ייסוריה של המידה הטובה

08/03/2008 בשעה 06:06 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על ייסוריה של המידה הטובה
תגים: ,

את יום האשה הבינלאומי אני מקדיש לז'וסטין – אנטי-הגיבורה או שמא הגיבורה בספרו של המרקיז דה סאד. הבחירה להציג את רשמיי מקורותיה היתה קלה. ביקשתי למצוא דמות ספרותית של אשה שאיננה נכנעת לגורלה למרות חולשתה, וכמו מרבית הנשים בעולמנו נעה אנה ואנה בחברה הנשלטת על ידי גברים. אם היו נפוצות נשים שסיפור חייהן נחשב להצלחה כי אז לא היה נחוץ לציין מועד זה.

כבר בחלוף קריאת כמה דפים מיצירתו האלמותית, לא ברור לקורא במאה ה-21 למה באמת התכוון המרקיז דה סאד. אם רצה כי "ז'וסטין" תעורר את יצר הזימה, אפשר כי לא שיער כי יבואו ימים שבהם כל זב חוטם ממושקף יוכל לצפות במערומיה של נערה אמריקנית עתירת סיליקון, במחיר הבלאי של העכבר הממוחשב. אם ביקש המרקיז דה סאד להדהים במסכת ההתעללויות המיניות המדווחת לפרטי פרטים בספרו, כי אז לא שיווה בנפשו כי יום אחד תעלה טיסה מאירופה לבנגקוק כמה מאות דולרים, ואז יתאפשר לגברים מזדקנים ושטופי רשעות לעוט כעופות טרף על קרבנות רכי שנים.

אם אבה המרקיז דה סאד שנשנה אורחותינו וניתפס לדרכיו העקלקלות של השטן, אזי היה תמים מדי ולא ידע כי יצר האדם רע מנעוריו, וכולנו אכזריים במידה זו או אחרת, עד כי רצח עם הפך זה מכבר לתופעה שנתית שאף אינה לוכדת עוד את כותרות החדשות. אם דרש המרקיז דה סאד להציג בפנינו את האמת החושפנית על הנעשה בחדרי חדרים אצל אנשים מכובדים, הרי בהיר כשמש שהיה מטורף גמור. אלה מיד יתנערו ממנו ומכל כתביו, יכלאוהו באשמות שווא ויכתירוהו כחולה נפש מסוכן.

כשמדובר בסוטים מקבלת האמת שלא כהרגלה כמה משמעויות. המרקיז דה סאד היה פושע מועד וקרוב לוודאי שיצא מדעתו כליל. עם זאת, נראה שמעולם לא איבד מחינו ומכוח החיות שהתעורר בו בכל פעם שהרהר על מעשי תועבה הכרוכים באינוס קטינות. ואכן, הנפש מזדעזעת מאד מן המפלצתיות שתוקפת גברים רבים מספור, גם בימינו, לנוכח בתוליה של ילדה תמה. לא פלא, אם כן, שבמקום שהקורא ילך שבי אחר ייצרו ויזדהה עם תחושותיו הציוריות של המחבר, הוא מוצא עצמו שלא במפתיע פוסע בעקבותיה של ז'וסטין, כמלאך מגונן שלא יכול לעשות דבר במרחק מאות שנים, מלבד להתרעם על העוולות הרבות שידעה, ולהתקומם על מעשה הבריאה שהביא לאדם חוה חלושה ממנו וכה פתיה. כי הנה ז'וסטין לעולם אינה לומדת את הלקח, ופעם אחר פעם מתפתה להפקיר את גורלה אצל אנשים טובים למראית עין, ואשר חיש מתברר כי הינם גרועים אף מן המוות האיום ביותר.

ז'וסטין מדהימה בנוכחותה. חרף כל תלאותיה היא שומרת על מידותיה המהוגנות כבבת עינה. על אף צרותיה הרבות ועונייה המחפיר היא איננה נכנעת לגורלה, ובאופן מעורר התפעלות שבה פעם אחר פעם לבטוח ולהאמין בבן האנוש, מתוך תקווה כי מצוי פרס על מידה טובה. אלא שהמרקיז דה סאד מבקש להוכיח כי רק המידה הרעה מזכה את בעליה בגמול נאות, ואילו המידה הטובה יוצאת תמיד נפסדת ובעליה יודעים רק סיוטים וזוועות. וכך, בעוד המרקיז דה סאד מלמדנו כי טוב נעשה אם נבחר תמיד בחטא ונצא מכך מורווחים, הרי ז'וסטין שברא מנצחת את חוליו הנפשי ולעולם אינה מאבדת את מידותיה הטובות.

דומה כי ז'וסטין היא הדרך אשר בה בחר המרקיז דה סאד לקיים קשר עם השפיות. הצעירה המעונה משמשת לו פה, ובכל עת שהיא מנסה לשכנע את מעניה לבחור בכללי הצדק ובהלכות הנאות, אנו תופשים מן המילים ששם בלשונה, כי לפחות ידע המרקיז דה סאד אלטרנטיבה אחרת, ובחר ביודעין, שלא מתוך טירוף הדעת – בדרכי הסטייה והזוהמה. ואכן, ז'וסטין מפליאה להרצות על נתיבותיה הטובות שכה ידועות לנו, עד שהן הופכות אט אט משמימות. לנו, לשפויים, אין כל צורך בהטפותיה, אבל לסוטים דווקא נחוץ הדבר – על מנת להגביר את אופי הסטייה. במקום שיקשיבו לה, מעוררת ההתנגדות ההדדית עוד ועוד את יצר הטירוף, וסבלותיה נעשים מפרכים עוד יותר בשל הסטיות הקשות.

רק בתום הסיפור מתקבל על הדעת שכל הסטיות הללו אינן באמת מיניות, ואם חשבנו לתומנו שהמרקיז דה סאד מאלץ אותנו לראות את גוף האשה כחפץ שנועד למלא את מבוקשו של הזכר, הרי כי מגיע הרגע שההשפלה הכרוכה באינוס אינה עוד תופעה משנית המתלווית אליו. ההשפלה היא העיקר. האינוס הוא הדרך להשיגה. לא את סיפוק היצר מבקשים הסוטים, אלא דרך להדגים כי המכשיר הנקבי שייך להם ונברא לשרתם בלבד, ללא כל התנגדות, ומעשה ההשפלה אינו בא אלא להראותנו מה יעשה לאשה שתחליט לקבל עליה את עצמאותה.

ואילו ז'וסטין עומדת בגבורה בכל ההשפלות הללו. היא איננה נרתעת מלהרהר כי ניצחונה קרב ובא, ושמה את מבטחה באל הטוב חרף הקושי העצום. לכאורה, כל שהיא מבקשת הוא לשמור על תומתה ולא להשתתף בכל הפעילויות הקשורות במשכב בין גבר לאשה, אבל אט אט נתברר לנו וגם לה, כי אפילו היתה נעתרת לכל זכר, לא היתה מביאה על עצמה חירות כלשהי. תמיד היו זוממים כלפיה זכרים מלאי חטא והיא לעולם לא היתה נושעת. גם לאחר שחיללו את תומתה, היא ממשיכה לדבוק באמונתה, כאילו מעולם לא נגעו בה, ואין היא כלל וכלל מתעלמת מן האמת המרה: היא עורכת חשבון רווח והפסד עם אלוהיה, וכל עוד היא נמצאת במאזן הזכות מבחינתה, מצווה עליה להמשיך בדרכה על אף הייסורים.

אומנם מציב לנו המרקיד זה סאד מראה הפוכה ומתאר גם את נתיבותיה הפסולות של ז'ולייט אחותה, שבדרך של פריצות חסרת מעצורים פילסה דרכה אל החיים הטובים והעושר, והמשיכה בחטאיה גם כשידה היתה משגת כול. אולם אין זהו מקרה והיפוכו: דהיינו, ז'ולייט שבחרה בפריצות וטיפסה מעלה עד היותה מרקיזה, ולעומתה, ז'וסטין בחרה בתום ובגלל זאת נאנסה בכל אשר פנתה, ובסופו של דבר לא הגיעה לשום מקום מלבד אל פתחת השאול. ברי כי נסיבות המקרה של ז'ולייט באו רק בגלל המזל הטוב. בחירה בפריצות אינה מגדילה כל סיכוי להיכלל כגברת בחברה הגבוהה. מרבית הסיכויים שגורלה עשוי היה להתאכזר עליה והיא היתה מושלכת לאשפתות. המרקיז דה סאד חפץ שנחשוב כי זהו מקרה והיפוכו, אבל אנו לא נתפתה לכך בקלות. מכל בחינה שהיא יכול היה גורלה של האחות הגדולה להיות כגורלה של הקטנה, ואולי אפילו גרוע יותר. אם היה זה הלקח שביקש ללמדנו המרקיז דה סאד כי אז נכשלנו בלמידתו.

המרקיז דה סאד ראה בסיפורה זו של ז'וסטין את מרכז יצירתו, ולפי הידוע התלבט בה רבות, מעולם לא התכחש אליה חרף הסיכונים הכרוכים בדבר, וזולת שלוש הגרסאות הידועות אף פיתח רומן שלם אודות האחות ז'ולייט. הסקרנות הטבעית מבקשת לדעת האם תיאר המרקיז דה סאד את המציאות או שהיא רק פרי דמיונו. מותר לשאול בחרדה האם כל גבר שמצליף קלות על עכוזה של רעייתו עשוי לחוות עיוותי נפש מאלה שעברו על המרקיז, או שמא גם ההצלפות האלו תשעממנה אותו ערב אחד והוא יבקש להתאכזר אליה כדי להתלהט באותה מידה של יום האתמול. ברם, מצוקה זו אינה צריכה להטרידנו. המרקיז דה סאד כלל אינו עוסק במשחקי שליטה בחדר המיטות, אלא בגורל האנושי. סטיותיה המרובות של המיניות משרתות בסופו של דבר רק את פילוסופיית החיים: הנאה בלי גבולות, בכל עלות, גם במחיר חיי הזולת. זוהי אנוכיות לשמה, זוהי אנטי-חברתיות שאינה מאפיינת את קהילות האדם, ואולי בגלל כך הן עדיין מבוצעות רק במחשכים, בנבכי כוכים אפלים באסיה ובסמטאותיה הנסתרות של אירופה, ולא נעשות גלויות כפי שהתאווה המרקיז דה סאד.

ואולי בוקר אחד, במאה הבאה יתעורר דור חדש למציאות חדשה, שבה יישמט הפיקוח כנגד מעשי נבלה, והרגלי היומיום ייפתחו בהלקאת אשה החוצה את הדרך, ולקראת הדמדומים יסתיימו ברציחתה של אחרת. וכי מדוע שלא כך יארע אם לא כלום נשתנה מאז ימיו של המרקיז דה סאד. עדיין מצויים הסוטים שמתהלכים בחופשיות בינינו, ומספרם הולך וגדל, וכבר קרוב היום שבו יהפכו לחלק הארי באוכלוסיה. אין מדובר באנסים בלבד. הרוב יכלול עוברי אורח חייכנים שאם אך תיקרה להם הזדמנות ייתפשו מיד למעשה אכזריות, ואם החוק לא ירתיעם או שבטוחים יהיו כי המשטרה לא תניח ידה עליהם, הם ימשיכו בעוולות עד תום ימיהם. לדאבון הלב, גיל השיבה מעולם לא היווה מחסום מפני אכזריות כלפי ילדות תמימות.

תיאוריו המבהילים של המרקיד דה סאד אך ממחישים לנו את האמת המאיימת, והסופר עושה עבורנו שירות יעיל אפילו שלא נתכוון לכך. המצפון לא מותיר לקוראים אלא לקוות כי גורלן של הנשים בזמננו יהא חנון יותר, אם כי אזרחים שנאחזים במציאות אינם שוגים באשליות. עד אחרית הימים תדענה הנשים סבל בגלל חולשתן הפיזית, ועד קץ האנושות יהיה זעיר מספר הגברים שיבקשו להצילן מפני חסרי הלב האכזריים.

גם למציצנים עושה המרקיז דה סאד חסד מועיל ואין להימנע מלהביע את האמת לאמיתה: הרומן משופע בתיאורים קסומים שהושמו בפיה של ז'וסטין ועוסקים ברובם במעללים מיניים, אך אלה הם כאין וכאפס לעומת נפתולי העלילה, אשר בה, כמובן, כל הפושעים מקודמים במעלה החברה, והנערות הישרות מתנודדות ונופלות מדחי אל דחי. המרקיז דה סאד הוא קודם כול אדם היודע לספר. רק לאחר מכן הוא גם סוטה חריג מן המניין.

Advertisements

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.