פילוסופיה בגרוש: 1-7

05/12/2006 בשעה 14:22 | פורסם בפילוסופיה בגרוש | סגור לתגובות על פילוסופיה בגרוש: 1-7

הלקט הראשון של דברים חשובים, חשובים פחות ובלתי חשובים, שאספתי במשך השנים:

1. ו'יליאם אוקאם שלף את תערו המפורסם כנגד ריבוי ללא צורך של הנחות. לדבריו, מה שניתן להסביר באמצעות פחות הנחות מוצא, אין טעם להסביר באמצעות יותר. אלא שאוקאם לא המציא את העיקרון הזה. אדם שאיננו אלמוני כלל טען זאת לפניו. היה זה פטרוס היספנוס, לימים האפיפיור יוהנס ה-21, שקבע אותו ב"מסות הלוגיות" המפורסמות שלו.

2. בניגוד לסברה המקובלת, למצוא מחט בערימת שחת איננה פעולה שגוזלת זמן רב. בתחרות שניסתה להמחיש את הקושי הכרוך בדבר, גילו המשתתפים את המחט בתוך דקות ספורות, לאחר שניערו פעם אחר פעם גושים קטנים מערימת חציר שהונחה לפניהם.

3. לעולם לא תראו את השמש במקומה. מרחק השמש מכדור הארץ הוא 149 מיליון ק"מ. פרק הזמן הדרוש לקרני השמש להגיע ארצה הוא 8 וחצי דקות בקירוב. לפיכך, השמש לעולם אינה נמצאת במקום שבו היא נראית לנו, אלא הרחק הרחק משם; למעשה, מרחק שהוא כפליים משיעור קוטרה.

4. אלפרד היצ'קוק, הבימאי המהולל, נהג להתארח כדמות שולית בכל אחד מסרטיו לפרק זמן קצר. בסרט "סירת הצלה" שצולם בשנת 1944 נפקד מקומו של היצ'קוק. דומה היה שאפילו הגאון הקולנועי לא הצליח בפעם הזו להשתחל לתוך התסריט. והנה, מצא פלוני כי בדפי העיתון שקורא אחד השחקנים, מגיח פרצופו של היצ'קוק במודעת פרסומת לשומרי משקל.

5. אם יכולתי לראות למרחוק, אין זה אלא משום שניצבתי על כתפיהם של ענקים, כך אמר בשעתו אייזק ניוטון, לא כביטוי של ענווה, אלא כהערה מרושעת על רוברט הוק, אחד ממתנגדיו המדענים, שהיה קצת גיבן. מתברר שהמדען ברוך ההשראה, שגילה את חוקי הכבידה ופיתח את החשבון הדיפרנציאלי, היה חף ממקוריות בכל הנוגע לציטטות המפורסמות שלו. היה זה ברנרד משארטר שטבע את האמרה המיוחסת לניוטון כבר בשנת 1126. לאחר מותו של ברנרד, צויר על אחד החלונות של הקתדרלה בשארטר שבצרפת, ציור המתאר את ארבעת מחברי הבשורות של הברית החדשה כננסים היושבים על כתפיהם של ארבעת נביאי ישראל: ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל ודניאל.

6. אברהם לינקולן, הנשיא האמריקני לימים, היה אדם מכוער מאד במראהו החיצוני. חרף מאמציו הרבים, לא הצליח החייט הפרטי שלו להתאים לו כל לבוש שישווה לו צורה נאה. לינקולן היה גבה-קומה, רזה וצנום. ראשו היה עטור שיער שחור ודוקרני, צווארו היה דק וזרועותיו היו ארוכות מאד. בשנת 1858 הציג לינקולן את מועמדותו לסנאט. מתחרהו היה סטיבן דאגלס. השניים נהגו להופיע יחדיו באסיפות עם שונות והיו מסבירים את עמדותיהם המנוגדות לפני ציבור הבוחרים. באחת הפעמים האשים דאגלס, בלא הצדקה, את לינקולן כי באורח חייו הוא מתנהג בניגוד לעקרונות שאליהם הוא מטיף מעל כל במה, והגדיר אותו כאיש בעל שני הפרצופים. לינקולן הפסיק מיד את יריבו וקרא: יחליט נא הקהל, לו היה לי פרצוף נוסף, כלום הייתי נושא דווקא את זה? הקהל פרץ בצחוק רועם, ולינקולן כבש מיד את לב ההמונים.

7. לאחר אינספור התכתשויות אם הומרוס היה זה שחיבר את האיליאדה והאודיסיאה או שמא משורר אלמוני אחר, הודיעו כמה חוקרים כי הגיעו למסקנה הסופית: את שני האפוסים לא חיבר הומרוס, אלא משורר אחר בן זמנו של הומרוס ואשר במקרה קראו גם לו הומרוס.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.