בין פאולה וביני, ובין רוברטו לפטימה. פאולה צעקה כי כל מה שהבטחתי לה הוא אוסף של שקרים, וכי אף פעם לא העליתי בדעתי לקחת אותה לישראל. צעקתי עליה בחזרה, אמרתי לה שאם כך היא סבורה אז טעות בידה, ואף הצהרתי שאפקיד בידיה ערבות בסכום של אלף דולרים בהמחאות נוסעים, כדי להוכיח את רצינות כוונותיי. ואילו פטימה האשימה את רוברטו בכך שאינו יודע לנהוג ובגללו נתקעה המכונית, והוא השיב לה מנה אחת אפיים, ואמר שאם היה יודע כי המכונית של אביה כל כך דפוקה, הוא לא היה משאיל אותה ממנו, ולבטח לא היה לוקח עימו לטיול את הבת הדפוקה שלו. ופטימה, שכבר ספגה אינספור השפלות במהלך היום ההוא, פרצה לה בבכי קולני. פאולה ואני ניגשנו לנחם אותה. רוברטו ישב לבדו, הדליק סיגריה ופלט קללות עסיסיות, עד שפאולה גם הצטרפה אליו והשמיעה אף היא כל מיני קללות.

שוב החל לרדת גשם קל, ונכנסנו בחזרה אל המכונית. לאחר שכולנו ישבנו בתוכה, והאווירה הכללית הלכה ונרגעה, הנה נתברר כי פאולה ורוברטו החליטו לממש את נישואיהם. אני שתקתי מרוב תדהמה, וכשפסק הגשם, ויצאנו מן המכונית כדי לנסות שוב ולחלצה, תבעתי בחזרה את פאולה בדרמטיות שהפתיעה אף אותי. הגשתי לה את אולרי, והודעתי בקול נכאים כי אם בכוונתה להרוג אותי, אז שתעשה את זה במו ידיה ועכשיו, ולא תיתן לי לגסוס כשאני לבדי ובלעדיה. את רוברטו כבר שום דבר לא יכול היה להצחיק באותם רגעים, אבל פאולה ופטימה נשענו על אחת הדלתות, ואחזו זו בזו כדי לא ליפול ארצה מחמת הצחוק. וצחוקן הדביק אף אותי, ושלושתנו התקשינו לשוב לסורנו, כשפתאום הבחנו כי המכונית נעה.

בזמן שצחקנו וצחקנו, רוברטו הצליח לחלץ את המכונית. נכנסנו לתוכה והתחלנו בנסיעה איטית קדימה. ביקשתי מפטימה להודות לרוברטו על כך שהוציא אותנו מן הצרה, ופאולה אמרה כי כבר עתה, ביומו הראשון של הטיול, זוהי ההרפתקה הכי מדהימה ומשעשעת שידעה בחייה. אחרי דבריה פנה אליי רוברטו ואמר שהוא לא יודע מה היה ביני לבין פאולה, ומה כן הבטחתי או לא הבטחתי לה. הוא רוצה את אשתו בחזרה, ופאולה הודיעה שזאת זכותו, וכי יהא עלינו לקבוע סדרי לינה חדשים.

תיכף ומיד "הבעתי את שמחתי" על כוונתם להתאחד מחדש, ואמרתי כי הואיל והטיול כבר נמצא בעיצומו, כל שינוי בלתי צפוי עלול להיות לרעה, ולכן הלילה הזה אישן לצד פאולה, ומחר נדון בהתפתחויות החדשות. פטימה אמרה כי בשום פנים ואופן לא תסכים לסידור הזה, שדוחק אותה בחזרה אל רוברטו, וכי היא תובעת לישון לצד פאולה. ואז רוברטו התערב ואמר שאף אחד לא שאל את דעתה, והתעקש שרק הוא יישן עם אשתו ולא אף אחד אחר. פאולה תמכה בו, והכריזה על עריכת הצבעה, שבה זכתה הצעתם ברוב, כמובן. לאחר כל זאת, ביקשה פאולה לקבל לידיה את אלף הדולרים בהמחאות נוסעים שהבטחתי למסור. וכולנו, הפעם הזו יחד עם רוברטו, התמוטטנו כמעט כליל מרוב צחוק.

מכל מקום, תוצאות ההצבעה עדיין לא הכריעו כיצד יתבסס סידור הלינה. לכול היה ברור כי נידרש לכבד את רצונה של פטימה, והפעם שאלנו לדעתה. היות שפאולה ורוברטו יקבלו את אחד משני האוהלים, הודיעה פטימה כי תיקח את האוהל שלי ותישן לבדה, ואילו אני אישן במכונית או היכן שאבחר. שוב ערכנו הצבעה, והצעתה זכתה בארבעת הקולות. פטימה הודתה לי, ואמרה שביקשה את הסידור הזה בגלל שאינה רוצה לישון לצידו של איש, אף אם לא היה יהודי. אני סברתי אחרת, ואם לא היתה ערבייה שיש לכבדה, לא הייתי שומר על צניעותה ואולי מנסה לפתות אותה בכל זאת.

ברם, בין אם פטימה היתה נוצרייה ובין אם היתה מבקשת לישון עימי, עדיין לא היתה לי כל כוונה לוותר על פאולה. ביום ההוא תהיתי אם אינה רק חתולת רחוב, אלא גם חתולת מין, כפי שנוהגים לתאר. מלבד הלילות המסעירים שביליתי עימה, גם במשך היום לא מצאתי רגע אחד של נחת עימה. כמו חתולה היא לא חדלה להתפנק, וכמו חתולה לא היתה לה כל כוונה להתמסר. העובדה שהלכה לה עם בחור אחר לנגד עיניי ועיני בעלה ריגשה אותי עד מאד. לא היו אלה עוד רגשות של קנאה, כי אם רגשות המבעירים את יצר התחרותיות ואת יצר השתלטנות. האתגרים שעמדו בפניי היו השגתה מחדש, ואחר כך הפיכתה לחתולת בית. אם תמשיך לילל בלילות, היא תעשה זאת תחת השגחתי. אכן, רציתי לשאת אותה לאשה כדי שתספק לי רגעי הנאה למכביר. לא ידעתי ולא האמנתי שאמצא עוד מישהי כמותה בעולם, וכל שרציתי היה להתפלש בעפר שתחת רגליה מרוב הערצה לקסמיה הנשיים.

המכונית שוב החלה לשקוע אט אט, וכדי שלא נכביד עליה, שתי הבנות ואני יצאנו החוצה והלכנו ברגל, לצד המכונית הנוסעת לאט. ניגשתי לפאולה והודעתי לה שלא אחיה בלעדיה. היא עצרה בעדי מללכת, והתנשקה עימי עד שהמכונית כמעט נעלמה מן העין. כמה להט יוצא ממך! נהמה בקול נמוך, והודיעה שהיא מתכוונת להמשיך ולהטריף אותי עוד יותר, ואז נשכה את שפתיי עד שפצעה אותן.

התקדמנו במהירות לעבר המכונית, כשאני מוחה את טיפות הדם, ומוחה על עוצמת הנשיכה. האם אקבל תשובה כעת, פאולה? או שאולי את מתכוונת להרהר גם על כך ולהשיב לי מאוחר יותר? חיקיתי אותה בלעג. ואז תהתה אם אני באמת מציע לה נישואין, בעודה קתולית ונשואה ואני יהודי, וכשלא היה לי מה לומר, ענתה: כן, אני מסכימה.

נותרתי המום במקומי. ממה אתה המום, שאלה, ומה אתה חושב לעצמך, האם אלה אינם הלילות הכי יפים בחיי? האם כל רגע ורגע בחברתך אינם עושים אותי עוד ועוד מאושרת? ושוב ניסתה לנשק אותי, ואני נמנעתי ממנה עד שיקריש הדם. אף פעם לא התנשקתי כך עם אף אחד, הודתה. היתה זאת הזדמנות נאותה לברר עימה אם שבנו להיות זוג נאהבים. הו לא, יהודה, אני אוהבת את בעלי ושמחה שהוא חזר אליי, ואני לא יודעת אם תיקח אותי עימך בסופו של דבר. אבל אוכל להבטיח לך כי לא נטוס לישראל לפני שנעשה את הסידוריים המשפטיים שיאפשרו לנו לחיות ביחד. אין לי כל רצון להיות כפוית תודה ולברוח, ואהיה נאמנה לך כל עוד תהיה נאמן לי. ואם תבגוד בי כמו שעשית אתמול, אני אבגוד בך כפי שעשיתי היום. אני גם לא מצטערת כל כך. נהניתי מאד בסירה והוא היה עדין עימי.

וכשסיימה את ההתוודות שלה, אמרה כי גם היא אינה מתכוונת לחיות בלעדיי. ומה לגבי הלילה, פאולה? מדוע לא הלילה? שכח מזה, יהודה. לא עצמתי עין כל הלילה הקודם בגללך, ולא הפסקתי לחשוב עליך אפילו לרגע אחד. ואני כבר עייפה. כמו שאני מכירה את בעלי, הוא יירדם מיד. ואיתך זה בלתי אפשרי לישון ואתה גם נלהב מדי. מחר נמצא לנו פינה נוחה ואפצה אותך על כל מה שעוללתי לך היום. בניגוד אלייך, סיפרתי לה, אני לא נהניתי בכלל איתה. פאולה חייכה אליי ואמרה שהיא יודעת, אחרת לא הייתי ממשיך לרדוף אחריה כל כך. דבריה שימחו אותי ושאלתי: אם כך, את בהחלט מאמינה שאני רוצה אותך בכל מאודי! ותגובתה היתה מרגיזה בהחלט: לא, אינני מאמינה לך. אם אתה באמת מעוניין בי, מדוע איננו טסים כבר עכשיו לישראל? למה להמתין חודשים רבים? אני לא מספיק חשובה לך.

הטיעון המחוצף שלה הוציא את כל הרוח ממפרשי ליבי. מובן מאליו שהגשמת חלומי הגדול להגיע לאמזונאס היתה חשובה יותר. כיצד היא יכולה להעלות בדעתה דרישה שכזו? האם הגעתי לברזיל למענה? וכשהגיבה כך נאלמתי דום ותהיתי איך אני מעז לפזז בין שתי החתונות. הרי אין לי כל יכולת לכלכל שתי ברזילאיות בישראל, את סנדרה והמוני ילדיה, ואת פאולה על שלל שיגיונותיה. לסנדרה היה עסק קטן משלה, ותוכל היא להשתכר בדרך דומה גם בארץ, אך מה יהא אם לא תרצה לעבוד. כאם לצאצא ממוצא יהודי היא תעלה ארצה יחד עמו, ותוכל לעשוק אותי כאוות נפשה. ואילו פאולה, כשכבר מציבה לנגדי דרישות בלתי הגיוניות, אולי תלך מהר מאד בעקבותיה.

פאולה המשיכה לבדה, ואני השתרכתי מאחוריה, הולך לאיטי ושותק. כשהבחנתי שהמכונית נעצרה לכבודי כדי שאדביק את שאר החבורה, האצתי את צעדיי ובן רגע גיליתי מהו הכבוד המפוקפק. המכונית נתקעה בשנית, והפעם לא הצלחנו להזיז אותה משם. פאולה גררה אותי אחריה ולחשה לאוזני: מה קרה להצעת הנישואין? האם התבטלה? אני רוצה שתציע לי אותה שוב, עכשיו. חזרתי על דבריי בקול יציב: סניורה פאולה, אני מבקש לשאת אותך לאשה. האם תסכימי? אני מסכימה, השיבה פאולה בחיוב, ובתנאי שתיקח אותי אל האמזונאס. אני מבינה לליבך, יהודה, ואם אתה כל כך רוצה לבקר שם, אני מצטרפת אליך. אם אינך מסוגל לקחת את אשתך עד לשם, אני מסופקת אם תיקח אותי לישראל. ההצעה שהצעתי לך היא הטובה ביותר עבורנו, מה דעתך? דחיתי אותה, כמובן. אין לה מושג על מה היא מדברת. אני עומד להיכנס לתוך הג'ונגל, והיא סבורה שאני הולך לשכשך את רגליי במי הנהר. לפני שפאולה עזבה אותי שם, אמרה: מעכשיו אני לא נזהרת. זאת הערבות היחידה שאני בוטחת בה. ואז נשכה את שפתיי, ברכות, והלכה לה.

הערב החל לרדת ונכנסנו אל המכונית כדי לדון במעשינו ולטכס עצה. רוברטו סקר בפנינו את המצב הטכני, ופאולה התבוננה בי כל העת ואז צחקה: נכון שלא הבנת דבר? הסברתי לרוברטו בעברית רהוטה שידבר עימי בשפה פשוטה, כי אינני פרופסור לשפה הפורטוגזית. לשמע דבריי פאולה נאנחה: איך אצליח ללמוד עברית? היא נשמעת כל כך שונה! ואז שאלה את פטימה האם היא הבינה, כמי שדוברת מעט ערבית. אבל פטימה כבר שוטטה לה בעולמות עכורים, ואני לא חדלתי מללטף את כף ידה כדי לעודד אותה. לבסוף אמרה שהעברית נשמעת דומה מאד. רוברטו ביקש ללמוד כיצד הוגים בעברית שמות של איברי מין נקביים, בזמן שפטימה הצמידה את כפות ידיה לאוזניה, ואני המצאתי מילים חדשות כדי לתארם, והוא שינן אותן עד שלמד לומר משפט חסר משמעות בעל פה.

בינתיים הוציאה אותי פאולה החוצה וביקשה לומר לי את אשר על ליבה: יהודה, במצב הכוחות ששורר בינינו, אני כבר די סבורה שידי על העליונה. במקום שאהיה נתונה לחסדיך עד שתחליט אם לקחת אותי עימך, ישנה גם אפשרות שארצה להיפרד ממך, וכפי שכבר ברור לי היטב, מרוב תחנונים לשוב אליי אתה תעשה כל מה שאצווה עליך. מוטב שתדע כי ישנה אופציה כזו, ועדיין לא החלטתי אם לממש אותה. עכשיו הכול תלוי במעשיך. אומנם אני רוצה אותך לא פחות משאתה רוצה אותי, אבל אני אשה ויש לי נשק אשר לך אין.

עתה היה נהיר למדי שפאולה כמעט יצאה מדעתה מרוב קנאה. מאז שנודע לה כי נטשתי אותה למשך יומיים כדי להיות עם מישהי אחרת, היא החלה לדבר אליי בלשון מאיימת כמעט בכל שיחה שהתנהלה בינינו. נסעתי לבקר את ג'ואנה כי היתה אשה יפה, התנהגה אליי בחביבות כשביליתי עימה בריו, והקשר ביני ובין פאולה לא היה כה איתן כפי שנהיה ואף התהדק לאחר שהלכה עם אותו בחור כדי לזעזע אותי.

