דור המטענים הולך ופוחת

03/06/2009 ב- 15:24 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על דור המטענים הולך ופוחת

42 תקליטורים נארזו בקופסה לבנה ונסעו עימי לסניף הדואר. אולי האזנתי לכל אחד מהם פעמיים. לא יותר. לזרוק? להשאיר? שנתיים תמימות אני בדילמה. אתמול היא נגמרה. חבר מברזיל שאל אותי האם יש ברשותי אלבום כלשהו של ירדנה ארזי. אין לי, אך באותה הזדמנות נפתרה סוגיה עתיקת יומין. החלטתי למסור לו את כל האלבומים שאינני עושה בהם עוד שימוש. הוא הסכים לקבל.

מטענים – ג'ון מייספילד

סירת משוט נינוואית מאופיר הרחוקה
חותרת לנמלה בכנען השמשית,
עם מטען שנהבים
וקופים ותוכיים,
יין לבן מתוק, וארזים וכסית.

ספינת תפארת ספרדית מגיעה מן-המצר.
עם חופי דקלים הפליגה בים המשווה,
עם מטען יהלומים,
אזמרגדים, אחלמים,
פטדות, וקינמון ופז הרבה.

חופית בריטית מגואלת עם נד עשן קרוש-מלח,
חותרת בלמנש בימות מרס הטרופים,
עם מטען פחם טין,
פסי רכבת, גושי עופרת,
עצי הסקה, כלי ברזל וטסי פח זולים.

תרגם לעברית: יהושע כוכב

בסניף הדואר משמש אותי בחור כבן 30. אני מציג לפניו את תכולת הקופסה ושואל אותו האם ישנה הנחה. אם מנהל הדואר היה מקשיב לתשובתו, הוא ודאי היה מפוטר. תגיד, הוא אומר לי מבלי ללחוש, לא עדיף לשלוח את כל השירים דרך האינטרנט?

זמן-מה שקלתי מה לומר לו כדי שתנוח דעתי. לבסוף הגיעה תשובתי: דרך האינטרנט אני שולח מכתבים – דרך הדואר אני שולח שירים!

מאחוריי עומד קשיש נחפז. נו, זה ייקח עוד הרבה זמן? הוא שואל.
הראיתי גם לו את תכולת הקופסה.
בצעירותי היינו מקשיבים לתיבת נגינה, הוא מסביר. היו מייבאים אותן באוניות מעבר לים.
לא יכולתי שלא לחשוף את שביעות רצוני: אמור נא לי, אדוני, דרך האינטרנט לא יכולתם להעביר אותן?
לא, הוא פוסק חד-משמעית, אז היו ימים טובים יותר.

אחרי כל זאת, אי אפשר היה שלא להיזכר בשיר 'מטענים' של ג'ון מייספילד (John Masefield), מתוך 'בלדות של מי מלח' (1902), שחובר זמן מה לאחר שהומצא התקליט. מייספילד עצמו נהג להוציא תקליטים בהם קרא מיצירותיו.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.