הסעודה האחרונה לבטח מורעלת

23/03/2009 בשעה 09:39 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על הסעודה האחרונה לבטח מורעלת

בעקבות הכתוב במאמריי נערמו לפניי באחרונה לא מעט שאלות, מקצתן דומות זו לזו. חלק מן הקוראים זכו לתשובה מהירה. אחרים יאלצו לקרוא אותה בדף זה כמקובל.

האם טרומפלדור היה גיבור?

בפעם המי יודע כמה אני נשאל לגבי תיאורי את מאורעות תל חי. אינני רוצה לכנות את מיתוס טרומפלדור כשקרי, כי העובדות לגבי יום הקרב ידועות מן העת שהתחולל. גורמים חינוכיים וצבאיים הם אלה שהעצימו את סיפור נפילתו של טרומפלדור, עד שניטעה בציבור גבורה יוצאת דופן מצידו. למעשה, האיש נהרג, ככל הנראה, בטרם הצליח לירות אפילו קליע בודד. הוא נפגע קשה מאד כבר בתחילתו של המאבק.

האם התחוללה התאבדות המונית בזמן המצור על מצדה?

במאמרי על אודות היהודים שהתבצרו במצודת יורק ושלחו יד בנפשם, טענתי כי הדיווחים על ההתאבדות ההמונית שאירעה במצדה היו מופרזים. למעשה, אני נוקט עמדה ומצדד בדעתם של ההיסטוריונים הסבורים כי אלו הם פני הדברים. את דעתי גיבשתי לאחר עיון בספרות המקצועית. אם יתברר ששגיתי אשנה את סברתי.

האם הקתרים היו כת של מטורפים?

הקתרים, בני הכת הנוצרית שנרדפו על ידי האינקוויזיציה, נחשבו כחוטאים במינות לפי דעת הכנסייה. קורותיהם של הקתרים ידועים בעיקר מסיפורו של מונטאיו (Montaillou), כפר צרפתי בהרי הפירנאים שכל תושביו נחקרו על ידי ז'ק פורניה, לימים האפיפיור בנדיקטוס ה-12. לעובדה שהאפיפיור המיועד הוא זה שרשם את תצהירי העדות של כל תושבי הכפר, ישנה חשיבות היסטורית מן המעלה הראשונה. כתביו של כל אפיפיור נשמרים בספריית הוותיקן, וכך יכול היה עמנואל לה-רואה לאדורי (Emmanuel Le Roy Ladurie) לגשת לחומר המתועד ולהעלות מן העבר סיפור ביניימי רב עניין המבוסס על עובדות אמיתיות. למרבה הצער, ספרו של ההיסטוריון, שעלילתו לבטח מרתקת מאין כמותה, עדיין לא תורגם לעברית, ולכן החלטתי להתחקות אחר מקורותיו של לאדורי.

לשמחתי הרבה, ננסי סטורק (Stork Nancy) תרגמה לאנגלית את וידוייהם של תשעה תושבים, ביניהם של ברוך היהודי. דומני שלפיסת היסטוריה זו חשיבות רבה, וכל מי שזמנו בידיו מוזמן לעיין בווידויים הללו כדי להיווכח בכך. סבורני שאין ברשותו של אדם במאה ה-21 מסמכים רבים כמו דוקומנטים מאלפים אלה, המגלים דרך שאלותיו של בנדיקטוס ה-12 לעתיד, מה היו הלכות המחשבה של הכנסייה הקתולית בימי הביניים. כמו כן, כולי תקווה שאחת ההוצאות לאור תשתכנע להדפיס את "מונטאיו" מוקדם ככל האפשר. בכל זאת, לא בכל יום מזדמן לנו להיכנס לתוך חייהם האקזוטיים של בני אירופה בשנים 1294-1324, ולבחון לאחר מכן מה השתנה במהלך שבע מאות השנים האחרונות. מלבד אנטישמיות הרי שכל סדרי החיים נשתנו מאז ועברו תמורות רבות.

מדוע אתה יוצא כנגד עקרונות הטבע כפי שמביע אותם המרקיז דה סאד?

המאמר אודות הגיבורה בספרו של המרקיז דה סאד מצוי במחלוקת. מחד, אחת הקוראות זעמה כי דווקא ביום האשה הבינלאומי אני מעז לפרסם דברים שכאלה. מאידך, היו קוראים שטענו כי כאדם הבקיא באבולוציה מוטל עליי שלא להתיפייף ולראות את המציאות כפי שהיא לאשורה: בזכרים מקנן רגש סדיסטי בגלל מזגם השתלטני, ובנקבות מפעמות רטיטות מזוכיסטיות עקב אופיין הצייתני והכנוע.

