שרלוק הולמס יוצא לחקור פשע

18/08/2007 ב- 15:34 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על שרלוק הולמס יוצא לחקור פשע
תגים:

שרלוק הולמס, הבלש המדעי שברא ארתור קונן דויל, הפך זמן קצר אחר הופעתו הראשונה על בימת ההיסטוריה, לאחת הדמויות הספרותיות הידועות ביותר, עד כי רבים נטו לחשוב שזהו יצור בשר ודם, שחי לו בדירתו הקטנה ברחוב בייקר 221 ב'. אלא ששרלוק הולמס לא יכול היה להגיע לפופולריות העצומה לה זכה, בלעדי עוזרו הנאמן, ד"ר ו'וטסון, שהשכיל לכתוב את זיכרונותיו וגם העניק לקוראים נקודת אחיזה במציאות, שעל פיה ניתן לאמוד בדייקנות את אבחנותיו השכליות של ידידו הבלש.

שניים אלה, שנחשבים בצדק לאחד הצמדים החביבים ביותר בספרות העולמית, אינם דבר והיפוכו, ואף אינם שני ניגודים שמשלימים זה את זה. כל תפקידו של ד"ר ו'וטסון עלי אדמות הוא להאדיר לנגד עינינו את יכולת ההתבוננות המופלאה של שרלוק הולמס ואת כושר ניתוחו המפתיע בצד דמיונו הפורה. בעוד ההיגיון התכליתי של ד"ר ו'וטסון מובן מכל צדדיו לקורא המיומן, וניתן לעקוב אחר דרך התפתחותן של מחשבותיו, הרי מסקנתו הסופית של הבלש תמיד נתפשת בעינינו כהתרחשות קיצון של הדעת, שכלל לא היתה עולה במוחנו, ומשום כך אנו רואים בה כמעט מעשה על-טבעי, אף שאין ריאליזם מובהק יותר מאשר הספרות הבלשית שיצר ארתור קונן דויל.

אל מול חשיבתו המורכבת של שרלוק הולמס, היו שיקוליו של ד"ר ו'וטסון פשוטים עד כדי סרבול. כל מה שנתפש כפרי היגיון ונהיר לכל בר דעת, יתגלה כעבור שעה קלה כהרהור שגוי, ואילו הסיבוכיות לעולם אינה מגושמת, ותמיד בהירה וחדה להחריד. אך היו מגיעים השניים לזירת הפשע, כבר היה שרלוק הולמס מלא תובנות, ועוזרו הסקרן היה מנסה כוחו ונכשל דרך קבע בניחושן, וכך היה מתעורר אצל הקורא עוד נדבך סמוי בהערצה שרחש למוחו המבריק של הבלש הגמלוני. מין אשליה מתוקה שעולמנו פועל לפי סדר נסתר, ואם פלוני ניחן בהיכרות עם סדר זה, תמיד יבוא הכול על מקומו בשלום, וסוף גנב לתלייה.

 

הבטנו שנינו בשעון האורלוגין בקצה החדר. השעה שהורו מחוגיו היתה רבע אחר חצות. מה מוזר, דרך הוילון הבהיר החלו מבצבצות קרני האור הראשונות. הולמס ניגש לשולחן שניצב תחת החלון, הצביע על המאפרה, והמהם כמה מילים לעברי. דעתי היתה פזורה מכל מאורעות הלילה, עד כי מבטי נתקע בדיוקנה של מרי ברפילד המנוחה. מדבריו לא שמעתי מאומה.

מה אתה אומר על כך, ו'וטסון יקירי?
התקרבתי אליו בצעידה רכה והתבוננתי היטב. הפעם לא אכזיבו.
אני מבחין בבדל סיגריה, אמרתי, ומכאן אני מקיש כי נכח פה מישהו שעישן אותה.
אני מסיק שבעל הבית איננו אדם עשיר, אחרת יכול היה להעסיק עוזרת, שהיתה מנקה את המאפרה.
זוהי הבנתי, הולמס.

הולמס התבונן היטב באפר בזכוכית מגדלת.
זמן העישון היה קצר, ו'וטסון. למען הדיוק, נמשך פחות מדקותיים.
הוא המשיך לחטט במאפרה ועקב בזווית עינו אחר השתוממותי.
הברנש לבטח מעשן כבד, פסק לבסוף. בריאותו התרופפה מאד, ואלה ימיו האחרונים. אין לנו אלא להמתין יומיים כדי למצוא אותו.

מדוע יומיים, תהיתי.
הרי זה ברור כשמש, קבע בהחלטיות. בעוד שלושה ימים ימות בשל מחלתו וסודותיו ירדו עימו לקבר. יש לחפש בבית החולים אחר אדם גוסס קודם לכן. אחד מהם הוא הברנש שלנו.
הוא המשיך לרחרח תחת השטיח, אבל לא היה בזאת עוד צורך. די בכך שמצא שארית סיגריה כדי שיימצא במחצית הדרך ללכוד את הפושע.

מתוך "פרשיית הממחטה הצחורה" מאת יהודה בלו (פרס שני בתחרות סיפורי שרלוק הולמס).

יצירת הביכורים בהשתתפותו של שרלוק הולמס, "חקירה בשני", יצאה לאור בשנת 1887. העלילה נפתחת בקורותיו של הרופא הצבאי ג'ון ו'וטסון בתת-היבשת ההודית, אשר מחמת פציעתו נדרש לנוח בבריטניה. בלונדון הוא מתוודע לשרלוק הולמס, שמחפש כמותו, שותף לחלוק עימו דירה צנועה. השניים מחליטים לגור יחדיו, ואישיותו המעומעמת של הולמס מתבהרת מבעד לערפילי הפתיחה, ומצטיירת בזהות מסתורית אף יותר. בפקעת החיים חסרת הגוון ישנם חוטים בצבע הדם, והולמס מבקש לחשוף אותם בשיטותיו המדעיות. דפוס פעולותיו שב על עצמו גם ביתר הסיפורים המאוחרים אודותיו:

1. הבעיה שמזומנת לפתחו של שרלוק הולמס

שגרת חייו של הולמס אינה משתרעת בין הקצוות אלא ממש מצויה בתוכן. כאשר היה נתון להתקף של עבודה, דבר אינו יכול להרגיע את מרצו. היה הוא מבלה בשעות היום בחדרי ניתוח המתים, חובט בגוויות במקלו כדי לבחון את סימני החבורות שהשאיר עליהן. בלילה היו סיוריו הארוכים מוליכים אותו לפינותיה האפלות ביותר של העיר, שם נרקמים פשעים. וכשהיה מחוסר כל עיסוק, היה שוקע בספתו במשך שעות ארוכות, כמעט מבלי להניע איבר או לומר מילה. בעיני המתבונן היה נראה מחוסר נשמה.

רוח חיים מילאה את עיניו הריקות רק כשצצה לפניו חידה עלומה, אם מדעית או בלשית, אף שגם זו וגם זו היו לתפישתו ישות אחת. וכך, ימים אחדים לאחר שגילה במעבדתו שיטה כימית לאתר כתמי דם בזירת הפשע, הגיעה אליו איגרת בהולה: שוטר שסייר באישון הליל בגני לוריסטן הבחין באור דלוק בבית עזוב. הדבר עורר את חשדו של השוטר, והוא ביקש לסקור את חדרי הבית ,שם מצא גופת אדם. סימני דם נראו בחדר, אך לא על הגופה. למעשה, לא ידוע כיצד הגיעה לשם. זהות המת לפי מסמכיו – חנוך דרבר, תושב קליבלנד באוהיו.

