חייזרים בחוג לציור

15/11/2008 ב- 07:43 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על חייזרים בחוג לציור

לעולם לא אוכל להיות צייר. לא ארשה לאף מסגרת להגביל את כוח דמיוני. בהיותי ילד תכננתי לפרטים, יחד עם דודו חברי, רכב חלל חדיש. לא חלמתי להיות אסטרונאוט כשאהיה גדול. באותם ימים היה לי ברי כי אזדקק לכלי תעבורה שיישא אותי לנוגה אימתי שאחפוץ לעשות כן. ביקור בכוכבי לכת רחוקים נתפש בעיניי התמימות כסיור בשלולית הקרובה. רק אמצעי ההגעה אליהם היה מסובך, ואני ביקשתי לפתור קושיה זו בגיל צעיר ביותר. שנים אחרי כן סיפר אחד התלמידים בתיכון על כך שחזוני היה כה מגובש, עד כי היה בטוח שאין זה אלא עניין של זמן עד אשר אשיג את מאוויי.

בשיעורי הציור לא תמיד שיתפתי פעולה עם המורה. על מנת לשבות את ליבי הציעה מורתי כי אצייר את נופי נוגה. הרעיון כלל לא נשא חן בעיניי ואני נטלתי דף לבן וכיסיתיו במעטה חום אחיד. מה רואים כאן? שאלה המורה בתימהון. הסתכלתי עליה והשבתי ברכות: אני עדיין לא יודע. אצטרך להגדיל זאת פי כמה וכמה על מנת לדעת. ואיך תגדיל אותו, נבעתה היא, ובקול חלוש קיוותה שאין בכוונתי לכסות את הלוח בגליונות חומים. הוצאתי בנחת כמה דפים מן הילקוט והצגתי בפניה שרטוטים מדוייקים של מיקרוסקופ חלל אשר התעתדתי לבנות. המורה לציור התרשמה למדי מן התרשימים ופלטה כי מה חבל שדווקא במסגרת שיעור ציור אני מגביל את כשרוני המוכח, ונותן לו דרור רק בזמני החופשי.

ברבות השנים איבדתי כמעט כליל את "חוש הציור הטבעי" שרכשתיו ברכותי, וכן איבדתי כל תקווה להגיע אל נוגה, אם באמצעות רכב חלל שאתקין בכוחותיי שלי ואם באמצעות עב"ם שיובילני לשם על חשבון משלם המיסים באנדרומדה. מתישהו, בגיל הנעורים המאוחרים, גם גיבשתי את דעתי הסופית שאף חייזר בר-תבונה לא ביקר מעולם בכדור הארץ. והנה, לא מכבר הודיעוני הרשויות הבריטיות כי הייתי נמהר מדי ובפזיזותי הרבה פסלתי הגשמתו של חלום כביר. החוקרים הבריטיים הגיעו לכלל מסקנה מעניינת כי מפעם לפעם מבקרים אצלנו אורחים משונים מן החלל החיצון.

מאז ומתמיד גרסתי כי ההזיות הפרועות ביותר בהיסטוריה לא היו פרי מחשבתם של מטורפים גמורים המצויים בשולי החברה, אלא של אישים ברי סמכא הפועלים בתחום הקונצנזוס המדעי. כך בשנת 1877 דיווח האסטרונום האיטלקי ג'ובאני סקיאפלרי, כי ראה תבנית של קווים ישרים על פני מאדים. על מנת לתארם השתמש בלא משים במונח תעלה. לשמע הדבר הודיע מיד פרסיבל לוול כי התעלות הללו הן מלאכותיות ושוכני מאדים הם שהקימו אותן. בדרך זו הובילו מכיפות הקרח בקטבים מים מומסים כדי להשקות את הקרקע הצחיחה. בעיניי לוול היה מאדים כוכב לכת ההולך וגווע, ומכאן שכל שוכניו היו נואשים. מוטיב זה, על המאדים הדועך וקמל, שתושביו לוטשים את עיניהם בקנאה אל עולמנו הירוק והמלבב, נוצל באופן מבריק על ידי הרברט ו'לס הבריטי בספרו המפורסם 'מלחמת העולמות', בו תיאר את פלישתם של בני הכוכב השכן אל כדור הארץ.

