צערה של הליידי משאלוט

01/12/2007 בשעה 16:03 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על צערה של הליידי משאלוט

בחברה השמרנית של התקופה הוויקטוריאנית, לא היה נהוג שאשה תצא מביתה בגפה. בזמן שהגבר היה עובד לפרנסתו, היתה היא מכונסת בחדריה ועוסקת בעבודות הבית השונות. מן הסביבה החיצונית היו מגיעות אליה ידיעות בשעה שהגברים היו שבים הביתה בערוב היום, וכך היתה משתקפת אליה המציאות שמחוץ לביתה מתוך בבואת עיניהם של בעלה, אחיה או אביה. והנה, יום אחד מואסת האשה היושבת בבית בשעבודה למלאכת הרקמה, והיא מעזה להציץ אל העולם דרך עיניה שלה. על כך היא תיענש וסופה יהיה מר.


עלם בן 24 היה אלפרד טניסון כשחיבר את הנוסח הראשון של 'הליידי משאלוט' (The Lady of Shalott), על פי דמותה של איילין מאשטלוט. כעבור תשע שנים פרסם את הנוסח השני של הפואמה, שנחשבת כיום לאחת האהובות ביותר בשפה האנגלית. הוא עצמו טען שהתבסס על נובלה איטלקית מן המאה ה-13 הקרויה Donna di Scalotta, אך זו מתרכזת במותה של הליידי ובמתרחש אחרי כן, ואילו טניסון מתמקד בציפיותיה בעודה בחיים.

ב'מות ארתור' מאת תומאס מלורי מוזכרת איילין מאשטלוט לראשונה. מאהבתה ללנסלוט נולד בנם גלהאד, האביר התם שבזכות טהרתו מושג הגביע הקדוש. אבל טניסון הרחיב את דמותה הזוטרה, וסיפור המתנתה הנואשת לאהובה הוא פרי רוחו בלבד, ואין לו זכר בגרסאות הקודמות של אגדות המלך ארתור. זהו סיפורה של הליידי משאלוט במילותיי:

משתי גדותיו של הנהר פרושים שדות השיפון, מלבישים בכסות צמחית את אדמות הבור החשופות תחת תכלת השמיים. משם הוליך נתיב צר אל טירת קמלוט, והבאים בשעריה היו מתבוננים לעבר האי שאלוט ומרבד שושניו. ערבה מלבינה וצפצפה רעדנית רטטו ברוח הקלה בינות לערביים, הכו הגלים בחופי האי בדרך לקמלוט. חומותיה ומגדליה צופים בדומיה גם הם בפרחים הסוככים על הליידי משאלוט. על הגדה מושכים לאיטם הסוסים דוברה כבדה, מפרשית קלה שטה לה במורד. אבל מי אי פעם ראה אותה מנופפת בידה, ניצבת אל החלון, את הליידי משאלוט? האם יש מישהו שמכיר אותה?

רק קוצרים משכימי קום שומעים את קול זמרתה מהדהד על פני המים, וכשעלה הסהר היה מקשיב העמל היגע לנעימתה של הליידי משאלוט ומניח עוד אלומה. ובכל ימות השנה, עד שקרב הלילה, טווה היא ושוזרת אריג בלתי נגמר, כי סופר לה על קללה נוראה, איומה ממש, לבל תעז להביט אל הטירה, פן יהיה מר גורלה. מול חלונה הניחה ראי ובו היתה מציצה בפחד, רואה את העולם מתוך בבואתו ואת השביל היורד אל קמלוט. היתה מסתכלת דרכו על המים הזורמים, ועיניה מדלגות מן הנהר אל אנשי הכפר החולפים על פני שאלוט.

לפעמים צעדו להן נערות עטויות ארגמן בדרך לשוק, ואחריהן דידה בכבדות ראש המנזר. לפעמים פסע שם רועה הצאן ומצנפתו בגוון השני התנופפה ברוח, ואז היה מגיח אל הראי אביר על סוסו השחור, אך לא אליה ימהר. ומי יבוא אל הליידי משאלוט ומי ידע עליה? אל שערי הטירה היה נכנס ונעלם מעיניה. שתי דמעות השתקפו על הראי, זלגו מטה.

כשירד הערב והתגנבה החשכה, קרבו אליה צלילי פעמונים מלוויה רחוקה. שאון של זוג אוהבים, רק צלליהם ניבטו על הראי. עלתה הליידי משאלוט על משכבה ונרדמה. בבוקר שוב היתה אל מול הראי, מצפה לשיבת לנסלוט, שמא יבהיק שריונו בזוהר השמש, מגנו מופנה לעבר שאלוט. הנהו רוכב אל קמלוט, בבואתו ממי הנהר נשקפת, וכבר התרחק משם ויצא מן הראי.

אז קצה הליידי בכל ייסוריה וסובבה את ראשה. מן החלון ראתה את האביר, טירת קמלוט היתה לנגד עיניה. מאחור התעופף הנול ופצע את הראי. הבבואה התנפצה לאלף רסיסים, התגשמה הקללה. על דוגית הונחה הליידי משאלוט, עיניה נעצמו לעד. שטה במורד הזרם, חלפה בנהר ליד לנסלוט. מי היא זו, שאל. איש לא הכירה.

Advertisements

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.