מה הקשר בין מים קרים בחורף לאצה קטלנית?

03/11/2007 ב- 14:48 | פורסם בהספרייה המדעית, השוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על מה הקשר בין מים קרים בחורף לאצה קטלנית?

כמי שנולד בתל אביב וגדל בה עוד לפני שנשאבו לתוכה ההמונים שמחפשים בה תעסוקה, ואינם מכירים את העיר הצעירה מן הימים בהם מכרו עגלונים ברחובותיה נפט לכל דורש, אין זה מפליא אם אספר כי אני קשור אל הים בכל רמ"ח איבריי ונשמתי. הים הוא המקום בו אני מוצא שלווה אינסופית, הים הוא המקום המועדף עליי לפגישות רומנטיות, הים הוא אתר הטבע העיקרי הגובל בסביבה העירונית, הים הוא שדה המחקרים הראשי שמשמש אותי, והים הוא אמבט המים שבו אני רוחץ.

לפי עדות המצילים שתמיד גוערים במתרחצים לצאת החוצה מן הים הסוער, אני היחיד שמורשה להיכנס למים עמוקים, כי אין מוציאים דג מבין הגלים. ואכן, כמי שחצה בשחייה נהרות רחבים באמזונאס, אינני מתרגש יתר על המידה כשסוכת המציל הופכת לנקודה זעירה בנוף האורבני שמתנשא מעליה. רק בריחוק של מאתיים מטר מן החוף עשוי אדם להרגיש דרור מהו, בדיוק כמו בלילות שהייתי מהלך על שפת האוקיינוס האטלנטי, הרחק הרחק מכל ישוב, וחש מנותק מכל כבלי הציוויליזציה.

אין זו התפארות לשמה. בצד כישורי השחייה יש לי מגבלות אחרות שטרם הצלחתי לפתור. למשל, כל ניסיונותיי ללמוד את הטכניקה בקפיצה לגובה נכשלו פעם אחר פעם, גם כשהוסר הרף לבקשתי. אינני מסוגל לנתר לאחור, ובסופו של דבר הצעתי פיתרון ולפיו יעבירו את עיניי מן החזית אל העורף. אך אם קפיצה לגובה אינה חשובה כל כך בחייו של שחיין, ודאי שישנה ציפייה כי ידע לבצע קפיצת ראש כהלכתה אל מי הבריכה. אפס, אני נכנס אל המים באמצעות הסולם כאחרונת הזקנות בקייטנת בית האבות. אני מומחה בטיפוס על עצים, אך כשצריך לרדת מטה מן הצמרות, אני מודיע לכולם שיזעיקו מסוק חילוץ, כי משם אינני יורד לבד.

הים אינו מפחידני, אולי בשל התווך הצמיגי, אבל כל תנועת ריחוף באוויר מביאה אותי להרהר על הבחירה המוצלחת שעשו הפינגווינים במהלך האבולוציה. וכך הודעתי בבקו"ם שאני מוותר מראש על קורס הצניחה, וכשהציעו לי לבצע קפיצת בנג'י השבתי כי זו אכן דרך נפלאה להתאבד, אבל אני מבקש מעט זמן להרהר בדבר, כי אולי בכל זאת מוטב לחיות עוד שנים ספורות עד שתגיע העת לעזוב את העולם.

רק דבר אחד מעיק עליי יותר מן הריחוף באוויר. אני נמנע מכל מגע עם מים קרים. אני ממאן ללגום בקיץ סודה שהוצאה מן המקרר אם לא חוממה מעט במיקרוגל, אני מתבונן במלקקי הקרטיבים וזוללי גלידות החורף כאילו באו מן הקטבים במאדים, ואני לא מסוגל להיכנס לים התיכון אם טמפרטורת המים טרם הגיעה ל-29 מעלות צלזיוס. רק המחשבה על גשמי ינואר גורמת לי לעטות על עצמי כמה שכבות של אפודות, ולהתכרבל תחת שמיכת צמר עבה במיוחד. יוצא, אפוא, שאני נהנה בקושי חודשיים מן הים, כי ביוני אני מסרב לטבול בריר המדוזות ולסבול מאדמומיות העור. השנה החלטתי לשים לזאת סוף. גמרתי אומר להתרגל ל-25 מעלות ויהי מה, וכך אוכל להיכנס אל הים משלהי מאי ועד תחילת נובמבר. לתדהמתי נתברר כי מים בטמפרטורה זו הם חמימים דיים, לבטח לא מי הקרחונים שהמחשבות עליהם גרמו לי צמרמורת.

שלא במפתיע, גיליתי במהלך צלילות חופשיות באביב ובסתיו, כמה הבדלים בפאונה הימית לעומת העונה החמה. אם בעבר שלחתי לתצפיות בשוברי הגלים ידידה פינית מבוגרת, שגם רחצה בעירום באמצע ינואר נחשבת בעיניה כסאונה לוהטת, עתה יכולתי בעצמי להביט בטחבניות המתחמקות על הסלעים, ולתהות על השינוי בגודל קבוצותיהן. ממראה עיניים ניתן גם להבחין בתמורה באוכלוסיית החופיות.

חופית מנוקדת (Littorina punctata) מרתקת אותי מזה שנתיים. זהו חילזון ימי הניזון מאצות הגדלות על משטחי אבן, ולכן נוח מאד לגידול בבית. בסביבה הימית הוא מורגל לחיים בטווח טמפרטורות מ-15 עד 30 מעלות. אני מנסה כבר זמן רב להרחיב את הטווח הזה באמצעים מלאכותיים, אם באמצעות חימום מי המיכל או על ידי קירורם. ברי כי מין זה הסתגל לטמפרטורות השוררות בסביבת חיותו, והוא מותאם להן מבחינה אבולוציונית. אין זאת אומרת כי ימות בטמפרטורה של 10 מעלות או של 35 מעלות. יצור שהסתגל לטמפרטורה קבועה של 20 מעלות יוכל להתגבר על שינויים נדירים של מעלות אחדות בלא כל בעיה. לעומת זאת, חיה שמתקיימת בטווח רחב כל כך של טמפרטורות כמו החופית, מסוגלת להתגבר על הבדלים קיצוניים יותר.

ברם, מין שמותאם לטווח טמפרטורות מסוים, לא יתפקד במלוא כשירותו במידת טמפרטורה אחרת. החופית המנוקדת איננה מתה בטמפרטורה של 12 מעלות, ובהיעדר תחרות עשויה לשרוד זמן ממושך, אבל אם יוכנס למיכל חילזון המותאם ממנה לטמפרטורה זו, ניתן להניח כי בתוך תקופה קצרה היא תגווע. ודאי שניתן לברור באופן מלאכותי זן של חופית שיהא מותאם לטמפרטורות נמוכות ביותר. אולם, אם נשחרר את אוכלוסיית הזן בסביבה הטבעית, הוא לא יצליח להתקיים לזמן רב. בקיץ, כשהטמפרטורות גבוהות, יהיה יתרון לפרטים המורגלים למים החמים. עם זאת, ניתן לברור חופיות שתהיינה סתגלניות לטווח טמפרטורות רחב יותר מאשר בסביבה הטבעית, ואת זאת אני מבקש לעשות בקרב החופיות שברשותי. אני מנסה ללמוד על הדרכים הנאותות ביותר לביצוע ברירה שכזו.

לעבודה שכזו יש חשיבות מבחינה מדעית. החילזון Elysia subornata (מין של חשופית-עלה) חי במים החמימים של מערב האוקיינוס האטלנטי. הוא אינו מסוגל להתקיים במים הקרירים של החורף בצפון הים התיכון. אילו היה יכול, היה משמש ודאי האויב הטבעי של שלוחית דמוית-עלים (Caulerpa taxifolia) גם בחלק זה של העולם, וכך היתה נתונה תפוצת אוכלוסייתה לבקרה גבוהה. זה זמן רב מחפשות רשויות הסביבה בצרפת גורם אשר ירסן את התפשטות השלוחית דמוית העלים. זוהי אצה טרופית שפלשה לים התיכון מן המוזיאון הימי במונקו, ובניגוד לשאר האצות, המבנה המיוחד שלה מאפשר לה לגדול ולהתרבות הן על מצע סלעי והן על מצע חולי. אצה זו מכילה חומרים רעילים הממיתים את האצות האחרות המצויות בסביבתה, ואף מרעילה את הדגים הניזונים ממנה. אם אפשר היה להרגיל את החילזון הניזון ממנה להתקיים בטווח טמפרטורות רחב יותר, אפשר היה לצמצם באופן ניכר את מספר פרטיה של האצה ולמנוע בעדה מלהתפשט לאזורים נוספים.

אני גם מנסה ללמוד כיצד יתפקדו בעתיד יצורים ימיים החיים ברצועת הכרית של גיאות ושפל, לכשטמפרטורת המים תעלה אף ל-33 מעלות בקיץ, בגלל ההתחממות הגלובלית. אין ספק כי רק מינים שיוכלו לחיות בטווח טמפרטורות רחב ביותר יצליחו לשרוד, ואם כבר כיום דוחקים בעלי חיים שהגיעו מן הים האדום, דרך תעלת סואץ, מינים ים תיכוניים, הרי שדחיקה זו תלך ותגבר כשמי הים התיכון ימשיכו להתחמם, ויהיו מותאמים אף יותר לתנאים השוררים בימים הטרופיים. אי לכך, אני צופה הכחדה מקומית הולכת וגדלה של מספר רכיכות, אף שכמה מן המינים הללו מסוגלים להתקיים גם בתנאים הקיצוניים של בריכות סלע על סף ייבוש, עם מליחות גבוהה וכמוה גם הטמפרטורה. למעשה, אנו עומדים בפתחו של מאבק אבולוציוני מבלי לדעת כיצד יוכרע בסופו של דבר. ניתן רק לנחש שהשלוחית דמוית העלים איננה מרוצה כל כך מאפקט החממה.

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: