החניכיים של קריינית הטלוויזיה

11/11/2007 ב- 21:32 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על החניכיים של קריינית הטלוויזיה

הכותבים אליי נחלקים לשתי קבוצות: אלה שפונים אליי לראשונה ואלה שהשבתי בעבר לשאלותיהם ופונים אליי שוב. מובן מאליו כי ככל שההתכתבות מרובה כך עשויה מישהי לשאול מתוך סקרנות מהו הצבע האהוב עליי, ומישהו יתעניין לדעת איזוהי הקבוצה האהודה עליי. יחד עם זאת, מפעם לפעם, צצות כבר בפניות הראשונות קושיות משונות: מי יפה יותר בעיניי מבין מירי מסיקה ונינט טייב, או האם נכון שאני עונד עגיל באוזן.

בעקבות כך אני לעיתים תוהה האם מישהו מבקש להטרידני, אך הואיל ובני אדם אינם קוביות הונגריות, עולה בדעתי שיש טיפוסים שבאמת מתעניינים בי בנימה אישית, כאילו דעתי חשובה באמת, או שמא נעשיתי מושא להערצה בעיני בריות משועממות. אבל ישנן הערות שנשלחות אליי ואין לי מושג על טיבן. הנה הבוקר נשלח אליי מייל בזו הלשון: "ראיתי את יונית לוי. יש לה בעיה בחניכיים". לא מזמן נשלחה אליי פניה באילו המילים: "נגיד שאני בולעת קוביית קרח. תוך כמה זמן היא נמסה לפני שאני איחנק".

איני עונד עגיל באוזן, כמובן. מירי מסיקה בעיניי יפה יותר, והזמן שבו נמסה קוביית קרח בפיך הסגור דומה לזמן התמוססות בוושט. אם התכוון האלמוני לקריינית החדשות, הרי שלפי ידיעתי היא איננה סובלת מכל בעיה שכזו. אני בהחלט תוהה מה יהיה השלב הבא: שמא "קדחתי מקודם בקיר והנה אני מגלה שם חור", או אולי "אם אפשר היה לפתוח את הברז בלי הגבלה, האם כל המים שבעולם היו נשפכים לתוך הכיור שלי". ישנן שתי אפשרויות: האחת, לאתר שלי נקלעים מדי פעם מטומטמים. השנייה, הבריות סבורות שאנוכי הוא המטומטם ופונות אליי מתוך התייחסות כזו.

דומני שמדובר באפשרות הראשונה, אולם אני מוכן לעמוד בייסורים הללו למען ציבור קוראיי הקבוע, אף שכמה מהם עשויים להיות מאד עוינים לעיתים. נכון הדבר שאמרתי על דוגמנית אחת דברים קשים, אך מאידך לא ציפיתי לתגובה בנוסח: "הלוואי שתתעוור כדי שלא תוכל לראות עוד עד כמה היא יפה". אכן, ישנם מגיבים בלתי חביבים במיוחד, ואיחוליהם הלבביים חורגים במקצת מן הטעם הטוב. עם זאת, אני שואל עצמי מה ההיגיון בדבריהם. איש אינו אומר לי כי לוואי שאצלע בגלל טענתי ששיאן העולם נוטל חומרים אסורים. אז מדוע עליי לאבד את מאור עיניי בגלל אותה דוגמנית. האם לא ראוי יותר שאאבד את חוש ריחי כדי שלא אוכל עוד להרגיש בניחוחה, אחרי שאמרתי כי התבטאויותיה בתקשורת מבאישות.

הרשו לי להתעכב עוד מעט בקבוצת הפונים לראשונה. משום מה, הפתיחות מגושמות לטעמי. לא פעם נפתחים המיילים מאת פונים אלמונים לי לחלוטין, פחות או יותר כך: "אהלן יהודה מה שלומך? רציתי לקבל המלצה לטיול בחיק הטבע באזור השרון". נשבע אני שכך השבתי באחת הפעמים: "שלום לך, אמנון. אני חש עתה בטוב, אבל אמש היו לי מחושים בגב והם לא הרפו ממני עד שעת הזריחה. אינני יודע אם יש קשר לכך שכבר יומיים מגרדת לי כף רגל שמאל. על כל פנים, המצמוץ בעין ימין נעלם מיד שכשפתחתי את הוילון בבוקר. לגבי אזור השרון אינני בקיא, אבל שמעתי שזה הזמן לעשות פיקניק מחוץ לטיראנה באלבניה". תודה על ההתעניינות בי מצד הקוראים, אך מומלץ לא לשאול אותי לשלומי כבר בפניה הראשונה. סבורני שאני זכאי למעט ריחוק עד שאכירכם מעט.

אין גם צורך לכתוב בפתיחת דבריכם שאתם עוקבים אחר מאמריי זמן רב, נהנים מהם, וכל הבלה-בלה המיותר הזה. אנא, גשו ישר לעניין. כל התוספות המלאכותיות רק גורמות לי לעוויתות משונות בפרצוף, אשר קשה לי להשתחרר מהן במהרה. מוטב גם שתדעו כי אינני משיב לפניות שנפתחות ב"מר יהודה בלו שלום". אני לא מר. אני שונא דברים מרים, ושותה קפה נמס עם שבע כפיות סוכר לכל הפחות.

קוראיי הקבועים באתר זה מונים כמה מאות. האלפים שבאים אחריהם הם קוראים מזדמנים שמגיעים דרך תוצאות החיפוש. את רובכם אינני מכיר באופן אישי מן העולם האמיתי. שמות חלקכם ידועים לי מן הבלוגוספרה, המדיה והאקדמיה ואף פעם לא פגשתיכם. השאר אלמונים לחלוטין. בכל זאת, נחמד לי בחברתכם. לפני כחודשיים כתבתי תשובה באיחור רב לאחת מקוראותיי. לא ידעתי על אודותיה דבר. בתגובה למייל שלי רשם בעלה כי היא הלכה לעולמה שבוע טרם לכן, בגיל 74. הרגשתי צביטה בלב על אף שמעולם לא הכרתיה. איכשהו, כולנו כאן, בסופו של דבר, משפחה אחת גדולה.

הרי מקבץ תשובות לשאלות שהופנו אליי בימים האחרונים, וזוהי הזדמנות נאותה להשיב:

על כך שכוח עליון, הקיים מאז ומתמיד, אחראי למפץ הגדול:

אין לי דעה מוצקה בדבר קיומו של כוח עליון. אינני יכול לאשש או להפריך את מציאותו. את אלוהים המוכר לי ולך ברא האדם. בכך אין לי כל ספק. גם אם קיים כוח עליון כלשהו, אין להניח שחשף עצמו בפני ברואי הטבע. אינני שואל עצמי מה התקיים לפני המפץ הגדול. הדברים שמצויים מעבר לתפישתי גם לא נמצאים במחשבותיי.

על דרך כתיבת השירים:

– אני חושב מעט על מתווה השיר, ואז הוא פורץ מתוכי ללא שליטה, לרוב בלי כל עצירה. הסוף אינו תמיד ידוע לי אם כי אני משתדל להגביל את אפשרויותיו. בדרך כלל אינני מוסיף או גורע מן המילים, אלא לעיתים רחוקות, כי כל שיר מייצג שלמות שהתהוותה לרגע קט בחיי, והפרעה כלשהי עשויה למוטטה כליל.

על ערכם הספרותי של השירים:

– כמי שקורא שירה פה ושם, אני יכול להבטיחך שאיכות שירתי נופלת מכל שיר שאי פעם קראתיו וכתבו אחר. הנה, אני מתיר לך לשלוח, אפילו תחת שמך, כל אחד מן השירים הללו לביטאון שירה, ובהכרח תגלי כי נדחית. עורך שיתיר זאת יש לפטרו מיד מבלי להניד עפעף.

על כך שהתגליתי לפתע גם כמשורר:

– אני מחבר שירים לא מפני שאני מתיימר להיות משורר. בכלל, המקצוע "משורר" מאד מגוחך בעיניי. מי שמתהדר בתואר זה צריך לפנות לקליניקה הקרובה ולבקש עזרה. כתיבה שירה נובעת מדחף פנימי כמו זלילה וסביאה. ביום שאדם יתקרא זללן שניצלים או לחילופין יצרן הפרשות, אפשר יהיה לקרוא לו גם כתבן שירים. יש מי שמצטיין בלגימת מיץ גזר ויש מי ששיריו זוכים לשבחים, אך זהו כל ההבדל בין ההמון לבין העילית. כל אחד יכול לחבר שיר. מעטים מאד יכולים לקלוע סל מחצי מגרש.

על הבקשה שאפרסם עוד כמה משיריי:

– בעתיד אפרסם ב'תיבה הלבנה' שירים נוספים, ובהתחשב ברייטינג ההולך וגדל, אהיה ככל הנראה אחד "המשוררים" העבריים הנצפים ביותר. בתחילה, רוב הקוראים ייקלעו אליהם במקרה, ועוד יגידו: "והרי אלו אינן רשימותיו של חוקר טבע. זהו אתרו של משורר". ואחר תקופת מה עוד עלול להתרחש הגרוע מכול. במקום שיעירו על תעוזתי לחבר שירים על פני כתבות מדעיות, יגיע היום שבו תיחשב זו חוצפה מצד משורר שכמותי לפרסם בד בבד היפותזות חדשות באבולוציה.

על הרצון לברר אם אני משרת במילואים:

ודאי שאני עדיין עושה מילואים פעם בשנה. אני בן 37 ועוד יכול לעשות כמה דברים חיוניים למען הפלוגה. זומנתי לשירות בינואר הקרוב, וכמו כל מילואימניק מצוי, אני כבר מתכנן איך להתחמק ומחפש תירוץ הולם. אחל לי נא בהצלחה.

על ברית המילה שערכו לבנה של לריסה:

את ברית המילה יש לקיים כדת וכדין. היילוד אינו אחראי על פשעי אביו. עם זאת טוב לדעת עד אנה הידרדר הרוצח. זה שחלם על יפהפייה עם צמה מוצא עצמו פתאום נשוי לבעלת קול צווחני ופנים כעורות במיוחד. את יגאל עמיר, אגב, מומלץ לשחרר מיד. זו הדרך היחידה להיפטר ממנו לעד. בתוך יממה הוא יחוסל בלינץ' וחסל.

על הטענה שאינני מבין בפסיכולוגיה ולכן אל לי להביע דעה:

אינני מבין מילה בקוריאנית, ובכל זאת אני מביע דעתי על דוברותיה. משום מה, כשקוריאניות מדברות הן תמיד מחייכות וצוחקות. סבורני שזו שפה משעשעת. בכמה מן התיאוריות הפסיכולוגיות אני דווקא בקיא למדי, ואם בעבר לא העזתי להחזיק בספרייה המקודשת שלי כתבים טמאים, הרי שעתה תוכל למצוא בה אפילו ספרים אודות אסטרולוגיה. על מנת להביס את אויביך מוטב שתכירם היטב על בוריים.

על הבעיה הכרונית של הכרונולוגיה בסיפור יציאת מצרים:

אני מניח שאינני הראשון לכתוב זאת, וקרוב לוודאי שהיו אחרים שחיברו דברים דומים. לפיכך, גם אני נדהם מתפוצת המאמר לאחרונה בקרב הציבור המאמין. אנשים רבים משתמשים בממצאים שהצגתי במרוכז, כדי להוכיח את טענותיהם, אבל מפתיע איך הגיעה מסקנתי הפרטית לקונצנזוס רחב כל כך בזמן כה קצר. והרי אינני הוגה דעות או חוקר מקרא מדופלם. במילים אחרות, אני חף מכל מקוריות בעניין זה ואין לייחס לי דבר.

על השתייכותו הטקסונומית של עכביש הגלגל:

משמו העממי של עכביש הגלגל נהיר כי הוא משתייך לגלגלניים. בני משפחה זו טווים רשתות עגולות הפרוסות בניצב לקרקע, כך שאם תשתמש בשיטה שהצעתי תוכל לגדל עכבישים באוויר החופשי ולא בתוך מיכל סגור. עכבישי הגלגל הם צבעוניים וגדולים למדי, ורשתותיהם מאד מרשימות. אני ממליץ לך בחום כי תגדל אחד מהם בחדרך. כשתדליק את מנורת הלילה, תגלה מחזה מרהיב עד מאד באור המעומעם. עכבישי הגלגל כמעט שאינם זזים ממקומם, כך שתוכל לספר לבת זוגך שלפניה יצירת אמנות שרכשת בהזדמנות, ואין לגעת בה בגלל עדינותה. מניסיוני אוכל להודיעך שמקצת מן הבנות אינן מחבבות עכבישים זזים ונעים. בחורה נאה במיוחד נטשה את מיטתי כבר בלילה הראשון, לאחר שגילתה כי כיסיתי תחת אפודתי פרוונית צעירה בכדי שזו תתחמם קמעא בליל חורפי קר. לשווא התקשרתי אליה בימים אחרי כן. היא צווחה בכל פעם שאינני שפוי וניתקה מיד את השיחה. הדבר מעיד מה על מוזריותה, חוששני.

על הפטרייה הנטפלת לנמלים בקמרון:

ידוע לי שפטרייה זו משתייכת לסוג רב-מינים שנטפל לפרוקי רגליים רבים ומביא להתאבדותם. בספרות המדעית אין למצוא עד כה פרטים רבים אודות התרחשות מעניינת זו, כך שלא אוכל לסייעך רבות. אינני יודע מהו סרט הטבע שבו צפית בתופעה המשונה, היות שאני לא ראיתיו. אבל הנה לך סיפור אמיתי: היה היתה חברת תעופה שהחליטה לשדר סרטי טבע בטיסותיה, אבל בצירוף מקרים מוזר, דווקא בפעם הראשונה נספו כל הכלבים והחתולים ששוכנו בשטח המטען. התוכנית כולה נגנזה וכמו שלא משדרים באף טיסה עלילות סרטים על חטיפות והתנגשויות באוויר, כך אי אפשר לצפות בעדרי הגנו החוצים בהמוניהם את הסוואנה. אני נזכר בכל זאת עתה, כי מקודם אכלתי פטרייה בלתי מוכרת, ואני מתחיל להזות כל מיני דברים מוזרים, שהנה אני לפתע האיש ההוא מן התיבה הלבנה… ואנשים פונים אליי בשאלות… ודמיונות משונים שכאלו. מוטב שאלך לנוח כעת, אחרת אתחיל להאמין לכל זאת, ומישהי בגללי עוד תבלע קוביית קרח ותיחנק לה…

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: