המאהב מפלוגת המשמר והמת שנצלב

03/03/2009 בשעה 16:12 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על המאהב מפלוגת המשמר והמת שנצלב

בתלמוד הבבלי מסכת קידושין פ ב, אנו מוצאים את המשפט הסתום: "דההיא איתתא דהוה עובדא ואפיקתיה". בעלי התוספות מביאים את פרשנותו של רבנו חננאל, בן המאה ה-10: "מעשה באשה אחת שהיתה בוכה ומתאוננת על קבר בעלה והיה שם אדם אחד שהיה שומר תלוי אחד וצוה לו המלך לשומרו ובא אצל האשה ופיתה אותה ושמעה לו וכשחזר אצל התלוי לא מצאו והיה מצטער מאד מפחד המלך אמרה לו האשה אל תירא קח בעלי מקברו ותלהו במקומו ואפיקתיה לבעלה ותלהו הרי לך שאפילו בשעת אנינות נתגבר יצרה עליה". פסקה זו היא תמציתו של סיפור מרתק על האלמנה מאפסוס שהעלה פטרוניוס על הכתב לפני כאלפיים שנה, ביצירתו 'סאטיריקון'.


בשנת 1663 נמצא בדלמטיה כתב יד עתיק, שהכיל קטעים מתוך יצירה שלא ידוע כל תוכנה ולא ברור מהו היקפה. חלק מן הקטעים היו בני כמה שורות בלבד וחלק מהם כללו דפים רבים, אך כמעט בין כולם לא נמצא כל קשר. ההתחלה כלל אינה ידועה – אם נמצאה בכלל בכתב ביד – וגם סופה של היצירה טרם אותר.

היתה זו יצירה שנתחברה לפני כאלפיים שנה. היא כתובה לטינית וקרויה 'סאטיריקון' (Satyricon). מייחסים אותה לפלוני בשם פטרוניוס. אחד מיריביו, אדם רב עוצמה ואחוז טירוף, החליט להשמידה. הוא הזעיק אנשים רבים מספור, וציווה עליהם לערוך חיפוש מדוקדק בכל בית ברומא, ולהעלות באש כל עותק מן היצירה אשר יימצא. למרבה המזל, נשמר באחד הקטעים הסיפור הבלתי רגיל על האלמנה מאפסוס:

בעיר אפסוס חיה אדונית אחת שנודעה מאד בטוהר מידותיה, ואפילו מארצות שכנות היו מגיעות נשים כדי לראותה במו עיניהן. כשנפטר בעלה, צעדה האשה בראש תהלוכת אבל כששיערה פרוע, והכתה על חזה לעיני ההמונים המלווים אותה. אך גם בזאת לא הסתפקה והחליטה להישאר לצד בעלה המת במקום משכבו. יומם ולילה ביכתה את המת שהיה מונח בתוך כוך מתחת לאדמה. לא בני משפחתה ולא ידידותיה יכלו לשכנעה לנטוש את בעלה ולשוב לביתה. ובינתיים חלף יום ועוד יום ואף דבר מזון לא בא אל פיה.

באותם הזמנים היו מוקיעים על הצלבים את הפושעים שהוצאו להורג. על מנת למנוע מקרוביהם להורידם מטה כדי לקוברם, הופקדה פלוגת חיילים לשמור על גוויותיהם. בלילה השני הבחין אחד מהם כי במבנה סמוך דולק אור חלוש, ובוקע משם נהי בכייה. הוא נתקף סקרנות עזה והחליט לברר את פשר הדבר. כך ירד לכוך בו קוננה האדונית על בעלה, וראה לנגד עיניו אשה יפה להפליא, שדמעות רבות נושרות טיפין טיפין מעיניה. בצדק הסיק כי אלה הם אותות צער על אבידתה.

החייל החל לשדל את המתאבלת להרפות מיגונה. הסביר לה כי לכל בני התמותה אותו הגורל, וכולם מצאו את מנוחתם בדרך דומה. וכך המשיך כל הלילה והפציר בה לבל תשבור את ליבה בגלל עצב מופלג. אך האלמנה לא שמה לב לתנחומיו, וגם לא נעתרה לתחינות שפחתה, שטענה בפניה כי אנחותיה מושמעות לשווא ולא תועלנה לה במאומה.

החייל לא התייאש והביא את ארוחתו למבנה הקבר. הוא ניסה לתת מעט מן המזון והמשקה גם לשתי הנשים. השפחה, שניחוח השיכר בלי ספק פיתה אותה, נכנעה ראשונה, והושיטה ידה להזמנתו האדיבה. אכן, זהו טבעם של בני האדם, שהם מוכנים תמיד להטות אוזן כשמשפיעים עליהם עם יין. והנה, גם האלמנה הצמאה התקשתה להקפיד על החלטתה המחמירה, ומילאה את פיה במשקה. אחר כך, בלהיטות שלא ידעה שובע, נגסה בפרי אחר פרי עד שכילתה אותם.

אכן יודעים אתם אלו פיתויים תוקפים בדרך כלל אדם כשבטנו מלאה. באותן המילים המבריקות, שהשפיעו על האלמנה לשוב אל המציאות, פתח עתה החייל במתקפה על צניעותה. עיניה הענוות ראו איש צעיר, טוב מראה ואומן הדיבור, ואפילו שפחתה ביקשה ממנה להיות נדיבה ואמרה לה: האם תילחמי בתשוקה אף שהיא חביבה עלייך? האדונית פסקה להגן על גופה, והחייל המנצח כבש אותה בשלמותה. כך שכבו יחד לא רק בליל הזיווגים הראשון שלהם, אלא גם בלילה שלמחרת ובלילה שלאחריו. החייל המוקסם מיפי האשה, היה ממהר בבוא החשכה אל מבנה הקבר ומפיק הנאה רבה מתענוגו הגנוב.

בינתיים הרגישו הוריו של אחד הצלובים בשמירה המרושלת סביבו, ובחסות האפלה הורידו את הגווייה וקברו אותה. בבוקר למחרת, כשהבחין החייל כי אחד הצלבים נטול גווייה, נתקף אימה רבה, ושב אל האדונית לספר לה את שאירע. הוא הצהיר שלא ימתין לגזר דינו של השופט, ובמקום זאת יטיל על עצמו את העונש על רשלנותו במילוי תפקידו. הוא מתכוון להיהרג באמצעות דקירה בחרבו. אמר לה כי יהא עליה להכין מקום נוסף לאיש מת ולסגור בכוך האפל את שניהם, את בעלה ואת מאהבה. אך ליבה של האדונית העדיף להשתמש באדם מת מאשר לשלוח אדם חי למות. לאחר שסיים את דבריו, ציוותה עליו להוציא מהארון את גוויית בעלה, ולהוקיע אותה על הצלב הריק. אכן, האיש שכה אהבה במסירות בחייה והיתה מוכנה למות למענו אך שלשום, היה למאכל עבור עופות השדה. זהו חוק החיים וזוהי ערכה של הנאמנות בין גבר ואשה!

מילות מפתח: סטיריקון, סאטיריקון, האלמנה מאפסוס, האלמנה מאפזוס, גאיוס פטרוניוס ארביטר

Advertisements

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.