כמה מלאכים יכולים לרקוד על חוד של מחט?

01/12/2006 בשעה 09:34 | פורסם בדברים מעניינים יש בעולם | סגור לתגובות על כמה מלאכים יכולים לרקוד על חוד של מחט?

חידה עתיקת יומין, שראשיתה נעוצה בימי הביניים המאוחרים, עוסקת בטבעם הזערורי של מלאכי השרת, ועד זמננו לא פוענחה. אזרחים פשוטים והוגי דעות חשובים יגעו ימים ולילות, ולא מצאו תשובה לאחת הקושיות המשונות ביותר שנשאלו בתולדות האנושות: עד לאיזה גודל מסוגלים להתכווץ השרפים והכרובים, מבלי שיאבדו את היכולת לפצוח במחולות סוערים?


כבר בפתח המאה ה-21 הגדירוה רבים כ"מאה של הננוטכנולוגיה" – אותו מדע שימושי העוסק בבניית עצמים מאבני בניין שמימדיהם אינו עולה על ננומטר (מיליונית המילימטר). למעשה, המזעור הטכנולוגי הלך ותפס את מקומו החשוב בעולמנו מאז פיתוח הטרנזיסטור, ובעשור האחרון דומה שלא קיים תחום בחיים המודרניים שאינו נזקק לו – מפיתוח כל טיס זעירים שיגשימו אמרתו של כל מרגל מצוי: לוואי שהייתי זבוב על הקיר, ועד ננובוטים: רובוטים זעירים שתפקידם לנוע בתוך הגוף ולתקן פגמים המצויים בתאים.

עם זאת, כבר בימי הביניים החל האדם להעסיק את מחשבותיו בשאלות גדולות על דברים קטנים במיוחד: למה נועדו הנמשים, כמה גרגירי חול יש בחוף הים, ועד כמה שהדבר נתפש כמגוחך בימינו, הרי הסוגיה: כמה מלאכים יכולים לרקוד על חוד של מחט, או על ראש סיכה מבלי להיתקל זה בזה, היתה אחת הנודעות ביותר בתרבות המערבית במשך מאות בשנים, ואפילו עד עצם היום הזה. במרוצת הזמן הפכה שאלה זו גם כביטוי נרדף לסכלותה של הכנסייה, על כך שהיא מקדישה מאמץ לפתור קושיות אבסורדיות של ממש. שאלה זו, הן כבעיה שמתחבטות בה הבריות והן כביטוי השגור בפיהן, מופיעה על שלל גרסאותיה ברבבות דפי אינטרנט (Point of a Needle, Head of a Pin).

ציבור רב מנסה להתחקות אחר עקבות השאלה, אולי משום שזו אכן מוזרה למדי, ואפילו קשה להעלותה על הדעת. לפיכך, מנסים המאמינים הנוצרים לשבש את הלך ההתחקות ולטעון שאין זו אלא מזימה אתיאיסטית שנועדה להציג את הדת באור פרימיטיבי, אלא שהאמת רחוקה מכך. אומנם, עד כה לא נמצא אף כתב יד ביניימי שבו תוהה המחבר על מספר המלאכים המרקדים, אולם ראיות רבות מצביעות כי המספר המדויק אכן הטריד משכילים רבים בעת ההיא.

אחד האזכורים הראשונים לשאלת ריקוד המלאכים על חוד של מחט, מופיע בספרו של ראלף קאדו'ורת (Ralph Cudworth) משנת 1678, הקרוי "הסיסטמה האינטלקטואלית האמיתית של היקום", אבל אפשר שהקושיה יוצאת הדופן הושמה ללעג לראשונה רק כמאה וחמישים שנה אחרי כן, בכתבי הפלסתר שחיבר אייזק ד'ישראלי (Isaac D'Israeli), אביו של ראש ממשלת בריטניה היהודי, בנימין ד'ישראלי.

את ד'ישראלי האב העסיקו אנקדוטות היסטוריות ואירועים אזוטריים מתולדות הספרות, והוא מצא פנאי רב לכתוב עליהם. עד מהרה הפכו ספריו לפופולריים ביותר, ולא רק בגלל התוכן הגדוש בהם, אלא בעיקר בגין התנגחותו בממסדים למיניהם. במיוחד בחר לתקוף פילוסופים שפעלו בימי הביניים דוגמת תומאס אקווינס שחי במאה ה-13.

אקווינס חיבר כמה וכמה ספרים עבי כרס, ביניהם גם את "מכלול התיאולוגיה" (Summa Theologica). תבניתו של הספר מעמתת את עמדת ה"בעד" עם עמדת ה"נגד" בנוגע לסוגיות דתיות שונות שנידונו ברצינות גמורה באותם ימים: האם היה ישו אנדרוגיני? האם גם בגן עדן משמשים דייריו כיצרני הפרשות? האם השערות והציפורניים תצמחנה מחדש לאחר תחיית המתים? בעיני ד'ישראלי האב מדובר היה, כמובן, בבזבוז יכולת שכלית מופלאה על זוטות חסרות חשיבות.

הפרק העוסק בטבעם של מלאכים מופיע לאחר פרק הפתיחה העוסק בבריאה, בגלל החשיבות הרבה שייחס להם אקווינס. בין השאר ניסה לברר האם מלאכים יכולים לנוע מקצה אחד למשנהו בלא לעבור דרך התווך, האם הללו פועלים באופן מיטבי דווקא בשעות הבוקר, וכמה מהם יכולים להימצא יחדיו בנקודה אחת בו זמנית. בנוסח ההיתולי הוצגה השאלה כפי שאנו מכירים אותה כיום: כמה מלאכים יכולים לרקוד על חוד המחט?

לכאורה, הדרך הפשוטה כדי להשיב על הקושיה היא ללקט מלאכים, להניחם על חוד של מחט ולהתבונן במעשיהם באמצעות זכוכית מגדלת. ברם, מסיבות שטרם הובררו דיין, מתקשים בני אנוש להבחין בשרפים ובכרובים בחיי היום-יום, ואין בידינו ברירה אלא לפתור את הסוגיה בדרך בלתי ישירה. לשם כך, עלינו לתהות האם בכלל עשויים המלאכים מחומר גשמי, ושאלה זו כלל אינה מלעיגה. אפילו בימינו מתחבטים מיטב הפילוסופים בבעיה דומה: האם הרוחניות תלויה בחומר? כמו למשל, האם קיום התודעה כרוך בהימצאות המוח, או שהיא עצמאית ואינה קשורה בו?

אם אינם תופסים מרחב, הרי מספר אינסופי של מלאכים יוכל לרקוד על חוד המחט, אולם אם בכל זאת בעלי נפח הינם, צצות ועולות שאלות רבות: מה גודלם האמיתי של המלאכים? האם הם מסוגלים לכווץ עצמם לגודל זעיר? חכמי דת בתקופת הרנסנס סברו שביכולתם של שליחי האל להקטין עצמם למימדים זעירים של ממש, מבלי שכוחם המלאכי ייפגם אף במקצת, אולם כמה מהם תהו אם יכולת הריקוד שלהם עלולה להיפגע מכך, היות שכישרון הריקוד לאו דווקא נמנה על סגולותיהם השמימיות. לבסוף, הוסכם כי במימדים זעירים למדי מתקשים המלאכים לרקוד, כך שהמספר העשוי להימצא על חוד המחט הוא מוגבל בהחלט.

אז פנו אותם משכילים למצוא מהו שטחו של חוד המחט או ראש הסיכה, אלא שאז העלה אחד מהם תהייה רבת משמעות. לדעתו, אין זה נהיר כלל שהמלאכים מסוגלים להיצמד למשטח כלשהו, ואפשר בהחלט שהם עושים את כל ימיהם בריחוף תמידי. אם כך הדבר, ודאי שאף מלאך איננו יכול להזמין את מלאכית הכיתה לריקוד צמוד לשמע מזמורי נזירים. ברם, דעתו זו נפסלה מיד. הכול מלבדו קבעו כי כדרך בני האדם, גם מלאכים מסוגלים להפליא במחולות.

אבל אז כבר גברו קולות המתנגדים. לדעת רבים לא דומים המלאכים במראה גופם לבני אדם, ולכן יתכן שרבים מהם יוכלו לפזז על חוד המחט מבלי שאיבריהם יתנגשו זה בזה. היו אף שהציעו שגפיהם כה גמישות עד שהמלאכים מסוגלים להסיטן בזוויות בלתי אנושיות ממש. אחרים טענו שמלאכים יכולים להתחלק לכמה גופיפים זעירים עוד יותר, ואולי אף להתאחד, וכך להכליל זה את זה בגופו של אחד מהם.

מאז ימי הביניים כבר נמצאו אומנים שכתבו את "המלט" במלואו על המחק הקטן שצמוד לקצה העיפרון, ואף העתיקו את התנ"ך כולו על קליפת ביצה של תרנגולת, אולם המענה לקושיית חוד המחט עדיין לא נמצא בערימת השחת, חרף העובדה שבין התיאולוגים המודרניים יש גם מתמטיקאים מדופלמים, אשר מוגיעים את מוחם בניסיון להגיע לכלל תשובה. ואולי איש מהם לא פיצח את החידה עד עתה מפני שלא העלו בדעתם כי אפשר שהפתרון מסתכם בלא כלום, והמלאכים הינם יצירי הדמיון וכלל לא ברואי היקום.

Advertisements

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.