פילוסופיה בגרוש: 8-13

06/12/2006 בשעה 08:17 | פורסם בפילוסופיה בגרוש | סגור לתגובות על פילוסופיה בגרוש: 8-13

הלקט השני של דברים חשובים, חשובים פחות ובלתי חשובים, שאספתי במשך השנים:

8. בן ג'ונסון, המשורר והמחזאי האנגלי, נפטר בשנת 1637. המלך צ'ארלס הראשון הבטיח לו עוד בחייו כי עתיד הוא להיקבר בכנסיית ו'סטמיניסטר. ג'ונסון, שמח וטוב לב, הגיע לכנסייה מבעוד מועד ובחר לעצמו מקום להיטמן בו, אלא שלאחר מותו, כשביקשו להניח את ארונו, גילו כי המקום שהוקצה לו מצומצם למדי ולא ניתן להשכיב בו את הגופה במאוזן. לפיכך, קברו אותו במצב של ישיבה.

9. אשה קנדית מספרת: היה לי תור השבוע אצל הגניקולוג. מזכירתו צלצלה להודיע לי שהתפנה מקום ושעליי להגיע בשעה הקרובה אם אני מעוניינת. אני נלחצתי נורא כי חשוב היה לי להתנקות. אני מאד מקפידה על היגיינה אישית ובמיוחד בבדיקות רפואיות, אך לא היה לי פנאי להתקלח. עליתי בריצה לחדר הרחצה, נטלתי מארון הזכוכית מגבת קטנה ונקייה שהייתה מונחת שם מקופלת, פרשתי אותה במקצת, הרטבתי מעט והעברתי בזהירות באזורים האינטימיים, כדי להבטיח את הניקיון. השלכתי את המגבת ואצתי למרפאה. הרופא קיבל אותי די מהר. משום שאני כבר מנוסה במצבים כאלו, התיישבתי במקום המיועד ושקעתי, כפי שאני עושה במצבים אלה, במחשבות על חופים יפים בפולינזיה או על כל מקום נחמד אחר שרחוק מן המתקן הדוחה. הופתעתי מאוד כאשר הרופא אמר לי: אני רואה שעשית היום מאמץ מיוחד להיות יפה! לא ממש הבנתי את המחמאה, אבל גם לא הגבתי. חזרתי הביתה והמשכתי בסדר יומי כרגיל. בשעות הערב, לאחר הארוחה קראה לי בתי מחדר הרחצה ושאלה: אמא, איפה המגבת שלי? השבתי לה שתיקח אחת אחרת נקייה מהארון. כששמעתי מה שענתה לקריאתי, אני נשבעת שחשבתי רק איך להיעלם מעל פני האדמה. המשפט שאמר הרופא הדהד שוב ושוב במוחי, כאשר היא אמרה לי: לא, אמא, אני לא רוצה מגבת אחרת מהארון, אני רוצה את אותה מגבת קטנה ומקופלת שהייתה בארון ובתוכה השארתי את כל הכוכבים הנוצצים והזוהרים שבהם אני משתמשת!

10. על-פי המסופר, עמנואל קאנט היה כה דייקן, עד שתושבי קניגסברג נהגו לכוון את שעוניהם לפי השעה שבה יצא לטיול הבוקר שלו. ואכן, הפילוסוף הדגול נודע כאחד האנשים הדקדקנים והקפדניים ביותר. להלן קטע ממכתב ששלח לעמיתו: המאורע שעליו אספר הוא רב באמיתותו ואין להטיל בו צל של ספק. זה קרה בשנת 1756. לקראת סוף חודש ספטמבר, ביום ראשון, בשעה ארבע אחר הצהריים, שב מר סוודנבורג מאנגליה ועלה על החוף ליד גוטנבורג. מר קסטל הזמינו להתארח בביתו ביחד עם חבורה שמנתה חמישה עשר איש. בשעה שש בערב, נכנס מר סוודנבורג אל חדר האורחים, כולו חיוור ונדהם. הוא אמר כי באותה עת משתוללת שריפה איומה בשטוקהולם, וכי בית ידידו, שבשמו הוא נקב, היה למאכולת אש. לאחר מכן, היה חסר מנוחה ויצא ונכנס לבית לעיתים תכופות. בשעה שמונה הוא הודיע בשמחה כי השריפה כובתה למרבה המזל, וכי הגיעה ממש אל סף ביתו, ליתר דיוק, כך ציין, אל הבית השלישי ממנו. עדותו של מר סוודנבורג נתגלתה כמהימנה. יום לאחר מכן נתברר כי כל הפרטים שדיווח עליהם היו מדויקים להפליא.

11. בנג'מין פרנקלין, הסופר, המדען והמדינאי האמריקני, היה בן 79 כשהתעכב לימים אחדים בסאות'המפטון שבאנגליה בדרכו מצרפת לארצות הברית בשנת 1785. את זאת כתב ביומנו: בצהריים הלכתי להתרחץ במעיינות החמים והמלוחים, וכשצפתי על גבי נפלה עליי תרדמה וישנתי קרוב לשעה לפי שעוני. לא צללתי ואף לא התהפכתי על פניי. מעודי לא הייתי מעלה בדעתי כי כדבר הזה יתכן. גיליתי שהמים הם המצע הנוח ביותר לשינה.

12. שרלוק הולמס וד"ר ו'וטסון החליטו לצאת לטיול בחיק הטבע. הערב היה קריר והם הקימו להם אוהל תחת כיפת השמיים ונכנסו לשקי השינה. במהלך הלילה, מתעורר הולמס ופונה לידידו: ד"ר ו'וטסון, הבט נא בשמיים ואמור לי מה הנך מסיק. משיב לו ו'וטסון: אני רואה מיליוני כוכבים בשמיים, חלקם קרובים וחלקם רחוקים, ואם רק כמה מהם דומים לכדור הארץ, אולי יש חיים גם בחלל, וייתכן שעל כוכב רחוק יושב יצור דומה לנו ומתבונן לעברנו. ומה אתה מסיק, מיסטר הולמס? עונה לו הולמס: בהתבונני כעת אל עבר השמיים, הנני מסיק שהאוהל עף לנו ברוח.

13. החיים לאחר המוות, כך מתברר, ממשיכים להם. המוות ברפואה נקבע לאחר שדמם הלב, אולם האדם אינו מת בבת אחת, ותאי הגוף ממשיכים לחיות. תחילה גוועת מערכת העצבים. כעבור שש דקות מדום הלב היא מאבדת מחיוניותה. מוח השדרה מוסיף להתקיים עוד כעשר דקות, ואילו השרירים מגלים חיות גם כעבור שעות אחדות. אצל גברים תמיד מתגלה צמיחה קלה של הזקן, עובדה שעוררה עניין רב בזמנים עברו, והיתה מקור השראה למעשיות רבות.

Advertisements

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.