כך התוודעתי לרשת האינטרנט

29/05/2007 בשעה 16:03 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על כך התוודעתי לרשת האינטרנט

המחשב הראשון שנקנה לי היה קומודור 128. לאחר שמכשיר האטארי שבק חיים הכרחתי את הוריי לרכוש לי אותו, אך הוא שימש אותי למשחקים בלבד. לפיכך, ניתן לומר כי נחשפתי לעידן המחשב האישי בהיותי בכיתה י"א. בבית ספרי נפתחה אז מגמת מחשבים, וכמה מחבריי למדו במגמה הזו. אני למדתי במגמה ריאלית, אבל אפשר היה למצוא אותי גם בכיתות אחרות, בדרך כלל יושב ומפטפט עם מישהו שם, עד שהמורה היתה שמה לב כי אינני שייך לאותה הכיתה ומשליכה אותי החוצה. אכן, תלמיד שקדן לא הייתי, ובנסיבות אלה מצאתי עצמי נמשך לכיתת המחשבים של בית הספר. בכוחות משותפים עם אחת התלמידות למדנו יחדיו את שפת בייסיק, וזכורני היטב את התנבאותי מאז: מסך 14 אינץ' קטן מדי. עוד ייצרו מסכים גדולים יותר.

בזכות ידיעותיי הזעירות בתכנות, הפכתי בן לילה למומחה המחשבים ביחידה הצבאית שבה שירתתי. אם התרחשה תקלה בשעות הערב או בסוף השבוע, ולא ניתן היה להזמין טכנאי שירות במהרה, היו מזעיקים אותי לברר מה פשר התקלה. בתחילה גרמתי יותר נזקים מאשר הועלתי, אבל אט אט הכשרתי עצמי להתגבר על תקלות מורכבות בצד התוכנה. הצד האלקטרוני מעולם לא עניין אותי במידה רבה. מפעם לפעם הייתי מתבקש להזין נתונים במקום החיילת שהיתה ממונה על כך, וכשהבנתי שתדירות ניצול שירותיי עולה פלאים עשיתי עצמי כלא מבין עוד דבר. באותה עת סברתי כי יתרון אחד עיקרי יש לו  למחשב: מעבד התמלילים שהחליף את מכונת הכתיבה.

לאחר השירות הצבאי עשיתי תקופה ארוכה באזורים בלתי מיושבים שאספקת החשמל טרם הגיעה אליהם. המחשוב היחיד שנתקלתי בו היו המסכים והמקלדות בסוכנויות הנסיעות שבערים הגדולות, כשהייתי נאלץ לרכוש כרטיס טיסה. לא אשכח לעולם את ביקורי במשרד הפנים בברזיליה, כשנכנסתי לאולם ענק והפקידים היו מרעישים בחלל האוויר בתקתוקי מכונות הכתיבה שלהם. אפשר שאז הבנתי כי אין קדמה בלא מחשבים.

לדואר האלקטרוני נחשפתי באוניברסיטה. מישהו גילה לי את דבר הפלא הזה, ואני השתוממתי מאד מן ההמצאה. למעשה, עד שלא פיתחו את האי-מייל וה-ICQ לא עלה בדעתי שהם חסרים בעולם. השתמשתי בדואל רק כדי לכתוב לדיאנה, חברתי הדנית שלמדה אז בקופנהאגן. לפתע לא צריך היה לחכות שבוע ימים למכתב, וגם לא לשלם שבעה שקלים לדקת שיחה בטלפון. רוב התכתובת מצידה נעשתה במהרה בעלת גוון ארוטי. הייתי מציץ במהירות בשורות שכתבה לי בטרם יגיח מישהו מאחוריי ויראה במה דברים אמורים. עודני זוכר את ההתרגשות העצומה שפיעמה בי בכל כוחה כשהייתי מקליד את שם המשתמש והסיסמה. אם הגיע מכתב חדש ממנה היה ליבי גועש עד השמיים, ואם לא מצאתי דבר בתיבה הייתי מתאכזב מרה.

זינוק אדיר בחיי הכניס תואם IBM 486 עם 'חלונות' 3.11. הייתי יושב מול המסך כמהופנט, ופותח תיקיות לרוב ואינספור מסמכים, מתוך התרשמות שהזיכרון הוא בלתי נגמר, ואכן לצרכיי שלי הוא כך היה בהחלט באותה התקופה. נהניתי מהאנונימיות ברשת האינטרנט. הייתי שואל כל מיני שאלות בקבוצות דיון וזוכה לתשובות מספקות, וכמובן הייתי גולש באמצעות נטסקייפ. התאוויתי לאתר פרטי משלי ולמדתי במהרה HTML מהסברים של בוני אתרים. אחר כך הקמתי שורה של אתרים ב-XOOM ז"ל לכל מי שביקש ממני, וכשלמדתי שפת שרת ASP, הקמתי אתר ראשון ב-Brinkster.

כשהייתי נעדר מן הארץ עשיתי כל מאמץ להיות בקרבת חיבור לאינטרנט. חברתי דאז, בחורה ישראלית, רכשה מחשב נייד מתוצרת קומפאק, והיינו מתכתבים יומם ולילה, בלי הפסק כמעט. תיבת הדואל היתה מתפוצצת במהרה מעומס שיגורים, והיינו נאלצים בצער רב למחוק מיילים ישנים. לפעמים היה מייל מגיע רק שעות אחדות לאחר שליחתו, וזכורני כי באחת הפעמים, לאחר ויכוח טרנס-אטלנטי מר, שלחתי לה מייל ובו הבעתי סליחה, והיא המשיכה לכתוב לי מיילים זועמים כאילו דבר לא אירע. זו היתה הפעם הראשונה שקיללתי את האינטרנט, ואמרתי כי אי אפשר לסמוך עליו ברצינות וגם כמה צרות הוא מביא. על מנת לפתור את אותה בעיה אחת ולתמיד ביקשתי ממנה את הסיסמה לתיבה שלה, והייתי נכנס לשם כדי לקרוא דואר יוצא עוד לפני שזה היה מגיע אליי.

בימי הבועה של הדוט.קום עשיתי קורס הסבת אקדמאים להנדסת תוכנה. אז קניתי מחשב נייד מתוצרת קומפאק, ועל המסך בן 12 אינץ' אפשר היה לראות בעיקר קודים של ג'אווה. בקורס עצמו התוודעתי מעמיתים סוררים לכל הקראקרים וההאקרים ולמדתי לפרוץ תוכנות ואתרים. הקלות הפתיעה אותי כל פעם מחדש. די בפריצת אתר אחד על השרת כדי להיכנס לכל האתרים האחרים שיושבים עליו. לאחר מכן למדתי לחדור גם למחשבים ביתיים דרך האינטרנט. ההתלהבות מפעילות בלתי חוקית זו דעכה די מהר לשמחתי, וכבר שנים אחדות אני רק נוהג לאיים, מבלי שאדע כלל איך מתגברים על שכבות ההגנה המורכבות של ימינו.

בתחילת העשור יצאתי לשירות מילואים. גרתי לי בשכירות בדירה בת חדר וחצי, ומשום שחששתי להפקיר את המחשב לידי גנבים מזדמנים, שחררתי נחש אפעה במעוני. אני אדם שחרד היטב לפרטיותו, ובאותה עת לא היו תוכנות הצפנה כלבבי. אם נגזר על הגנב להיפגע, אז שייפגע ובלבד שלא יהיה בעל גישה לקבצים הכמוסים ביותר. למרבה המזל איש לא פרץ לדירה, ואני ניצלתי מנזקו של מעשה נמהר וטיפשי במיוחד, שעליו התחרטתי מיד עם חיולי. מכל מקום, 'פרשת האפעה' הפכה לפופולרית במיוחד בקרב רעיי, שכבר התוודעו לחיבתי המוזרה למינים של נחשים ארסיים. מגידולם חדלתי לפני כמה שנים, מהיעדר רצון עוד לכך.

כמה שבועות לאחר תום המילואים ההם, נתקפתי במחושים חזקים במיוחד, ומשום מה שכחתי ליטול מכל חפציי את תיקי מן הספסל שעליו הנחתיו כשישבתי לי קמעא. כששבתי לשם במרוצה כעבור עשרים רגעים, כבר נורה המחשב שלי על ידי הרובוט המשטרתי, לאחר שנחשד כחפץ מסוכן. מאז אינני שומר אף דבר חיוני במחשבי או בביתי. את התקליטור המתעדכן לפרקים אני מכין בביתה של ידידה ומסתיר אותו שם, מבלי שהיא תדע על כך מאומה. לאחר שבועיים ללא מחשב רכשתי את "התיבה הלבנה". את הרשימות הראשונות שלחתי אליכם ממנה.

היום זוהי כבר תיבה אפורה ומרשימה, והיא משמשת אותי בעיקר לכתיבה ולצפייה באתרי מידע. משחקי מחשב סטנדרטיים כבר אינם מעניינים אותי תקופה ארוכה, ואני לרוב מתקין כל מיני גרסאות של שחמט עם חוקים פרועים, ומנסה את כוחי בהן אל מול יריבים אחרים בעולם או כנגד היכולת החישובית של המחשב. אני בדרך כלל מנוצח מפני שאינני דבק בגרסת משחק אחת לאורך זמן ודרך כך לומד את כל שיטותיה. המחשב לא משמש אותי עוד, כמו אצל רבים אחרים, כתיבת נגינה. בוקר אחד הגעתי למסקנה שכל השירים שהורדתי באופן בלתי חוקי הם למעשה גזילת פרנסתם של היוצרים, ובטקס קצרצר מחקתי את כל תכולת התיקייה. מאז הספקתי להצטער על כך פעמים רבות, אבל אין לי את הסבלנות הדרושה להתחיל וליצור את כל האוסף מחדש.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.