עד איזה גיל אנחנו נשארים ילדים?

26/01/2007 ב- 11:35 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על עד איזה גיל אנחנו נשארים ילדים?

לפני למעלה משנה זימנה אותי אחת העמותות למען נזקקים למרכז מסחרי בעיר סמוכה. ביחד עם כמה מתנדבים נוספים, ניצבתי במבוא לסופרמרקט גדול, הצגתי את עצמי וביקשתי באדיבות מן הנכנסים לתרום מוצרי מזון בסיסיים כגון שמן, קמח, סוכר, מלח, אורז. לשמחתי הרבה, לא מעט מן הלקוחות עצרו ביציאה, והוציאו מתוך עגלת הקניות את המוצר החיוני שרכשו בעבורנו. איש בא בימים שלף אריזת ופלים. הודיתי לו בשלילה ואמרתי כי הונחינו שלא לאסוף עימנו מוצרי מותרות. הוא הביט בי בחיוך והשיב: את זה קניתי בשבילכם. הרי מגיע לכם!

מיד כשהסתלק נקרעה חיש האריזה, והתשורה נבלעה בתוך פיותינו בשקיקה ובזריזות רבה. אחת המתנדבות בקבוצה התבוננה בנו בהפתעה גמורה וקראה המומה: אתם כמו ילדים קטנים. אינכם יכולים להתגבר על הדחף הזה? כמה שעות לאחר מכן, התיישבנו עייפים אך מרוצים על הקרוסלה, ממתינים לשובו של הצוות השני. ואז חלפה בי המחשבה: האם באמת לא התבגרנו? כילדים לבטח היינו מסתובבים בקרוסלה עד סחרור, ואילו עתה היא משמשת אותנו למנוחה בלבד. מה נשאר לנו בגיל שלושים ומשהו מן הילדות, ומה עבר וחלף מאיתנו לבלי שוב?

לשם בירור הדבר פניתי למספר סטודנטיות ושאלתי אותן על דעתן. המון תשובות נזרקו לחלל, אולם רק אחת צדה את מוחי. כלום! קראה מישהי בקול רם. הסבתי את ראשי אליה וביקשתיה להבהיר. תשובתה היתה פסקנית: שום דבר אינו משתנה. בנים שמתלהבים בגיל קטן ממשחקי וידאו, ממשיכים להשתלהב מהם אפילו ביתר שאת כשהם מבוגרים. נשים, לעומת זאת, בטוחות שהן בוגרות יותר לגילן מאשר בני זוגן, אבל גם הן אינן משתנות. את כובד האחריות, הדאגה האימהית ותחושת הרצינות, הן מפגינות כבר בגיל שלוש כשהן מטפלות בשקידה רבה בבובות.

עתה ניסיתי לברר את הסוגיה בקרב הבנים. ניצלתי אירוע חברתי שאליו זומנתי כדי להציג את השאלות. בחור צעיר סתר מעט את דעתה של הסטודנטית והשיב בנימה רוחנית: החיים הם כמו גלגל. לאחר הנעורים כולנו מתבגרים אט אט ונעשים אנשים מיושבים, אבל הכול חוזר לקדמותו עם התקדמות הגיל. אנשים מאד זקנים מתנהגים שוב כמו תינוקות. הם שבים לנקודת ההתחלה. לבסוף אמר: מעפר באת ואל עפר תשוב.

תשובתו הזכירה לי את חידתו של הספינקס לאדיפוס: איזה יצור הולך בבוקר על ארבע, בצהריים על שתיים ובערב על שלוש? הפיתרון הוא, כמובן, האדם. בינקותו הוא זוחל על ארבע, בבגרותו הולך על שתיים, ולעת זקנה הוא נשען על מקל. אכן, ישנה מחזוריות מסוימת בחייו של בן האנוש, אולם עדיין לא באתי על סיפוקי. אביתי לדעת האם ישנה נקודת שיא שאליה מעפיל האדם מן הרבדים התחתונים של הילדות, בטרם הוא נסוג בחזרה אליהם.

בחייו של כל יונק ישנן כמה נקודות מעבר: מועד הגמילה, אי הזדקקות לטיפול ההורים, בגרות מינית, בלות רבייתית, והצורך בתמיכה חברתית בגיל הזקנה. מכל אלה, דומה שגיל הבגרות המינית הוא שלב השיא. לשלב זה ישנה, כמובן, זיקה לתוחלת החיים, ומשמעו היא היכולת להביא צאצאים. אם אצל עכבר שחי כשנתיים בממוצע, גיל הבגרות המינית עומד על ששה שבועות, הרי אצל לוויתן מופיעה הבגרות המינית רק בגיל שנתיים. תוחלת חייו היא כ-35 שנים.

אצל פרימטים ישנה סטייה מן הכלל; תוחלת החיים של שימפנזה היא כשל לוויתן, אולם הבגרות המינית מופיעה אצלו רק בגיל תשע. האדם הנבון אף חריג מיתר הקופים. עד התפתחות הרפואה המודרנית, תוחלת החיים האנושית היתה כ-40 שנה בלבד, בשעה שהבגרות המינית אצל נערים ונערות הופיעה בגיל מאוחר יחסית, כ-14 בממוצע. כיצד ניתן להסביר זאת?

משך הילדות אצל האדם הוא ארוך מכמה סיבות: יש הטוענים כי קצב הגידול המהיר של המוח לאחר הלידה, מאט את התפתחותם של איברים אחרים במהלך השנים הראשונות, ואולי משום כך מתעכבת הבגרות המינית. אך לא רק זאת, באדם נמשכת התפתחות המוח גם לאחר שהפרט הגיע לבגרות המינית, ואף לאחר שהגיע כמעט לשיא מימדי גודלו. בעוד אצל מיני יונקים רבים ההתנהגות הילדותית, כמוה כלמידה, חקרנות ויצירתיות נמשכת תקופה קצרה יחסית לאחר הלידה, הרי שבמין האנושי מבשילים המוח והכישורים המתבטאים באמצעותו, משך שנים רבות לאחר צאת היילוד לעולם.

אחרים מוסיפים ואומרים שהילדות הממושכת אצל האדם חשובה מאד להתפתחות התקשורת של הצאצא עם בני מינו, ולכן מתעכבת הבגרות המינית. אם ביונקים אחרים נדרשים הגורים ללמוד דפוסי ציד ושיטות להימנע מפני סכנות, הרי שהארגון החברתי במין האנושי מורכב מאין כמוהו ומסובך, ונדרשת תקופה משמעותית להכשיר ולהדריך את היילוד לקראת החיים הבוגרים.

לפיכך, בניגוד ליונקים רבים שהילדות אצלם מציינת את תקופת גידול הגוף הקודמת לבגרות המינית, ואשר במהלכה תלויה הישרדות הצאצאים במידה מכרעת בטיפול ובהגנה של הוריהם, הרי שאצל האדם נמשכת תלות הצאצאים בהוריהם אף שנים לאחר שהגיעו לבשלות רבייתית. לכאורה, נמשכת הילדות האנושית מעבר לגבולותיה הטבעיים מבחינת תלות הצאצא בהוריו ומשך התפתחות כישוריו המוחיים, אולם בחינה מדוקדקת תגלה כי עם ההגעה לבגרות מינית משתנה גם ההתנהגות הילדותית.

גיל הבגרות המינית אומנם אינו פרק הזמן שבו האשה מרגישה כי הגיעה לבשלות, והגבר חש שהפך לאדם מיושב הדעת, אולם על פי זיכרוני הפרטי מדובר בתקופת השיא של התנהגותי האי-ילדותית, וגם של רעיי. בגיל הזה לובש כל נער חזות של אדם מבוגר, אם על ידי מעשים כמו עישון סיגריות ושתיית אלכוהול, ואם באמצעות נימת דיבור נוקשה יותר, כדי להבדיל אותו מן הילדים שמתחת לגילו. אף זכור לי כי בגיל 11 סירבתי באחד הבקרים ללכת לבית הספר, כי שמו אותי בחוג מסוים שהיו בו רק בנות, והנה בחלוף כמה שנים, חוויה קשה זו הפכה למין חלום מתוק. ככל ששהיתי יותר בחברת התלמידות, כך התגברה התחושה שהילדות כבר מאחוריי ואני הפכתי לאדם בוגר.

בגיל עשרים, כשזיפי הזקן החלו לצמוח, לא נזקקתי עוד לצביוני הקודם. קולי התעבה, שריריי התפתחו, ואת נהג האוטובוס כבר התקשיתי לרמות עם כרטיסיית הנוער. מגיל זה ואילך, יכולתי שוב להשתטות כילד, דבר שנמנעתי מאד לעשות בכל שנות עלומיי. עם זאת, חדלתי לאסוף מכתביות, לשחק בגולות ולהתנדנד בנדנדות. דבר מה בכל זאת השתנה בי, ולא יחזור עוד אפילו אתחיל לספר בדיחות גסות בבית אבות.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: