תיכף אשאר בלי קוראים בכלל

20/04/2009 בשעה 18:42 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על תיכף אשאר בלי קוראים בכלל
תגים:

ציפי כתבה לי: מה שעשית הוא חיסול חשבונות. אולי לא שמו לב אחרים שהצלחת במחי פוסט אחד להפוך חיים שלמים של בן אדם למין פתק דקיק שיש למצוא לו פינה איפה שהוא בבוידעם בין כל מיני ניירות וסמרטוטים. אתה אדם נבל, יהודהבלו. תתבייש לך. טניה ריינהרט היתה אישה אצילה ואתה עם המוח הפצפון שלך כבר לא תבין זאת לעולם. אני לא מתכוונת להיכנס יותר בחיים שלי לאתר שלך.

ובכן, ציפי היקרה, מאד תחסרי לי ולשאר הקוראים. לעצם פנייתך: אין בכוונתי לעסוק בענייניה של המנוחה מפאת כבודה אחרי שהלכה לעולמה. רק אומר שלא בזתי לה בחייה, ואין בכוונתי לעשות זאת לאחר מותה. בעיקר, לא הסכמתי עם דרכה הבלשנית. כמי שקרא כמעט כל מחקר ביולוגי על האבולוציה של השפה, אוכל לספר לך (אם את עדיין עימנו) כי גם השערתו המרכזית החדשה של נועם חומסקי כבר די רופפת.

אודה שהייתי משועשע כשטענה כי ישראל עומדת לבצע טיהור אתני בפלשתינים בחסות המלחמה בעיראק, אך לא יותר מכך. אין ספק, השנאה לישראל לא פעם משבשת את צלילות דעתם של אויביה מבית, והגברת טניה ריינהרט בחייה היתה לפרקים אויבת, בכך שסיכנה אינטרסים חיוניים לקיומו של העם היהודי בקרב ארצות הנכר. האם תוכלי להבטיח לי שאף בית כנסת באירופה לא יחולל בגלל טענות הזויות של השמאל הישראלי הרדיקלי?

רשימת הפרופסורים תומכי הסירוב כוללת שמות של אנשים נכבדים ששמם הולך לפניהם. מעט מהם מוכרים לי באופן אישי, ואני יכול להבטיחך שכבוד רב אני רוחש להם. אינני עוין את האנשים הללו, אלא את דעתם על כך שמותר להם לתמוך בסרבנות בשעה שהם מתפרנסים מקופת המדינה. כמה מהם, למרבה הצער, אף הרחיקו לכת, ודרשו להחרים את האקדמיה הישראלית בכללותה, כאילו זו אשמה שהנשיא נאצר היה קצר ראות. מלחמת ששת הימים נכפתה עלינו, וברי כי תוצאות הניצחון מתבררות בדיעבד כאיומות. ישנן כמה דרכים לפתור את הבעיה שנוצרה, אך לבטח לא באמצעות המסלול שעוכרי ישראל מציעים לי. כאן נולדתי וכאן אשאר!

אנונימית כתבה לי: מר יהודהבלו שלום. אני חוקרת ספרות והתפלאתי למצוא בתוך רשימה יפה באמת שחיברת על המשורר קאדמון גם מתקפה חסרת שחר על חוקרי ספרות. לחוקרי ספרות מודרניים אין הרגלים משונים כפי שכתבת, הם אינם מתווכחים ביניהם על לא כלום, ובאמת תוהים ביישוב הדעת אילו חיבורים קדומים השפיעו על יצירה ספרותית. זהו כלי העבודה שלנו וכה מצער לדעת שאתה מזלזל בו. כנראה שמגיל צעיר לא התחנכת כראוי.

שלום לך, אנונימית. במקרה מצוי בידי עותק מצולם של גיליון 'הארץ' מיום 22 בינואר 1976. את מוזמנת לבדוק את הדבר בעצמך כדי להיווכח באמיתות דבריי. פורסמה בו רצנזיה על מחזה של ברטולט ברכט ובה נאמר: מחזה זה משתייך לקבוצת מחזותיו הראשונים של ברכט (הכוללים את "בעל" ו"תופים בלילה") בתקופה בה הושפע מן האכספרסיוניזם, מבקט ויונסקו.

ובכן, קוראים נכבדים, מן הראוי לציין שברכט נולד בשנת 1898. את המחזה פרסם בשנת 1925 או שנה קודם לכן. סמואל בקט נולד בשנת 1906, ואילו אז'ן יונסקו נולד בשנת 1909. אני מניח שבגיל 16 או 19 שניהם טרם ידעו שיהיו סופרים. בוודאי שלא יכלו לדעת שהם יצליחו להשפיע רטרואקטיבית על סופרים שכתבו לפניהם. אך מי שם לב לזוטות מעין אלה, העיקר שהם השפיעו על ברכט.

אופנת ההשפעות המגונה חדרה לכל תחומי המחקר בספרות. כבר לא ניתן למצוא אף ביקורת שהמבקר אינו מתאמץ לציין ממי וממה הושפע הסופר, כאילו לא תיתכן עוד יצירה מקורית. למרבה המזל, יש עוד בציבור אנשים שניחנו בזיכרון מצוין וביכולת סינון נאה של שטויות. מי ידע, אולי הגיעה השעה לפתוח מדור חדש של ביקורת חקר הספרות.

דוד כתב לי: טוב לדעת שאתה שונא מתנחלים. אני מתנחל. עד עכשיו נהניתי לקרוא את דבריך. יותר לא אשוב לכאן. האמירות שלך דוחות ומבחילות.

דוד, אם לדייק, לא כתבתי שאני שונא מתנחלים, אלא שאינני מחבבם. וגם באמירתי זו אינני מתכוון לכל פרט ופרט מהם, אלא למפעל ההתיישבות ביש"ע בכללותו, על כל מי שמשתייך אליו. לא רק שאני דוגל בשתי מדינות לשני עמים, אלא שאני גם חושש לשלום הציבור, בשעה שאתם הולכים ומקצינים. ההסתה של מנהיגיכם כבר גרמה לרצח ראש ממשלה בישראל, לטבח חפים מפשע במערת המכפלה, וכמעט הרגה את זאב שטרנהל, אחד מן החותמים על עצומת הפרופסורים תומכי הסירוב. בלצון יכולתי לומר כי גם כך אינני יודע מה לעשות עם מקרה מוות אחד (של טניה ריינהרט), אז מדוע להקשות עליי? ברם, אתמול היה זה פרופסור סהרורי, מחר יהא זה אני. אם לא נעצור את המטורפים בקרביכם עכשיו, לא ירחק הזמן שבו ניאלץ להילחם בכם עד טיפת דמכם האחרונה. עדיף לפנותכם עתה מבתיכם, בטרם יהא זה מאוחר.

גדי כתב לי: כל עסקת שבויים שתהיה תמיד תתנגד? גלעד שליט נמק בשבי ואתה עושה צחוק מכך.

גדי, לכל הפחות, אני שמח שאתה נשאר עימנו. אלה שמעליך הפקירו אותנו לגורלנו. הנה, אספר לך סיפור קצר על מנת שתבין את תפישתי:

התגייסתי ב-13 בפברואר 1989 ליחידת מגלן. יום לאחר החיול בבקו"ם, ב-14 בפברואר, החל גיבוש בן שלושה ימים בחולות ניצנים. ביום השלישי של הגיבוש, ב-16 בפברואר, אבי סספורטס שהיה חובש ביחידה, נחטף בצומת הודיה שנמצא בדרך לשם. למחרת אחר הצהריים, בהיותנו תשושים ורצוצים, הוחזרנו אל הדיונות. השמש שקעה מוקדם ואנו הצטווינו לחפש בחשיכה אחר עקבותיו של סספורטס. ההערכה גרסה שאולי נחטף, נמלט משוביו, ועתה היה שרוע פצוע וממתין להצלה. בדרך משונה זו התחלתי את שירותי הצבאי.

כעבור יומיים כמדומני הצטרפו אלינו גם שוטרים. כשהם הורו לנו לחפש בגבעה חולית סמוכה, שאלתי אותם מדוע, כי הרי מן המקום שבו היינו אפשר לראות שלא נמצא עליה אף אדם. אז סיפרו שהוטל עליהם לחפש גופה שנטמנה בחול. כך קבע המודיעין לדבריהם. כששמעתי זאת התיישבתי, ולא קמתי ממקומי עד שהגיע הקצין ממגלן. אמרתי לו שאינני מתכוון לחפש גופות. אם יש תקווה שסספורטס חי, אני אשתדל למצוא אותו, אולם אם הוא כבר קבור מתחת לאדמה, אז נשאיר אותו שם. הקצין הנדהם הודיע לי כי אם זו דעתי, אז למגלן לא אוכל להגיע, וכדאי שאקום מיד ממקומי, אחרת אשפט על סירוב פקודה.

את אבי סספורטס לא מצאו חי, כידוע. אני נשלחתי לעבודות רס"ר של טרום-טירונות, אולם גם הן לא שינו את דעתי. לא היה זה מוסרי לשחרר את רוצח משפחת הרן תמורת שתי גופות של חיילים. את גלעד שליט יש להשיב כי הוא חי וקיים, אולם רצוי לעשות זאת במבצע צבאי. דומני כי אם יכלה ישראל לחלץ בני ערובה באנטבה הרחוקה, לבטח תוכל לעשות כן בעזה הסמוכה. ואם חסומה הדרך הזאת, אזי יש לחטוף בכירים מארגון חמאס ולהחזיקם במעצר עד שיוחלפו תמורת גלעד שליט.

אשי כתב לי: קראתי לעומק את המאמר שלך על גלות בת אלף ומאתיים שנה, ואל תיעלב, אבל כל מה שמצאתי שם היה רק ברבורים ושום דבר משכנע. כולם יודעים שהגלות של העם היהודי נמשכה אלפיים שנה, ועם כל הכבוד לך, אתה לא היסטוריון מוסמך שתשנה זאת על דעת עצמך. אני מציע לך בידידות כנה להסיר את המאמר הזה, כי השארתו במצב הקיים רק עושה לך בושות גדולות.

אשי החביב, אני חושב שפנית אליי מאוחר מדי. רוב הקוראים כבר מסכימים כי "אלפיים שנות גלות" היא אמירה ריקה מתוכן. אתה נשאר עימנו בכל זאת?

Advertisements

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.