למה הם נולדו עם מוח קטן

15/05/2009 ב- 15:28 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על למה הם נולדו עם מוח קטן
תגים: ,

נטע כתבה לי: אתה כותב בצורה כה בהירה, נעדרת כל תחכום, עד שהדברים הכי מסובכים נעשים כה פשוטים. מלבד התשבחות שמגיעות לך מהו הסוד?

אני, אכן, כותב בצורה פשוטה (להבדיל מפשטנית) כמעט באופן קבוע. ישנם תחומים שבהם כתיבה מתוחכמת מעוררת בי שאט נפש, במיוחד זו שמצויה בז'רגון הספרותי. אומר לך דבר מה: כשאדם כלשהו כותב באופן מתוחכם, את לעולם לא תדעי אם הוא באמת חכם, או שהוא מכסה על חוסר בקיאותו באמצעות כתיבה מעייפת עיניים. בדרך כלל זוהי האפשרות השנייה. ואילו אדם שכותב על תחומים לא פשוטים בשפה פשוטה, אות ועדות הן שהלה מבין היטב את החומר שעליו הוא כותב, או שהוא קשקשן חסר תקנה שמוציא רק שטויות מתחת ידיו. אולם, לכל הפחות, את תיווכחי בכך ותוכלי מיד להבדיל בין שני הטיפוסים הללו. אולי משום כך, חוקרי ספרות תמיד חשודים בעיניי כמי שלא מבינים דבר במה שהם כותבים עליו.

עידן כתב לי: אני חושב שאתה קצת מחמיר בעניין שבירת השמירה של גלעד שליט. אין חייל שלא שבר שמירה, וגם אתה עשית זאת.

האם אני מחמיר כל כך? האם שכחת שהבן אדם הזה נחטף בגלל שבירת השמירה שלו, ועד היום נמצא בשבי כתוצאה ממנה? וזה עדיין לא מספיק חמור לדעתך?

שים נא לב, כל לוחם או חפ"ש בצה"ל יודע שגלעד שליט נחטף בגלל שבירת שמירה. הרי לא מפסיקים לטרטר לנו את המקרה שלו כדוגמת אזהרה. אבל העיתונות והמשפחה מילאו פיהם במים, כדי שחלילה הציבור לא יהפוך עורו וכבר לא יזדהה עם סבלו. הוא האשם הבלעדי בחטיפתו. להטיל את האשמה על מחבלי חמאס זוהי בדיחה עצובה. הרי הנחת העבודה הצה"לית היא שחטיפות עלולות להתרחש בכל רגע.

לתהייתך, שברתי לא פעם שמירה טרם התמניתי למפקד, אולם במרבית הפעמים הדבר לא אירע בגלל שנרדמתי. נאלצתי להפקיר את העמדה על מנת להעיר את השומר שבתור אחריי, כי מישהו שכח להעיר אותו, או שהוא שיחק אותה ראש קטן. לא נהגתי כך רק בגלל הרצון שלא לצאת פראייר. למחרת הצטרכתי לתפקד כרגיל, אם מישהו שכח.

זכורני כי ביום הזיכרון לחיילי צה"ל בעת שירותי בסדיר, היה תורי להתייצב ליד האבוקה הדולקת בשעה שתיים לפנות בוקר. המחליף שלי אמור היה להגיע לאחר מחצית השעה. מפאת הכבוד לחללים החזקתי מעמד עד השעה שלוש ורבע. לא המחליף שלי ולא המחליף שלו הגיעו לעמדה. ודאי שלבסוף נטשתי את משמרתי והלכתי להעיר את שני הליצנים. אם לא היה מדובר במשמרת כל כך טעונה רגשית, הייתי מנער אותם מהמיטות אחרי חמש דקות. הנה, לפני כמה שבועות נמשכה הצפירה באזור תל אביב מעבר לשתי דקות. המשכתי לעמוד, כמובן, אף שהבינותי כי מדובר בתקלה. לאחר התלבטות ממושכת ביני לבין עצמי החלטתי שלא לכבד עוד את המשך הצפירה. כעבור שש דקות מאז תחילתה היא נפסקה. אם הייתי יודע זאת, ודאי שהייתי ממשיך לעמוד דום, אך אם היתה נמשכת לה שעה תמימה?

ראשיד כתב לי: יהודה, כאחד שמצהיר שהוא לא צופה בערוץ 2 וכשאני קורא אותך אני יכול גם להבין למה, כי בעולם שלך יש בטח הרבה דברים יותר מעניינים מתוכניות ריאליטי. אבל בטח שמעת על המקרה של סוזאן בויל, וכאחד שמעניינים אותו כל מיני סיפורים זניחים שכולם כבר שכחו, תאמר לי בבקשה מה דעתך. זה מסקרן אותי.

ודאי שלא יכולתי להימנע מהסיקור המופרז על סוזן בויל. אינני גר במערה באמצע המדבר. אך אמור לי נא, האם יצאתם מדעתכם? איזו תרומה חשובה היא תרמה למדע? על מה כל הרעש אם כך? אם אתה סבור שאכשיר את שרץ הריאליטי בגלל המקרה שלה, כי אז הינך שוגה. נהפוך הוא, המקרה שלה מוכיח שכל הריאליטי הוא הבל הבלים אף יותר משסברתי עד כה. אתה יכול להתרגש כשמפענחים רצף נוקליאוטידים בגן של תרנגולת, אתה יכול להיות מוקסם כשמוצאים מאובן של לטאה בלתי מוכרת, אולם איך אפשר להיות נסער משיר?

אני ודאי שלא נרגש מביצוע נוסף של שיר שכולנו כבר מכירים, כשם שאינני יוצא מכליי בגלל גילוי פזמון נשכח של יוקו אונו באמבטיה. לא מדובר כאן ביצירה ווקאלית אבודה מאת המלאך גבריאל. הגברת הזאת, מרת בויל, ניחנה בקול שהוא מתת אלוהים, כפי שנוהגים לומר, והיא יכלה להיות זמרת נהדרת, גם אילולא "גילתה" אותה התוכנית ההיא. הרי לא מדובר בנס. היא לא היתה כל חייה צרודה כעורב, ובן רגע הפכה להיות זמיר. וגם אז לא הייתי מתרגש מדי. במקרה שכזה יש לחפש את ההסבר המדעי. ניסים אינם מתרחשים אף פעם. מאחורי הקלעים פועלים תמיד חוקי הטבע.

טלי כתבה לי ב-14 בינואר 2009: יהודה, אתה חייב לספר לי, למה התפתחו הדינוזאורים למימדים עצומים, אבל מצד שני המוח שלהם נשאר כה קטן? אני צריכה דחוף את התשובה. תודה תודה.

חלילה לי מלעכבך, טלי. הנה לך תשובתי הזריזה: ראשית, כמה ממיני הדינוזאורים היו בעלי מוח גדול יחסית, ואפשר שהיו נבונים יותר מאשר רובנו מעריכים. יש הסבורים כי מוח הריח שלהם היה מפותח במיוחד, ויתכן כי כמה מן המינים המוכרים לנו כטורפים היו למעשה אוכלי נבלות, שנזקקו לחוש ריח מצוין כדי לאתר את מזונם. אולם, כפי שאמרת, היו גם דינוזאורים לא נבונים כל כך, בעיקר הענקים שבהם.

בדרך כלל, תמצאי בעולם החי יחס ישיר בין גודל הגוף לנפח המוח. יחס כזה אנו מוצאים גם במאובנים של דינוזאורים מגודל בינוני, אבותיהם של הדינוזאורים הענקיים. והנה, ככל שגדלו במרוצת הדורות מימדי הגוף של הדינוזאורים בשיעור ניכר יותר, כך הלך והצטמצם גודל מוחם. הסיבה לכך פשוטה בתכלית: אותם דינוזאורים ענקיים ניחנו בצוואר ארוך למדי, שאפשר להם להגיע למרומי הצמחייה ולהיזון לבדם מן העלווה. מוח הוא איבר שנזקק למנת חמצן אדירה ביחס לגודלו, ושום לב פועם, גדול ככל שיהיה, לא יוכל להזרים כמויות דם עצומות למרחק כה רב. לפיכך, נבררו בתהליך האבולוציוני רק אותם פרטים שמוחם היה קטן יותר מן השאר, ועדיין יכול היה לספק את צרכיו התפקודיים של בעליו. בברכה, יהודה. (14 במאי 2009)

יאנה כתבה לי אתמול: יהודה, זאת פעם ראשונה שאני כותבת לך. אני מניחה שאתה בן אדם עסוק ואולי לא תענה לי מהר. זה לא דחוף. אני צריכה לדעת איך מתפתחת מנהיגות אצל חיות. חיפשתי בכל מיני מקומות עד שבסוף הגעתי אליך. גם אם תוכל להראות לי קווים משיקים בין חיות ובני אדם זה מאוד יעזור.

הגעת למקום הנכון, וגם אינני עסוק בכלל. אם תהרהרי על כך, תגלי בעצמך שניתן לחלק באופן גס את עולם החי לשתי קבוצות: בעלי חיים שאורח חייהם הוא יחידאי, ובעלי חיים שאורח חייהם הוא חברתי. אצל לא מעט ממיני היצורים החברתיים, מתקיים מדרג בין הפרטים המרכיבים את הקבוצה. בראש סולם הדירוג נמצא המנהיג או השליט, ותפקידיו הם הובלת הקבוצה אל מקורות המזון והשתייה, הרתעת  האויבים, הזדווגות עם הנקבות, והשלטת סדר בחברה. בדרך כלל, עומד בראש המדרג זכר בוגר במלוא אונו, אך יש חברות שבראש הדירוג החברתי מצויה קואליציה של מספר זכרים שחברו יחדיו, על מנת  לאלץ את יתר חברי הקבוצה לקבל את מרותם. לעיתים נדירות עומדת בראש הקבוצה דווקא נקבה.

אצל האדם ניתן למצוא סממני מנהיגות בתחומי הפוליטיקה והמדינאות ובכל מערך חברתי, כמו מקום העבודה, בית הספר וכיו"ב. כידוע לך, בני האדם יתכנסו סביב מנהיגם בגלל מספר סיבות, לעיתים קרובות הן משולבות יחדיו:

הערצה – מנהיג הקבוצה הוא אדם בעל קסם אישי רב, וחברי הקבוצה מוכנים לקבל את סמכותו ומרותו בשל כך, תוך שהם מתעלמים מתכונות אחרות שלו, חלקן הן חיוביות וחלקן הן שליליות ביחס לקבוצה.
הערכה – המנהיג הוא אדם חכם מאד ועתיר ניסיון, וחברי הקבוצה סומכים על בינתו. או שאותו האיש הפגין בעבר כישורים מיוחדים, כגון פיקוד מזהיר בשעת קרב, ועל כן מקבלת הקבוצה את מרותו, ולו בשל אותה יכולת הקיימת אצלו ואשר הוכחה בעבר.
יראה – המנהיג הוא רודן ששולט באמצעות קבוצה קטנה התומכת בו בשל הזדקקותה לו, וביחד הם מטילים מורא על שאר חברי הקבוצה, ואלה לא מעזים להתקומם כנגד שלטונו בשל חששם מתגובותיו או ממעשיו.

הדרך להחליף שלטון או מנהיגות:

א. מות המנהיג, אם בשל הזדקנות, מחלה או טריפה.
ב. כשכמה מחברי הקבוצה קוראים תיגר על מנהיגותו של השליט ומצליחים לנצחו.
ג. כשפרט או כמה פרטים משתלטים על קבוצה שהיא זרה להם ומרחיקים ממנה את השליט.
ד. כשהשליט מוותר על מנהיגותו.

המממ… כעת, אני שם לב כי בעצם לא עניתי לשאלתך. את רצית לברר כיצד מתפתחת המנהיגות. טוב, אעשה זאת בפעם אחרת.

נטלי כתבה לי: אני מתפלאת שהפסקת להדריך. חשבתי שאתה עדיין ממשיך. פעם בכמה זמן זה לא היה נורא מי יודע מה. בכל מקרה, מה שלום הגברת ההולנדית. היא לא אהבה שהיית מוקף בנות כל הזמן בעבודה. את זה עוד לא שכחתי. תתקשר.

יש לי תשובה מוכנה מראש, נטלי. כשהדרכתי לפרנסתי תמיד קיוויתי שהסיוט הזה יסתיים בקרוב, ואת לא תתפלאי על כך. כידוע לך, מדובר היה בהדרכות מקצועיות בתנאי שדה, וכפי שניתן להיווכח בין רשימותיי, אני מאד להוט אחר סיפורי המקרא. באחת הפעמים, כשדרכו רגלי הקבוצה על אדמה היסטורית, ביקשתי להתעכב מעט ולספר את סיפורו של המקום. או אז קפצה הנודניקית התורנית וקראה: אולי התבלבלת, זו השתלמות של מורות לביולוגיה, לא של תנ"ך. לפעמים אני כל כך סולד מהמין האנושי, עד שמתחשק לי להיות חיה אחרת. למה אנשים אינם רוצים ללמוד דברים חדשים? מדוע כל רכישת דעת נוספת נתפשת כסבל בל יתואר?