הצלחת הספר הוכיחה עד כמה היתה הכרתם של הבריטים בשלה דיה לרעיון הפלישה מן החלל. כבר מאות בשנים הבריטים מקשרים בתודעתם את גרמי השמיים עם פלישתם של זרים. אפשר כי הדבר החל בשנת 1066, או אז הופיע בשמי בריטניה אחד מכוכבי השביט הנודעים בהסטוריה ערב הפלישה הנורמנית. 630 שנה אחר כך פרסם ו'יליאם ו'ינסטון תיאוריה חדשה אשר תולה בכוכבי שביט את העילה לכל האסונות האיומים שהתחשו אי פעם על כדור הארץ. הוא כמובן לא היה הראשון שסבר כך. המילה האנגלית Disaster אינה אלא גלגול של צירוף המילים "כוכב רשע". אולם ו'ינסטון היה יורשו של אייזק ניוטון בקתדרה למתמטיקה בקיימברידג', ובגלל חשיבות משרתו, עיכב את התקדמותה של האמת, היטה בני אדם מבחינה מחודשת של חוקי הטבע, ועורר אותם לבזבז את זמנם בספקולציות משונות – כדברי הגיאולוג צ'ארלס לייל. אף בימינו הופצה תיאוריה שברירית, ולדעת רבים אף כוזבת, שלפיה גרם חוץ-שמיימי הוא שגרם להכחדת הדינוזאורים.

לאחר דחיקתה ההולכת וגוברת של תיאוריית התנגשות המטאוריט, מתחדשת ונבנית שוב התיאוריה הגורסת כי בכוכב השכן התפתחו החיים, על סמך רמזים אורגניים מפוקפקים שנמצאו במטאוריט שהגיע ממאדים, ואשר נתגלה באנטרקטיקה בשנת 1984. תיאוריה זו מציעה את האפשרות שהחיים על פני כדור הארץ יובאו ממאדים לפני כארבעה מליארד שנים. דהיינו, מטאוריטים אינם מביאים עימם הכחדת חיים אלא יצורים חיים.

בתשובה לשאלת מוצא החיים, מצוי בחלקו הפיתרון לסוגיית העב"מים. אם התפתחות החיים הינה התרחשות נדירה ביותר, קרוב לוודאי כי ביקום כולו התחוללה היא רק פעם אחת ויחידה – בעולמנו שלנו. ואילו אם מדובר במאורע בעל הסתברות גדולה יותר, ואולי אפילו מחויב המציאות על פי חוקי הטבע, אזי ברי כי איננו עוד לבדנו, ויתכן כי אי שם עוקבים אחרינו חוצנים ירקרקים.

אף כי חוקרים רבים מקדישים את כל מרצם על מנת להתחקות אחר תהליך יצירת החיים, אפשר לתהות בהחלט על מידת רצינותם. אינני סבור כי ביום מן הימים ידע האדם לאשורה כיצד נוצרו החיים על פני כדור הארץ. ישנם אף מדענים ואנשי רוח המתריסים ואומרים כי שאלה ללא פיתרון ראוי שלא תישאל.

ובהקשר זה אין לי להיזכר בסוגייה מטרידה: אחת השאלות הבלתי נשאלות שיש לשאול ואין שואלים היא מדוע לא שואלים אודותיה. ביטוי לקונטרדיקציה הזו הצגתי ב"שיעור הראשון בחינם" בקורס לרישום וציור. למראה סימן השאלה ? על גליון הציור שאלתני הציירת: מה זה? אין שום אפשרות להשיב על כך, עניתי לה, ובו בזמן להשאיר את מבנה הציור כמות שהוא. בתום השיעור הציירת החיננית רמזה כי אין טעם שאשלם על יתרת הקורס. מילותיה ההחלטיות היו: אל תיעלב, אני לא רוצה חייזרים בחוג שלי.

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: