קרני השמש הגיעו אל הכפר באיחור של 789 שנה

12/12/2006 ב- 09:54 | פורסם בדברים מעניינים יש בעולם | סגור לתגובות על קרני השמש הגיעו אל הכפר באיחור של 789 שנה

באלפים האיטלקיים, מצפון לטורינו ולא רחוק מן הגבול השוויצרי, חיים להם 197 תושבים בכפר הררי וציורי קטן בשם ויגנלה (Viganella). הכפר המוקף בשני נחלים מהירי זרימה, נוסד בשנת 1217 על צידו התלול של העמק האלפיני אנטרונה (Antrona), ומי שמבקר בו בקיץ נפעם לנוכח יפעת הנופים המקיפים אותו. אולם לויגנלה היתה בעיה, אפילו בעיה גדולה, שהאורחים המקייצים בה לא נתנו עליה את דעתם. במשך 83 ימים בשנה, מ-11 בנובמבר עד ה-2 בפברואר, היתה נעלמת השמש מאחורי צלעות ההרים המתנשאים לגובה של 1600 מטרים, ומותירה את הכפר באפלה חורפית.

בלעדי קרני השמש היו הפרחים גוועים, הטמפרטורות היו צונחות והכביסה לא היתה מתייבשת. גרוע מכך, השמש היא האחראית העיקרית לייצור ההורמון מלטונין, ובלעדיו נעשו תושבי הכפר מדוכאים, כתוצאה מסימפטומים חריפים של "הפרעת ריגוש עונתית". בדורות האחרונים הידלדל הכפר מתושביו. הצעירים מאסו בחשכה והותירו מאחור רק את המבוגרים וחסרי הישע. הכפר עמד, אם כך, להיכחד מן העולם.

במרכז הכפר ניצבת כנסייה מימי הביניים, ובכיכר הצמודה לה מפכה מעיין קטן, שם מתכנסים התושבים כדי לחגוג את הפסטיבל השנתי של מרים הבתולה. לפני שבע שנים הוזמן האדריכל ג'יאקומו בונזאני (Giacomo Bonzani) לקבוע בחזית הכנסייה שעון שמש. בונזאני חשב שלבטח מתלוצצים עימו. כשהביע את תהיותיו בקול רם, השיב לו פיירפרנקו מידאלי (Pierfranco Midali) כי השמש בוא תבוא. אך, זו כמובן לא הגיעה, ובהתקרב החורף היו תושבי ויגנלה חולפים ליד שעון השמש ונאנחים. אלא שהכול לעמד להשתנות.

מידאלי, נהג הקטר, שחלף עם הרכבת שלו במקומות שטופי שמש, התקנא עד מאד, ולקראת הבחירות המקומיות יצא בסיסמה האולטימטיבית: אני אביא את השמש לויגנלה. והוא אומנם נבחר. כשהגיעו אורחים לכפר והתעניינו בפרשה, משכו התושבים בכתפיהם ואמרו בפשטות כי לא ניתן לעשות דבר. אחרים חשבו כי דעתו של ראש הכפר השתבשה לחלוטין. ואיך אתה מתכוון להביא את השמש לויגנלה, שאלוהו. אציב מראה ענקית על צלע ההר שתחזיר את קרני האור אל עבר הכפר, אמר ולא יסף.

במשך שבע שנים תמימות תכנן מידאלי את הגשמת חזונו, ובינתיים היה פונה לתורמים שונים שהתלהבו מן הרעיון המבריק, והצליח לגייס מהם ומן הממשלה האיטלקית כמאה אלף יורו. כשהפרויקט החל לקרום זכוכיות ומתכות, כבר הגיעו כתבים מכל רחבי העולם כדי לסקר את המיזם המשונה, ובהם ראשי עיריות מאוסטריה ומשוויץ שיישוביהם נתונים בבעיה דומה. מהנדסים קנדיים שטרחו להגיע, קבעו כי חבל על הבזבוז והמאמץ, וכי התוכנית הזו לעולם לא תושלם.

בוקר בהיר אחד, בנובמבר 2006, הגיח מסוק גדול בשמיים, נושא עימו מראה ענקית במשקל טון,  שאורכה שמונה מטרים ורוחבה חמישה. המראה הוצבה בתוך יער מחטני, ברום של 1100 מטרים, בפסגת קולמה (Colma). היא תוכננה לעמוד בעומס הרוחות החזקות למשך שלושים שנה לפחות, ושולב בה מנוע חזק. תוכנית מחשב העוקבת אחר התנועה המדומה של השמש, תכוון את תזוזת המראה במהלך היום, כך שתלכוד את קרני החמה ותפיצן במשך שש שעות תמימות בשטח בן 250 מ"ר בכיכר הכפר. מן הסתם, עומדת חלקה זו להיות אחת הצפופות ביותר באיטליה בשנים הקרובות. וכך, מה שהחל כחלום של משוגע יהפוך למציאות מרתקת מן ה-17 בדצמבר 2006.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.