בחינת סיפור המבול לפי שיטת המקורות

08/03/2007 ב- 15:31 | פורסם במעולם המקרא, על מדף הספרים | סגור לתגובות על בחינת סיפור המבול לפי שיטת המקורות

עורך ספר בראשית ניסה לרכך את הניגודים בין המקורות שליכד על סיפור המבול, לכדי תיאור אחיד של הפרשה, אולם חרף הטשטוש המכוון מצליחה שיטת המקורות להבחין בהבדלי הסגנונות בין ספרי יהוה-אלוהים לספר כהנים.


בסיפור המבול המופיע בספר בראשית (פרקים ו-ט) משולבים שלושה מקורות: ספרי יהוה-אלוהים וספר כהנים. את זאת אפשר ללמוד מן הסתירות, הבדלי הגישה והכפילויות:

סתירות

1. לפי ספרי יהוה-אלוהים מקורו של המבול במטר, שירד מן השמיים ארבעים יום וארבעים לילה. לפי ספר כהנים מקורו של המבול בערבוב המים העליונים עם המים התחתונים: המים שנסכרו בתהום נבקעו, ואילו המים שנקבעו מעל לרקיע פרצו, וכך נתהוותה שוב הערבוביה והתוהו ובוהו, שהיו קיימים לפני הבריאה.

העמדות השונות של ספרי יהוה-אלוהים ושל ספר כהנים לסיבת המבול תואמות למעשה, את עמדותיהם לגבי תיאור הבריאה. לפי ספרי יהוה-אלוהים נבראה הארץ יבשה, והשקייתה נעשתה באמצעות גשמים ומי תהום (בראשית פרק ב' ה-ו), ועל כן הגורם למבול היה הגשם שירד במשך ארבעים יממות. לעומת זאת, ספר כהנים מתאר את תחילת הבריאה כפי שהיא מופיעה במיתוס הבריאה הבבלי, על אודות יבשה מוצפת ים אשר האל מחלקה למים עליונים ולמים תחתונים. אותם המים פורצים אם כך, שוב בזמן המבול.

2. לפי ספרי יהוה-אלוהים נצטווה נח להכניס לתיבה שבעה זוגות מן הבהמה הטהורה וזוג מן הטמאה, וזאת משום שהבהמות הטהורות ראויות לאכילה וגם לקרבנות שאותם יביא נח לאחר המבול (פרק ח' כ). לפי ספר כהנים יש להכניס זוג מכל בעלי החיים ואין כל הבחנה בין טמאים לטהורים.

ההבדל הזה נובע מן העמדה העקבית שנוקטים מחבריו של ספר כהנים, אשר לפיה לא נצטוו לשמור על דיני טומאה וטהרה, וכן לא הקריבו כל קרבנות בטרם נתגלה אלוהים בשמו האמיתי למשה רבנו. אי לכך, אין מחבריו של ספר כהנים מודים בקרבן שהקריב נח. עם זאת, מספר שמות ואילך הקרבן תופס מעמד מרכזי בספר כהנים.

הבדלי גישה

1. חילוקי ההשקפות בין ספרי יהוה-אלוהים וספר כהנים משתקפים לא רק בסתירות שביניהם, אלא גם בפרטים שיש במקור אחד ואשר חסרים במקור שני. כך, למשל אין ספר כהנים מביא את תיאורו על שילוח העופות, משום שלפי השקפתו הכול נעשה ביוזמה אלוהית, ולכן אין מקום לניסיונות מעין אלה. קרי, אלוהים הוא שמודיע לנח מתי לצאת מן התיבה (פרק ח' טו), ולא עלה הזית שבמקור היונה הוא שמסמן לו על כך.

כמו כן, אין מחבריו של ספר כהנים מניחים כל אפשרות של הקרבת קרבנות לפני מתן תורה, ועל כן הם משמיטים מסיפורם פרט זה. לעומת זאת, חשוב עבורם לספר כי התיבה נבנתה על פי הוראותיו של אלוהים, ועל כן הם מקדישים לכך את התיאור המדויק של מבנה התיבה (פרק ו' יד-טז).

