מדוע נעלמות אצות מחופי אלסקה?

10/03/2007 בשעה 20:54 | פורסם בסיפורים אקולוגיים | סגור לתגובות על מדוע נעלמות אצות מחופי אלסקה?

המעקב אחר היעלמותן המשונה של האצות, הוביל את האקולוגים למסע בלשי מרתק בעקבות שרשרת המזון, עד שנתברר לבסוף מיהו האחראי למצב העגום, וכיצד התערער כליל שיווי המשקל הדינמי שאפיין את ויסות האוכלוסיות בימה של אלסקה.


חופי אלסקה שוממים בדרך כלל מבני אדם. מרחבי השממה הקפואה חביבים רק על אסקימואים ומחפשי זהב. אין להתפלא אם כך שרק כמה דייגים הבחינו שמשהו משונה מתחולל שם, במים הכחולים שמתחתם. ריכוז הדגה הלך וירד וכמותו גם הסרטנים למאכל. אקולוגים שהוזמנו לבדוק את טענתם מצאו שהדבר חמור מכפי שסברו: עולם החי החופי של אלסקה הולך ונעלם.

את חקירתם החלו, כמובן, בבדיקת האצות. אלו הן היצרניות במארג המזון האזורי, וכל הצרכנים האחרים במערכת האקולוגית של חופי אלסקה תלויים בהן. לאקולוגים נתברר כי חלה ירידה משמעותית בכמות האצות החומיות שצומחות בחופים. הם לא יכלו להסביר זאת, אולם לכל הפחות כבר ידעו מה גרם להיעלמות הדגה: בלעדי מרבדי האצות (Kelp forest) יתקשו עד מאד בעלי החיים להתקיים באזור.

האקולוגים נטלו עימם קבוצות של אצות לבדיקה במעבדה ומילאו כמה מיכלים במי ים. תוצאות הבדיקות לא העלו דבר: במים לא נתגלה כל מיקרואורגניזם חשוד שעשוי היה להיות הרסני כל כך עבור האצות, וגם בבדיקות הכימיות של המים לא נמצא מאומה. המים היו זכים וצלולים ואף מזהם לא חדר אליהם. האקולוגים נאלצו לפיכך לשוב לחופיו הקרים של האוקיינוס, ולערוך שם תצפיות ממושכות.

אז עלתה השערה שמא חדר למערכת האקולוגית בעל חיים זר, ואולי בגלל היעדר טורפים זמני, מפר הוא את שיווי המשקל העדין שבין האצות לבין צרכניהן. ברם, האקולוגים לא מצאו אף מין זר באותם חופים. עם זאת, הם גילו שאוכלוסיית קיפוד הים מהמין Strongylocentrotus polyacanthus נעשתה מרובת פרטים באופן יוצא מגדר הרגיל. קיפוד ים זה ניזון ממרבצי האצות אשר במים. הנה כך נתגלה לכאורה העבריין.

עתה צצה ועלתה שאלה חדשה: מדוע התעצמה אוכלוסיית קיפודי הים כל כך? קיימות שתי אפשרויות לשינוי קיצוני שכזה: כמות המזון שעומדת לרשותם מצויה בשפע או שטורפיהם הולכים ומתמעטים. ברי היה כי מדובר רק באפשרות השנייה. לפיכך, נתבקשו האקולוגים לבדוק מיהם הטורפים החשובים של אותו קיפוד ים. חיש נתברר כי מדובר בלוטרת הים (Enhydra lutris). זהו יונק ימי הניזון מחסרי חוליות שונים, ובאזור אלסקה אותו קיפוד ים הינו המרכיב העיקרי בתפריטו.

לוטרת הים ממלאת אפוא תפקיד מפתח (keystone species) במערכת האקולוגית שבה היא מצויה. בהיותה טורפת של קיפודי ים הניזונים מאצות, היא תורמת בעקיפין לשימור צמחיית אצות עבותה החיונית לקיומם של מינים רבים של דגים ושל חסרי חוליות, הן כמזון והן כמקום מחסה. על כן, מוטל היה על החוקרים לבחון את אוכלוסיית לוטרת הים, שמא היא זו שנפגעה וכתוצאה מכך, בגלל 'אפקט האשד' (Cascade effect), גוררת התמעטותה שינויים מפליגים במערכת החופית של אלסקה.

לאחר עריכת מספר סקרי אוכלוסיה גילו החוקרים לתדהמתם שמספר לוטרות הים ירד בצורה דרסטית. מין זה כבר היה מצוי בסכנת הכחדה בראשית המאה ה-20 בגין ציד פרוע, ורק בעקבות חקיקה נוקשה התאוששו שרידי אוכלוסייתו שנותרה באיים האלאוטיים הסמוכים לאלסקה, ומאז הלכו והתרבו. עתה נתברר לחוקרים שמספרם פחת בצורה בלתי רגילה. האם יד האדם בדבר?

פקחים הוזעקו לבדוק אם התושבים המקומיים קשורים לציד הלוטרות, ובד בבד נלקחו פרטים מספר למעבדה, בכדי לבחון האם גורם מחלה כלשהו אחראי לפריצת מגפה בקרב יונקים אלו, או שמא מדובר חלילה בהרעלה. אפס, נתברר שהלוטרות בריאות למדי ואילו התושבים ממעטים לצוד אותן. בינתיים הלכו ונעלמו האצות ובעקבותיהן גם יצורים אחרים שנזקקים להן.

ג'יימס אסטס (James Estes) ועמיתיו ניסו לברר גם הם את פשר השינוי הפתאומי בצפיפות אוכלוסיית הלוטרות. נקודת המוצא שלהם היתה שהעלייה בתמותת הלוטרות לא נבעה מרעב, כי אוכלוסיית קיפודי הים שגשגה בעת שאוכלוסיית הלוטרות פחתה, כך שעבורן היה בשטח מזון רב. נבדקה לפיכך ההשערה שהגורמים הם דמוגרפיים כגון ירידה בפוריות או הגירה.

מתצפיות שערכו החוקרים נתברר ששיעור הילודה של נקבות בוגרות ושיעור ההישרדות של צעירים נותרו כשהיו. האפשרות של הגירה נדחתה אף היא לנוכח שני ממצאים: התופעה של התדלדלות האוכלוסייה אפיינה שטחים נרחבים למדי, והלוטרות המסומנות בשדרי רדיו לא התרחקו מנחלתן. לפיכך הגיעו החוקרים לכלל מסקנה שהגורם מחויב להיות עלייה בתמותה.

ברם, לא נצפתה כל עלייה במספר הגוויות של לוטרות שנסחפו לחוף. מכך ניתן להסיק שהעלייה בתמותה מקורה בטריפה. קרי, אם אין זה האדם אזי חיה אחרת צדה אותן בכמויות עצומות, ואת זהותה היה צריך לחשוף. ואכן, תצפיות שנערכו בשנות ה-90 שבמאה הקודמת גילו כי לוטרות הותקפו על ידי להקות של קטלן (Orcinus orca) – הלוויתן האימתני ביותר.

לנוכח עובדה זו הניחו החוקרים כי הסיבה לירידה במספר לוטרות הים נעוצה בכך שקטלנים החלו להוסיף אותן לתפריטם. הראייה לכך באה מהשוואה בין כמות הלוטרות בחופים הפתוחים לבין כמותן בלגונה שאינה נגישה לקטלנים. בעוד אוכלוסיית החופים הפתוחים פחתה, אוכלוסיית הלגונה כמעט שלא השתנתה. שינוי הרגלי המזון של הקטלנים שחרר את קיפודי הים מההגבלה שהציבו להם הלוטרות. מה גרם להם אפוא לשנות את תפריטם?

מאז ומתמיד התעלמו הקטלנים מהלוטרות הרבות שסביבם. הם נהגו להיזון מכלבי ים ואריות ים, אך בשנים האחרונות חלה אצלם התדלדלות רבה, והחוקרים שיערו כי שינוי התפריט אצל הקטלנים אירע כתגובה לכך. לא ידוע עדיין מדוע מצטמצמות אוכלוסיות כלבי הים ואריות הים בחופי אלסקה. האקולוגים משערים כי קיימת עלייה חדה בכמות הדיג המסחרי בים ברינג, או שמא נגרמים זיהומים תרמיים שמעלים את טמפרטורת המים במקומות רבייה מרוחקים, ובעקבות כך מתדלדלות אוכלוסיות הדגים.

השלכותיו של זיהום תרמי (Thermal pollution) תלויות במשך הזמן של פעילות המזהם ובגודל השטח המזדהם. מדי פעם הוא מתרחש כתוצאה מפעילות טבעית כגון זרימת לבה, אך לרוב בשל פעילות אנושית. דוגמה לכך היא הפעלת תחנת כוח שמשתמשת במימיו של שפך נהר כדי לצנן את מכונותיה, ואחר משיבה אליו את המים כשהם חמים יותר.

ידוע כי תחנת הכוח פוגעת במארג המזון בדרך פעולתה: זואופלנקטון, אותם יצורים מיקרוסקופיים המהווים חוליות מקשרות בין הפלנקטון הצמחי לבין חסרי חוליות ודגים הניזונים מהם, עלולים למות בשאיבתם אל מערכות הקירור. ברם, נזקה הגדול של תחנת הכוח הוא בחימום המים שבסביבותיה. השפעתה על היצורים החיים היא לעיתים מכרעת, ובגופי מים סגורים היא עלולה להמיט עליהם אסון.

הזיהום תרמי המתרחש בגוף מים פוגע במארג המזון בדרכים רבות והנה אחת מהן: באלסקה מופיעים מיני חרקים רבים בתחילת הקיץ בקביעות. בגלל שינויי הטמפרטורה בסביבה בשל התחממות המים, עשויים החרקים להופיע מוקדם יותר, כאשר עדיין לא פרחו הפרחים ואין מזון עבורם. משום כך עלולים כל אלו למות מחמת הרעב, ובעלי חיים המורגלים להיזון מהם בעונת הקיץ, עלולים שלא למצוא מזון אף הם, ולגווע בשל כך.

ההפרעה התרמית פוגעת גם במחזורי ההטלה של דגים. במנגנון הרבייה של מינים רבים קיימת תכונה להטיל ביצים רק באזור קבוע ובטמפרטורה קרירה. כתוצאה מהזיהום התרמי לא יוכלו עוד להתרבות, ואם מדובר במינים שתפוצתם אנדמית, אזי תיכחדנה כל אוכלוסיותיהם. מלבד זאת, ככל שהמים חמים יותר, כך הם מהווים כר פורה להתפשטות מיקרואורגניזמים, שכמה מהם עלולים להיות קטלניים.

למרבה הצער, כשמופר שיווי המשקל הסביבתי, קשה ביותר להשיב את הגלגל לאחור, וההפרעה אך הולכת ומתחזקת. האצות החומיות צורכות פחמן דו-חמצני לגדילתן, ובכך מפחיתות את ריכוזו במי הים וגם באטמוספרה. ואילו, היעלמותן מן המים מגדילה את שיעור הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה, ותורמת לעליית הטמפרטורה הכללית כתוצאה מאפקט החממה.

מן הפרשה העגומה מתבהרת גם עבודתו המורכבת של חוקר הטבע בימינו: אחד היצורים במערכת האקולוגית הולך ונעלם, וכמו שרלוק הולמס נדרש הבלש הביולוגי לעקוב אחר השתלשלות האירועים דרך מארג המזון עד שהוא מוצא את העבריין. ומי הבריון השכונתי בדרך כלל? ניחשתם נכונה.

לקריאה נוספת:

James Estes, Norman Smith & John Palmisano. 1978. Sea Otter Predation and Community Organization in the Western Aleutian Islands, Alaska. Ecology Vol. 59, No. 4: 822-833

James Estes & Tim Tinker & Terrie Williams & Daniel Doak. 1998. Killer whale predation on sea otters linking oceanic and nearshore ecosystems. Science 282: 473-476

Advertisements

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.