חטאו הבלתי נסלח של רבי מאיר בעל הנס

23/12/2006 בשעה 12:24 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על חטאו הבלתי נסלח של רבי מאיר בעל הנס
תגים: ,

ארץ יהודה במאה השנייה לספירה היתה כמעט שוממה מיהודים. הישוב שספג מכה קשה לאחר מרד בר כוכבא, החל להתחדש בגליל. שם גדלה ברוריה בת חנינא, נערה עצמאית ופקחית. כבר בגיל צעיר מרדה במוסכמות וסירבה להיות כנועה וצייתנית, אולם אף אחד לא ציפה שתהיה גדולה בתורה. בהגיעה לפרקה נישאה ברוריה לרבי מאיר, מחכמי ההלכה, והכול איחלו לזוג המשכיל חיים מאושרים, אלא שמשהו השתבש בדרך.


מימדי האסון שהמיט מרד בר כוכבא על העם היו אדירים. ירושלים נהרסה כליל. כמעט כל ארץ יהודה היתה לשממה. הרומאים עוד ביקשו לנקום ביהודים על המפלות הקשות שספגו מידם, והתעמרו בהם בחיי היום-יום. על מנת לעקור מליבם את רעיון המרד כליל – מספר המיתוס – הגלו רבבות מבתיהם עד שהיהודים הפכו למיעוט נרדף בארצם. על חורבות ירושלים הוקמה מושבה רומית בשם איליה קפיטולינה, ועל הר הבית נבנה מקדש לאדריאנוס ובו פסל הקיסר. על היהודים נאסר לשבת בעיר בירתם ובסביבתה, והמרכז הרוחני והתרבותי עבר לגליל, שלא נפגע מפני שכמעט לא השתתף במרידה.

בראש בית מדרש בסיכני שבגליל התחתון עמד רבי חנינא בן תרדיון. חרף גזרות השמד הוסיף לעסוק בתורה ולשאת דברים בפני קהל תלמידיו. ובת היתה לו, לרבי חנינא, ושמה ברוריה. כבר בגיל צעיר נודעה בחריפות שכלה, ומשום שהיתה מעורה בעבודת אביה, בחרה שלא ללכת בדרך הנשים, ובמקום לשרת את הגברים, היתה מעמיקה בפרשנות דברי התורה, ומבלה את עיתותיה בדיונים הלכתיים עם תלמידי בית המדרש, עד כי שנינותה יצאה למרחקים.

ברוריה עצמה הבחינה ביכולת הלמידה המיוחדת שלה, ולאחר שהתרגלה להעיר לתלמידים היושבים בבית המדרש ואפילו בעטה באחד מהם, כבר העזה להתחכם לרבנים שפגשה. פעם הלך לו רבי יוסי הגלילי במשעול ליד ביתה, מצא את ברוריה ושאל: באיזה דרך אלך ללוד? אמרה לו: גלילי שוטה! האם לא אמרו חכמים: אל תרבה שיחה עם האשה? להבא תסתפק בשתי מילים ותשאל רק: באיזה ללוד? אכן, כבר כנערה התקשתה להשלים עם התייחסותה המעליבה של החברה הגברית כלפי המין הנשי.

בהגיעה לפרקה חיתן אותה אביה עם רבי מאיר, בתקווה שהבעל יצליח להטיל בה מרות, אלא שברוריה נותרה סוררת, ושמע פקחותה אך האמיר. היו מגיעים אורחיו של רבי מאיר, והיתה יושבת עימם ודנה בהלכות התורה, כמו היתה גבר שבחבורה. כבר כולם השלימו עם נוהגיה המוזרים, מלבד בעלה שעדיין האמין כי ברוריה תלך לבסוף בתלם, ותשמש עזר כנגדו בניהול משק הבית, ולא תתערב עוד בנושאי קדושה או בשיחות חולין על ענייני דיומא. אלא שלברוריה לא היתה כל כוונה לעמוד בצל בעלה.

בינתיים אירעה טרגדיה גדולה. מלשין הסגיר את רבי חנינא ומשנחקר על ידי השלטונות הרומיים, הודה כי לימד תורה לפי שכך ציווהו בורא עולם. נגזר עליו דין מיתה באמצעות שריפה, וכדי להרתיע אחרים לבל ילכו בדרכו וילמדו את הלקח, הורו גם להרוג את אשתו, ואילו את בתו הרווקה דנו לעבדות. רבי מאיר עוד הספיק באמצעות נס, לפדות את גיסתו הצעירה לפני שחוללה תומתה, אולם את חותנו הצדיק לא יכול היה להציל. רבי חנינא נלקח מבית המדרש, גופו נעטף בזמורות עץ והוא נשרף יחד עם ספר התורה בו למד. כדי להאריך את ייסוריו הניחו הרומאים על ליבו גזי צמר ספוגים במים. מאז נמנה הוא על עשרת הרוגי מלכות.

כשלוש שנים אחרי דיכוי מרד בר כוכבא מת הקיסר אדריאנוס. יורשו אנטונינוס פיוס, ביטל את גזירות השמד, ואפשר לחכמים להתכנס בעיירה הגלילית אושא, שם הקימו מחדש את הסנהדרין והנשיאות. היישוב החל להתאושש בהדרגה, והחיים בארץ החלו לחזור אט אט למסלולם. גם ברוריה ורבי מאיר עברו לגור באושא.

בשכנות להם התגוררו כמה בריונים שהיו מציקים לרבי מאיר. התפלל הרבי לאלוהים וביקש את מותם. הזדעזעה ברוריה ושאלה אותו: על מה ולמה? הסביר לה בעלה: הן כתוב בפסוק: "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם", מה הגיוני יותר מלייחל למות הרשעים? הרשעים ייעלמו, ולנו ולכל העולם ייטב. אלא שברוריה לא הקטינה את עצמה ואמרה לרבי מאיר את דעתה: והרי לא כתוב חוטאים, אלא חטאים! לפיכך, אין לייחל למות הרשעים אלא לשובם מדרכם הרעה. לא הרשעים עצמם צריכים להיעלם, אלא רשעותם. לכן, עליך לבקש עליהם רחמים, שיחזרו בתשובה. ואכן, ביקש עליהם רבי מאיר רחמים, אולם התערבותה של אשתו בתפילותיו הכעיסה אותו כבר יתר על המידה.

המריבות בין בני הזוג הלכו ותפחו. ערב אחד התפרצה ברוריה וקראה: למה שתקשיב לי, הרי אמרו חכמים כי נשים דעתן קלה עליהן? רבי מאיר ניסה להרגיעה אך ללא הצלחה. אמור לי, פנתה לבעלה, האם אתה באמת סבור שנשים רפות שכל הינן? ואיך אתה מסביר את בקיאותי בתורה ובהלכה, שלבטח אינה פחותה משלך? אז כבר לא יכול היה רבי מאיר לעצור בעצמו כי נפגע כבודו וזעק: אם נאמר שכל הנשים קלות דעת הן, אז צדקו החכמים, ואת הרי אשה ומשום כך קלת דעת הינך, ותמיד תהיי! ואז הוסיף ואמר: ואני עוד אוכיח לך זאת!

כל הלילה לא עצם רבי מאיר עין. זעמו הלך וגבר כשדברי ברוריה שבו והתעצמו במחשבותיו. למחרת בבוקר פנה אל אחד מתלמידיו, עלם יפה-תואר, וביקש לשוחח עימו בסודיות רבה: אני רוצה שתפתה את אשתי. התלמיד פער את פיו בתדהמה, ובטרם פצה בתגובה, השתיקו הרבי ואמר: אל תספר זאת לאיש. עשה אשר ציוויתיך.

בערב שב רבי מאיר שמח וטוב לביתו. ברוריה התפלאה כשקרא לה וביקש שתשב עימו ותלמד תורה. אמר לה: אולי באמת כדאי שתקדישי יותר זמן לענייני הלכה. אשלח לך תלמיד שיסייע לך בעבודות הבית, וכך תתפני לעסוק בדברי תורה. ברוריה שמחה עד מאד וחיבקה בחדווה את בעלה, אך זה כבר גמר אומר לנקום בה, ורק עשה עצמו משתתף בשמחתה.

בחלוף כמה ימים התייצב בחור נאה למראה אצל ברוריה, וסיפר שנשלח על ידי הרבי. כל שעות היום בילה עימה. ביחד ריכלו על מכריהם, דנו בסוגיות מקראיות שטרם נפתרו, והיו יושבים בטל כשסיימו את מלאכתם, צוחקים בכל לבבם מאפיזודות מבדחות שהיו שותפים להם בעבר. בערב ביקש רבי מאיר את חוות דעתה, וברוריה השיבה: שיישאר, נעים לנו יחדיו.

וכך הגיע בכל בוקר התלמיד לבית הרבי, ולא נטש את משמרתו לרגע אחד. היה מסייע לברוריה לבשל, לנקות את הבית ולסדר את החדרים, וכשהזדמן לו, היה נצמד אליה במסדרון הצר ומתחכך בה בלא משים, עד שכעבור שבוע היתה מורגלת למגעו שנתרחש בלי כל כוונה לכאורה. פעם אחת נסתחרר עליה ראשה, והתלמיד אחז בה לבל תיפול ולקח אותה למיטתה. וכשהיא שוכבת ונחה, נשק את ידה ושאל אותה לשלומה. אף לא לשנייה הרפה ממנה.

מאז אותו יום קיבלה ברוריה את המלצתו של הבחור הצעיר, שתנוח לה שעה במיטתה אחר הצהריים, בעוד הוא ישב לצידה. וכך, כשהיה עובד עימה, התחכך בה בעומדה בכל הזדמנות שנקרתה, ואחר היה אוחז בכפות ידיה ומנשקן כשהיתה שרועה במיטתה, ומספר לה בדיחות בוטות בגסותן שגרמו לה לפרצי צחוק קלים. אכן, ברוריה תמיד נטתה לשיחות מחוספסות שנתקיימו בין גברים על פני פטפוטי נשים.

והיו לילות שהרבי היה מאחר לשוב לביתו, אם במתכוון ואם משום שהיה עסוק בענייניו, וברוריה כמעט שלא נתנה ליבה לכך. תשומת הלב הרבה שהקדיש לה הבחור הצעיר מילאה את כל החלל שהותיר אחריו בעלה. ערב אחד, לאחר שרחצה את ראשה, ביקש התלמיד להבריש את שיערה. בעיני ברוריה היתה מלאכת הסירוק אינטימית מדי והיא התנגדה בתחילה, אך הפצרותיו של הבחור גרמו לה לשנות את דעתה. הוא ליטף קלות את שערותיה, ולאחר כמה רגעים שבהם התענגה, סובבה ברוריה את צווארה וביקשה אותו בקול נמוך שיפסיק. שפתותיהם אז נפגשו ולאחר שהתנשקה עימו ארוכות, נבהלה מהתנהגותה וקראה: אסור לנו נערי, אסור לנו הדבר. והיא שלחה אותו לביתו לאחר שהזהירתו לבל יגלה דבר.

למחרת הגיע התלמיד כשכולו קורן אושר רב, וברוריה לא יכלה שלא להבחין כי זה נעשה מאוהב בה. הוא החל להשמיע בפניה מילות אהבה, והיא צחקה ופטרה אותו בכך שכדאי שימצא מישהי אחרת לרחשי ליבו, כי היא כבר תפוסה. אלא שהצעיר גמר אומר בליבו למלא עד תום את ציווי הרב, והיה מחזר אחרי ברוריה בעקשנות. לא נפרד ממנה לפני שהלך לביתו בטרם נשקה ללחיו, והיה נאלץ להסתפק רק בכך במשך חודש תמים.

בוקר אחד הודיע הרבי שייעדר בלילה ההוא לצורך נסיעה, והתלמיד החליט כי הגיעה העת להגשים את מאווייו. כל אותו יום שלח ידיו אל ברוריה, ונגע בה במקומות שאף אחד מלבדה לא נגע בהם ימים רבים. אם בתחילה גילתה התנגדות קלה, הרי עקשנותו של הצעיר השתלמה, והיא התנשקה עימו במלוא פיה כמה פעמים, עד שהתעשתה ושלחה אותו לביתו.

בלילה ההוא, לקראת חצות, שמעה קולות נקישה בדלת. היא קמה ממיטתה וצעדה אל פתח הבית, בחושבה שמא חזר רבי מאיר מוקדם מן הצפוי מאותה נסיעה. אלא שמאחורי הדלת ניצב התלמיד, ובעוד היא מעט מופתעת, מעט שמחה, נטל אותה הבחור הצעיר אל מיטתה, הפשיט את כותנתה ותינה עימה אהבים בכל הלילה ההוא. כשעלה הבוקר עוד חשבה לשוב לעבודות הבית, אלא שכעבור זמן קצר שב הצעיר וגרר אותה למיטה, והיא לא יכלה לעמוד עוד בפני תשוקתה.

אחר הצהריים שב רבי מאיר מנסיעתו ולא אמר דבר. בליבו חש כי נפשה של ברוריה גואה. הוא החליט לשוחח עם התלמיד בבוקר המחרת, ובינתיים סיפר לאשתו על קורות הנסיעה. בהגיע הצעיר לביתו עם עלות החמה, ביקשו הרבי שיעזור לו מעט בבית המדרש, וכך יכול היה להתוודע למעשיה של ברוריה. בשעות הבוקר המאוחרות, שב לביתו כשהוא מלא חמה, ובחרונו הרב פנה לאשתו ואמר: הנה הוכחת לי עד כמה קלה דעתן של נשים. לילה אחד נעדרתי מן הבית ואת שכחת את מצוות הנישואין ונאפת. טיפשה את כמו כל הנשים, ואולי אף גרועה מהן.

ברוריה נדהמה כליל ונרתעה ממנו. שעות רבות בכתה והסתגרה בחדרה מחמת הבושה. אפילו כשרבי מאיר הצטער מעט על שהכשיל אותה, וביקש שתפתח את הדלת כדי לדבר על ליבה, היא מיאנה והפצירה בו שיותירה לבדה, שיניח אותה לנפשה. כשירדה השמש ושקעה, וקריאותיו של רבי מאיר לא הצליחו לעוררה, פרץ הוא את דלת חדרה וגילה שתלתה את עצמה. כלימתה היתה כל כך גדולה עד שלא יכלה לעמוד בה, והיא שלחה יד בנפשה. כך כילתה את חייה האשה שנחשבה לחכמה ביותר בתקופת התלמוד.

Advertisements

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.