המקרה המוזר של החתול בשעת לילה

16/12/2009 ב- 15:38 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על המקרה המוזר של החתול בשעת לילה

מאז היותי נער, אני נוהג לפקוד את פארק צ'ארלס קלור, לשבת על סלעי הגיר בדומיה ולהתבונן הרחק אל הים הכחול. מימיני ניצב הדולפינריום השומם. בכל פעם שאני מגיע לשם, אני נעצר לפני אנדרטת הנספים בפיגוע האיום ההוא, מהנהן לאות הסכמה עם הכתובת לידה: 'לא נפסיק לשיר', וממשיך אל הפארק כאילו לא אירע דבר. בצעירותי, עבדתי בסופי השבוע בדולפינריום, אולם הגעגועים אליו כבר כבו לאיטם. כל מה שנותר ממנו הוא זכר הקרבנות, מזמן אחר, כשכבר לא היה פעיל יותר.

משמאלי נראית באופק יפו העתיקה. גם שם אני נוהג לבקר תכופות. מבית הספר נשלחנו אל הנמל כדי ללמוד שיעורי ימאות שנה אחר שנה, בסמטאותיה הצרות הייתי נוהג ללכת לאיבוד, ועל גבעותיה המוריקות ניהלתי שיחות עצלתניות שלא הובילו אותי לאף תובנה. כזו היא יפו בימים ובלילות, ואין נפלאה ממנה. הדייגים כבר מכירים אותי: יש תפיסות? אני שואל. יש אכילות, הם עונים באכזבה.

רק כשמתיישבים על הסלעים לאורך קו המים, מבחינים בתופעה מופלאה מאין כמותה. המוני חתולים שמנמנים ובריאי גוף מבלים בין אבני הגיר חיים שלמים, מבלי לנחש כלל כי אך מעט הרחק מאחור, מתנהל לו בנמרצות כרך ערני ותובעני. רובם המוחלט, יש להניח, לא ראו מימיהם את רחובותיה של העיר. בפארק צ'ארלס קלור יש המכנים אותם "חתולי מים", "חתולי ים", "חתולי סלעים", או "אמא, מה עושים כאן חתולים, ליד המים". אני מכנה אותם "חתולי רמון".

לפני שנים רבות, סיירתי עם כמה מחבריי במכתש רמון. כעבור שעות אחדות של חיפוש, הצלחתי למצוא עץ מאובן מרשים למדי. מיד נשאלתי לשמו של העץ. אילן רמון ז"ל היה אז אסטרונאוט בתחילת דרכו ושמו כבר הלך לפניו. בגלל משחק המילים השבתי להם ללא היסוס: "אילן רמון". כולם חייכו בהנאה, ופניתי לספר להם על תוכניתו של דוד בן גוריון להציף את המכתש במים. בחזונו ראה מאגר ענק המשמש את צורכי התושבים בהר הנגב. חבריי בטוחים היו כי מדובר באגדה אורבנית.

ימים אחדים אחרי כן, ניהלתי שיחה עם אחת מידידותיי לאורך חוף הים. התיישבנו על המזח אשר בסופו ניצבת האנדרטה לחללי אלטלנה, והנה העירה ידידתי את תשומת ליבי לעבר חיפושית קטנה שטיפסה על גל האבנים. מיד נשאלתי לשמה של החיפושית. מכיוון שישבתי רחוק מדי ולא היה לי כל רצון לקום ממקומי, השבתי לה בהיתול, אך בנימה משכנעת, כי הרי זוהי חיפושית רמון – בעקבות התשובה הבדויה שסיפקתי על העץ "אילן רמון", וכפי הנראה, גם בהשראת הויכוח במכתש על תוכנית ההצפה של בן גוריון, וסמיכותנו לאנדרטת אלטלנה, שראש הממשלה הראשון הורה על הטבעתה.

כך חלפה לה שנה, ובאחד הימים פגשתי צפר צעיר. הוא סיפר כי לא מכבר הבחין בציפור שאינה מצויה במקומותינו. אבל למרות שראיתיה במו עיניי, אמר, אינני מאמין למראה עיניי! הרגעתי את עמיתי המבולבל והסברתי לו כי מדובר במקרה קלאסי של "חיפושיות רמון". מה זה? שאל. אלה הם כל מיני בעלי חיים שמוצאים אותם במקומות שלא היית מצפה כלל לראותם, עניתי בשביעות רצון.

חתולי רמון ידידותיים מאד, אחרת לא היו שורדים בביתם. הם נוהגים להתחכך במבקרים, שמא תזכה אותם הפגנת הנעימות הזאת בפרוסת בשר. כל מי שיושב שם מתרשם שהם אוכלים למכביר. הם די ענקיים החתולים האלה, מישהו קורא מאחוריי. תגיד, פונה אליי אשה אחת, הם לא מסוכנים? לפעמים אני מוקף בשבעה חתולים שמנסים לטפס עליי מכל כיוון אפשרי. אתה לא מפחד מהם? שואל הנודניק התורן.

יום אחד התיישבה לידי בחורה אחת, במרחק כמה מטרים. אחד החתולים ניתר מקרבתה לעברי, והתחלתי ללטף גם אותו. חתולים אמורים לחיות פה? היא שאלה. למה אתה לא עונה לי? ואז התנפץ גל ענק על הסלעים ושטף אותה במתז אדיר של מיליוני רסיסי מים. התפקעתי מצחוק, והיא קמה בצרחה והתקרבה אליי. ליטפנו כמה חתולים והתחלנו לפטפט. חתולים נמשכים אליי גם כן, היא סיפרה.

בעיניי זה מדהים ממש! אי אפשר ללטף חתול או לאחוז ברכות חיה כלשהי, מבלי שעוברי אורח יראו בכך סימן היתר להתחיל ולשוחח עימי. הנה לפני חודשיים, כשתפסתי חרגול מקפץ, כבר פנה אליי ברנש בגיל העמידה ותהה: אפשר להסתכל? אחר כך נאלצתי להקשיב מה דעתו על אנטומיית החרגול כמהנדס מכונות שעוסק במקצוע כבר שלושים שנה. מחוסר אונים, אפשרתי לחגב לחמוק מידיי כדי שאוכל לעשות עצמי כרודף אחריו מחדש, וכך להתרחק מן הטיפוס התימהוני ההוא.

אתה רוצה לשמוע סיפור? היא שאלה. וכי היתה לי ברירה? שאלתי את עצמי. טוב, אז ככה: בקיץ שעבר הייתי בגרמניה. יקר שם בצורה מחרידה. לילה אחד, לאחר שסיימתי לאכול במסעדה נהדרת, יצאתי אל הגן שנמצא מאחוריה. אני ישבתי מתחת לעץ תפוחים. ואז ראיתי חתיך מדהים שישב בדיוק כמוני, מתחת לעץ הסמוך. היתה מוסיקה מעולה, מאד מרגיעה, והעיניים שלי החלו להיעצם. ראיתי שגם הבחור עוצם את העיניים. יש לי חולשה לבלונדינים והתחלתי לפנטז עליו. אחרי כמה דקות שמעתי שהוא קם, פתחתי את העיניים וראיתי שהוא מתבונן בי ומתחיל להתקדם. העיניים שלי נעצמו מחדש. אחר כך הרגשתי שמישהו נוגע ומתחכך בי. זו היתה הרגשה מדהימה. בסוף לא יכולתי יותר להתאפק. רציתי להתחבר אליו, לחוש גם אותו. ומה קורה? אני נוגעת בו ומרגישה שהיד שלי נוגעת בפרווה. אני פוקחת את העיניים ורואה שזה חתול.

פגשתי אותה שוב כמה שבועות אחרי כן, כשבדיוק עמדה ללכת, ודיברנו כשתי דקות, ומאז לא ראיתיה עוד במקום ההוא. לפני למעלה משנה, כשארוכת השיער ואני יצאנו מבית הקולנוע, בתום הקרנת הסרט, נתקלתי בה ליד דלת היציאה, כשהיא כבר הרה, ומלווה בבעלה. המשכנו לשוחח ברחוב עוד שעה קלה ובהתלהבות מרובה. מי זאת, שאלה אותי אחר כך ארוכת השיער. סתם מישהי, עניתי.

מאוחר יותר בלילה ההוא, התברר שהיא לא התרצתה. בחורה יפה, החברה שהיתה לך, אמרה. היא לא היתה חברה שלי. ההיכרות שלי עימה, בכל הפעמים שראיתיה, אינה נמשכת יותר משעה! ארוכת השיער מיאנה להאמין. ואז סיפרתי לה על חתולי רמון מפארק צ'ארלס קלור, וגם על חיפושית רמון מאנדרטת אלטלנה, כדי להסביר מדוע הם קרויים כך. אך דבריי לא שינו את דעתה. היא הביטה לעברי ברוגז: בכל פעם שאנו פוגשים מישהי שהכירה אותך, תמיד חוזרים אותם הסיפורים: החיפושיות, הצפרדעים, הלטאות. עכשיו החתולים – כל תיבת נח במקום האמת. אתה לא רוצה לגוון קצת, אולי להודות פעם אחת? באמת, נמאס לי.

אנו נוהגים להתהלך בפארק צ'ארלס קלור ולנוח על אחד הסלעים. פעם עבר שם ילד ושאל את אמו: איזה חתולים אלה, הם חתולים רגילים? האם ענתה שהיא אינה בטוחה. אולי תשאל את האיש ההוא, אמרה לו וכיוונה את דבריה אליי. מיד השבתי בנימוס: אלה הם חתולי רמון. ואז ארוכת השיער התרוממה ממקומה בזעף: די, אני הולכת. תישאר לבד עם חתולי רמון שלך. לי זה כבר מספיק. ניסיתי לעצור בעדה. יוד, את הצ'יזבטים ספר לאנשים אחרים. אין לי עוד כוח לשוב ולשמוע אותם מחדש. כשתמציא תירוץ גאוני, תודיע לי, וגם אז לא אאמין.

עדכון (2013): כמעט בלתי נתפש! החתולים מנסים לדוג דגים מפני המים. בעבר ראיתי כמה מהם אוכלים שיירי דגים. שיוויתי בנפשי כי אלה פגרים שנסחפו מן הים אל הסלעים או שהיו חלק משלל צידו של דייג מזדמן. הדייגים משליכים לפעמים לעבר החתולים דגים קטנים, ואם לא יעשו כך, חיש מהר ינסו החתולים את מזלם בגניבה זריזה של דגים מכליהם. אבל בפעם הזו ראיתי שני חתולים מבקשים יחדיו לתפוס דגים שהתקוטטו ביניהם במרץ מי ינגס בפיתה הצפה על פני הים בסמיכות לסלע.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.