מבחן הנגיעה בצבע טרי

07/08/2008 בשעה 07:55 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על מבחן הנגיעה בצבע טרי

משום מה אין מילה ייחודית בעברית עבור חומר לצביעה. המילה "צבע" משמשת גם לצורך זה, וכך עשוי להיתקל כל עיוור צבעים בשאלה העוקצנית בדבר יכולת אבחנתו ב"צבע טרי". ההלצה הלגלגנית השתרשה היטב בקרב האוכלוסייה, עד כי מחויב לשאול איש איש את עצמו שמא מסוגלים בני האדם מטבעם להבחין בשכבת צבע טרייה?

לאחרונה ביקרתי בפארק וולפסון על מנת לאתר קיני ציפורים. הגבעה המוריקה בין תל אביב לגבעתיים שימשה אותי רבות בימי נעוריי. בדרך הסובבת אותה הוטל עליי לרוץ בשיעורי הספורט, ועל ספסליה הייתי מפטפט עם בנות הכיתה בניסיונות כושלים להרשימן. והנה באחת הפעמים מצאתי תחת אחד הספסלים גוזל של שחרור, ובעיתות שכאלה הייתי מוקף בנים ובנות, שהיו ממתינים בנחת עד לשמע הרצאתי.

רווית עוד התעכבה על השביל, וכשסמדר קראה לה להזדרז, הגיעה במרוצה הנערה הגבוהה ביותר בכיתה, נתקלה בספסל ונפלה הישר על רגליי. הגוזל ניתר מידי ונמלט, ורווית הסמוקה מבושה הוציאה את כל זעמה עליי וכינתה אותי אף מטומטם. למרבה צרתה, ואולי מפני כך גבר חרונה, הספסל נצבע לא מזמן, והיא לכלכה מעט את מכנסיה. אלא שאני לא הסתפקתי בכל מצוקותיה, והדפתי אותה ממני, בגלל התנפלותה, בחזרה אל הספסל. נוצרה מהומה קלה שהסתיימה מאוחר יותר אצל רונית תירוש ואילן לב, סגני המנהל. נשאלתי על ידם אם אני מסוגל לחזור אל הכיתה מבלי לאבד שוב את עשתונותיי, ואני המשכתי לייבב על מר גורלו של הגוזל המסכן. כמובן מאליו, במקום לעשות דרכי אל הכיתה, אצתי מיד אל זירת ההתרחשות, אך למרות שפקדתי את המקום גם ביום למחרת, עם שביב של תקווה, לגוזל לא נותרה כל עקבה.

לזכר אותו מאורע אני מקפיד לחלוף על פני אותו ספסל בכל פעם שאני נקלע לגבעה. והנה עלה בדעתי לפני כמה שבועות לבחון את סוגיית הצבע הטרי. במורד הגבעה, לא הרחק מן "העיר הלבנה" של דני קרוון, נצבעו כמה ספסלים מחדש, ואז נתברר לי כי כל אדם, אם יתמקד היטב בציפויו של כל משטח, ידע לפי ראות עיניו אם מדובר בשכבת צבע לחה או יבשה. ברם, איש מאיתנו אינו ממקד את עיניו במיוחד כשהוא מחליט להתיישב על ספסל. לשם כך, נוהגים הצבעים להניח את הפתק הנודע "צבע טרי".

בתחילה תהיתי מה יתחולל אם אסיר את הפתקים ממקומם. היצליחו עוברי האורח האומללים להבחין בסכנה חרף סילוק ההכרזה? ברם, בחלוף השנים התמתנה רוחי עד מאד, ואינני מסוגל עוד לעולל מעשי קונדס שכאלה. במקום זאת החלטתי לשוב מאוחר יותר עם פתקי "צבע טרי" מתוצרתי, והדבקתי אותם על כמה ספסלים שנצבעו בקרבת מקום כבר בשבוע שעבר. או אז התיישבתי תחת אילן רחב וצפיתי במאורעות המשונים.

כמעט ארבעים רגעים חלפו עד שפלוני נתן דעתו על הפתק. הוא אפילו לא נגע בספסל בטרם תלש את הפתק ממקומו. נשימתי נעתקה ממקומה כליל, וחששתי כי אם יחוש הלה אל הספסלים הבאים ויטריד את הפתקים ממנוחתם, אזי איאלץ להתערב בדרך כלשהי. למרבה ההקלה הוא הסתפק בהשחתה מקומית, והמשיך בדרכו כאילו לא היו דברים מעולם. מיד כשהלך והתרחק המחבל, דילגתי אל הספסל הפגוע ובחנתי את הנזקים החמורים. לא משתי משם במשך דקות ארוכות עד שנמלכתי בדעתי כדי לשוב אל מקום מושבי הקודם.

כעבור שמונה רגעים התקרב ברנש אחר אל אחד הספסלים, השתהה מעט לידו, ולבסוף שלח ידו אל רקמת הצבע בעדינות מרובה. כשמצא כי הצבע יבש, חילץ מפרצופו חיוך עולץ ופנה הלאה משם. תהיתי מה חלף בליבו. האם מתוך רשעות הותיר את הפתק "צבע טרי" על מקומו, בתקווה כי ההולכים אחריו יתמלאו רתיעה מלשבת על הספסל הנגוע.

הנה התקדמו אל עבר שורת הספסלים ארבע נערות. בתחילה ניגשו אל ספסל שפסלתי את שמישותו. אף אחת מהן לא ביקשה לבחון את טריות הצבע ובדרך זו לטמא חלילה את ידיה הענוגות בצבע המלכלך. במקום זאת פנו אל הספסל שהכשיר הטרוריסט והתיישבו עליו. שעה חלפה לה ואני המשכתי לצפות אל זירת ההתרחשויות בסבלנות מרשימה.

שתי אמהות שדחפו מלפניהן עגלות תינוק ביקשו אף הן לנוח קמעא. אחת מהן שלחה ידה אל הספסל ונגעה בו. אז פנתה לרעותה ואמרה דבר מה שנמנע ממני לשמוע. לו יכולתי להטמין גם מיקרופונים אזי הניסוי יכול היה להיות מוצלח יותר. את קריאתה של אחת הנערות שמעתי, כמובן. היא הודיעה לה בדבר הצבע הטרי, ולמרבה התימהון, חרף היות הספסל יבש ולמרות שנבדק היטב, נמלכו שתי האמהות בדעתן והמשיכו הלאה. השתוממותי לא נמשכה זמן רב. אדם בא בימים אף הוא בדק את הספסל מכל עבר, ובסופו של דבר גמר אומר שלא לשבת עליו. ארבע הנערות החליטו באותה עת להסתלק והוא תפס את מקומן על הספסל, מרוצה עד מאד.

חלפה לה עוד שעה תמימה. הקשיש כבר עזב והלך, ובינתיים נותר אתר הניסויים ריק משפנים. אם אחת וילדתה התקרבו אל הספסל הקיצוני. בזריזות מפליאה היא שלחה את אצבעה אל מעטה הצבע. אז קירבה את עיניה לכמה וכמה נקודות על הספסל ובחנה אותן מקרוב. כשתפשה כי הספסל יבש התיישבה עליו, אך הילדה רצתה להמשיך בדרך, והאמא, מותשת קמעא על פי הבחנתי, נענתה לבתה. את הפתק לא הסירה ממקומו. מדוע לא עשתה כך? האם מתוך עצלות נבע הדבר או שמא כבר שכחה ממנו כליל בגלל הדחיפות שהפגינה הבת? בעודי מהרהר, התיישב אדם נוסף על הספסל לאחר שבחן אותו מכל פינה שבעתיים. אף הוא את הפתק לא הסיר. אין אלא להניח שהשארת הפתק במקומו היא אות ומופת לערבות הדדית, מתוך החשש הסביר שמא עדיין נותרה על חלק מן הספסל שכבת צבע טרי. איש מהם לא רצה להרע לאזרח התמים והבלתי זהיר.

זמן מה אחר כך שבו האמא ובתה. הן התייצבו אל מול הספסל ששימש אותן מקודם, ובאופן בלתי ברור בדקה אותו האם מחדש, ואפילו ביתר יסודיות. רק לאחר הבדיקה המעמיקה ישבה עליו, ואז כעבור דקותיים, כאילו סופת טורנאדו התחוללה בתוכה, היא קמה ממקומה בסערה ותלשה את הפתק ממקומו. רק אחרי כן שבה לשבת רגועה ושלווה במקומה. פרצתי בצחוק חרישי, ותהיתי האם עשתה זאת כי בליבה סברה שהפתק עלול עוד לגרום לשכבת הצבע היבשה להיות טרייה מחדש, או שמא עצם קיומו הפריע את מנוחתה.

או אז החלטתי ברגע ההוא לקדם את מהלך הניסוי ולבצע בו שלב נוסף. קמתי ממקומי ופניתי אל הספסלים בדרך עוקפת. עשיתי עצמי עומד להתיישב על אחד מהם ללא בדיקה, ומיד נזעקה אליי האם וקראה לי להיזהר מפני הצבע הטרי. בעשר אצבעותיי בדקתי את טריותו, וכשלכאורה נתברר לי כי יבש הוא, ישבתי עליו למשך דקה ובו בזמן הודיתי לה על אזרחותה הטובה. היא נראתה זחוחה למדי מטוב ליבה, ואולי בגלל כך גמרתי אומר להורידה מכל הפסים. ניגשתי אל שאר הספסלים, ובזה אחר זה תלשתי מהם בעוצמה חייתית את פתקי הצבע הטרי. האשה ניתרה ממקומה כאחוזת אמוק, אצה בעקבותיי, ושאלה אותי בלא מורא אם יצאתי מדעתי, ומדוע אני אדם כה מרושע. ואז התכופפה וליקטה את כל הפתקים מן הארץ והשיבה אותם למקומם, לכל אחד מהספסלים. אין ספק, מכל חיות הטבע בני האדם הם היצורים המוזרים ביותר.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.