דילמה בגובה פני הים

07/12/2009 ב- 16:44 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על דילמה בגובה פני הים

אי אפשר היה להציל אותו.

זוהי איננה מסקנה שחורצים לאחר בחינה של כלל העובדות, זאת גם איננה תובנה שמתפתחת במהלך ספיגת המידע בתאי המוח. מדובר בידיעה אבסולוטית שלא ניתן לעקם אותה לכאן או לכאן.

אי אפשר היה להציל את דיוויד שארפ.

ב-3 ביוני 2006 פרסמתי את חוות דעתי על נסיבות מותו ברשימה למות על פסגת העולם: דילמה מוסרית שהשלכותיה הרות גורל. זוהי חוות דעת אמיצה, ערכית, אך משוללת כל יסוד של המציאות. יתרה מכך, היא מבוססת כליל על בערות.

כל אדם שערך ההגינות משמש לו מצפן, מחויב להיות אמיץ דיו ולהתמודד אל מול המציאות. אדם כזה הוא אני בדרך כלל, ולפיכך, גם אם זאת איננה מלאכה נעימה להודות בכך בפרהסיה, מוטל עליי להציג ביושר את נבערותי.

בערות, כפי שנוטים לשגות, חסרת זיקה קבועה לבורות. בגיבוש חוות הדעת ניזונתי ממקורות מידע שניוניים, והסתמכתי על ניסיוני הדל בטיפוס ברום נמוך על הרי האנדים, ועל ידיעותיי הקטועות מספרים נושנים שקראתי. לא היה בהם די.

לאחרונה קראתי את "אוורסט 2006", ספרו המרתק עד מאד של ניק הייל. בספר נפרשה לעיניי התמונה כולה, כפי שלא הכרתי מעולם: כך למשל, ידע ידעתי כי האוורסט איננו ההר הכי מסוכן, אך הנחתי כי עובדה זו נכונה היא רק לגבי המטפסים המקצוענים. עתה נתברר לי כי חברות מסחריות עושות כמיטב יכולתן כדי שגם מטפסים חובבנים יעפילו אל הפסגה, אף אם ניסיונם מזערי ביותר עד בלתי קיים. אנשים אלה מגיעים אל ההימלאיה מכל קצווי תבל, ומי יכול היה לשער כי במעלה שביל שגובהו 8500 מטר משתרכים "פקקים אנושיים", גרועים מאלה שבתור אל הבנק. מאותם חובבים, שבקושי מחזיקים בעצמם מעמד, לא ניתן לצפות תמיד לעזרה או להצלה – לבטח לא כשהערב נוטה לרדת, הטמפרטורה ממשיכה לצנוח, והחמצן במיכלי הגב הולך ואוזל.

דיוויד שארפ בחר להעפיל לבדו אל פסגת ההר, מעט לפני החשיכה, ובזמן ששאר המטפסים חלפו על פניו בירידתם מטה. הם הבחינו שמצבו הגופני היה כבר ירוד ביותר, אך הוא התעקש להמשיך הלאה. את הלילה עשה על הפסגה או קרוב אליה. אחר כך פנה מטה, אולם גורלו כבר נחרץ. למחרת חלפו על פניו עשרות מטפסים, אך בגלל חוסר התיאום שהיה באחריותו ובגלל הבלבול שהשתרר במקום, איש מהם לא הבחין במצוקתו, עד שכבר היה מאוחר מדי מכדי להושיעו.

סיפורו של הניצול לינקולן הול היה שונה לחלוטין. מיד לאחר שהידרדר מצבו ניסו חברי המשלחת בה נכלל, לסייע לו ככל האפשר, אך כשעמד להחשיך, נטשו אותו מלוויו בלית ברירה וירדו מטה בחזרה. הוא כבר נחשב למת, כשלמחרת הבחינה בו, כשעודו בחיים, קבוצת מטפסים בדרכה הבטוחה אל הפסגה. אף אחד מהם לא מסוגל היה להפקירו, ואחר התלבטות אכזרית בינם לבינם, גמרו אומר לוותר על הגשמת חלומם הגדול ולהציל את נפשו.

הדילמה בה התחבטתי נהגתה בגובה פני הים. מוטב אם כך שאשנה את גרסתי ואומר כי אם ביום מן הימים – במידה שאפקט החממה לא יכזיב – אמצא עצמי על הר האוורסט הלוהט מחום, אינני יודע כיצד אנהג לנוכח מצוקתו של אדם זר או חבר קרוב. בגובה פני הים לא אהסס להצילו, אבל מעל גובה של 8000 מטר, משתנים הכללים בקיצוניות, והתנאים נעשים כה מורכבים, עד כי ניתן או לא ניתן לצפות לכל דבר שהוא.

עדכון: דומה כי אדם אינו מסוגל לברוח מגורלו. במוקדם או במאוחר הוא ישיג אותו. לינקולן הול מת ממחלת הסרטן במרץ 2012. בן 56 היה.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.