2. בפרק ח' כ-כב, בקטע השייך לספרי יהוה-אלוהים, מתוארת העלאת הקרבן של נח ובעקבותיה ברית ושבועה מאת האל שלא להמיט עוד אסונות גדולים על העולם. אותה ברית הבאה בפרק ט' א-יז ושייכת לספר כהנים מתעלמת כליל מן הקרבן שהעלה נח. אלא שלהבטחה האלוהית מתלווה בספר כהנים התחייבות מצד האנושות: שלא לשפוך דם ולא לאכול דם. הנימוקים הניתנים לאיסורים אלה הם כהניים מובהקים: רעיון צלם אלוהים הידוע מספר בראשית א', וכן הדם שאינו אלא הנפש, לפי ספר ויקרא י"ז.

בנקודה אחת חל כאן שינוי לעומת ספר בראשית א'. שם מועיד אלוהים לאדם רק צמחים לאכילה. לא עלתה כלל במחשבתו של הבורא האפשרות של שפיכת דם בעלי חיים, והמזון שנועד לנבראים כולם היה עשב ופרי עץ בלבד (פסוקים כט-ל). ואילו כאן מרשה האל לאדם, אולי מתוך התפשרות עם המציאות  לאכול בשר בעלי חיים. מותר לו לאדם אם כך לשפוך דם בעלי חיים, אך לא דם אדם.

בספר ויקרא י"ז נאמר שגם זאת הותר לאדם רק בתנאי שיקיים טקס ריצוי וכפרה: דם בקר וצאן יש להזות על המזבח (פסוקים א-יב), ואילו דם חיה ועוף יש לכסות בעפר (פסוקים יג-יד). מי ששוחט בקר וצאן ואינו מזה את דמם על המזבח נחשב כשופך דם (פסוק ד). בסיפור המבול מדובר על איסור אכילת דם בלבד, ולא מוזכר המזבח, שכן לפי השקפת ספר כהנים, הקרבת קרבן יסודה בתקופת משה.

3. המגמות השונות של המקורות באות לידי ביטוי גם בתיאור חטא המבול. לפי ספרי יהוה-אלוהים, רעת האדם היא שגרמה למבול. לפי ספר כהנים כל בשר, דהיינו כל בעלי החיים השחיתו דרכם, ובגלל זה הושמדו גם הם. יתרה מזו, הארץ עצמה נדבקה כביכול בחטא זה ועל כן אף היא נידונה להשחתה (פרק ו' יג).

השקפה כהנית זו על האדמה כישות הקולטת חטא ומגיבה עליו, בולטת ביותר בספר במדבר פרק ל"ה לג: "כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכופר לדם". וכן בחוקי השמיטה בספר ויקרא פרק כ"ה (פסוקים ב, ה), אודות הארץ שצריכה לשבות שבת לה', ואם אין היא שובתת אז היא נענשת בהיותה לשממה, כפי שנכתב בספר ויקרא פרק כ"ו לד-לה). תפישה זו מצויה גם בספר ויקרא פרק י"ח כח: "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה".

כפילויות

1. תיאור השחיתות וההודעה על הבאת המבול

– ספרי יהוה-אלוהים, פרק ו' ה-ח:

ה. וירא יהוה, כי רבה רעת האדם בארץ, וכל-יצר מחשבות ליבו, רק רע כל-היום.
ו. ויינחם יהוה, כי-עשה את-האדם בארץ; ויתעצב, אל-ליבו.
ז. ויאמר יהוה, אמחה את-האדם אשר-בראתי מעל פני האדמה, מאדם עד-בהמה, עד-רמש ועד-עוף השמיים: כי ניחמתי, כי עשיתים. 
ח. ונח, מצא חן בעיני יהוה.

– ספר כהנים, פרק ו' ט-יג:

ט. אלה, תולדות נח-נח איש צדיק תמים היה, בדורותיו:  את-האלוהים, התהלך-נח. 
י. ויולד נח, שלושה בנים-את-שם, את-חם ואת-יפת.
יא. ותישחת הארץ, לפני האלוהים; ותימלא הארץ, חמס.
יב. וירא אלוהים את-הארץ, והנה נשחתה:  כי-השחית כל-בשר את-דרכו, על-הארץ.
יג. ויאמר אלוהים לנח, קץ כל-בשר בא לפניי-כי-מלאה הארץ חמס, מפניהם; והנני משחיתם, את-הארץ.

2. ציווי אלוהים לנח בקשר לכניסה לתיבה והבאת בעלי החיים איתו

– ספרי יהוה-אלוהים, פרק ז' א-ה:

א. ויאמר יהוה לנח, בוא-אתה וכל-ביתך אל-התיבה:  כי-אותך ראיתי צדיק לפניי, בדור הזה.
ב. מכול הבהמה הטהורה, תיקח-לך שבעה שבעה–איש ואשתו; ומן-הבהמה אשר לא טהורה היא, שניים–איש ואשתו.
ג. גם מעוף השמיים שבעה שבעה, זכר ונקבה, לחייות זרע, על-פני כל-הארץ.
ד. כי לימים עוד שבעה, אנוכי ממטיר על-הארץ, ארבעים יום, וארבעים לילה; ומחיתי, את-כל-היקום אשר עשיתי, מעל, פני האדמה.
ה. ויעש, נח, ככול אשר-ציווהו, יהוה.

– ספר כהנים, פרק ו' יד-כב:

יד. עשה לך תיבת עצי-גופר, קינים תעשה את-התיבה; וכפרת אותה מבית ומחוץ, בכופר. 
טו. וזה, אשר תעשה אותה:  שלוש מאות אמה, אורך התיבה, חמישים אמה רוחבה, ושלושים אמה קומתה. 
טז. צוהר תעשה לתיבה, ואל-אמה תכלנה מלמעלה, ופתח התיבה, בצידה תשים; תחתיים שניים ושלישים, תעשה. 
יז. ואני, הנני מביא את-המבול מים על-הארץ, לשחת כל-בשר אשר-בו רוח חיים, מתחת השמיים:  כול אשר-בארץ, יגווע. 
יח. והקימותי את-בריתי, איתך; ובאת, אל-התיבה–אתה, ובניך ואשתך ונשי-בניך איתך. 
יט. ומכל-החי מכל-בשר שניים מכול, תביא אל-התיבה–להחיות איתך:  זכר ונקבה, יהיו. 
כ. מהעוף למינהו, ומן-הבהמה למינה, מכול רמש האדמה, למינהו–שניים מכול יבואו אליך, להחיות. 
כא. ואתה קח-לך, מכל-מאכל אשר ייאכל, ואספת, אליך; והיה לך ולהם, לאוכלה. 
כב. ויעש, נח: ככול אשר ציווה אותו, אלוהים–כן עשה.

3. הכניסה לתיבה והכנסת בעלי החיים לתוכה

– ספרי יהוה-אלוהים, פרק ז' ז-ט:

ז. ויבוא נח, ובניו ואשתו ונשי-בניו איתו–אל-התיבה:  מפני, מי המבול.
ח. מן-הבהמה, הטהורה, ומן-הבהמה, אשר איננה טהורה; ומן-העוף–וכול אשר-רומש, על-האדמה.
ט. שניים שניים באו אל-נח, אל-התיבה–זכר ונקבה:  כאשר ציווה אלוהים, את-נח.

– ספר כהנים, פרק ז' יג-טז:

יג. בעצם היום הזה בא נח, ושם-וחם ויפת בני-נח; ואשת נח, ושלושת נשי-בניו איתם–אל-התיבה.
יד. המה וכל-החיה למינה, וכל-הבהמה למינה, וכל-הרמש הרומש על-הארץ, למינהו; וכל-העוף למינהו, כול ציפור כל-כנף.
טו. ויבואו אל-נח, אל-התיבה, שניים שניים מכל-הבשר, אשר-בו רוח חיים.
טז. והבאים, זכר ונקבה מכל-בשר באו, כאשר ציווה אותו, אלוהים; ויסגור יהוה, בעדו.

4. תיאור ההצפה

– ספרי יהוה-אלוהים, פרק ז' יב:

יב. ויהי הגשם, על-הארץ, ארבעים יום, וארבעים לילה.

– ספר כהנים, פרק ז' יא:

יא. בשנת שש-מאות שנה, לחיי-נח, בחודש השני, בשבעה-עשר יום לחודש–ביום הזה, נבקעו כל-מעיינות תהום רבה, וארובות השמיים, נפתחו.

5. התגברות המים

– ספרי יהוה-אלוהים, פרק ז' יז:

יז. ויהי המבול ארבעים יום, על-הארץ; וירבו המים, וישאו את-התיבה, ותרם, מעל הארץ.

– ספר כהנים, פרק ז' יח, כד:

יח. ויגברו המים וירבו מאוד, על-הארץ; ותלך התיבה, על-פני המים.
כד. ויגברו המים, על-הארץ, חמישים ומאת, יום.

6. כליון החיים על הארץ

– ספרי יהוה-אלוהים, פרק ז' כג:

כג. ויימח את-כל-היקום אשר על-פני האדמה, מאדם עד-בהמה עד-רמש ועד-עוף השמיים, ויימחו, מן-הארץ; ויישאר אך-נח ואשר איתו, בתיבה.

– ספר כהנים, פרק ז' כא-כב:

כא. ויגווע כל-בשר הרומש על-הארץ, בעוף ובבהמה ובחיה, ובכל-השרץ, השורץ על-הארץ–וכול, האדם.
כב. כול אשר נשמת-רוח חיים באפיו, מכול אשר בחרבה-מתו.

7. הפסקת המבול

– ספרי יהוה-אלוהים, פרק ח' ב:

ב. … וייכלא הגשם, מן-השמיים.

– ספר כהנים, פרק ח' ב:

ב. וייסכרו מעיינות תהום, וארובות השמיים…

8. שבועת האלוהים שלא להביא עוד מבול

– ספרי יהוה-אלוהים, פרק ח' כא-כב:

כא. וירח יהוה, את-ריח הניחוח, ויאמר יהוה אל-ליבו לא-אוסיף לקלל עוד את-האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו; ולא-אוסיף עוד להכות את-כל-חי, כאשר עשיתי.
כב. עוד, כל-ימי הארץ:  זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף, ויום ולילה–לא ישבותו.

– ספר כהנים, פרק ט' ח-יז:

ח. ויאמר אלוהים אל-נח, ואל-בניו איתו לאמור.
ט. ואני, הנני מקים את-בריתי איתכם, ואת-זרעכם, אחריכם.
י. ואת כל-נפש החיה אשר איתכם, בעוף בבהמה ובכל-חית הארץ איתכם; מכול יוצאי התיבה, לכול חית הארץ.
יא. והקימותי את-בריתי איתכם, ולא-ייכרת כל-בשר עוד ממי המבול; ולא-יהיה עוד מבול, לשחת הארץ.
יב. ויאמר אלוהים, זאת אות-הברית אשר-אני נותן ביני וביניכם, ובין כל-נפש חיה, אשר איתכם–לדורות, עולם.
יג. את-קשתי, נתתי בענן; והייתה לאות ברית, ביני ובין הארץ.
יד. והיה, בענני ענן על-הארץ, ונראתה הקשת, בענן.
טו. וזכרתי את-בריתי, אשר ביני וביניכם, ובין כל-נפש חיה, בכל-בשר; ולא-יהיה עוד המים למבול, לשחת כל-בשר.
טז. והייתה הקשת, בענן; וראיתיה, לזכור ברית עולם, בין אלוהים, ובין כל-נפש חיה בכל-בשר אשר על-הארץ.
יז. ויאמר אלוהים, אל-נח:  זאת אות-הברית, אשר הקימותי, ביני, ובין כל-בשר אשר על-הארץ.

ראו גם:

מהם המקורות שלפיהם נתחברה התורה?
רקעו הספרותי הקדום של המבול המקראי

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.