מה בין ארכנופוביה למחולות פגאניים?

31/08/2007 בשעה 12:29 | פורסם בדברים מעניינים יש בעולם | סגור לתגובות על מה בין ארכנופוביה למחולות פגאניים?

ארכנופוביה, החרדה מפני עכבישים, נחשבת לנפוצה ביותר מכל החרדות מפני בעלי חיים. פחד זה, בדומה לחשש מפני האש, אינו אינסטינקטיבי. זהו פחד נלמד ותלוי תרבות, ומקורותיו כה רחוקים בזמן, עד כי ישנו קושי לעמוד על טיבם. אף שראשיתה של פוביה זו אינה ידועה, מקובלת ההנחה כי זו התעצמה בשחר החקלאות.

בטרם החל לגדל גידולי שדה, התקיים האדם הקדמון מליקוט פירות ומציד כשהדבר התאפשר. עד אז נתקל בעכבישים מעטים בשדות וביערות, והיה חולק את מערתו עם מינים המצויים עד ימינו במשכנות האדם. ריבוי אוכלוסיית העכבישים החל עם נדידתם אל השטחים החקלאיים בעקבות החרקים. בניגוד לשדות טבעיים בהם מתאמץ החרק למצוא את מזונו, הרי שבשדה החקלאי חייו קלים בהרבה ואוכלוסייתו מתעצמת וגדלה. כשיש טרף זמין בדמות חרקים רבים מגיעות הציפורים, ומאוחר יותר גם המוני עכבישים.

הניסיונות להבין על ידי הסתכלות ביצורים הנאים הללו מהי סיבת הרתיעה מפניהם נכשלו פעם אחר פעם, וכיום ברור כי לא בעכבישים מצויה האשמה אלא בדמיונות האדם. נראה כי שם, בשדות הקדמוניים, החלו עכבישים לזחול על ידיהן של נערות בשעת קטיף, ומאז הלכה ונשתרשה הבהלה. אומנם רק מתי מעט עשויים להיתקף היסטריה כללית ולחוות התעלפות דרמטית כשעכביש חביב מטפס על גופם, אולם בעבר רווחה אמונה איתנה כי הללו יצורים רעילים מאין כמותם, ואפילו משפחות עניות שידעו רעב היו משליכות את מזונן ושופכות את מי השתייה, אם חלילה צנח לתוכם אחד ממיני העכבישים.

אין פלא, אפוא, שחרדה עמוקה חדרה לליבותיהם של המתיישבים בעולם החדש כשפגשו לראשונה בעכבישי העופות (Theraphosidae), הואיל וכמה מהם עשויים בהחלט להיראות מבהילים למדי עבור מי שלא התנסה באחיזתם – וגילה אחר כך כי יצורים אלה יותר מבוהלים מפניו, מאשר מגלים יצר תוקפנות כלפיו. ואכן, כמעט שאין בימות חייו של בן אנוש רגעים יותר מענגים מאשר השהות בחברת אכלן עופות גולייתי (Theraphosa blondi), וכי אם ישנו אלוהים, אז יש לקוות שגן העדן גדוש בפרטיו של מין נהדר זה.

החלוצים שהגיעו לאמריקה כינו כל עכביש עופות שנתקלו בו בשם טרנטולה, אף שלא היה קשר משפחתי בינם לבין הטרנטולה המקורית – היא עכביש הזאב האיטלקי (Lycosa tarantula). מין זה היה נפוץ מאד לפנים בסביבות העיר טרנטו באיטליה, ומכך בא לו שמו. ברם, כיום קרויים כל עכבישי העופות הטרופיים טרנטולה בפי העם, ועצם שם זה מעורר פלצות בקרב בני אדם רבים, ואך מתי מעט בלבד מכירים את הטרנטולה האיטלקית, אף שאין מין כמותה שמהווה דוגמה מופלאה כל כך לתופעת הארכנופוביה.

עכביש הזאב האיטלקי הוא יצור לילי שממעטים לראותו בטבע. הוא חופר מחילה באדמה ויוצא ממאורתו רק כדי לשחר לטרף ומיד נעלם מעיני אויביו. את טרפו הוא צד תוך כדי ריצה. חרף העובדה שאיננו מזיק לאדם, הוא היה ידוע לשמצה במשך דורות רבים, אולי משום שגודלו הניכר גרם לפחדים איומים בקרב רואיו. כדרך העכבישים אף הוא נשך, זולת קרבנותיו, גם את האנשים שביקשו להטרידו במנוחתו, למרות  שנשיכתו כלל אינה מסוכנת. אולם, האיטלקים התקשו להאמין בכך. לפי השקפתם, נשיכתו של עכביש זה גורמת למחלה בשם 'טרנטיזם' (Tarantism), שתסמיניה הם מלנכוליה ממושכת המסתיימת במוות בסופו של דבר.