2. השערותיו המוקדמות של שרלוק הולמס

הולמס שיער כי בוצע פשע בגני לוריסטן, אולי אף נרצח שם אדם. אילולא היה סבור כך, היה נשאר בדירתו, ואין לדעת כיצד היתה הפרשה מסתיימת. הוא מחליט לצאת לשם מיד. אפשר כי הושארו רמזים לזהות הרוצח על גופת קרבנו או בקרבתה. הולמס מתכוון למצאם. כדרכן של השערות מוקדמות, אולי יש בהן רק הסברים ארעיים לחלקים ממכלול הבעיה. יתכן כי אף תהיינה שגויות כליל ולא תסייענה בהשגת התשובות. עם זאת, השערה מוקדמת נחוצה להתחיל בחקירה כלשהי. בלעדיה אפשר לשבת בבית ולא לעשות דבר.

3. שרלוק הולמס אוסף נתונים נוספים

כשהגיעו הבלש ועוזרו למרחק מה מיעדם, הולמס עמד בתוקף על כך שירדו מן הכרכרה ויתקרבו ברגל לבית בגני לוריסטן. הוא ביקש למצוא ראיות נוספות בזירה שתנחינה אותו בהמשך חקירתו. העובדות ההתחלתיות – גופת אדם בבית נטוש – אשר מהוות את עיקרי התעלומה, הינן כרגיל זעומות מכדי להצביע על הסבר משביע רצון, אולם הן תרמוזנה על דרכים שונות ללקט עוד פרטים. המידע החדש, כך מקווה הולמס, יסייע לו בגיבוש קו מנחה מועיל יותר, אשר גם יוביל בסופו של דבר למציאת הפיתרון.

לאחר שיצא מן הכרכרה, הולמס התבונן בזהירות בסביבתו ובמיוחד בשביל המוליך אל הבית הנטוש. הוא החל בבדיקתו והבחין כי גלגלי מרכבה הותירו חריצים עמוקים בקרקע הרטובה. במשך שבוע עד הלילה הקודם לא ירד גשם, והולמס הקיש מכך שסימני המרכבה הושארו בליל אמש. זה אך ברור כי ממצאים נוספים יובילו אותו לקבוע הנחות חדשות. הולמס מצא גם את עקבות פרסותיו של הסוס. היו לו שלוש פרסות ישנות ואחת חדשה על רגלו הקדמית הימנית. עקבותיה של זו היו ברורות בהרבה מן האחרות. הולמס גם הסיק לפי עקבות הפרסות כי הסוס התנהג זמן מה כאילו איש לא השגיח עליו. אין אלא להבין מכך שהאדם שנהג במרכבה נכנס לתוך הבית.

הולמס הבחין בעקבות רגליו של השוטר שמצא את הגופה, וגם בעקבותיהם של שני אנשים שחצו את הגן קודם לכן. קל היה להבחין שהם היו שם לפניו, כיוון שסימני עקבותיהם כוסו פה ושם על ידי העקבות האחרים שנטבעו עליהם. האורחים הליליים היו, אם כן, שניים. אחד גבוה לפי גודל צעדיו, והאחר לבוש במיטב האופנה, לפי חותמם האלגנטי של מגפיו.

כשנכנס הולמס לבית הוא מצא כי האדון הדור המגפיים מת. הרוצח לפיכך היה הברנש הגבוה, אם אכן התרחש שם רצח. לא נתגלה כל סימן פציעה על הגופה, אם כי דם נראה על הרצפה. הולמס הבחין בריח חמצמץ על פניו של המת. אפשר שנכפה עליו לבלוע רעל כלשהו. טיפות הדם ודאי פרצו מאפו של הרוצח הנרגש. זה השאיר המון מעקבותיו בחדר. יתכן שנשאר שם שעה ארוכה. מכאן הסיק הולמס שהיה זה רצח על רקע עוול פרטי וכי בוצע באופן מחושב. המניע לנקם נתברר כשנמצאה טבעת אשה. יתכן שהרוצח עשה בה שימוש כדי להזכיר לקרבנו אהובה כלשהי מן העבר.

