בגלל גלויה קטנה – סיפור מדהים שטרם סופר

02/05/2009 בשעה 22:46 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על בגלל גלויה קטנה – סיפור מדהים שטרם סופר
תגים:

בזמן האירועים שציינו 60 שנים לשחרור מחנה אושוויץ בידי הצבא האדום, קראתי שוב את 'הלילה' של אלי ויזל. סבורני כי כל אחד מן הקוראים הסיק בתום הספר החודרני הזה אותה מסקנה בהירה. כתבתי לויזל כי עם לכתם של אחרוני הניצולים לעולמם, איש לא יוכל עוד להעלות את מסכת התחושות ואת מגוון הפרטים… שלא יהא אדם שיוכל לתאר את שהתרחש שם, בפלנטה שלנו, על כדור הארץ. ויזל לא הסכים איתי. הוא אמר שאם אמצא את הסיפור הנכון, אוכל לכתוב אותו כאילו הייתי שם. לפני כחודשיים, כשסיימתי לקרוא את 'נוטות החסד' של ג'ונתן ליטל, הענקתי לטובתי יתרון 1:0 על פני אלי ויזל.

כשהשבתי את הספר לידידי, שוב הדהדו במחשבותיי מילותיו של אלי ויזל: "אם אך תמצא את הסיפור הנכון…"

את הסיפור הזה כבר מצאתי פעם. ב-21 באוקטובר 2004 פרסם יאיר שלג ב"הארץ" כתבה בשם 'כך טוהר היסטוריון השואה המוחרם', שעסקה בפרופ' ראול הילברג. בכתבה נכתב בין השאר:

הוכחה מדהימה לכך הוא מצא [ראול הילברג] במחקר של ד"ר יצחק ארד (לשעבר יו"ר 'יד ושם' ובעצמו ניצול שואה), שסיפר על גלויה ששלח יהודי אלמוני לעורך אחד העיתונים הגרמניים ובה איחל לו ש"ילדך ימות כמו שילדינו סובלים ומתים". 'הגסטאפו', מספר הילברג, בזבז שבועות כדי לאתר את האיש. עשו מאמץ אדיר בגלל גלויה קטנה.

הפרשה הזו מסקרנת אותי מזה כמה שנים. מה הטריד כל כך את הגסטאפו רב העוצמה? ודאי שלא הגלויה עצמה בלבד. מתחת לפני השטח בעבעו מניעים נקמניים אחרים, כאלה שגובלים בטירוף. חשתי כי הגיעה העת להתחקות אחריהם. הנה אני עומד לכתוב את הסיפור. אלי ויזל עומד להשוות ל-1:1, כבר אמרתי בליבי.

פניתי לד"ר יצחק ארד, באמצעות פרופ' דן מכמן, ההיסטוריון הראשי של 'יד ושם'. לפי דברי הילברג, יצחק (טולקה) ארד הוא שסיפר על הגלויה הקטנה. ציפיותיי היו לפיכך רציונאליות. ד"ר ארד יפנה אותי למחקרו, ומשם אמשיך הלאה. כה פשוט!

אולם, הפתעתי היתה גמורה. הן ד"ר ארד והן פרופ' מכמן מעולם לא התוודעו לפרשה. שניהם כלל אינם מכירים אותה. הולכתי את עצמי למבוי סתום. הסיפור המדהים שיכול היה להיכתב, התכווץ בחזרה לשני משפטיו של ראול הילברג בכתבה. איזו תדהמה!

פרופ' ראול הילברג הסתלק מן העולם לפני שנתיים. את האפשרות להעלותו באוב פסלתי מיד. אם אותו לא אוכל לשאול, אז ישנם מומחים אחרים שוודאי מכירים את הפרשה. אשאל אותם על כך. אולי פרופ' כריסטופר בראונינג שמע מפי הילברג את הסיפור? שניהם היו מיודדים זה עם זה. למה שלא אפנה אליו? וכך עשיתי. במקביל פניתי לפרופ' דינה פורת ולד"ר בעז נוימן המשמשים חוקרים של השואה באוניברסיטת תל-אביב. אולי מי מהם מכיר את הסיפור. איש מהם לא שמע על אותה פרשה.

ד"ר טוביה פרילינג כתב לי שאם היה שומע על סיפור שכזה, לבטח היה זוכר אותו. על מנת להעלות על עקבותיו של הסיפור, הוסיף פרילינג, יהא עליי למצוא את ארכיון הגסטאפו הרלוונטי. לחפש בארכיון הגסטאפו? האם משימה זו אינה גדולה ממידותיי?

אדם אחד לבטח יוכל לסייע לי במשימה. פניתי להיסטוריון איאן קרשו. האיש בקיא בארכיב הנאצי באופן חריג. לא ידעתי אם ישיב לי בפעם הזו. אולי זוהי כבר פנייה אחת יותר מדי אליו? התלבטתי האם אקרא לו הפעם סר איאן קרשו. בפניותיי הקודמות נמנעתי מכך, אבל אולי עתה תסייע החנופה.

הסתפקתי לבסוף במילים פרופ' איאן קרשו, והוא השיב, כהרגלו. הוא לא שמע על הסיפור. למען האמת, כבר לא ציפיתי שמישהו יכיר אותו. ומה על ארכיון הגסטאפו? קרשו סיפר לי שרובם המכריע של המסמכים הושמד בתום מלחמת העולם השנייה. לסברתו, סיכויי הם כמעט אפסיים למצוא שם דבר מה.

אני לא נואש. פניתי ללשכת קנצלרית גרמניה בבקשת סיוע למחקר. בתחילה חיברתי מכתב נרגש, אבל מחקתי אותו. הסתפקתי בבקשה יבשושית. כך עשויים להתרשם ממני ביתר רצינות, וכך אכן קרה. אני נמצא כעת במצב של המתנה. הנושא נבדק, והובטח לי כי ישיבו לי מיד כשתהיה תשובה. דומני שהגרמנים האלה אינם מכירים אותי היטב. אני עוד עלול לטלפן לאנגלה מרקל באמצע הלילה ולבקש את התערבותה.

ומה על יאיר שלג תשאלו? הוא הרי העיתונאי שחיבר את הכתבה. אולי הוא טעה? אולי הילברג מעולם לא ייחס את הסיפור לד"ר ארד, כפי שנכתב? פניתי אליו, אבל הוא לא שב אליי בחזרה. חתן פרס נובל לשלום לשנת 1986 יהיה בקרוב בן 81, והוא טורח להשיב לי. כתב "הארץ" כנראה עסוק מדי.

עדכון:

Last but not least, the breakdown of secrecy had repercussions on the Germans themselves. In Poland particularly, the Germans were jittery and afraid. They feared reprisals and retribution. On October 3, 1942, the Propaganda Division in Radom reported a disturbing incident that had resulted from the dispatch of a postcard. The Germans were publishing a paper in Poland for the local German population, the Krakauer Zeitung. The chief of the Radom branch of the paper had received from Lvov a postcard which began in German: "I don't know German. You can translate everything from the Polish into German". The postcard then continued in Polish: You old whore and you old son of a whore, Richard (In the German translation: Alte Hurenmetze und du alter Hurenbock). A child has been born to you. May your child suffer throughout his life, as we Jews have suffered because of you. I wish you that from the bottom of my heart. This anonymous note actually disturbed its recipient and worried the propaganda experts. The Propaganda Division feared that it was the beginning of a flood of postcards, and the card was transmitted to the Security Police for tracing.
(Raul Hilberg – The destruction of the European Jews)

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.