לכל אדם יש את 15 דקות המבוכה שלו

23/02/2007 בשעה 08:17 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על לכל אדם יש את 15 דקות המבוכה שלו

יש בחיים רגע ממושך שבו כל אחד מבין כי זה עתה איבד את חמש-עשרה דקות התהילה שלו. הרגע האיום שלי התרחש לפני שנים וכך החלה הפרשה שקדמה לו: במדרגות בניין ברחוב דיזינגוף ירדה מולי בחורה מצודדת שהקפיאה את כל חושיי בעוצמת מבטה. לשניות אחדות הפסקתי לעלות. כשהגעתי לדירתו של ידידי בקומה השלישית, רצתי מיד אל החלון, כדי להתבונן ככל שייטיב עימי הזמן בהילוכה המפתה של שכנתו.

אכן, פקדתי את דירת הידיד עוד כמה פעמים בחודש ההוא, אך לא נזדמן לי לפגוש אותה שוב. כבר ידעתי את שמה, איה היא עובדת ואפילו מי להקת הרוק החביבה עליה, אבל לא ידעתי אל נכון כיצד להימנות בחוג מכריה. הידיד שנעשה כבר חבר בעל כורחו התחייב לברר לי עוד כמה פרטים חשובים, כגון אילו פריטים היא תולה לה לייבוש בחבל הכביסה, וכמובן, את מקום הבילוי החביב עליה.

וכך הגענו לפאב שליו בתל אביב הקטנה בשעת לילה מוקדמת. היפהפייה עברה לה לידנו, שלחה חיוך לשכן שלה ונעלמה לה לשעה ארוכה. אני הייתי שרוי כל כך בתדהמה עד כי פניי המחפשות הסגירו אותי כעבור זמן מה. החתיכה שאתה מחפש, פנתה אליי מלצרית חיננית, היא ידידה של בעל מקום. הם יושבים בקצה השני. בהצלחה.

בלית ברירה הפלתי על השולחן את כוס המשקה של חברי שאך הוגשה, ובקריצת עין הודיתי למלצרית הנפלאה. כך נפרדתי מתשר גבוה מאד בטרם עת, ונכפה על שנינו לכאורה לעבור לשולחן פנוי בקרבת הבוס. היא ישבה שם עימו ועם אדם נוסף, ומבעד לעשן המתאבך יכולתי לשמוע אותם צוחקים ולראות את פניה קורנות מאושר. בשובי הביתה מאוחר יותר התקשיתי להירדם. היתה זו התאהבות ממבט ראשון.

למחרת בלילה הגעתי לפאב שוב עם החבר, ובפעם הזו הוא ניאות לכך רק לאחר שהסכמתי לשאת בכל נטל התשלום. כשהבחנו בבחור הנוסף מליל האתמול, התיישבנו לידו מבלי לשאול את רשותו. לאחר שעה ארוכה ובסיוע נכבד של משקאות כיד המלך הפכנו אותו לחבר הכי טוב שלנו לזמן מה. אני הפלגתי בסיפורים מכל קצוות העולם, ועוררתי בו התעניינות רבה, אך אויה עוד מעט שעת חצות וכוכבת הערב עדיין לא הגיעה. אצבעותיי החלו לתופף בעצבנות על השולחן. חלפה לה מחצית השעה, כשלפתע ראיתי אותה מגיחה אל מול עיניי. בעוד נשימתי קפאה לה, התיישבה זו במקום הפנוי לצידי. לחיצת היד בינינו היתה רופפת מדי מרוב התרגשות. אני לא יכולתי לפצות פה.

ואז קרה אחד הרגעים המביכים בחיי. בעל הפאב הצטרף גם הוא אלינו. ואז פנה לקראתו הבחור המבוסם והצביע עליי: הבן אדם הזה נותן תשובה על כל שאלה, הוא פשוט משוגע. אני, כמובן, חייכתי לי מדושן מעונג, מתוך תקווה כי המחמאה האווילית הזו אולי תועיל לפלס נתיבות לליבה של עלמת החן. לכך גם התפתה בעל הפאב ושאל אותי: אז אם ככה הדבר, ספר לי מה גורם ללקוחות קבועים לעבור מכאן לפאב אחר, בהנחה שהם נהנים בשני המקומות באותה מידה?