אינני מסכים לטענות הללו. יום האשה איננו יום חג לנשים אלא מועד האמור להזכיר לכלל תושבי כדור הארץ, כי למרות שהנשים אינן סובלות מנחיתות ביולוגית, הן מופלות לרעה בעולם כולו מסיבות חשוכות. אוי ואבוי אם הנשים היו יוצאות במחולות ביום האשה, רק משום שכמה רבבות מהן הצליחו לתפוס תפקידי מפתח במדינות אחדות.

אני מכיר בהחלט נשים שתלטניות מאד. התרועעתי עם כמה מהן בימות חיי. גם אם הנורמות החברתיות היו מתירות לדכא את ייצרן הרודני, מסופקני אם היו אי פעם מרכינות ראשן בפני גבר כלשהו. אני מכיר גם גברים שמתרפסים לפני נשותיהם ומקבלים את מרותן עד כדי שעבוד. האם אלה ואלה הם בגדר מוטציות? סבורני שלא. מה גם שמרבית המגיבים למאמרי, לעושר דעתי, לא קראו את "ז'וסטין". היצירה הקלאסית הזו עוסקת בדיכוי הנשים באמצעות שיטות אונס מזוויעות. אין מדובר במשחקי מיטה הנכללים במסגרת "יחסי מין למתקדמים" שבהם האשה מגלמת את דמותה של שפחת המין למשך שעה קלה. שעשועי מין מעין אלה אומנם מעוררים התרגשות מינית ואפילו התענגות, אך הם נעשים בהסכמה מלאה. טרם התוודעתי לאשה שמתפללת מבוקר עד ערב כי ברדת הלילה יתנפל עליה אדם מרושע בחדר המדרגות ויבצע בה את זממו באכזריות.

כיצד מסבירה האבולוציה את תופעת ההתאבדות בקרב בני אדם?

מאמרי הפופולארי ביותר הינו, כידוע לכול, אודות הסיבות להתאבדותם של בעלי חיים, ולעיתים גוררת קריאתו שאלות בדבר גורמי האיבוד לדעת אצל בני אנוש. למען האמת, אני מהרהר על כך לא מעט בעצמי. חברתי ז"ל התאבדה. הכרתיה כמה שבועות לפני ששמה קץ לחייה. עד היום לא ברורים לי כליל מניעיה. כמה ימים לאחר פגישתנו הראשונה היא סיפרה לי שהיא איבדה את חדוות החיים. המון אנשים אומרים זאת לפעמים. היא לא שוחחה בדבר כך שוב עימי. היא גם לא הצטיירה בפניי כטיפוס דכאוני. אדרבא, מעשי ההיתולים שלי הביאו אותה לפרצי צחוק, ומעולם לא ראיתיה מזילה דמעה. ואז, כחודש אחרי כן, התבשרתי בטלפון מפי אחותה המזועזעת שהיא התאבדה. הרגשתי כאילו גל ענק עשוי מבטון מכה בי בעוצמה אדירה. אומנם טרם נקשרתי אליה בעבותות של אהבה, אך הסתלקותה הפתאומית בדרך כה מחרידה טלטלה אותי במשך כמה חודשים אחר כך, ועד היום טרם נרפאתי לגמרי מן העצב.

התחבטתי מאד בסוגיית התאבדותה. האם האצתי את התהליך שהוביל למותה? האם הייתי קשוב דיו אליה? כיצד לא פעלו אזעקותיי כשנמצאתי במחיצתה? האם יכולתי להסב לה מידה רבה יותר של אושר, שהיה באפשרותו לדחות את המעשה או לבטל את תוכניותיה? בסופו של דבר, גמרתי אומר שאם אתקל שנית באמירה אובדנית מפי מישהי, אעזוב אותה מיד. אני אדם די קשוח מבחינה אמוציונאלית, אבל אתקשה לעמוד שוב בפרשה כאובה שכזו. לאושרי הרב, פגשתי אחרי כן בחורות מלאות גיל, ואמונתי בטבעו השורד של האדם התחזקה אט אט מחדש. ברם, לעת עתה, צר לי להודות כי עודני נעדר כושר ביצוע להביא לידי גמר מאמר העוסק בנסיבות הביולוגיות שמובילות להתאבדות בקרב בני אדם.

שמרית התאכזבה מאד לקרוא על כך שלא יכולתי להתאהב שוב, מאז נתקלתי לפני כחמש עשרה שנה בשיר על אודות המוזגת שאהבה את הבטיאר. היא מציעה לי לקרוא שירים נוספים, משמחים יותר, ולהתאהב מחדש.

ובכן, שמרית, לבטח תשמחי לדעת כי לא רק שאינני יכול עוד להתאהב, אלא שאני גם לא מסוגל להתאכזב יותר.

בהיותי חייל בשירות הסדיר השתתפתי ביום החיל השנתי. כדרכם של ימי חיל בזמני, כלל האירוע גם תחרויות ספורט. מאז ומתמיד הייתי שחיין מעולה וניצחוני בבריכה היה מובטח, אולם אני נרשמתי למרוץ שדה בן שלושה קילומטרים, כי גם לרוץ אני מאד מחבב. יחד עימי התייצבו בנקודת הזינוק עוד כמה עשרות חיילים, ואחדים מהם הפגינו נחישות מרובה בטרם הישירו מבט אל המסלול, עד כי ליבי נמלא לא מעט חששות. את המרוץ פתחו הכול בסערה מלבדי, וכעבור חמש מאות מטרים עדיין השתרכתי מאחור. הואיל ושקעתי במחשבות על אודות חיילות בביקיני, לא נתתי ליבי להתרחשויות סביב, וכך מצאתי עצמי כעבור קילומטר נוסף, רץ בודד במרוץ הזה. אט אט כולם פרשו למעט אנוכי. סיימתי את המרוץ במקום הראשון, ובראיה רחבה יותר, גם במקום האחרון. אחריי לא רץ איש.

לעת ערב התיישבתי בחיקה של סיגל. היא זכתה בכמה מתחרויות השחייה, ואני כהרגלי הקנטתי אותה על לא דבר. פעמיים היא שבה אליי עם תעודת הניצחון שהוענקה לה בטקס רב רושם, וכשנקראה לבמה בפעם השלישית ביקשתיה שתחקור מתי יגיע תורי. כששבה בצהלה אליי היתה הבשורה בפיה מאכזבת ביותר. הוחלט לפסול את מרוץ השדה בגלל חוסר במשתתפים. מאז אינני מסוגל עוד להתאכזב מן הזולת. באופן ברור ומוחלט ביטלתי את התחושה הזו מתודעתי.

שלמה מודיעני כי לאחר שהוא מסיים לקרוא את אחת מרשימותיי, הוא נאלץ לעיין בה פעם נוספת, ולעיתים גם פעמיים, כי הקריאה עוררה בו מחשבות נוגות, ולפתע הוא נזכר בדבר מה שרצה לברר, וכן הלאה וכן הלאה.

ובכן, שלמה, אתה מוזמן לצלם את המסך, לשמור את הדף באיזו תיקיה, או בכל דרך שתמצא לנכון על מנת לחזות שוב במאמר, אבל אל נא תשוב לאותו הדף בכל פעם שמתחשק לך. מונה הצפיות ב'רשימות' אינו מבוסס על "עוגיות", ואתה מקפיץ לי אותו בכל פעם שאתה נכנס מחדש לדף, ואני מתעצבן מכך.

קסניה תוהה אם אני מונע תגובות אוטומטיות באתר מחשש שתהיינה רשימות, אשר למרבה הבושה, איש לא יגיב אליהן מחוסר עניין.

ובכן, קסניה, קלעת בול. רשימותיי אף פעם אינן מעוררות עניין. רק אל תמותי לי משעמום, אחרת אשאר בלי קוראים בכלל.

עדי חוקר/ת אותי על סירובי לעזוב את 'רשימות' בעקבות קריאה שכזו, אותה קיבלתי לפני שנים אחדות.

