הצעקה שיש להצטער עליה

01/06/2009 ב- 14:57 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על הצעקה שיש להצטער עליה

אני אדם שחייב להיות בשליטה מלאה על תודעתו. זוהי אחת הסיבות כי מאז ומתמיד סלדתי משתייה חריפה ומשימוש בסמים אסורים. אם נתעלם מן השינה, שני עלפונות והרדמה רפואית, תמיד ידעתי מה קורה איתי למעט שלושה מקרים בלבד בימות חיי. באף אחד מן המקרים לא הייתי חולה, אבל הרגשתי רע לפני כן, וביקשתי שיניחו לי. ובתארי הרגשה רעה, כוונתי לכמיהה לשגר קליע אל רקתי כדי לשים קץ לסבל. בכל אחד מן המקרים הייתי בחברת בחורה יקרה לי מאד, ובזמן הזה, שאני נמצא איתה, נעלמתי פתאום לעצמי, ואין לי מושג היכן הייתי.

הייתי תורן בסבב שמירת יישובים בשומרון, והיתה לי ידידה ש"צניקית. הכרתי אותה שלושה חודשים לפני כן בליל שבת במקום בילויים בתל-אביב. שני בחורים הציקו לה וסילקתי אותם ממנה. מאוחר יותר, כשעמדה ללכת, ניגשה אליי, ביררה אם ארצה לטלפן אליה. היא מצאה חן בעיניי והשבתי בחיוב. לא נפגשנו הרבה ולא קרה בינינו כלום, אבל הרבינו בשיחות טלפון. היה לי נוח כך. וכששמרתי ביישוב היא הציעה שתגיע לבקרני. הסכמתי בהתלהבות והיא אמרה פתאום שהיא באה. לא היום, אמרתי לה כמה פעמים, והייתי בטוח שתישמע לי. מתישהו היא היתה מולי, לבושה שמלה, ומרוב געגועים התחבקנו בעוצמה. ואז לדבריה היא הרגישה שמשהו לא בסדר. כאילו טמפרטורת גופי צנחה פתאום, שהיא מחבקת אדם מת. היא הושיבה אותי על ספסל, ואז החלה לברר מה קורה לי. לדבריה, אני לא הייתי שם איתה. במשך רגע שאלתי אותה על אנשים שהיא אינה מכירה בכלל. היא לא הבינה מה קורה איתי, והעמידה אותי שוב על הרגליים, וסיפרה כי כשנעמדתי שאלתי אותה: יריתי בך? וכעבור שניה חזרה אליי התודעה מחדש, ושבתי להיות אני. לא דיברנו ביום ההוא על מה שקרה לי. היא נותרה איתי שעה נוספת, ולמחרת הפצירה בי שארשה לה לבוא שוב. היא רצתה לראות במו עיניה מה שלומי. וכשהגיעה, ביקשתי לברר מה קרה לי. היא לא רצתה לשתף פעולה. הסתפקה במשפט יחיד: זו היתה חוויה מזעזעת, ואני לא רוצה לזכור אותה. ואז אבתה לדעת מה קורה בינינו, והאם אני רוצה בה. ונעשינו חברים. ובכל פעם שביקשתי לדבר על מה שקרה לי, היתה משתיקה אותי בתחינה. ונכנעתי. מערכת היחסים בינינו הסתיימה כשטענה שאני שקוע מדי בעצמי וכך אי אפשר להמשיך. לא שמרנו על קשר. היינו מאוכזבים מאד זה מזו.

התגוררתי בקיבוץ בגליל המערבי. בשעת לילה מוקדמת הקישה על דלת חדרי בחורה שהכרתי, ולא היה לי מושג שתגיע. זו היתה הפתעה מוחלטת. לא ראיתיה כשנתיים. זו היתה אחותו של אחד מחבריי שהיתה מאוהבת בי. לא הרשיתי לה אף פעם להתקרב אליי. הבחנתי אז כי חברי לא ראה קשר שלי עימה בעין יפה. שמחתי לראותה ומיד שאלתי האם קרה חלילה משהו, ומעיניה ניבטה תשובה מתנצלת, מבלי שדיברה. דימיתי לתומי מדוע באה. המשכתי לדבר על כך שהיתה צריכה להודיע לי מראש, והייתי מזמין אותה בשעה מוקדמת יותר, וביום אחר, כי אינני במיטבי. לא הכנסתי אותה לחדרי. סירבתי. אמרתי לה שאשמח לפטפט איתה בחוץ, כמה שרק תרצה, אבל אם תפספס את האוטובוס האחרון לביתה לא יהיה לה היכן ללון. היא רצתה להישאר עוד קצת. מאוחר יותר, כך סיפרה, חזרה לחדרי משום שאכן פספסה את האוטובוס. היא נכנסה פנימה, וראתה אותי שוכב במיטה ולא חדל לשפשף את ברכי. היא שאלה האם כואב לי, שמא נפצעתי, אבל לא עניתי לה. לדבריה, בהיתי לעבר נקודה כלשהי בחדר ואפילו לא מצמצתי. היא לא הבינה מה קורה איתי, הורידה את בגדיה העליונים, נכנסה למיטה כדי לישון וחיבקה אותי. כעבור כמה דקות, שבה תודעתי, והמילה הראשונה שנפלטה מפי, ובצעקה רמה, היתה: השתגעת?! עדיין לא תפשה מה קורה איתי, ואז נקלט במוחה שסברתי כי ביני לבינה היה מגע מיני. מה שעשתה היה להדוף אותי החוצה ממיטתי, בעודה קוראת לעברי לא להתקרב למיטה הזו כשהיא ישנה שם. היא זעמה. ישנתי על השטיח. בבוקר העירה אותי והלכה מבלי להיפרד לשלום. במשך שנים היא לא דיברה איתי למרות שרציתי. ואז יום אחד באתי אל ביתה. היא הכניסה אותי. שיחקתי עם הילד שלה בכדור. אחר כך חזר בעלה הביתה. ישבתי אצלם עד מאוחר. דיברנו על הרבה דברים. ליד הדלת, כשעמדתי ללכת, היא שאלה: אתה סולח לי? ואז חיבקתי אותה בעוז והיא בכתה הרבה, וכשנרגענו, לחץ בעלה את ידי. היא התגעגעה לאחיה ונסעה לראותי בקיבוץ. אין לה מושג מה קרה לי שם. היא זכרה בעיקר שכשהעירה אותי בבוקר, חייכתי אליה, וזה היה מוזר בעיניה. לדעתה, הייתי מבועת בלילה לפני כן, כשראיתיה בפתח חדרי.

התראיתי פעם אחת יותר מדי עם זו שהערצתי את האוויר שנשמה. רצתה לחוות מחדש את הפעם האחרונה איתי שלפני הפרידה. זה מיותר, אמרתי לה, וגם הרגשתי רע באותו יום, אבל נעניתי לה. נכספתי לראות שוב את החיוך המקסים שלה. הסתובבנו בעיר עד שעה מאוחרת, וכבר רציתי לישון, והלכנו אל דירתי. היא היתה חושנית בלילה ההוא. היה חשוך. אולי לא ראתה שהייתי כבוי, שעיניי כבר היו עצומות. היא פשטה את בגדיה והסירה את שלי. אני לא זוכר שהיה זה מעשה של אהבה, וכבר רציתי שזה ייגמר. היא טענה למחרת שבהתחלה התנהגתי כרגיל, שהרגישה את התשוקה שכה הכירה. מתישהו הבינה שמשהו לא בסדר, שאני כמעט לא זז ואוחז בה שלא בעדינות. היא דיברה אליי ואני לא שמעתי דבר. והיא נבהלה. ניסתה לנער אותי מעליה ללא הצלחה, וכבר לא ידעה מה לעשות. היית אדם זר, הסבירה לי מאוחר יותר. וכשהחלה להתחכך בי ביתר שאת כדי לעוררני מינית, שמא אקיץ כך מתוך הגוף הזר, זכור לי שזינקתי מעליה, הדלקתי את האור בפתאומיות, ולא הבנתי מדוע היא נמצאת בחדר שלי. היא פרצה בבכי, מפוחדת מאד, רצתה שאחבקה, אבל הייתי אפוף ומעורפל, והסתגרתי שוב בתוך עולם אחר. וכשחזרה אליי תודעתי היא כבר היתה לבושה ואני רעדתי כולי. היא חיבקה אותי ברכות, נראתה מבולבלת וביקשה שאסביר מה קרה לי. אבל לא היה לי הסבר. דיברנו הרבה למחרת בטלפון, חשתי צער עמוק שלא חיבקתיה כשבכתה. התביישתי בי, אך לא הצלחתי להבין להיכן נעלמתי. אני לא זוכר שהייתי בחדרי. ודאי לא איתה. היא שיתפה פעולה כדי שאדע מה קרה. התעקשה שנעשיתי משותק לאחר שדיברתי בקול לא ברור. שצנחתי עליה במלוא כובדי, אף שלפי תיאורה לא היו רפויים שריריי, אלא נאחזתי בה כמי שעומד ליפול מרכבת נוסעת. סיפרה שידיי הכאיבו לה מעט, וגם רצתה מאד לראותי בהקדם. הגידה כי לא ייתכן שהזיכרון האחרון שלה ממני יהיה בכי. אם כי לא נפגשנו עוד. לא התאפשרו הנסיבות. נותרנו בקשר טלפוני כמה שבועות, שהיה דאגני ואכפתי מצידה, אבל לא ראיתי אותה מאז ועד היום.

לא היו עוד מקרים שנעלמתי לעצמי בחברת אחרים. אין לי מושג אם נעלמתי לעצמי לבדי. איך אוכל לדעת? מדובר בכמה רגעים מחיי, אבל נעשיתי אובססיבי כלפיהם. אני רוצה לדעת היכן הייתי. דיברתי על כך בלי סוף עד היום, ואיש אינו מבין מדוע אני פונה אליו בשאלות כאלה. פוטרים אותי בשחוק שמא נחטפתי על ידי חייזרים. ערב אחד, עם חברתי דאז, פסיכולוגית בהשכלתה, ניסיתי לברר גם איתה. היא אמרה לי שהתשובות לשאלותיי מצויות רק בקרב אלה שחוו איתי את החוויה, שאצטרך לשחזר יחד איתן את זיכרונותינו המשותפים מאז הכרתי אותן. כעבור כמה שבועות חזרה לדבר על הנושא: אתה צריך לברר מה קרה לפני כן באותם ימים. אולי יש לזה קשר. לך לבדוק אפילו מה קרה בעולם בימים ההם. אולי קרה משהו שהשפיע עליך.

לפני חודש ביקשתי לשוב ולדבר עם אחותו של חברי, ואז אמרה באמת מה חשה שם: הרגשתי מטומאת. הגעתי אליך אדם טהור וטימאת אותי. כשצעקת עליי היית כבר מודע לעצמך. אני נגעלתי לראות אותך בא אלינו במשך שנים. עשית משהו שאי אפשר לסלוח עליו. איך יכולת להתעורר מאיפה שלא היית ולחשוב לעצמך ששכבתי איתך? איך בכלל היית מסוגל לחשוב שבאתי אליך בגללך? אתה תצטרך להסביר לי יום אחד מה קרה לך שם. אני תמיד אוהב אותך כמו אח. אתה יודע כמה אתה יקר לי. אבל דרוש הסבר. אני חושבת שפנטזת עליי יום אחד ונבהלת מזה. וכשבאתי אליך, העיניים שלך היו מבועתות. דמיינת שזה מה שעומד לקרות. זה שנכנסת לטראנס עם עצמך, זה כבר סיפור אחר. זה פחות מעניין אותי. אולי נזכרת באחי. ההורים של סבלו תמיד כשבאת. יושב שם עם עצמך שעה שלמה. לא מדבר. והולך. יום אחד באת כשהם לא היו. ישבת לידי, ובמקום לרחם על עצמי, ריחמתי עליך. ואני עדיין תיעבתי אותך. הו, איזה תיעוב. ודווקא אותך! כי מה שמפריע לי בכל הסיפור הזה שאתה היית האהבה הראשונה שלי. אהבה תמה. לפעמים אני פשוט רוצה לשכוח מזה. לשכוח שנשארתי בתולה עד גיל 24 כי חיללת אותי עם הצעקה המחרידה שלך. לא יכולתי לתת לשום גבר להתקרב אליי. אהבה כמו שאהבתי אותך לא חזרה יותר. היינו צריכים להיות ביחד עד היום אם היית נורמלי. זה ברור לך? ואני לא סולחת לך על זה. לא אסלח אף פעם. ואל תבקש ממני גם לסלוח. לאהוב אותך, אני אוהב תמיד. את זה אני יודעת. תתנחם בזה.

כשהרשיתה לי לספר, למען עצמי, אמרה: רק בתנאי שתכתוב על הצעקה. אל תתחמק מזה.

עדכון: בעמל רב הצלחתי לאתר את הש"צניקית אחרי כה הרבה שנים. כתבתי לה על אותו מאורע שבו חיבקתיה ונעלמה תודעתי, מתוך תקווה שכך תיזכר בי, והתנצלתי גם שכך נהגתי, אבל היא לא זכרה דבר, ומהסיבה הזו לא ידעה עם מי היא משוחחת. אז הייתי צריך להזכיר שהייתי חבר שלה, וכמובן, היא זכרה. וסיפרה שאהבה אותי. אבל זה היה מזמן, אמרה, ורצתה להבין מה אני מבקש ממנה עתה, ואם אני מעוניין להיפגש, אז מתאים לה. היא פרודה מבעלה. נפגשתי איתה. לא זכרתי כלל שהיתה כה קטנטונת. והיא עדיין יפה. ניסיתי שוב להזכיר לה את מאורע היעלמותי ביישוב, אולם היא אינה זוכרת שבאה לבקרני. היא זוכרת שהכירה אותי באיזו מסיבה כשבאתי להגנתה, ושלאחר שבועיים נזכרתי פתאום לטלפן והיא שמחה מאד. היא מספרת שהלכנו לבית חברתה, כשהוריה לא היו בבית, ושהיא לא שכחה את הלילה הזה, שזהו לילה שלא שוכחים. ושהייתי כה עדין איתה. אינני זוכר את הלילה הזה, אבל לא אמרתי לה. אחר כך, סיפרה, לא נפגשנו יותר. והיא התחילה לחשוב שניצלתי אותה. היא לא זכרה בתחילה שהיינו מדברים בטלפון הרבה. רק אמרה שהקשר בינינו התחדש ונעשינו חברים, והיא אינה זוכרת מדוע הסתיים. ניסיתי בכל מאודי לסייעה שתיזכר מה היה לפני שנעשתה חברתי. סיפרתי לה שביישוב שאלתי אותה האם יריתי בה. והיא הגיבה בארשת רצינית: אתה מתכוון להחדיר אליי טראומות שאין לי?! להיפך, אני זוכרת שהיית עדין מאד איתי, שהיית טוב אליי. ואז רצתה לדעת האם אני מתעניין בה באמת בימים אלה, או שהקשר המתחדש מבוסס רק על מאורע שהיא אינה זוכרת בכלל. היא שאלה עוד פעם, ועניתי שרציתי לדבר איתה מפני שנזקקתי לתשובה. סיפרתי לה גם על שתי ההיעלמויות הנוספות. ואז כבר אמרה: עכשיו אני נזכרת בעוד משהו. אתה היית קצת מוזר. ובאמת היית מטלפן אליי כמעט כל יום ומספר לי דברים משונים, על חיות בעיקר. אני זוכרת את זה עכשיו, אבל לא רצית להיפגש במשך חודשים. וזה מדהים, כי נמשכת אליי בטירוף כשהיינו חברים. רצית להיות איתי בכל רגע. עלוקה ממש, הוסיפה בחיוך. ואז תהתה האם אני עדיין נמשך אליה. תשובה ממנה לא קיבלתי. אבל מקסימה נותרה כשהיתה. ויפה!