הקומה התחתונה של מגדל בבל

12/08/2007 ב- 22:38 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על הקומה התחתונה של מגדל בבל

בסיפורי האגדות על אם ובתה העניות תמיד מופיע נושא חרב שמחלצן מצרת הרעב, ובכוח קסמיו מעניק להן חסד רב ומושיע את האנושות. להט הצהריים הכניסני אל סיפור שכזה, שבו שימשתי גיבור בעל כורחי, ואף שהעלילה מסתיימת בלי תפנית משונה, אני נותרתי בלתי מסופק. בסיפורי האגדות על אם ובתה העניות תמיד מופיע נושא חרב שמחלצן מצרת הרעב, ובכוח קסמיו מעניק להן חסד רב ומושיע את האנושות. להט הצהריים הכניסני אל סיפור שכזה, שבו שימשתי גיבור בעל כורחי, ואף שהעלילה מסתיימת בלי תפנית משונה, אני נותרתי בלתי מסופק.

שמיים ארוכים בלי סוף כיסו את העולם. בינותיהם חדרו בכוח קרני אור בהירות, מחממות את השדות ומייבשות את הדעת. נתקבצו בתים בתים בין עצים ובנו להם כפר. וכשכרתו את האילנות ופרצו דרכים חדשות, היו גם אנשים אשר לשבילים העניקו שמות, ואת המקום שמלאו בו רחובות ובתי מלאכה כינו זה מכבר עיירה.

והבתים, בתים קטנים היו, מבנים של קומה אחת או שניים, גג מקורה ולפעמים מרתף להניח בו מעט ארגזים וכלי מיטה. ואפילו העצים ששרדו, נותרו הכי גבוהים תחת מעטה הרקיע; וגם על חיי אלה איימו בני האדם, מחריבים את יצירות הטבע ובונים עליהן את פאר העליבות האנושית.

מהי שאיפה של אדם אם לא בקשת לב לנדוד אל מחוז מרהיב של הדעת ולתקוע שם יתד, פן תיפולנה המחשבות לתהום עמוקה, שבה הראש יתייסר עד תבוא קיצה של הנשמה. וכמו גחל בשממת קרח אני מגן על עוז שאיפותיי, מבקש שתחממנה את ליבות המתים המהלכים בינינו מבלי שנרגיש. אוי, כמה איומה הצפייה אליה נקלעתי מתוך אי ברירה.

השעה שהזדמנה לכל המשתתפים היתה שתיים בצהריים. בתהלוכה של אדם יחיד נכנס גופי למעבה של מינימרקט ממוזג. האש יקדה ברחוב במלוא להטה ובפנים הקרינה השכינה את עשייתה האחרונה. עם כמה מצרכים להמשך הדרך הגעתי לקופה ורגליי נעמדו איתן. הניגון הצרפתי החינני במבטא החנווני הנעים את הזמירות הנוגות בתוך נפתולי מוחי, ולפניי ניצבה אשה שמוצאה נטוע בחבר העמים, ומי יסביר איך מצאה עצמה אחר הולדתה בארץ הכפור, בלב ליבה של עיירת פיתוח ישראלית, אי שם במרוקו הרחוקה. וכך הפכו הנדכאים של אתמול לעושקים של ימינו, ואני ממהר לצאת לדרך ועדיין תקוע בתור לקופה.

האשה הרוסייה ובתה ניצבו ביני לבין גברת גנדרנית, וכשזו שילמה והלכה, פנתה הנערה הצעירה להניח את מעט המצרכים אל מול קופת החנווני. בן רגע נזכרה האם כי שכחה דבר מה וביקשה את הבת לגשת למדף ולהביא עימה קופסה אחת של רסק עגבניות. סבלנותי נמלטה כליל בקול שריקה. פעם חשבתי להצטרף למועדון אובדי הדעת מבלי לאבד את דעתי ונדחיתי, והנה זו החלה עוזבת אותי וחיכתה בחוץ.

וכך מתקתק החנווני בקופה מצרך אחר מצרך, בסך הכול לא יותר מששה. ובצג מופיע חשבון של 38 שקלים ו-22 אגורות. בקולו המיוחד הוא מכריז את הסכום ומביט עליי. מחטטת האם בארנקה ואחר בתיקה, וכל שהיא מוצאת שם הם 31 שקלים ועוד 10 אגורות טבין וטקילין. אבוי לבושתה. וכשמצבה דחוק ואין לה די כסף היא משלחת חיוך לאוויר בעצבנות, מפנה את הראש ארצה ושוב לצדדים, ואז מודיעה בקול כעוס מעט כי תחזיר את המלח ומבקשת להסירו מן החשבון, וכך יורד המלח אך אין בו כדי להסתפק, ואחר מגיע תור הגפרורים, וכשמתכוונת האם לוותר על השמן במקומם, הגיעה הבת המבודחת עם שתי קופסאות בידיה, אחת של רסק עגבניות כפי שנתבקשה, ואחת של מלפפונים חמוצים במי מלח למרבה המבוכה.

ובאותן שניות בודדות שהתערפלו בראשי אני מישיר מבט אל ההווה ובוחן את כל האפשרויות הקיימות: האם תוציא את זעמה על הבת החצופה ותשלח אותה להשיב את המוצרים למדף – אני אתרום מכספי ואשלם את היתרה – החנווני יאבד מסבלנותו ויאמר כמה מילים בלתי מהוגנות כלפי השתיים – אני אדרוש מן החנווני לוותר על התשלום בפעם הזו בשל המצוקה הנגלית לעיניו – הבת תגדף את החנווני ותצעק כי הוא גובה מחיר מופרז עבור המצרכים בחנותו – האם תדרוש מן החנווני לקבל את כל המוצרים לידיה עכשיו ותבטיח לשלם לו בפעם הבאה – החנווני מתוך ליבו הרחום יוסיף את המצרכים שהביאה הבת ולא יכללם בחשבון.

היתה דממה שנמשכה בלי קץ. אני נאלמתי במקומי וראיתי את העצבות פורחת ומלבבת בין ריסיה של הנערה, והאם מתבוננת בה ואינה יודעת מה לומר, וכל התקשורת התנקזה בין עיניהן עד שהאשה החלה לגנוח, ולמראה הייסורים הללו נטלתי שתי שקיות, אספתי את כל המצרכים שבחרה האם, כולל הגפרורים, השמן והמלח, והכנסתים לתוכן, ביחד עם המלפפונים החמוצים ורסק העגבניות. מסרתי את השקיות בידי האם והבת ושלחתין לדרכן.

כשיצאו החוצה, השארתי ליד קופת החנווני את המצרכים שביקשתי לקנות, ועזבתי גם אני. אתה לא מתכוון לשלם על מה שקנית להן, הוא שאל ברתחה. לא, השבתי ביושר והוספתי כי טרם השכיל ללמוד דבר מן העבר. אם יתעקש אשלח לו את יתרת עשרים השקלים. אני לא נולדתי רובין הוד, כמובן.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.