4. שרלוק הולמס מנסח את הערכתו לגבי ההתרחשויות

בשלב מסוים של החקירה חש הולמס כי בידו כל הנתונים הדרושים לפתרון התעלומה, ועתה כל שנותר לו לעשות הוא לחברם יחדיו לכדי תצרף שלם. בזמנים כאלה נהג הולמס לשבת על כורסתו כל הלילה, ובין טבעות העשן של מקטרתו, הצטללה במוחו אט אט מחשבה בהירה, שהסבירה היטב את כל הממצאים שאסף עד כה. לקראת בוקר מצליח הולמס להסיר את הלוט מעל המסתורין.

הולמס אף פעם אינו מצטנע על כושרו לחשוף את הפרשיה מראשיתה ועד סופה. רוב הבריות, הוא מסביר לו'וטסון, אינן מוכשרות להקיש לאחור. אם תוצגנה בפניהן שלשלת המאורעות, תוכלנה הן להסיק רק על מה שעתיד להתרחש, אבל בפתרון בעיות שבהן מונחת רק התוצאה לפניהן, יש לחשוף מה היו האירועים שהובילו עד אליה, ולכך הן אינן מסוגלות.

5. מסקנותיו של שרלוק הולמס מתאימות לעובדות החדשות

שרלוק הולמס שיער כי הנרצח הורעל, והנחתו זו הועמדה עד מהרה למבחן. יום לאחר מעשה הרצח נמצא עוזרו של חנוך דרבר מת אף הוא. הולמס שאל את הבלש שגילה את הגופה השנייה, אם מצא משהו בזירה שיכול לסייע בחקירה. הבלש מלמל דבר מה על חפיסה שהכילה שתי גלולות. לשמע מידע זה היה ברי להולמס כי הגלולות מכילות רעל כלשהו.

השערה שהינה טובה באמת, אינה רק מסבירה את העובדות שהולידו אותה, אלא גם מוצאת פשר לעובדות חדשות שמתווספות אליהן במרוצת הזמן. אם המסקנה מבוססת היטב, תהיה היא בעלת כושר ניבוי, ותוכל לעלות בקנה אחד עם ממצאים אחרים שטרם התגלו. מובן כי אישושן של מסקנות לאור הנתונים הנוספים אך מחזקת אותן, ומקרבת את הבלש אל האמת.

6. שרלוק הולמס מצליח להוכיח את התיאוריה שבנה

על מנת לאמת את השערותיו נזקק הולמס לאמצעים שונים, ולא תמיד יכול היה להסתפק בהסתכלות בלבד. במקרה הנוכחי נדרש הוא לבצע ניסוי על מנת לבדוק את רעילותן של הגלולות. כלבה הישיש של בעלת הבית חלה מאד, וכבר ביקשה היא את ד"ר ו'וטסון שיגאל אותו מייסוריו. עתה עמדה לפני הולמס האפשרות למלא את משאלתה והן להשיג את מבוקשו. הוא המיס את הגלולות במים מעורבים בחלב, ונתן לכלב ללגום מן התמהיל הקטלני. פרכוסיו עד מוות של הכלב האומלל העניקו אישור דרמטי ומשכנע לכל השערותיו.

7. שרלוק הולמס משתמש במסקנותיו על מנת ללכוד את הפושע

התפקידים המוטלים על בלש בפרשיית רצח הם לפענח את סוד ההתרחשויות ולתפוס את הרוצח. שרלוק הולמס כבר קבע כי החשוד העיקרי הוא נהג של מרכבה. מידת גובהו אף היא ידועה לו, והוא גם ניחש כי הברנש עשוי להיות סמוק פנים, הואיל ודם טפטף מאפו בשעה שהיה נסער כולו. לשם מציאת האיש שכר הולמס את שירותי הנערים הפרחחים מרחוב בייקר, וביקש למצוא לו אדם בעל מאפיינים כאלה. לא חלף זמן רב עד שהשובבים אתרוהו והביאוהו בפני הולמס בתואנה שנזקק הוא לשירותיו. לבלש המיומן נותר רק לאזוק אותו ולהעבירו לידי המשטרה.

מילות מפתח: ארתור קונן דויל, שרלוק הולמס, ספרות בלשית

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.