האם גם חתולים צמים בערב יום הכיפורים?

16/09/2007 בשעה 09:53 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על האם גם חתולים צמים בערב יום הכיפורים?

את יום הכיפורים בשנת תשס"ב עשיתי בקרבת נחל תנינים. למען האמת, ביכרתי שוטטות ברחובות תל אביב הומי האדם על פני שהייה בטבע. מאחר שאינני צם, זהו אחד החגים האהובים עליי, ומה נפלא להתענג עליו בכיבוש כבישי העיר בכוח רגליי. אולם, ידיד טוב ביקשני להתלוות אליו, וכך התחלפה לה יממה ללא צופרים מחרישים של כלי רכב, בשאון ציוץ הציפורים שהחריד אותי משלוותי בבוקר החג.

אותו ידיד הינו צפר חובב, שמכל בעלי הכנף בעולם, בחר דווקא להתחקות אחר הרגלי הפשוש – אותו עוף זעיר שנחבא דרך קבע במסתרי הסבך. כמה שבועות לפני כן מצאנו עצמנו בלהט הויכוח, כשהוא טוען ששמורות הטבע מזיקות ליצורים אף יותר מאזורי טבע בלתי מוכרזים, כי לשמורות מגיעים בני אדם בהמוניהם, ומפריעים לחיות לנהל את שגרת חייהן. אני השבתי לו פעם אחר פעם שהוא אינו יכול לקבוע זאת כך סתם, על סמך הנחות חסרות בסיס.

עתה, בעיצומו של החג, סייעתי לו לבצע סקר עופות באזור הנחל, שהיה ריק מאדם זולת שנינו. לא הועילו כל תואנותיי כי סקר כזה יש לבצע ברציפות במשך עשרות יממות ללא קהל מבקרים, על מנת לבסס את הנחתו, וגם הבעתי בפניו את ספקותיי אם די בכמה שעות נעדרות בני אנוש כדי להוציא את הציפורים אל המרחב. בשעה ארבע אחר הצהריים סיימנו את מלאכתנו וישבנו על שפת הנחל, מתבוננים בדגים המתקרבים אלינו בלא חשש. אריק ידידי חישב ומצא כי באותו יום נתגלו לעיניו יותר מינים מאשר ביום רגיל, ומספרם הכולל גדול בשליש מן הממוצע. אני פטרתי אותו בהסבר נאה: גם החתולים צמים ביום הכיפורים!

לדידי צדקתי בהחלט. אם אי הגעתם של בני האדם משפיע על חשיפה מרחיקת לכת של היצורים, ודאי לא תושפענה מכך רק הציפורים, אלא גם טורפיהם. אם הטורפים יופיעו מחוץ למחבואיהם, שוב ייאלצו העופות להסתתר, אך הפעם מפניהם ולא בשל רתיעתם מפני בני האדם. בכלל, משונה תמיד בעיניי, שישנם אנשים הסבורים כי אם מוציאים את בני האדם מן התמונה, מיד יגיחו לקדמתה יצורים חבויים בינות לעלים, ויצליחו סוף כל סוף לקיים את חייהם בלא הפרעה. משום מה, תמיד שוכחים כי התחרות בין בני המין עצמו מזיקה לפרט יותר מכל טורף, וכי האדם לבטח אינו מסוכן לחיה כלשהי מאשר היצור שנמצא מעליה בשרשרת המזון.

לקראת יום הכיפורים בשנה אחרי כן נזכרתי שוב בסיור לנחל תנינים. באיזושהי פינה בעולם, כך דווח, התחוללה רעידת אדמה, ושוב נתברר כי החתולים חזו את האסון המתקרב בדרך של התנהגות בלתי שגרתית. למשמע הדברים חייכתי לתומי. לכל הפחות, נותרו בהם כמה מתכונות אבותיהם. אם בעבר היו יוצאים בעצמם לצוד את מזונם ואורבים לטרפם בין השיחים, עתה הם ממתינים כמלכים לארוחתם המוגשת מידי עבדים אנושיים. ואפילו חתולי הרחוב נעשו בשנים האחרונות פחות תוקפניים, והם כולם פרי הכלאה עם חתולי הבית נעימי ההליכות, שמעדיפים להתמתח ליד האח במקום להשחיז את טפריהם.

סגולתם של החתולים לצפות מראש רעשי אדמה, מיוחסת ליכולתם לחוש בנוכחות של יונים חיוביים באטמוספרה. אלה משתחררים בכמויות גדולות בטרם יתרחש רעש אדמה. אפשר שתופעות מגנטיות יוצאות דופן אף הן אותות אזהרה לפני רעידת אדמה שחשים בהן גם חתולים, וכמובן, הם קולטים צלילים בעלי תדירות נמוכה מאד ותדירות גבוהה מאד, שכלל אינם נשמעים לאוזני האדם. ומה אם חתולים אכן מתבוננים אל העתיד וצמים אף הם בחג היהודים? החלטתי להרהר בכך ברצינות.

אם כך יימצא בסופו של דבר אוכל למצוא כמה הסברים לדבר: א. בערב יום הכיפורים הרחובות הומים אדם, ואף חתול אינו רוצה להימעך תחת נעלי הבד של איש בלתי זהיר. ב. בערב יום הכיפורים שוררת עלטה רבה יחסית ללילות אחרים, כי פנסי המכוניות ומרבית מנורות הבתים כבויים, ולחתולים יש שעת כושר נדירה לעשות דברים שהחשכה יפה להם, ואנו, בני האדם, איננו יודעים על כך מאומה. ג. ביום הכיפורים ממעטות הבריות למלא את פחי הזבל במזון החביב על החתולים, ואלה הנסמכים על שאריות האדם, מרעיבים עצמם יממה אחת בליל ברירה. ד. הקולות שחולפים באוויר ביום הכיפורים שונים מאשר בימים רגילים. אפשר שיצורים חשדנים כמו חתולים נעשים מעט מבוהלים לנוכח שינוי זה בסביבתם ומעדיפים להישאר במקום הסתר, עד שתובן להם כהלכה פשר אותה תופעה חדשה.

מאז יום הכיפורים של תשס"ג אני מהלך לי בשבילים צרים בינות לבניינים, פוקח עיניי בכל מוצא של סמטה ומחפש חתולים. על פי התרשמותי נראים פחות חתולים בערב החג, אולם זוהי התרשמות גרידא, ואין לה משמעות מדעית. ובכל זאת גיליתי דבר מה מוזר בשנתיים האחרונות: בכל פעם שהשלכתי מזון לעבר חתול בערב יום הכיפורים, אף אחד מאלה לא ניגש לרחרח אותו, לעומת זינוקם של כמה מהם לעבר המזון בימות שגרה.

מן הסתם, אי אפשר לפסול לחלוטין את ההנחה כי קולות השופר החולפים באוויר לקראת ראש השנה, יוצרים התניה מהופכת בקרב החתולים. הם למדו כי בעקבות תקיעת השופר צפויה להגיע יממה ענייה במזון, ולשם כך הם אוגרים אוכל בסתר, בניגוד להרגליהם, ואפילו מתפטמים ככל האפשר, עד כי ביום הכיפורים הם כה שבעים, שאפילו ריחו של דג מבאיש אינו מקים אותם ממרבצם. זוהי הנחה דמיונית לחלוטין, ובכל זאת עדיפה היא מבחינה מדעית על פני אמירה שהאזנתי לה לא מכבר מפי מקובל יודע ח"ן: ביום החג נפתחים שערי השמיים לא רק לכבוד האדם אלא עבור כל החיות, והקב"ה, הוא גם אלוהי החתולים, בוחר לו מי יחיה ומי ימות מהם לפי שיעור כפרתם. ברם, הנחה מעין זו לא ניתן לאשש או להפריך למרבה התסכול.

Advertisements

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.