המדור שקם על תיבתו – פניות הציבור ותשובותיי

28/05/2009 ב- 12:46 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על המדור שקם על תיבתו – פניות הציבור ותשובותיי

משרד האוצר הגיב לרשימתי על גזירות השמד במשלוח דו"ח לעיוני, שמא תשתנה תובנתי אחר כך.

ראשית, אין להתרגש מכך שבירושלים מייחסים חשיבות לרשימותיי. אפילו מישהו ממשפחת אולמרט, ששם משפחתו אולמרט וכבר איננו אדם צעיר, הזדרז פעם להבהיר לי דבר מה, כמה ימים לאחר פרסומה של אחת מרשימותיי.

האם למישהו ישנה הצעה מה להשיב להם, שם במשרד האוצר?

חיים פסח, העורך של 'מובי דיק' בתרגומו העברי של גרשון גירון, הגיב לביקורתי, ובין השאר טען כי התרגום הוא מדויק ונאמן למקור, ודאי בהשוואה לתרגום הקודם של אהרן אמיר.

לא טענתי כי אהרן אמיר היה נאמן למקור, ואילו גרשון גירון חטא לו. אני מכיר רק את תרגומו של אהרן אמיר, וגם לגבי דייקנותו אין לי דעה, כי מעולם לא השוויתי אותו כנגד כתב הדפוס המקורי.

אני רוחש חיבה עצומה למובי דיק לא רק בגלל ההישג הספרותי של מחברו, אלא מפני שהתנהגות בעלי חיים, ובכללם לווייתנים, מסקרנת אותי למדי. משום היותי חוקר טבע בחברה פוסט-מודרנית, אני גם מסוגל להזדהות עם הניכור שחש הגיבור ביצירה, ולכן, בכל פעם שאני אוחז בספר וקורא את מילות הפתיחה: "קראו לי ישמעאל", מין צמרמורת לא-מודעת חולפת במחשבותיי, ומשליכה אותי לימים רחוקים, אי שם באמצע המאה ה-19, בלב הים הדרומי.

ברי לך כי הגיבור אינו קרוי ישמעאל. הוא דורש זאת מקוראי הספר על מנת שתיווצר זיקה בין קורותיו לבין האנטי-גיבור המקראי. אז איך תוכל לטעון כי תרגומו של גרשון גירון הוא נאמן למקור? פתיחה מעין "קוראים לי ישמעאל" מחריבה את כל הדימויים שצברתי במוחי מאז קראתי את הספר לראשונה. זהו מעין מחסום שלא אוכל להתגבר עליו. צר לי.

תשובת חיים פסח: אני יודע היטב כי הרמן מלוויל אינו מתכוון לכך ששמו של המספר הוא ישמעאל. בשני המקרים – "קראו לי" או "קוראים לי", אין המשמעות היא כזאת. מה שמסתבר משתי האפשרויות הללו שאמנם קוראים לי כך, אך אין זה בהכרח שמי, להבדיל מהמשפט – שמי הוא ישמעאל. הבחירה באופציה השנייה, "קוראים לי" – באה משום שזוהי נימת דיבורו של ישמעאל כל אימת שהוא פונה בספר זה לקורא. לא ציווי – "קראו לי", אלא נימה עדינה, צנועה יותר. ובנוסף – טבעית יותר.

תשובתי: אינני מסכים עימך לגבי "קוראים לי" במקום "קראו לי". אולי לשתיהן אותה קונוטציה, אך לא אותה אסוציאציה.

חיים פסח גם מלין שגזרתי את דינו של התרגום החדש בטרם קראתיו.

יש צדק בדבריו. אני מתנצל על הכרעתי החפוזה. אקרא את התרגום החדש, ואשוב להביע את דעתי.

ג'ושוע כתב לי: די מוזר, שאת הביקורת שלו על הספר כתב מאיר שלו בערך אותו דבר על כך שהיה רוצה שיהיה כתוב בתחילת התרגום: קראו לי ישמעאל.

מה מוזר בכך? האם מאיר שלו ואנוכי איננו יכולים להיות תמימי דעים בעניין מסוים? או שמא התכוונת לומר שאם מאיר שלו התייחס כבר לכך, אז רצוי שאני אתייחס לדבר מה אחר?

ראה נא, ג'ושוע, כשהקוראים, ובכללם הקורא מאיר שלו, מבקשים ללמוד חוות דעת נוספת על מובי דיק, הם מגיעים במהלך חיפושיהם גם ל'תיבה הלבנה'. מאז התפרסם התרגום החדש למובי דיק ועד עתה, מספר האנשים שקראו את המאמר על הלווייתן המבעית שהקדים את מובי דיק, ככל הנראה, רב יותר מאלה שעשויים לרכוש את הספר בתרגום זה בעתיד.

נועם כתב לי: מה שאתה כותב במאמר על היופי מפריך את חוק ההכבדה לגמרי. מה זהבי אומר על זה?

ראשית, על מנת להפריך ממצא מדעי, אתה נזקק לממצא שכזה, אבל מעולם לא היתה ראיה מדעית שתמכה בדעתו של זהבי, ולפיה הברירה לסימטריה נעשית בגלל אבחון נאות של האיכות הגנטית. זאת היתה השערה בלבד ללא תימוכין בתצפיות. הגילויים של אנקוויסט, ארק וג'ונסטון לא באו להחליף הסבר מדעי מקובל, אלא ביקשו לפתור בעיה מדעית שלא היה ידוע פתרונה עד אז. יש להוסיף כי בשנת 1996 יצא לאור 'טווסים, אלטרואיזם ועקרון ההקרבה', ספרם של אמוץ ואבישג זהבי. שאלתי באחת ההזדמנויות את פרופ' אמוץ זהבי, מדוע שני המחקרים שפורסמו בנייצ'ר שנתיים קודם לכן כלל אינם מוזכרים בספר. היה מוזר בעיניי שהוא מתעקש על דעתו, אף שנתבררה כשגויה לחלוטין. אך זהו האיש – חוקר טבע מרשים לכל הדעות, אך חוקר רק את מה שנראה לו לנכון, במקום לתת שימת לב גם להשערות מנוגדות, כפי שנדרש מכל מדען בעל שיעור קומה.

שנית, עקרון ההכבדה אינו עוסק רק בהעדפה לסימטריה, ואף אם ישנן חלופות אחרות מלבדו לביאור צימוח זנב הטווס או ההתנהגות האלטרואיסטית של הזנבנים, הרי שגם הן טרם אוששו, ומעמדן דומה לזה של השערת ההכבדה – דהיינו השערות ותו לא, שטרם נדחו.

נזכיר: אליבא דזהבי, התארכות זנב הטווס היא מבחן של מותאמות: קישוט מוגזם מעיד על מותאמות מצוינת, שכן זכר ששרד ולא נטרף, חרף מעמסה שכזו, ומצליח לאתר מזון ולהתחמק מאויביו, עבר בהצלחה את מבחן החיוניות ומפרסם את תוצאותיו לעיני כל.

יש גם להבהיר: ההכבדה הקיצונית של מופע הטווס לא נתגלתה על ידי זהבי, כפי שפסיכולוגים אבולוציוניים אולי סבורים. היא נידונה כבר בימי דרו'ין. החוקר הדגול תהה האם זו לא נועדה להציג לראווה את יופיו והדרו של הזכר כדי להרשים את הנקבות סביבו. מאידך, פישר טען כי זוהי תוצאת ברירה שיצאה מכלל שליטה, ואולי נבעה מגחמה ארעית של נקבה אחת באוכלוסיה.

הדבר המטופש ביותר שניתן להעלות על הדעת, וכמה פסיכולוגים אבולוציוניים נוטים לעשות אותו בגלל בורותם העצומה, היא לכרוך את תפישת הגן האנוכי של דוקינס עם עקרון ההכבדה. זהבי מסרב לשמוע על גנים אנוכיים, ולכן פיתח תיאוריה חלופית לברירת הגנים (ברירת שארים במינוח המדעי), אשר מנסה להסביר מדוע הפרט מוכן לדאוג לאחרים על חשבון הדאגה לעצמו. לפי זהבי, זוהי ברירה של פרטים בלבד. ואילו לפי דוקינס, זוהי ברירה של גנים בלבד. אגב, דעת שניהם איננה מקובלת במדע בכלל! למרות שדוקינס הרשה לעצמו לגחך על ברירה בין קבוצות, הנה הולך ומתברר שזו קיימת גם קיימת. כששאלתי את ריצ'ארד דוקינס אם ישנה אפשרות שברירה קבוצתית פועלת במשולב עם ברירה גנית, הוא שלל זאת על הסף. לעומת זאת, זהבי טוען שברירה קבוצתית וברירת הגנים אינן אלא שני צדדים של אותה מטבע, וכי אין הבדל של ממש ביניהן. הוא, כמובן, סבור ששתיהן כלל אינן מתקיימות בטבע.

