אחד-עשר הימים שנעלמו מדפי ההיסטוריה

31/12/2006 ב- 18:11 | פורסם בדברים מעניינים יש בעולם | סגור לתגובות על אחד-עשר הימים שנעלמו מדפי ההיסטוריה

סיפורו של לוח השנה הגרגוריאני – שאומץ על ידי מרבית אומות העולם ועל פיו משתמשים כל בני האדם – יכול לשמש היטב בטוויית עלילה היסטורית רבת פנים. שימשו בו תככים בין מלכי ארצות לבין אפיפיורים, חוסר נחת ממועד ליל הסדר, ואפילו התקהלויות של המון משתולל ואיומים כלפי השלטון. כל זאת בגלל אחד-עשר ימים אשר בעצם לא אירע בהם דבר.


כשרומא נוסדה הוחלט לבסס את לוח השנה שלה על זה שהשתמשו בו היוונים. בתחילה נמנו בו עשרה חודשים בלבד, אולם נומה פומפיליוס, מלכה השני של העיר, קבע כי השנה תחולק לתריסר חודשי לבנה, ופעם בכמה שנים יתווסף חודש אחד, על מנת להתאימו ללוח השמשי. כך עבד סידור זה עד שאירעה תקלה: יוליוס קיסר, מי שכיהן ככוהן הראשי של רומא, היה עסוק בקרבות רבים ונעדר מן העיר דווקא בכל פעם שהיה עליו להכריז על שנה מעוברת. בשנת 46 לפנה"ס כבר נוצר פער של שלושה חודשים תמימים.

ליוליוס נמאס מהשיטה המיושנת והוא החליט למצוא לה תחליף יותר פשוט. בשנה אחרי כן הנהיג את הלוח היוליאני המבוסס על סיבוב הארץ את השמש (או להיפך בעיניו). כך נפתרה הבעיה הטמונה בלוח הירחי, אשר התבסס על הקפת הירח את הארץ. אלא שמשך סיבוב הארץ את החמה קצר במעט מאורך השנה היוליאנית, והנה בשנת 1582 כבר נוצר מרווח משמעותי בין הלוח לבין עונות השנה.

זו היתה בבחינת צרה צרורה. חג הפסחא אמור להיערך ביום א', שלאחר ליל הירח המלא הראשון המגיע אחרי יום השוויון באביב. כך בכל אופן, קבעה הכנסייה בדורותיה הראשונים, על מנת שחלילה לא יתלכד מועד זה עם חג הפסח היהודי. אולם באותה שנה גילו יועציו של האפיפיור גרגוריוס ה-13, כי יום השוויון עומד לחול עשרה ימים לפני ה-21 במרץ. מספרים שגרגוריוס התחלחל ממש לשמע הדברים.

מיד מינה האפיפיור ועדת מומחים בראשות האסטרונום הגרמני כריסטופר קלאוויוס, שמצאה את הפיתרון המיוחל, והתקינה את הלוח הגרגוריאני. ראש השנה הנוצרי נקבע ל-1 בינואר, אולם השינוי הבולט שנבע מן הלוח החדש התרחש שמונה חודשים מאוחר יותר, כשהיום שבא אחר יום ה', ה-4 באוקטובר 1582, נרשם בכל המדינות הקתוליות כיום ו', ה-15 באוקטובר 1582. באי הבריטי התעלמו האנגלים מן השינוי שהנהיגו שכניהם ביבשת, והיתה להם גם סיבה לכך: גירושיו של הנרי ה-8.

המלך האנגלי רצה להיפרד מאשתו קתרינה, מפני שלא ילדה לו בן יורש. לכן פנה לאפיפיור קלמנס ה-7 וביקש ממנו היתר לשאת אשה חדשה על פני הקודמת. אולם האפיפיור לא נעתר לבקשתו, מאחר שלפי חוקי הכנסייה הקתולית אסורים הגירושים. חרף סירוב האפיפיור נשא הנרי ה-8 את אן בוליין לאשה בשנת 1533, ואז הכריז על עצמו כראש הכנסייה האנגליקנית, שמעתה ואילך אינה כפופה עוד לכנסייה ברומא.

באיחור של 170 שנה התעוררו האנגלים לגלות שלא רק שהם עדיין חוגגים את ראש השנה ב-25 במרץ, אלא שההבדל בין לוח השנה הנהוג אצלם לבין עונות השנה כבר עומד על אחד-עשר ימים תמימים. הסוגיה נידונה בפרלמנט, והמלך ג'ורג השני הורה לאמץ את לוח השנה הגרגוריאני ולהוסיף את הימים החסרים. וכך, בבריטניה ובמושבותיה, היום שבא אחר יום ד', ה-2 בספטמבר 1752, נרשם כיום ה', ה-14 בספטמבר 1752. כמעט שבועיים נמחקו מן ההיסטוריה של הנתינים הבריטיים, והם לא התכוונו לעבור על כך בשלווה.

לפי המסופר, ואין לדעת עד כמה מדויקים הפרטים, החלו בערים אחדות הפגנות של אנשים זועמים. הם נשאו שלטים אשר עליהם נכתב: "הבו לנו את אחד-עשר הימים בחזרה", וצעדו ברחובות כשהם מקצינים את מעשיהם ואף מתפרעים. על פי דיווח שלא ברורה מהימנותו, אף נהרגו כמה בריונים בעיר בריסטול בעימות שהתפתח בינם לבין המשטרה המקומית. הרשויות היו אובדי עצות וביקשו להרגיע את ההמונים, אלא שהללו דרשו בתוקף את הימים שקוצצו מחודש ספטמבר האמור. כמה עבריינים נמלטים שנתפסו במהומות אף חמדו לצון והודו בפשעים המיוחסים להם, כשהם טוענים כי כל אלה התרחשו ב-10 בספטמבר 1752, יום שלא התקיים מעולם באימפריה הבריטית. אכן, היו אלה אחד-עשר ימים שכל אחד יכול היה לברוא היסטוריה משל עצמו, ואיש לא יכול היה לבוא אליו בטענות.

היסטוריונים שחקרו את הפרשה מצאו בכל זאת תימוכין במסמכים בני אותה תקופה, כי ניכרה דאגה עמוקה בקרב הציבור הרחב. היו אומנם הדיוטות שסברו באמת ובתמים שהממלכה החליטה לגרוע מחייהם את אחד-עשר הימים, והיו שדיברו אף על עסקה סודית שנערכה עם השטן, אבל רוב החששות נבעו דווקא אצל פועלים קשי יום ששאלו עצמם: האם השלטונות עשו לנו תרגיל עוקץ מתוחכם במסווה של שינוי לוח השנה? היו מהם שדרשו בתמימותם את מלוא שכרם החודשי, כולל אחד-עשר הימים האבודים. בסופו של דבר שככה הסערה והבריטים קיבלו על עצמם את הגזירה.

רוסיה הצטרפה לשאר אומות העולם, ואימצה את הלוח הגרגוריאני לאחר המהפכה הבולשביקית. היום שבא אחר יום ד', ה-31 בינואר 1918, נרשם כיום ה', ה-14 בפברואר 1918, וכך נסגר פער בן שלושה-עשר ימים. כתוצאה מכך, נפטרים שהשיבו את נשמתם ביום ההוא זכו להארכת חיים מדומה, כיוון שעל מצבתם נחקק המועד המתוקן.

לפי הלוח החדש התרחשה הדחת הצאר הרוסי ב-7 בנובמבר 1917, אולם ברוסיה ובעולם כולו עדיין מכנים אותה בשם הפיכת אוקטובר, על שם ה-25 באוקטובר בלוח היוליאני. מכל מקום, איש לא אבה לצאת אז אל הכיכר האדומה ולהפגין כנגד אותו שיבוש. יש האומרים כי הסיבה נעוצה בכפור הרוסי השורר בחודש פברואר. אחרים סבורים כי העילה לחוסר המעש היתה כרוכה בסכנה אחרת, הרבה יותר גדולה.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.