קר שם בוונצואלה

14/12/2009 ב- 19:12 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על קר שם בוונצואלה

מן הרגע שנכנסתי אל חדר המבוא בבית המלון הקטן שבו ביקשתי להתאכסן, חשתי בליבי כי אירועים מוזרים יתרחשו בו. מעבר לדלפק הקבלה ניצב אדם מבוגר. הוא היה גוץ וקירח וגם בעל שפם ניכר, ועל חוטמו הרכיב משקפיים עם מסגרת מוזהבת. הצגתי את עצמי, והוא לא אמר דבר. הוא המשיך בשתיקתו, ואני חזרתי והבהרתי כי הוזמן עבורי חדר. הוא חזר על דבריי אלה, ושוב שתק. שאלתי אותו האם הוא מבין את דבריי.

"כן, כן", ענה באנגלית.
חייכתי ושאלתי אם יוכל ללוותני לחדר שנרשם על שמי. שוב אמר "כן, כן", ויצא את הדלפק לקראתי.
"אתה מוונצואלה?" שאל לפתע.
"לא, אני מישראל", השבתי, למרות שכבר קודם לכן טרחתי לומר לו זאת.
"הממ…", הוא הפטיר, "איך בוונצואלה…קר?" המשיך לשאול.
"קר שם בהרים, אבל בגובה פני הים חם למדי, אך אני מישראל, אדוני, לא מוונצואלה".
"הממ… הממ", היתה תגובתו.
"אז מנין לך אם קר בוונצואלה? הוא שאל.
"כי ביקרתי שם", השבתי, "אבל אני מתגורר בישראל".
"ישראל…?" אמר.
"כן, ישראל", אמרתי. "ישראל, ירושלים, ים המלח, מדבר, מלחמת ששת הימים. אני מתל אביב", התפרצתי פתאום.
"הממ…", היתה זאת שוב תגובתו הקבועה.

בינתיים עלינו במדרגות שתי קומות, התקדמנו במסדרון שהוביל לחדרי וניצבנו ליד הדלת. הודיתי לו ופתחתיה. נכנסתי פנימה, והוא מיד אחריי. הוא הציג בפניי את תכולת החדר לשימושיו של האורח, והפנה את תשומת ליבי לכל מיני פריטים. אז פנה לצאת ואני שוב הודיתי לו, והודעתי שלא צריך היה לטרוח, כי  אצליח להסתדר בעצמי. הוא מלמל משהו בצרפתית ועזב. נעלתי את החדר פן יחזור בו וישוב.

פשטתי את בגדיי ופניתי אל המקלחת. המים קרים היו. הפעלתי את המתג החשמלי של דוד החימום. בבוקר למחרת אמור הייתי לשוב ארצה, ולכן, כשנוכחתי לדעת כי בחדר ישנו שעון חשמלי, חשתי הקלה מרובה. כיוונתי את השעון על מנת שיצלצל בחמש וחצי בבוקר. הייתי רעב, אך יותר מכך הייתי עייף, והחלטתי לישון מיד, ומוקדם בבוקר אגש להתרחץ.

התעוררתי לצלצולו של השעון. לא הצלחתי להפסיק את פעולת הפעמון, ובלית ברירה משכתי את התקע ממקומו. הדלקתי את האור ופניתי אל חדר הרחצה. שוב פתחתי את ברז המים החמים, אבל עודם היו קרים. הצצתי בחשש אל המתג החשמלי של הדוד. הוא נותר דלוק מאז שהפעלתיו. מה הבעיה כעת? רטנתי, ובאותה נשימה מודע הייתי כי חייב אני להתקלח. לא אצא מכאן כשאינני נקי. אלך להתקלח בחדר אחר, החלטתי. סברתי כי אולי ישנה תקלה בגוף החימום של הדוד.

התלבשתי ויצאתי את החדר. ניסיתי לפתוח דלתות של חדרים ריקים מאורחים, אבל כולן היו נעולות.
אם כך, ארד למטה. אולי האיש מן הקבלה יוכל לסייע לי, הרהרתי.
רק מנורת שולחן היתה דלוקה בחדר המבוא, ומלבדה אף נפש חיה.
אם אין מישהו שיבוא לעזרתי, אצטרך לעשות זאת בכוחות עצמי, החלטתי לתומי והדלקתי את האור.
כל הנורות נדלקו בבת אחת. הבחנתי כי בקיר שניצב מאחורי הדלפק הותקן לוח שעליו תלויים היו כל מפתחות החדרים.

אטול כמה מהם ואנסה למצוא מים חמים באחד החדרים, אמרתי בליבי, אך הנה פתאום הופיעה אשה מאחוריי. היא היתה לבושה חלוק בהיר וארוך ולא הצלחתי לאמוד את גילה. פניתי אליה באנגלית והיא התבוננה בי בלבד ועל פניה ארשת חתומה.
"היכן האיש שהיה כאן?" שאלתי והיא נותרה עומדת במקומה, מביטה לעברי. ניסיתי ליטול את יומן האורחים כדי להסביר לה שאני לן כאן, אולם כשביקשתי לעשות זאת, היא פנתה אליי בשפה הצרפתית. היא דיברה בקול רם.
"אינני דובר צרפתית", אמרתי בשפתה, אבל היא המשיכה לדבר צרפתית ובקול רם. וככל שניסיתי להרגיעה, כך היתה נסערת עוד יותר.

"מי אתה?" נשאלתי פתאום באנגלית.
הסתובבתי וראיתי בחור צעיר פונה אליי.
"סוף כל סוף מישהו כאן דובר אנגלית", אמרתי. "אני מתארח כאן והגברת הזו אינה מבינה אותי. אני מצטער שנגרם רעש מיותר".
"גם אני אורח כאן, מה חיפשת?"
"אין מים חמים בחדר שלי, זאת הבעיה".
"עכשיו, באמצע הלילה, אתה רוצה להתקלח?"
"כן", עניתי, "אני צריך לטוס חזרה הביתה בעשר בבוקר".
"אבל יש הרבה זמן עד אז", הוא אמר, "השעה רק שתיים וחצי בלילה".
"לא יכול להיות, כיוונתי את השעון בחדר כדי שיצלצל בחמש וחצי, וזאת גם השעה שהוא הציג כשצלצל".

הבחור פנה אל הגברת באנגלית וביקש שתאשר את נכונות דבריו.
"הוא צודק", היא קבעה בביטחון רב ובאנגלית, "השעה שתיים וחצי כעת".
"אז את כן דוברת אנגלית", התכעסתי. "מכל מקום, כיוונתי את השעון לשעה חמש וחצי כדי שיעירני, אבל אין לכך כל חשיבות עתה. עלייך לדעת כי דוד החימום שבחדרי אינו תקין. הפעלתי אותו לפני כמה שעות, והמים עודם קרים. אני רוצה להתרחץ כעת ואשמח אם תפני אותי אל מקלחת חלופית".
הבחור החל לצחוק ואמר: "היתה הפסקת חשמל עד לפני מחצית השעה, ולכן המים לא התחממו עדיין. אולי בגלל כך השעון בחדרך צלצל פתאום, כי המנגנון האלקטרוני השתבש לו. השעה שתיים וחצי כעת. לך לישון, בן אדם, וכשתקום, יהיו כבר מים חמים בחדרך. הגברת ובעלה מנהלים את המלון הזה, וגם היא תוכל להבטיח לך זאת".

הבטתי בה. היא היתה כעת רגועה ושלווה.
"בסדר גמור, אני מודה לך", אמרתי ופניתי לעלות, אולם אז הסתובבתי במפתיע ושאלתי: "והמנורה…?"
"כן, כן", הוא אמר, "זוהי מנורת חירום והיא נדלקת בעת הפסקת חשמל".
הודיתי לו על הסברו וחזרתי אל חדרי כדי להירדם מחדש.

התעוררתי לקול נקישות רמות על דלת חדרי. קמתי מרוגז ופתחתיה. האיש המבוגר מן הקבלה ניצב לפניי. "חמש וחצי כעת", אמר.
"תודה", אמרתי, "אשתך ודאי ביקשה להעיר אותי".
"איזו אשה?" שאל תמה.
"לא חשוב", אמרתי. מנסה למעט במילים כדי שילך ויעזוב אותי לנפשי. גם כך עבר עליי לילה מטורף.
מיד כשסגרתי את הדלת החל השעון לצלצל. כיביתי את הפעמון ונכנסתי להתקלח במים החמים. ברבע לשבע, לאחר שסיימתי ללגום קפה פניתי לעזוב.
"תודה לכם", אמרתי ומסרתי את המפתח בחזרה.
"אתה… עכשיו… לוונצואלה?" שאל.
"לא, ריבונו של עולם", אמרתי, "י ש ר א ל. אני יהודי!".
"לא אמרתי דבר כנגד יהודים", הודיע מיד.
"לא חשוב", אמרתי "לא חשוב".
"אתה חוזר?" הוא שאל.
"בוודאי, אדוני", השבתי במרירות ויצאתי בזריזות משם.

אדם יכול לשהות שבוע שלם בבית מלון ולא יקרה שום דבר מיוחד. מאידך, לפעמים די בעשר שעות כדי שתתחולל מהפכה. גם בחלוף שנים רבות, עדיין הנני חש צורך לזעוק: "אני מוונצואלה, אדוני. אין לך מושג עד כמה קר שם, ומבוקר עד ליל, כולם מדברים כל הזמן רק צרפתית. עכשיו הנח לי בבקשה".

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.