מעשיו הנועזים של האביר ויגלואה

15/04/2007 בשעה 11:31 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על מעשיו הנועזים של האביר ויגלואה

בהשפעת "ארק" של הרטמן פון אואה, ו"פרציפל" של וולפרם פון אשנבך, חיבר בשנים 1210-1220 המשורר הגרמני וירנט פון גרוונברג (Wirnt von Grafenberg) את שירת הגיבורים אודות ויגלואה (Wigalois), בנו של סר גו'ין, שהיה, כידוע, אחד מאבירי השולחן העגול של המלך ארתור.

העלילה המקסימה מספרת על הרפתקאותיו ונפלאותיו של ויגלואה, בניסיונו לחלץ מלכים מלועות דרקונים, ובמאבקיו עם כוחות הקסם שהיתה מטילה מכשפה מרושעת. כדרכם של רומני אבירים, מנצחים הטובים את הרעים, והסוף הוא תמיד שמח:

בחצר המלך ארטוש היתה מעוגנת היטב מוסכמה שאין מסובים לסעודה, כל זמן שלא הגיעה בשורה חדשה באותו היום. לחוס על הזללנים לא תוכלו, כיוון שכל העת היתה נוספת עוד ידיעה ועוד ידיעה. אך פעם אחת המתינו מבוקר עד ליל ולא אירע כל דבר חדש. וכך נגזר על כולם לעלות על משכבם בבטן ריקה. למחרת התעוררו רעבים ובציפייה שיתרחש דבר מה, ורבה היתה שמחתם כשנודע כי מעבר לחומות הארמון ממתין אביר זר ומבקש לשוחח עם המלכה. מיד שכחו ממנו הכול והסבו לשולחן. כשעמדו מעיהם להתפקע נזכרו בו בפרצי צחוק, ושלחו שליח מטעם המלכה לברר מה רצונו של הזר. על כך השיב האביר האלמוני כי רכב כל הדרך הארוכה כדי להעניק למלכה חגורה במתנה.

המלכה התלהבה כל כך מן התשורה ופנתה אל בעלה, המלך ארטוש, אם יתיר לה לקבל מן הזר את החגורה. כינס ארטוש את כל אביריו המהוללים ונועץ בהם בדבר. הכול אמרו כי ראויה המלכה לקבל את המתנה, ורק גאביין התנגד וטען כי נאה למלכה לתת מתנות אך לא לקבלן. הרהר המלך בדבריו, הפך והפך בהם ולבסוף הסכים עימו, והמלכה המאוכזבת אנוסה היתה לדחות את המתנה. מששמע על כך האביר הזר, זעם מאד והזמין את גאביין לדו-קרב.

גאביין נוצח על ידי האלמוני ונלקח כשבוי. ימים ולילות רכבו יחדיו עד שהגיעו לארץ מלאה כל טוב, שהיתה נחלתו של האביר הזר. נתברר שזהו מלך אדיר ששמע של גאביין במרחקים, והגיע במיוחד לחצר ארטוש על מנת להשיאו לבתו היחידה. בבואו אל הארמון המפואר, הופתע גאביין מיופייה הנהדר של הנסיכה ושמח הסכים מיד לקחת אותה לאשה.

את השבועות הראשונים לאחר ליל כלולותיהם בילו באושר רב, אבל כעבור כמה חודשים תכפו געגועיו של גאביין לחצר ארטוש, ולמרות שאשתו היתה הרה, גמר אומר לחזור לשם. בת המלך נדהמה ושאלה מה שם תיתן לבן שייוולד. כרצונך ("ויגלואה"), השיב לה גאביין מתוך פיזור הנפש. למחרת עזב בלי ידיעתה את הארמון, אך הנתיב לחצר ארטוש לא היה מוכר לו, ועשר שנים תעה בדרך עד שהגיע לסוף אל מחוז חפצו. אפילו רצה לשוב לאשתו לא יכול היה כי לא ידע כיצד להגיע אליה.

בינתיים ילדה הנסיכה בן וקראה לו ויגלואה, כמענה האב. כשגדל שמע בכל מקום כי מספרים על גבורת אביו, ומפי אמו נודע לו כי הלה נמצא בחצר ארטוש. בהגיעו לגיל שלוש עשרה הכריז על רצונו ללכת ולמצוא את אביו. האם מיאנה לשמוע על כך וסירבה לו, אולם ויגלואה התעקש וקיבל את רשות סבו המלך. לפני צאתו לדרך נתנה לו אמו חגורת קסמים שכל החוגר אותה מובטח שלא יתעה בדרך. וכך הגיע ויגלואה לחצר ארטוש לאחר ארבעה שבועות בלבד, ולמחנכו של האביר הצעיר נתמנה גאביין שלא הכירו.

בוקר אחד הגיעה אל חצר המלך ארטוש עלמה רכובה על סוס בלוויית ננס. מלכת הונגארן שלחה אותה לבקש עזרה מן המלך ארטוש. היא סיפרה כי המלך נחטף, כל הארץ חרבה, ורק הארמון נותר בשלמותו, ובו ביקשו מגן המלכה עם בתה לורי. האסון בא על הממלכה מידי מכשפה נוראה שקומתה כגובה הר, כיוון שמלך הונגארן סירב לתת לבנה הענק את לורי היפה לאשה.

הפצירה העלמה במלך ארטוש להחיש לעזרתם את אביריו הנודעים לתהילה. והיה אם אחד מהם ינצח את המכשפה ובנה, תהא לו לורי היפה לאשה, ואחרי מות אביה יירש את הארץ. אבל איש מאבירי ארטוש לא אבה להילחם במכשפה. רק ויגלואה הצעיר התנדב להציל את ממלכת הונגארן. המלך ארטוש נותן לו את הסכמתו ובהזדמנות זו מגלה ויגלואה לגאביין שהוא בנו.

העלמה מהונגארן התאכזבה מאד בתחילה כי מכל אבירי ארטוש חש לעזרתה רק נער עול ימים, אך עד מהרה היא נוכחת בטעותה: ויגלואה מוכיח שהוא עשוי ללא חת. בדרכם פגשו נערה שקוננה מרה ועצרו לידה לברר מה פשר בכייה. מפיה חילצו כי זכתה בתחרות יופי וכפרס ניתנו לה שלושה חפצים יקרים: סוס הדור להפליא, עוף היודע לדבר בלשון אדם וכלוב מזהב. לפתע, כך סיפרה, הופיע איש מרושע שבתו השתתפה אף היא בתחרות, ומשום שסבר כי קופחה ילדתו גזל מן המנצחת את כל פרסיה.

ויגלואה החליט לרדוף אחר השודד וניצחו בדו-קרב, אך הבטיחו שלא יפגע בו אם יצא מיד לחצר המלך ארטוש ויכריז על עצמו כשבוי. את החפצים היקרים השיב לעלמה הבוכייה, וזו ברוב התרגשותה ביקשה להשאירם בידיו. לבסוף הסכימה לקבל את הסוס ובלבד שהעוף המדבר בלשון בני אדם וכלוב הזהב יישארו ברשותו של ויגלואה. האביר הצעיר לא נזקק לכל אלה והעבירם במתנה לבת לווייתו, העלמה מהונגארן. אחרי מעשי הגבורות הללו, הגיע ויגלואה לארמון המפואר שבו שכנו המלכה ובתה לורי. הוא נדהם מיופייה של הנסיכה והתאהב בה. האביר הבטיחה כי ילחם במכשפה וישחרר את הארץ מהשפעתה.

בשבתו בארמון שם לב ויגלואה כי מדי יום, בשעת הצהריים, מגיע אייל במרוצה לארמון, מקיש בקרניו שלוש נקישות בשער ומסתלק. ויגלואה החליט לרדוף אחר האייל הבורח, וכשהגיעו הרודף והנרדף אל החורש, קפץ האייל לתוך באר סמוכה, ומיד יצא ממנה אדם ישיש שזקנו הארוך מסתיר את מערומיו. הקשיש גילה לויגלואה כי הוא אביה של לורי ומלכה של הארץ, וכי הוטל בו כישוף. רק למשך שעה קלה מדי יממה הוא לובש צורת אדם, ובשאר הזמן הוא נראה כאייל.

המלך מסביר לאביר כי עליו ללחום ביריבים תקיפים, אך דבריו הופסקו בטרם השלימם כי עבר זמנו ושב ונתגלגל כאייל. למחרת היום שוב רודף ויגלואה אחר האייל, וכשהמלך עולה מן הבאר, ממשיך הוא לספר לויגלואה על הסכנות הצפויות לו: עליו לעבור בארץ חרבה העולה בלהבות, להגיע אל היער הסבוך ושם יהיה עליו להילחם בדרקון איום ונורא, אז תתנפלנה עליו ארבע מאות נשים פראיות, הן שפחותיה של המכשפה, ורק אחרי כן ייתקל במכשפה ובבנה.

ויגלואה יצא לדרך, עבר בארץ חרבה והגיע אל היער, שם שמע זעקתה המחרידה של אשה. סיפרה היא כי הדרקון טרף את בעלה, מלך ארץ שכנה, ואחר הרג בנה. האביר האמיץ הצליח להתחקות אחר המפלץ, ומצא אותו כשזה מחזיק את המלך בפיו וחונק את בנו בזנבו. ויגלואה התנפל על הדרקון בחרבו והוציא את המלך מבין מלתעותיו. כשיישר הדרקון את זנבו כדי לאזן את גופו ניצל גם הבן מן האסון.

בפרפוריו האחרונים ירה הדרקון הפצוע להבות אש על הגיבור הצעיר, והוא הוטל הרחק מעבר לגדת הנהר ושכב שם מתעלף, כשנשמתו כמעט פורחת ממנו. עברו שם דייג ואשתו ומצאוהו חסר הכרה בלבושו ההדור ושריונו היקר. הם הפשיטוהו וכשעמד הדייג להרגו, ריחמה עליו האשה והם השאירוהו שם עירום. כשפנו השניים לדרכם עם שללם פגשה בהם שפחת המלכה, ומפיהם נודע כי מצילם של המלך והנסיך פצוע אך עודנו חי. לאחר שאיתרוהו התאושש ויגלואה עד מהרה והובא אל הארמון בכבוד רב. המלך הציע לו את חצי מלכותו ואת בתו לאשה, אבל האביר סירב, והסביר כי עליו להציל את ממלכת הונגארן.

בעובי היער נתקל ויגלואה בארבע מאות נשים פראיות שהתקיפוהו בקול שאון והמולה. הוא עמד כנגדן באומץ לב והן נמלטו ממנו אל גבירתן המכשפה. האביר נלחם גם בה, אך היא הכריעה אותו, ביקעה עץ גדול ושמה אותו בסד, ואז התכוננה להרוג את יריבה בחרבו שלו. לפתע בקע קול רעש מן היער כי סוסו של ויגלואה בא במרוצה. המכשפה סבורה היתה כי הדרקון האיום, היחיד שמפניו חששה, מתקרב אליהם והיא מיהרה לברוח משם. שלושה ימים נתון היה ויגלואה בסד, עד שלבסוף נחלץ ממנו וחש לטירת המכשפה.

בדרך הוא נאבק בשני ענקים, את הראשון הרג ואת השני החליט לחנון. הלה מזהיר את האביר לבל ילך לטירה. אבל ויגלואה לא נרתע, מתפרץ לתוכה ושוב נאבק במכשפה. גם הפעם ידה על העליונה. היא דוקרת אותו בחניתו והחוד נשאר תקוע בכתפו. למזלו הרב, חזרו אותה שעה שפחותיה מן היער וסיפרו לה כי השבוי שבידה הרג את הדרקון. מרוב שמחה חננה אותו המכשפה והודיעה לו כי הפצע בכתפו יירפא אם הנסיכה לורי תשלוף את חוד החנית לאחר שיהא שרוי שלושה ימים רצופים בדומיה ולא יוציא הגה מפיו. ויגלואה הפצוע יצא מן הארמון, פגש את בנה הענק של המכשפה, וכשהרג אותו סר גם כוח כשפיה של אמו. כך נגאלו מלך הונגארן וארצו מן הכישופים. הנה הוכיח ויגלואה את גבורת אביריו של המלך ארטוש.

ויגלואה חזר אל ארמון המלך שאותו הציל מהדרקון. שם התקבל שם בכבוד רב. המלך החל מבשר בכל הארצות כי בקרוב יחוגו את חתונת בתו עם האביר, אבל ויגלואה חייב להישאר בשתיקתו ואינו אומר דבר. באים ומתכנסים קרואים רבים, מלכים ואבירים. באה לורי עם אביה שכישוף האייל סר ממנו, בא גם המלך ארטוש ועימו גאביין, ושם פגש את אשתו, אמו של ויגלואה שהגיעה עם אביה המלך, ועדיין ויגלואה מחריש ואינו עונה לפניותיו של איש. רק ביום הרביעי פתח בדיבור והכריז בפני קהל המסובים שלורי תהא כלתו האהובה. היא ריפאה את פצעו, וכולם שמחו וחגו ברוב פאר את חתונתם של הזוג. ובאותה הזדמנות נישאה בתו של המלך השני לדוכס גדול במקום לויגלואה.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.