אומנם, איש מעולם לא מת מנשיכת הטרנטולה, אבל תושבי טרנטו ייחסו זאת לתרופה, ולא ליד המקרה. הם האמינו כי המרפא היחיד למחלה הוא האזנה למוסיקה. כל ננשך אמיתי או לעיתים מדומה, היה מטופל באמצעות מנגינה המתאימה לאופיו, כזו המסוגלת לגרום לו לצאת במחולות סוערים ממש. תחילה היו מלבישים אותו בגלימה ארוכה, ואחר היו מביאים אותו לאולם הריקודים, שם המתינה לו התזמורת. זו היתה מנגנת נעימה אחר נעימה, עד שקלעה לבסוף לטעמו של המטופל, כשלפתע היה מתעורר מתוגת המוות שפקדה אותו, וכשעיניו נוצצות משמחה היה מתחיל לרקוד בפראות עד שאפסו כוחותיו. כשהתאושש כעבור זמן מה היה המרפא המקומי מאשר כי האיש שוב בריא.

מנגינות ריקודי הטרנטלה נודעות עד ימינו, ומסתבר כי הן אף קדומות לטקסי הריפוי מנשיכת העכביש. בעבר היו אלה ריקודים סוערים לכבודו של בכחוס, אל היין, שהתקיימו מדי שנה באזור טרנטו. היו אלה ימי חג של הוללות, שהכניסו רווח רב לכיסיהם של מארגני השמחה והסוחרים שנזדמנו למקום. עם עליית הנצרות החליטו השלטונות הדתיים לאסור את המחולות הללו, כי ראו בהם רק תירוץ להתיר את הרסן מעל מחסום הפריצות. איסור זה ודאי גרם נזק כספי רב לאמרגני החגיגות העממיות, ומשחיפשו סיבה כלשהי להמשיך בהן, החלו לרקום את אגדת עכביש הזאב האיטלקי שאין מרפא לפגיעתו אלא בריקודים הסוערים. כך תרמו איטלקים חובבי מחולות את חלקם להתפשטות הארכנופוביה בקרב עמי תבל, ולימים גם לחשש המוגזם מפני יצור נעים למדי כמו הטרנטולות האמריקניות למיניהן.

ומה יש לעשות כדי להתגבר על הפחד מפני עכבישים? העכבישים כולם הינם יצורים טורפים. הטרנטולות המצויות באמריקה הלטינית הן הגדולות בעכבישים, וכנראה גם מטילות המורא מכולם. נשיכתן אומנם מכאיבה למדי, אך מעבר לכאב מקומי הנמשך שעתיים, לא ידוע על מישהו שניזוק מנשיכתן. דווקא השערות שהן שומטות מעורן בשעת סכנה, מהוות מקור לאי נעימות ממושכת בשל צריבתן הרבה. הטרנטולות האמריקניות ניזונות מפרוקי רגליים, זוחלים, גורי יונקים וציפורים קטנות. הפרוונית השחורה, קרובת משפחתן שמצויה בישראל, קטנה בהרבה מהן, וכמותן גם אותה אפשר לאחוז ברכות בידיים, לאחר מספר אימונים קצרים.

בין המסוכנים שבעכבישים נכללת האלמנה השחורה שנפוצה בישראל. ידועים מקרים בהם עוללים שננשכו על ידה מצאו אחר כך את מותם, אבל אין לה ארס בכמות מספקת כדי להמית אדם מבוגר. למרות זאת, רצוי שלא להתקרב אליה, ולבטח שלא לגעת בה. גם המינים הקרובים לה נחשבים קטלניים, אך בכך תם מניינם של העכבישים המסוכנים. יתר העכבישים לא עושים דבר, מלבד להימלט ממראה של בני אדם קרבים.

אחדים מן העכבישים חיים יחד עימנו בבתים כמו רעדן חום-פס. זהו עכביש חברתי החי בקומונה משותפת עם בני משפחתו. הם טווים רשתות בפינות הקירות, בדרך כלל סמוך לתקרה. הם נחשבים לאויביהם הגדולים של היתושים בבית, ומומלץ שלא לנקות את הקירות מן הרשתות, אלא אם צברו אבק. גם אז יש לנסות שלא לפגוע בעכבישים, ולנסות להבריח אותם טרם לכן בעזרת האצבעות. בכלל, גוף העכביש הוא מן הפגיעים ביותר בעולם בחי, ולכן לא ברורה הסיבה לרתיעה מפני יצורים שאפשר (אך אסור) לדרוך עליהם ולמעכם.

ראו גם:

החרדה מפני עכבישים בשירות האל

מילות מפתח: עכביש זאב, עכבישים, ארכנופוביה, ריקוד טרנטלה, טרנטולה, טרנטו

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: