הדינמיקה של יחסי טורף-נטרף בין רצה סגלגלה לשבלולים

08/12/2006 ב- 09:17 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על הדינמיקה של יחסי טורף-נטרף בין רצה סגלגלה לשבלולים

עוד בהיותי ילד הבחנתי במחזה המשונה של חיפושית שחורה הזוללת להנאתה שבלול. בעיניי התמימות היה זה פלא של ממש. לפני אותה התרחשות פיצחתי בזהירות כמה וכמה קונכיות על מנת לגלות מה מסתתר בתוכן, והאם תכולתן מסוגלת להתקיים בלעדיהן. למרבה הצרה, בכל פעם פגעתי ברקמותיו של השבלול והבאתי למותו בטרם עת. זכור לי היטב הריר הדביק שהפרישו השבלולים בכמות גדולה כשהיו בסכנה, ואילו אותה חיפושית, כמדומני, התעלמה מכך, ורק תאוות הבשר החי השתלטה על חושיה.

אותה חיפושית שחורה היא הרצה הסגלגלה (Carabus impressus). מתרדמת הקיץ הארוכה היא מקיצה רק לאחר גשמי היורה. היא נוהגת לשחר לטרף בשעות הלילה, אבל אם מחפשים אחריה בשדה בקפדנות יתרה, נתקלים בה כעבור שעה קלה. אני טמנתי צנצנות זכוכית ריקות בקרקע, וכעבור יומיים אספתי פרטים אחדים שנפלו לתוכן. החלטתי לערוך ניסוי בהשתתפותן ובלוויית השבלולים המהווים את מזונן.

מיני שבלולים רבים ניתן ללקט בשעת קיוטם, אם כי השיטה המועילה ביותר לדעתי היא להניח עציצי חרס הפוכים על האדמה הלחה, באופן שנותר פתח לכניסת השבלולים. כעבור כמה ימים מוצאים שם שבלולים רבים המקובצים יחדיו. בדרך כלל אלו הם דרחול השיח (Theba pisana) ושבלולון מצוי (Xeropicta vestalis) הקטן ממנו. הקונכיות הלבנות יחסית משתייכות בדרך כלל לדרחול השיח, ואילו בעלות הכתמים החומים משתייכות לשבלולון המצוי.

אם נזקק החוקר לזהות כל פרט מבין החיפושיות והשבלולים, אזי ניתן לסמן נקודות על הקונכייה או על שריון החיפושית באמצעות פתילון צבעוני או מחיקון לבן, וכך אפשר לעקוב ביתר דיוק אחר פעילותם. אני החלטתי להשתמש בחיפושית אחת, וזהותם הייחודית של השבלולים לא היתה חשובה עבורי. ביקשתי להשתמש בחמישים פרטים מהם. כולם היו מעוטרים בכתמים חומים על הקונכייה.

הניסוי עצמו נערך בשטח שאורכו ורוחבו ארבעה מטרים בקירוב. את השטח תחמתי באמצעות שישה עשר צינורות פלסטיק בני מטר אחד, החתוכים בחציים. חיברתי אותם זה לזה באמצעות מחברי פלסטיק מתאימים, ומילאתי אותם בשכבת שמן בת שני ליטר בסך הכול. הוספתי עוד כמה ליטרים משלולית סמוכה שנקוו בה מים לאחר רדת הגשמים. בתוך רחבת הניסוי יצרתי באמצעות ארבעה צינורות חתוכים נוספים, שטח מגן שאורכו ורוחבו מטר אחד. גם בגבולותיו ערכתי מכשולים בדמות שמן צף על פני מים. באמצעות אולר עשיתי חריצים דקים והידקתי זרדים בינותיהם כך שגשרי עץ חיברו בין שטח המגן הפנימי לבין השטח החיצוני. מניסיוני ידעתי כי שבלולים מסוגלים לנוע על זרדים אלה, ואילו רצה סגלגלה תתקשה לחצות גשר מסוג זה. בסך הכול, היו עשרים מעברים כאלה.

בשלב הבא הנחתי חמישה שבלולים בשטח המגן, ואת היתר בשטח המקיף אותו. גם החיפושית הונחה שם עימם. לשבלולים היה די והותר מזון לימים הבאים, וכמובן, גם לרצה הסגלגלה. ציפיותיי לבטח לא נעלמו מעיני הקורא. רציתי לבחון האם מסוגלים השבלולים בחוכמתם המעטה, לדעת כי בקרבתם נמצא טורף איום ונורא, ולפיכך, האם ינוסו מפניו ככל יכולתם הרחק ממקום משכנם, או שימתינו לטריפתם מבלי כל תחושת סכנה. הנחתי המוקדמת היתה שימשיכו לברוח כל עוד הם נוכחים בקרבת החיפושית, ואם ייקלעו לתוך שטח המגן יתקבצו בו, כי שם לא יפגשו עוד את הרצה הסגלגלה.

הערכתי כי כמה פרטים עשויים להגיע באקראי אל שטח המגן במרכז, אפילו לא היו חשים בכל סכנה, אולם די בהתכנסות המונית של השבלולים באזור זה כדי לתפוש מהי סיבת הדבר. וכך, חזרתי למקום הניסוי כעבור יממה על מנת לצפות בנעשה. הרצה הסגלגלה נעלמה לה, אפשר שנסחפה ברוח. בשטח המגן היו שלושה שבלולים. כל השאר היו מקובצים בשתי פינות בצד הצפוני-מערבי. אף אחד מהם לא נפקד. הנחתי חיפושית אחרת והלכתי הביתה.

למחרת, הגעתי לקראת ערב מצויד בפנס. לא יכולתי לערוך תצפית מדוקדקת כהלכה ופניתי ללכת משם. יום אחרי כן מצאתי את הרצה הסגלגלה ואחר כך התחלתי למנות את השבלולים. נותרו שם שלושים ותשעה. ברי כי כל הנעדרים לא נטרפו על ידי חיפושית אחת במשך יומיים. אין אלא להקיש כי ציפור רעבתנית חוללה את האסון, או שהמתחם הסגור הינו פרוץ לדידם של השבלולים. כמובן, לא חזרתי על עקבותיי בטרם בדקתי את שטח המגן. נותרו בו רק שני שבלולים.

כעבור יומיים מצאתי את הרצה הסגלגלה בשעה שהיא טורפת שבלול. היא כבר סיימה לחתוך את פתח הקונכייה באמצעות גפי פיה החזקות, ועתה נגסה בבשר רגלו של השבלול. מלבד הקרבן האחרון מצאתי עוד עשרים ושניים שבלולים. לאן כל היתר נעלמו לא יכולתי לדעת, ולהשערותיי לא היה תוקף תצפיתי. מכל מקום, בשטח המגן לא נותר אפילו שריד אחד מהם.

אין ספק, הניסוי לא הצליח כל כך, וטרם ניתן לדעת אם שבלולים מסוגלים לזהות את טורפיהם ולהשכיל דיו כדי להימלט מהם. אפשר שכך הדבר, והם עושים זאת על ידי טיפוס במעלה גבעולים, ולא דווקא בחציית מכשולי מים, ואולי בדרך אחרת. עם זאת, אל לשכוח כי שיטת ההגנה שבה בחרו השבלולים האיטיים במהלך האבולוציה היא סבילה. הם משתמשים בצבעי הסוואה כדי להסתתר מעיני טורפים. עליי מוטל להעמיק בהרהוריי ולבחור דרך אופטימלית כדי שתתקבל תשובה לשאלתי.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.