אם כך, פאולה, הבה נגיע אל השלב הזה כעת. הקרקע רטובה ואיני רוצה ללכלך את מכנסיי, אבל אם נדרש ממני לכרוע על ברכיי כדי להתחנן אלייך, כך אעשה. פאולה צחקה: אינך פרא שאני צריכה לאלף, ואינני מלכתך שתצטרך לנשק את רגליה. עליך לדעת כי אם הייתי רווקה, הייתי נישאת לך מיד. ואם אתה חושש שאעזוב אותך או אחפש מישהו נוסף להיות עימו, אז אין לך ממה לחשוש. אני נהנית להקשיב למילים היפות שאתה לוחש לי בלילות. אף אחד לא דיבר אליי בדרך הנעימה הזאת מלבדך, ואף אחד לא הביט בי בהערצה שכזאת. משהו קורה לי, והוא גרם לי לאיים. אני מצטערת. ולאחר שחיבקה אותי בחום, אמרה כי יהא זה נחמד לכשנמצא פיסת קרקע יבשה, שאכרע על ברכיי לפניה עד שתמצא לנכון למחול לי.

לפתע שבנו ושמנו לב שאנו מצויים בחשיכה גמורה באמצע השומקום, מלבד הנורה שדלקה בתוך המכונית. נכנסנו אליה וניסינו לחזור ולדון ביתר רצינות בסיטואציה אליה נקלענו. פאולה האירה בפנס את שפתיי, בדקה את הפצע באצבעותיה, ואמרה: אתה הכי מנוסה מכולנו. אחרי שירות של כמה שנים בצבא, אולי תוכל להסביר איך ניחלץ מכאן? ופטימה גם היא התערבה: חוץ מלהרוג אנשים, מלמדים אתכם בצבא גם להיחלץ ממצבים כאלה, נכון? התקשיתי למצוא תשובה. וכי מה הן חושבות, שישנו לחש כישוף שיגרום למכונית להתרומם באוויר, או שכמה חיילים אוכלים תרד ומרימים את המכונית ממקומה?

פאולה, אני לא מצליח להבין מאין צצה השאלה הזאת במוחך. כשנתקע רכב צבאי, בין אם זהו טנק או מכונית רגילה, מזמינים אליו כוח מיומן שידע לחלצו. בלי סיוע חיצוני אף רכב לא יזוז ממקומו, בין אם הוא בשירות הצבא ובין אם לאו. פאולה חייכה בהבנה ואמרה: אם כך, אנו תקועים פה. השבתי לה ב"בוקר טוב, אליהו" מתורגם לפורטוגזית, והיא הבינה כי זו כוונתי. אז תזמין לכאן כוח צבאי, קרא רוברטו בלצון. ויתכן כי בדבריו אלה היה מסתיים הדיון העקר, אלמלא פטימה תהתה לדעת שמא חיילים ישראלים נחלצים תמיד לעזרה. את מתכוונת אם הם נוהגים כך בישראל? שאלתי אותה בנימוס. לא, אני מתכוונת האם הם מגיעים למקומות אחרים, כמו ללבנון ולארצות אחרות שישראל כובשת, וגם למדינות שאין לה מלחמה עימן כמו ברזיל.

כששבה השלווה ואפפה אותנו הוצאתי מתרמילי רשמקול קטן, והתחלתי להקליט את רשמיי בעברית מן היום ההוא. רוברטו ופאולה הבינו כי זה בדיוק מה שאני עושה, אבל פטימה שלא היה לה מושג כי ישראל כה רחוקה משם, היתה בטוחה שזהו מכשיר קשר, וכי אני מדבר אל הצבא הישראלי כדי שיבואו ויחלצו אותנו. היה זה אחד הרגעים המשעשעים בחיי. כמה שצחקנו וצחקנו ושלושתנו לא הצלחנו להירגע. למחרת סיפרה לי פטימה שלרגע אחד היא קצת פחדה, וגם אז, כשמצבנו היה גרוע הרבה יותר, לא יכולתי שלא לצחוק שעה ארוכה, וגם היא צחקה.

הפרק הבא: הרפתקה לילית באמצע שומקום – ההתחלה

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.