אמרו חז"ל כי סייג לחוכמה שתיקה, אבל לא ניכר על היפהפייה שהפתגם הידוע מקובל עליה. היא הביטה בי בציפייה ואני, כמובן, לא יכולתי להוציא הגה מפי. לא התכוננתי לשאלה כזו מעולם, נוכחותה של העלמה אך הלחיצה אותי, ואני נאלצתי לומר בקול מבויש: "מצטער, אני לא יודע". אויה, זה היה עבורי רגע נורא. שנים של למידה אובססיבית ירדו לטמיון ברגע אחד בגלל תשובה יחידה בלבד שלא ידעתי. היתה זו, לא כל עוררין, האכזבה הגדולה ביותר בחיי עד אז. במשך לילותיים לא עצמתי כמעט עין. החלטתי למצוא את התשובה ויהי מה.

חודש לאחר מכן הכרתי במקום העבודה החדש שלי את ש'. מעורער מן הפעם הקודמת, ויתרתי מראש על הפגנת הרושם של ידיעותיי, ונקטתי בשיטה הבסיסית ביותר שנזדמנה לי: נעצתי בה מבט ממושך עד ששמה לב לכך. היא רשמה דבר-מה בפתק והעבירה אותו אליי: מדוע אתה נועץ בי מבטים כאלה, שאלה. נטלתי את עטי וכתבתי לה מיד: איך שערותייך הבהירות נעשות כהות דווקא תחת התאורה. אבל אז מבלי סיבה מובנת טמנתי את הפתק בכיסי, והשבתי לה בפתק חדש: מה גורם לבני אדם לעבור ממקום עבודה אחד למשנהו, בהנחה שבשניהם זהים התנאים?

כשקיבלה את הפתק האדימו לחייה. התפלאתי על כך. הרי לא כתבתי שום-דבר מביך. לאחר כמחצית השעה הלכתי בעקבותיה למסדרון. הבנתי את הרמז, היא אמרה. מה, פניתי אליה בהשתוממות, איזה רמז? היא הסתכלה בביישנות ואמרה: אני "בשר טרי" לבחורים כמוך. כשבני אדם מגיעים למקום חדש, הם "בשר טרי" עבור הוותיקים, והוותיקים הם "בשר טרי" עבורם. עד הרגע ההוא לא היה לי כל מושג שהיא התקבלה לעבודה אך יומיים לפני כן, ואילו היא סברה בטעות כי אני עובד ותיק שמנסה לנעוץ בה את טפריו כבר בשבוע הראשון שלה לעבודתה במקום החדש. הנה כך נמצאה מאליה התשובה שחיפשתי באותם ימים.

במקום עבודה קבוע, מוכר העובד הוותיק לכל העובדות הקבועות. הוא גם מוכר לכל הגברים המתחרים בסביבה. מחד, יש בכך יתרונות ומאידך גם חסרונות. במקום עבודה חדש הוא בגדר "בשר טרי" ולכן ימשוך במידה רבה את תשומת ליבן של העובדות הוותיקות מאשר יריביו הפוטנציאליים, אולם יתרון זה מתאזן בחיסרון העובדה שאיננו מוכר ועליו להתחיל ולטפח את דימויו מאפס, דבר שאינו נזקק לו בדרך כלל בבילוי בפאב העירוני. הצעירים, אם כך, נודדים לפאבים אחרים, כי בדרך זו הם מגדילים את סיכוייהם למצוא זיווג לילי.

לימים היתה ש' לאהובתי הבאה. עוד הערימה היא קשיים בדרך, ואפילו לבילוי הראשון שלנו בפאב חביב היא הגיעה עם דודניתה, במקום לבדה. אולם, בסופו של דבר היא נכנעה, ומבחורה שומרת מסורת הפכה לבליינית מושבעת. למותר לציין שהיתה זו הפעם האחרונה שהגעתי ל"פאב המבוכה" ההוא. אין ספק, הדרך הטובה ביותר לגרום ללקוח לעבור למקום אחר, היא להביך אותו בפני עלמות חן.

ראו גם:

דילמת הרווק מן העיר הגדולה – תשובתי המלאה לבעליו של פאב המבוכה.

Advertisements

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.