אבי כתב לי: יהודה, בטח שמעת על התיאוריה החדשה של אדם זרטל לגבי יציאת מצרים, שאם היא נכונה היא תוחבת את פינקלשטיין עמוק עמוק לתוך הנעליים של עצמו.

הברקה נאה, אבי. ולמי שלא הבין: ממצאיו החדשים של אדם זרטל לגבי נכונות יציאת מצרים, עוסקים בתצורת הנעליים של כמה אתרים קדומים.

אני התוודעתי לגילוייו של פרופ' זרטל דרך ההודעה לעיתונות שנשלחה אליי. עבודתו טרם פורסמה בספרות המקצועית, ועל מנת לקרוא את התייחסותי אליה תיאלץ להמתין מעט. אגב, ישראל פינקלשטיין מעולם לא שלל את מאורע יציאת מצריים לפי ההתרחשות שאני הצעתי. פרופ' פינקלשטיין אומנם נוהג לעורר פרובוקציות מפעם לפעם, אולם הוא ארכיאולוג רציני. הוא יודע היטב כי יציאת מצרים של 6000 איש שהתרחשה לפני יותר מ-3000 שנה, לא ניתן לשלול ככה סתם, כי ציבור בגודל שכזה העובר במדבר אינו מותיר שרידים ברי קיימא לאורך זמן. מאידך, פינקלשטיין גם לא מחויב להסכים להצעה. על כל פנים, ישראל פינקלשטיין הוא האיש שפקפק בחשיבותה של ממלכת ישראל המאוחדת, והנה לאחר גילוי הממצאים החדשים בעמק האלה, נתברר גם לו שממלכת ישראל בימי דוד ושלמה היתה עצומה, וכי דוד המלך היה אחד השליטים האדירים בימים ההם. זו אינה הסקת מסקנות בעלת תוקף רעוע. זוהי עובדה היסטורית שלא ניתן לערער עליה יותר.

משה כתב לי: למה שמת פיברוק כזה בבלוג שלך, בהתכוונו למכתב ששלח לי מישהו בשמו של הקטור סנטס.

ובכן, משה, מכתב זה אין מכנים אותו פיברוק, אלא צעד ראשון בתרגיל עוקץ שגרתי. עד אנה מגיעה התעוזה של הפושעים, תוכל להיווכח בכך שהם כבר יודעים את שמי. לתומי סברתי כי דואר זבל מבוצע באמצעות משלוח אוטומטי לרבבות כתובות דואל, מבלי שידוע דבר על זהות מקבליו. והנה, מישהו החליט להתחכם. הכיצד? זאת לא אדע. אגב, הקטור סנטס אפילו זכה לערך בויקיפדיה האנגלית.

עליי להוסיף בהזדמנות זאת כי כמות הספאם שדואר וואלה אינו עוצר בדרכו לתיבת הדואל שלי, כבר מכבידה. אולי תשאל מדוע אינני משנה את כתובת הדואל לג'ימייל. ובכן, אני משער שחברת וואלה עוד תמשיך לשרוד לאחר שגוגל כבר תיכחד. השערתי איננה המיית לב אלא בעלת תוקף מדעי. אני מתבסס על תיאוריות אבולוציוניות שאשמח להסבירן. מאידך, האסטרטגיה של גוגל מתבססת על תיאוריות הבל במדעי החברה.

אדם כתב לי: מדוע אין באתר שלך מאמרים רבים בנושא הכחדת היצורים?

אם יש לך שאלות כלשהן לגבי מאמרים שחיברתי, אנסה להשיב. לא אוכל לענות על שאלות שקשורות למאמרים שטרם חיברתי.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.