ואם כבר במורות עסקינן, בפעם אחרת הובלתי קבוצת סטודנטיות להוראה אל השלולית שאני חוקר מזה שנים רבות, ומה אגיד לך, סדום ועמורה. הן התבקשו להגיע עם מגפיים, ואכן כולן הגיעו עם מגפיים. לתומי סברתי, שיהא ברור למדי אילו מגפיים נדרשים לסיור חורפי, אולם נראה שעדיין אינני מבין את נפש האדם. לבסוף הסתפקנו בנקודת תצפית המרוחקת כעשרה מטרים משפת המים, ואחר כל זאת, אחת הבנות העזה לשאול אותי מדוע אני חמור סבר כל כך.

בפעם אחרת, נועדנו להיפגש בחניון הסמוך לתחנת הרכבת ברחוב ארלוזורוב. לא אכחיש ואודה כי איחרתי בעשרים דקות. והנה, האוטובוס שהמתין לי ולקבוצה נסע יחד עימה ללא שהיות מיותרות. כתוצאה מפזיזותה של האחראית התעכב הסיור בשעתיים וקוצר בשעה. במקום לחכות לי עשרים רגע, הם התעכבו עוד למעלה מחצי שעה עד שהגעתי בכוחות עצמי לרב-מכר בכביש החוף. ואז הלכנו לאכול פנקייק.

את פרשת הסיור עם הבנות מן המכינה של חבר העמים את ודאי מכירה. אולם שאר הקוראים טרם שמעו עליה. לכולם הודיעו שהוא התבטל, ולמי לא? וכשהבעתי את מחאתי בכעס מוצדק, נאמר לי שצריך הייתי בעצמי לברר. חוצפה שכזאת. כאילו כל הסיורים שבעולם נועדו להידחות. אל חשש, בעתיד אחבר רשימה נוספת שתתאר עוד כמה מן הזוועות הללו.

אירנה כתבה לי: זה משפט גדול – כל מה שכתוב כאן רצוף בטעויות. גם מטעויות לומדים. לכן ניתן ללמוד מן הכתוב פה – אהבתי.

אירנה, אולי מחמת גילי אני כבר מתקשה לספור, ובכל זאת הצלחתי למנות שלושה משפטים. לא גדולים, אגב – שלושה משפטים קצרים.

אורן כתב לי: ברצוני להלין בפניך כי הסיפור של אלכסנדר השישי ארוך ולכן קשה היה לי לקרוא אותו.

אין לי מושג אם המילים הרבות שכפיתי עליך הסבו לך עונג, כי את זאת לא הזכרת. לפי תגובתך, נראה שדווקא חווית סיוט מתמשך. איך ביקשת להביע בפניי כי קשה עליך מלאכת הקריאה, כשאת העבודה המפרכת יותר מבינינו, נאלצתי אנוכי לעשות. חלילה, אינני מתלונן בפניך כי מייגעת היא מלאכת כתיבה. משל היה הקורא הנכבד טירון בצבא, והמפקד היה מתאונן כי קצה נפשו להצדיע בכל פעם שהוא נעמד דום לכבודו. אף טירון אינו קובל על אותה עמידת דום אפילו בליבו, מפני שלבטח יודע הינו כי חובת ההצדעה המוטלת על מפקד בצבא, מכבידה עוד ועוד ככל שדרגתו רמה יותר. זה מחויב להצדיע לכל הפקודים שלו. הם אינם נאלצים לעשות כך ביניהם. ובכל זאת, אין בנמצא מפקד שנעשה ממורמר מכך, וכמוהו גם אני. אולם, אינני מצפה כי הקורא יתחיל לקטר. שיזכור נא את המאמץ שאני הקדשתי לעומת הטרחה שהוא נדרש לה.

אסף כתב לי: פיתחתי תיאוריה חדשה שיכולה לסייע בגילוי מוקדם של רעידות אדמה. מה דעתך לפרסם אותה באתר שלך?

כן, תיכף אני אפרסם אותה, תיכף.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.