ובכן, עדי, עד עצם היום הזה לא ברור לי מדוע נעשתה הפנייה אליי. בדיעבד יתכן כי טעיתי שלא עשיתי דבר בעקבות התלונה ההיא. בין הכותבים ב'רשימות' נמנה אדם שנטען כלפיו, בין אם נכונים הדברים ובין אם לאו, כי הינו טיפוס מרושע. הוצע לי לבקש לסלקו מכאן, ואם לא תיעתר דרישתי כי אז אני אסתלק מפה. אני מיאנתי, כמובן. אחר כך איבדה המתלוננת עצמה לדעת, וכבר היה מאוחר על מנת להתחיל לברר. היא לא זו שפנתה אליי, ואף אינני יודע אם יזמה את אותה הפנייה. לאחר מותה המצער קיבלתי מן הפונה הודעה קצרה הכתובה בלשון גסה, בה נטען שבגלל דחייתי את תביעתו, אין לי אלא לראות את עצמי אשם באירוע הטראגי. מובן מאליו כי הייתי עושה ככל האפשר לו יכולתי למנוע את האסון הקרב, אולם בעת ההיא לא היה לי כל מושג לגבי נטיותיה האובדניות של המנוחה. על כל פנים, אינני אשם, ובוודאי שאיני אחראי למתרחש בבלוגוספירה.

מדוע נידונים למוות זוכים לקבל סעודה אחרונה זמן קצר לפני הוצאתם להורג, נשאלתי אתמול במפתיע על ידי דניאל במהלך ההתכתבות בינינו. אינני יודע, השבתי. אוכל רק לנחש כי אין זו אלא מסורת נוצרית: ישו הוצא להורג לאחר "הסעודה האחרונה". אפשר שאני טועה. אולי.

אבל מה ההיגיון שבדבר, צצה אצלו עוד שאלה. מדוע להעניק מזון לאדם שעה קלה לפני מותו?

אם תצלמו יום אחד בחייכם ואחרי כן תפרקוהו בזהירות לאפיזודות שונות שנתקלתם בהן, ואפילו לרסיסיהן, לבטח תיתקלו בכמה וכמה אבחנות חסרות כל היגיון.

וכי מה הגיוני במסרון ששיגרתי מקודם: האם את עדיין ישנה? זוהי שאלה בלתי אפשרית שאין לצפות עבורה לתשובה חיובית מפי אדם ישן.

הבוקר התווכחנו על דבר של מה בכך: אם היית אוהב אותי כל כך, קבעה, לא היית מתנצח עימי על דבר כה פעוט. התבוננתי בה בחיוך מהול בפליאה. וכי ניתן לומר זאת גם להיפך. אין כל היגיון בקביעתה.

זכור לי מקרה שאירע בספריית האוניברסיטה לפני שנים מספר, כשפרא אדם ממין נקבה הפליאה בי את גסויותיה, וכשלא עלה בידה להוציאני משלוותי, התעקשה לברר את שמי. אני, כמובן, לא נעניתי ליללותיה ועזבתי את המקום בקור רוח רק כשהגיעה שעתי ללכת. כעבור כמה ימים נתקלתי שוב ביצור האיום. היא קראה אליה ידיד שהתהלך עימי ולאחר שהאזין לשאלתה, פנה אליי: יהודה, היא שואלת לשמך. מה לומר לה?

אוכל לספר על מקרים שונים ומשונים, וכולם בעלי מאפיינים דומים, אך סבורני כי האפיזודה הבאה תהא המוחצת מכולן:

בהיותי בשירות הצבאי הסדיר הוטל עליי ללוות חייל מיחידתי לביקור אצל פסיכיאטר. כשהגענו לבית החולים, פקדתי על הנהג להישאר עם המטופל עד שאברר איה מצוי חדרו של הפסיכיאטר. כשמצאתיו עלה בדעתי להשתובב מעט. הוא בירכני לשלום ובקול רוגע שאלני לצרתי. סיפרתי לו שאני רדוף פחדים. למשל, למרות שסבלתי ממחושי בטן חזקים, נמנעתי ליטול את התרופות להרגעת הכאב שנתנם לי הרופא. אני חושש כי הן תרעלנה אותי, אמרתי לו. לאחר שהקשיב לי הפסיכיאטר בתשומת לב רבה, קבע כי אפשר שאני סובל מחרדה כללית כלשהי, ולפיכך מסר בידי מרשם לגלולות נגד חרדה. בלע אחת כל יום, הורה לי.

למרות שחלפו 18 שנים מאז, עדיין לא הצלחתי להשיג כיצד ניתן לרפא חרדה מפני הרעלות באמצעות תרופות לבליעה. מכל מקום, אותה סצינה אצל הפסיכיאטר חמור הסבר, עודנה אחת מן המטורפות ביותר שעברו עליי בימות חיי. לעולם לא אשכח עד כמה כאבה לי בטני מרוב צחוק כל הלילה ההוא.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.