אובססיית החטיפות של הבריטים

09/04/2007 ב- 16:16 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על אובססיית החטיפות של הבריטים

בעוד מאה שנה לכשינתחו את המאורעות שהובילו לפרוץ מלחמת איראן הראשונה, לא יהיה מנוס להיסטוריונים מלדון באובססיה שפקדה את הבריטים בזמן הזה, והיא לנסות ולהיחטף ויהי מה.


מלכתחילה כל סיפור החטיפה של אלן ג'ונסטון נראה לי תמוה ביותר. כצופה מובהק של BBC התוודעתי לכתב הזה פעמים רבות משיכולתי לשאת. במרוצת החודשים האחרונים נהג לראיין אנשיי תעמולה פלשתינים על האנרכיה ששוררת בעזה. תמיד זכה לתשובה הבלתי מתקבלת על הדעת שכל האשמה נופלת על צבא הכיבוש הציוני. בכל הראיונות הללו מעולם לא צצה זווית המבט הישראלית. אפילו כשהתרחש פיגוע מזעזע בישות הציונית, זכו כל צופי הערוץ הבריטי לקבל את נקודת ההשקפה הפלשתינית. אין ספק, אם היתה ציון לפלשתינים, אלן ג'ונסטון לא היה מוגדר רק כחובב ציון, אלא כראש העדה הציונית כולה.

ג'ונסטון מצא לנכון להתגורר בעזה בשנים האחרונות, ובלבד שיוכל להביא על מרקע הערוץ ששלח אותו דברי בלע ואמרות שטנה כנגד ישראל. אם שני ילדים נכשלים בהרכבת פאזל, ברור מאליו כי סיבת הכישלון טמונה ביראה החשיבתית שפיתחו זאטוטי הרצועה מאימת המזל"טים. התפישה המרחבית הארצית שלהם נפגעה והתחלפה בתפישה מרחבית אווירית. תנו להם קצה זנבו של מזל"ט והם כבר ירכיבו את כלי הטיס כולו, אבל פאזל רגיל? זה כבר בלתי אפשרי עבורם.

וכתב BBC בעזה תמיד נראה נלהב למדי בכל הראיונות המזוויעים הללו, ודומה שהיה מרוצה ביותר כשהושמו שוב ושוב היהודים לגנאי ולקלס, עד שלא פעם הרהרתי לתומי האם ג'ונסטון עצמו משתעשע במחשבותיו להשתתף אף הוא בפיגועים נגד חיילי צה"ל. אם כך היה מתרחש, לא הייתי יוצא מגדרי מרוב פליאה. אולם, חטיפת ג'ונסטון אכן הפליאתני.

הדבר אירע בבוקר מאובק למדי, כשהצצתי לרגע בסקיי ניוז, ושם סופר כי אלן ג'ונסטון נעלם בעזה וכנראה נחטף. לרגע אחד סברתי שמא מדובר בטעות בזיהוי ועוד מעט הוא ישוחרר, אבל אז כבר טבעתי בדיווחים על פרשת שבייתם של המלחים הבריטים בידי האיראנים. ג'ונסטון, לשמחתי, הלך ונשכח מהווייתי.

אלא שעם שובם של אותם מלחים לבריטניה, שבה ועלתה לכותרות חטיפתו של ג'ונסטון. אפילו נערכה למענו הפגנת מחאה בעזה, שבה הושמע שמו של גבי אשכנזי יותר פעמים מאשר שמו של הכתב הבריטי. מאחר שאינני מבין ערבית, אני מניח כי המפגינים קראו לרמטכ"ל הישראלי לתקוף מיד את שוביו של ג'ונסטון ולשחררו מידם.

גם CNN משתדל במאמצים רבים להשמיע את שמו של ג'ונסטון לפחות פעם אחת ביממה, ואילו BBC עצמו נותר מאופק למדי. אני ייחסתי זאת לשמרנות הבריטית שמשתקפת תדיר במבטיהם הקפואים של המגישים, אף בשעה שמתפרץ הר געש וזורע סביבו הרס רב וחורבן. אלא שמישהו ברשת החדשות הבריטית החליט שנמאס לו מכל השטות הזו, וסיפר כי הוחלט להעביר את ג'ונסטון מתפקידו לא מזמן.

עזה, כך מתברר, היא לא המקום האיום ביותר בעולם, כפי שאולי נהגנו לחשוב. במקום שג'ונסטון ישמח ויעלוץ לקראת הרגע המיוחל שבו לא יראה עוד המוני ערבים בימי חייו, נתקף הכתב הבריטי בתוגה שאי אפשר לתארה. הוא מחה בפני מקורביו אודות האפשרות להשיבו בחזרה לחיק העם הבריטי, והתעקש להישאר בין הפאזלים הבלתי שלמים, מסיבות של אמהות המתאבדים, וטיפוסים מזוקנים שמבטיחים למחוק את ישראל מן המפה. אפשר להבין את אלן ג'ונסטון. הרי בינינו, מי מאיתנו יהא מוכן לעזוב את המקום שהוא הכי קרוב לגן עדן ו-72 בתולותיו?

הנה כך התוודע העולם לפרשה החיננית שבה ג'ונסטון, על פי פרסומים זרים, חטף את עצמו, ובינתיים הוא אינו דורש דמי כופר, אך רק בינתיים. ג'ונסטון ודאי בוחן הצעדים הבאים שעליו לעשות: האם להודיע שהוא לא ישחרר את עצמו לעולם עד ששולחיו יחזרו בהם מפיטוריו, או שמא בכל זאת כדאי שיחליף מקצוע ויתחיל לשגר קסאמים לעבר שדרות.

אכן, הבריטים שהביאו לעולם בין השאר את אייזק ניוטון וצ'ארלס דרו'ין, הפכו בדור האחרון לאחד העמים המטומטמים ביותר על פני כדור הארץ. היחס המעליב אליו הם זוכים מצד עמי תבל מאשש זאת פעם אחר פעם. הם ביקשו את מועצת הביטחון של האו"ם לגנות את חטיפת מלחיהם, אך הושבו ריקם. הם דרשו מן האיחוד האירופי לאיים בהטלת סנקציות כנגד איראן, אבל אף שליט לא נעתר להם. למעשה, איש מן הקהילה הבינלאומית כבר אינו מתייחס ברצינות אליהם. אילולא ארצות הברית שחררה בתמורה בכיר איראני שנתפס בעיראק על ידם, לא היו המלחים הבריטים משוחררים מכלאם עד עצם הרגע הזה.

מובן מאליו כי איש לא ציפה שבריטניה תצא למלחמה רק בגלל שכמה ממלחיה נחטפו. אם יחידת אגוז כשלה כנגד עושי דברם של האיראנים בלבנון, אזי לבטח שהגדודים הבריטים היו עוד יותר מתקשים לעמוד בפרץ הלהט הדתי שעומד מולם. במקום שימוגר השלטון בטהראן היה עלול עוד העולם למצוא עצמו בסיטואציה שבה אחמדיניג'אד סוקר את משמר הכבוד המוסלמי בארמון בקינגהאם.

מעם אמיץ ושוחר קרבות הפכו הבריטים לעם הכי תבוסתן במאה ה-21. והנה, במקום שילמדו את הלקח הם שוקעים עוד יותר במי הביצה של עצמם, ומתירים לחטופים שאך שוחררו למכור את סיפורם בתמורה למאות אלפי דולרים. שום בר דעת בממשלת בלייר לא שאל עצמו מה יקרה בפעם הבאה לכששוב ייחטפו חיילים בריטים. מה יאמר אז התושב בבריסטול שעובד מבוקר עד ליל תמורת שכר רעב, או מה תחשוב לה האם המובטלת בבירמינגהאם. דעת הקהל הבריטית לא תיטה עוד לזכותם של השבויים הבאים. מצידם, אם הם נחטפים בקלות רבה שכזו, אז הם יכולים גם להירקב עם הפיג'מות שלהם בשבי האיראני, ובלבד שלא יעשו עוד כמה מיליונים על חשבון הכבוד הלאומי שהולך ונרמס.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.