המוזגת את הבטיאר אהבה

21/03/2009 בשעה 10:04 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, על מדף הספרים | סגור לתגובות על המוזגת את הבטיאר אהבה

'המוזגת את הבטיאר אהבה', שירו המחריד של שנדור פטפי, מטריד אותי במשך שנים רבות. כשקראתיו לראשונה באמצע שנות העשרים של חיי, חיברתי בו ביום את קורות המעשה כמיטב שיפוטי. היה זה סיפור על אודות עלם יפה תואר אך מרושש, שמודע היטב לרגשותיה של בעלת הפונדק כלפיו, ומנצל אותם לטובת ענייניו. כמעט אף פעם לא שילם על ארוחותיו, וכספים שלווה ממנה בדרך כלל לא השיב. כתמורה מפוקפקת על נדיבותה הוא מציע לה מדי פעם את גופו, יודע היטב כי לעולם לא יאהב אותה, ואולי אף לא אחת אחרת.

המוזגת את הבטיאר אהבה

המוזגת את הבטיאר אהבה,
אלא שהוא לא השיב לה אהבה,
המוזגת יש לה בת אשר אימצה,
נשמתו של הבחור רק לה יוצאה.

המוזגת התקנאה בנערתה
ומקנאה אותה כקצח הלקתה.
וגם גירשה אותה מיד בחצות הליל,
אף כי שם בחוץ החורף השתולל.

המסכנה הלכה, הלכה בליל כפור
אחר ישבה, ובשבתה קפאה מקור –
אך נודעה לו הבשורה האיומה
והמוזגת מתה מיתה משונה.

הבחור עלי גרדום מת כמשפט,
אפס הוא לא התחרט אף רגע קט.
כי מאז חמדת ליבו לו נעדרת,
לא שוו חייו קובעת של מקטרת.

תרגם לעברית: אביגדור המאירי

באחת הפעמים, הוא מופיע, שלא כהרגלו, בשעת בוקר מוקדמת בפונדק, ופוגש שם נערה צנומה ולה עיניים נוגות. היא נבוכה מפניו ומסתלקת, והימלטותה הפתאומית מציתה כליל את חושיו. הוא חפץ לראותה בשנית, ומה עצומה היא אכזבתו כשלמחרת בבוקר הוא אינו נתקל בה שוב. כך הוא מגיע לפונדק יום אחר יום, לשמחת הגברת, אך הוא כלל לא מתעניין בה, ותר בעיניו סביב שמא תבליח לפתע לפניו אותה הנערה אליה השתוקק כל כך. כשהיא חשה בחוסר מנוחתו, היא מנסה לברר את סיבת הדבר אך כל מאמציה היו לשווא. פיו כמו ליבו היו חתומים בפניה. כך חלף הקיץ ואחריו הסתיו ובא החורף, ובאחת הפעמים כשיצא העלם את הפונדק ורכב על סוסו בפאתי היער, פגש בשנית את נערת חלומותיו, כשהיא מקוששת ענפים. הוא כה התרגש מן המראה שנגלה לעיניו עד כי נשימתו נעתקה, וכששבה אליו אחר שניות ארוכות, ניתר מן הסוס והציג עצמו בפניה בקפידה כה רבה, עד שהיא צחקה לה, מבודחת מן המחזה המשעשע.

היא סיפרה לו בקולה המלבב שהיא שומעת רבות אודותיו מפיה של אמה המאמצת, שטורחת ומדווחת לה בחדווה כל פרט ופרט בנוגע אליו. למחרת הגיע העלם אל הפונדק כהרגלו, וקצר רוח פנה אל בעלת הפונדק וביקש שתביא לפניו את בתה. עתה תפשה היטב במה דברים אמורים, וכולה קוצפת מזעם היא משלחת את העלם מעל פניה, ואחר כך ניגשת אל בתה המאומצת ומאשימה אותה בכפיות טובה, מלקה אותה ברצועת עור, ואחרי כל זאת מודיעה לה שעליה להסתלק מן הפונדק מיד וללא עיכובים. הנערה האומללה, משותקת מפחד, משתופפת בפינת החדר, ואינה מבינה מה חוללה. היא מפצירה בגברתה למעט רחמים ומצביעה על הסופה ההולכת וקרבה, אבל בעלת הפונדק, עיניה רושפות ויצריה טובעים בלהט האש, דוחפת אותה החוצה.

למחרת בבוקר רוכב העלם המאוהב אל הפונדק, בליבו כבר גמר אומר לחטוף את הנערה, אם לא יורשה עוד לראותה. במעלה הדרך הוא פוגש כמה עגלונים שמספרים לו על הטרגדיה שנתגלתה להם. נערה כחושה נמצאה קפואה, לא הרחק מבקתת הציידים. העלם מפנה את סוסו לעבר המקום, ובמהרה מופיע שם ורואה צמד אנשים קוברים את אהובתו המתה. במעילו החם עטף את גופה, ישב שם לצדה, ומלמל חרישית דברים שאיש לא שמע.

את הסיפור לא הצלחתי להשלים בלילה ההוא, ואף לא בכל השנים שלאחריו, עד עצם היום הזה. על פי מתווה השיר, ההמשך היה בלתי נמנע: כולו זעם מתפרץ, חונק העלם למוות את בעלת הפונדק, ואחר כך מתיישב לבדו, ראשו מורכן על ברכיו, ומבכה ביגון את מות נערתו. אין הוא נמלט משם, עד שמגיעים אנשי החוק ואוסרים אותו בגין הרצח.

ניסיתי כמה וכמה פעמים לסיים את מלאכת הכתיבה, אך אצבעותיי שוב ושוב הרפו מן העיפרון, עד שנתחוורה לי סיבת הדבר האיומה. בניגוד למשורר, אינני מסוגל להעלות בדעתי רצח ברייה כלשהי בגלל דחף האהבה. ככל שהרביתי לחשוב על כך, הבנתי גם את המשמעות הנגזרת מנבצרותי זו. אהבתי לאשה לא תגיע אי פעם לשיאה. לעולם לא אוכל לאהוב מישהי עד כלות הנשימה, כדי כך שאוכל לרצוח למענה, ומן הרגע ההוא לא יכולתי עוד להתאהב במלוא ליבי אפילו פעם אחת נוספת בחיי. מאותה עת ואילך, פעלתי תמיד במסווה קדורני בכל יחסיי עם נשים, חושש דרך קבע כי בת זוגי תחשוף את הצד האפל שגלום בתוכי, שתגלה כי ישנם דברים שלא אוכל לעשות למענה, למרות כל ההבטחות שניתנות זה לזו בעיתות של חולשה.

מילות מפתח: שנדור פטפי, שאנדור פטפי, שנדור פטיפי, שאנדור פטיפי

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.