אלטרואיזם הדדי אצל ערפד מצוי

05/11/2006 ב- 20:12 | פורסם בהספרייה המדעית | סגור לתגובות על אלטרואיזם הדדי אצל ערפד מצוי
תגים:

מעללי הערפדים זכו לתיאורים דמוניים והפכו אותם ליצורים מעוררי סלידה ומטילי אימה. אפשר שמנקודת ראותו של האדם כקרבן ישנה נימת צדק בחשיבה זו, אולם ביניהם מתנהגים הערפדים באדיבות יוצאת דופן ומגלים דאגה רבה כלפי זולתם. ואכן, בכל עולם החי אין דוגמה ראויה לנדבנות מאשר באורח חייהם של העטלפים מוצצי הדם.


ערפד מצוי (Desmodus rotundus) הנפוץ באמריקה הלטינית, נמנה על סדרת העטלפים. תוחלת חייו היא עד 18 שנים. בין קרבנותיו כלולים, על פי רוב, בקר, סוסים, ומדי פעם גם חזירים, כלבים ובני אדם. בדומה לערפד המיתולוגי, גם הערפד האמיתי יוצא לחפש את קרבנותיו בשעות הלילה. הוא מרפרף חרש מבעד לחשיכה ונוחת ללא קול על קרבנו. לאחר שאיתר איבר חופשי משיער כגון אצבע, חוטם או אוזן, הוא משתמש בשיניו החותכות העליונות כדי לחתוך פיסה קטנה של עור. הנשיכה אינה מכאיבה ומותירה פצע קטן.

לתוך הפצע הזה מצמיד הערפד את פיו ומוצץ את הדם. הרוק שלו מכיל חומר מונע קרישה, וכך ממשיך הדם לזוב גם לאחר שהערפד השביע את רעבונו ועזב את קרבנו. יש בכך, כמובן, כדי להחליש את הקרבן במידה ניכרת. בעלי חיים הנפגעים לילה אחר לילה על ידי ערפדים, מגיעים, בסופו של דבר, למצב של אנמיה ואפיסת כוחות. כתוצאה מכך יש אובדן כבד של חיות משק באזורים שהערפדים מרבים לפוקדם. חרף זאת, אין הערפדים מהווים סכנה ישירה ומיידית ליונקים גדולים. בעקיפין, יש בהם משום איום, היות שבתוך הרוק שלהם עשויים להימצא חיידקים ונגיפים מחוללי מחלות, המוצאים דרכם לתוך מערכת הדם של החיה הנפגעת.

ג'ראלד ו'ילקינסון עקב אחר חיי הערפדים בקוסטה ריקה במשך מספר שנים. לשם כך לכד וסימן כ-200 פרטים. הוא מצא כי הערפדים חיים בקבוצות של 8-12 נקבות בוגרות, הנמצאות יחדיו במשך שנים. בכל קבוצה ישנן תת-קבוצות המורכבות מ-2-4 נקבות המשתמשות באותו גזע חלול כדי ללון בו במשך היום. הזכרים עוזבים את הקבוצה כשהם מגיעים לבגרות, ולכן הקבוצות מורכבות מנקבות מקורבות זו לזו, אולם רק באופן חלקי, שכן נקבות זרות מגיעות לקבוצה מדי שנתיים בקירוב. לפיכך, מקדם השארות הממוצע בקבוצה נמוך מ-0.11. 'מקדם השארות' (Coefficient of inbreeding) מתאר את ההסתברות כי שני אללים זהים באותו פרט הם בעלי מקור משותף.

ערפדים נזקקים מדי לילה לארוחת דם במשקל של 50-100 אחוזים ממשקל גופם. לעיתים הם אוכלים כה הרבה, עד כי שוב אינם מסוגלים להתרומם מעל הקרקע בשל כובד משקלם. במקרה כזה הם אנוסים להישאר על הקרקע עד שיסיימו לעכל את מזונם. הם אמנם יכולים לשרוד כ-60 שעות ללא ארוחת דם, אולם בגלל קצב המטבוליזם הגבוה שלהם, עלולים הערפדים לאבד רבע ממשקל גופם, וכתוצאה מכך גם מאבדים הם את היכולת לשמור עוד על חום גופם ואחר זמן מה גוועים. לא בכל לילה זוכים הערפדים לקבל ארוחת דם. נתון זה נכון בעיקר לגבי צעירים עד גיל שנתיים, אשר בשליש מן המקרים נכשלים בהשגת ארוחת הדם, לעומת 7 אחוזים בלבד אצל ערפדים מבוגרים יותר. הסיבה לכישלונם נעוצה בחוסר ניסיונם בנשיכה בלתי כואבת שאינה מעירה את החיה.

נמצא גם כי נקבות שהצליחו להיזון, פולטות דם בכדי להאכיל פרטים אחרים שחזרו רעבים מן המסע הלילי. כן נמצא שערפדים מסוגלים לזהות זה את זה, וכי מתת דם שכיחה יותר במקרה שהמקבל הוא פרט מוכר. התצפיות הראו כי אורך הזמן שהנקבות מבלות יחדיו תואם לסיכוייהן לקבל מנת דם זו מזו. למעשה, אף פרט לא יתרום ארוחת דם לפרט אחר אם הלה לא לן עימו יותר מ-60 אחוז מן הלינות. עוד נתברר כי נקבות מתחילות לתרום ארוחות דם החל מגיל שמונה חודשים, וכי התרומה תלויה במצב הפיסיולוגי של הפרט ובגילו. למשל, נקבה בוגרת מאכילה את צאצאיה, צאצאים זרים וגם בוגרים אחרים. אפילו הגור הנולד אינו מסתפק בחלב אמו וזוכה לקבל ארוחת דם, כי בדרך זו מוענקת לו הגנה חיסונית נוספת.

כמו כן, נמצא כי הרווח של מקבלות הדם מבחינת זמן ומשקל עולה על ההפסד של תורמות הדם מבחינת זמן ומשקל, וכי ארוחת דם ניתנת באופן מועדף לנקבות רעבות שאיבדו הכי הרבה ממשקלן בתוך יממה, לעומת אלו שאינן רעבות במיוחד. הזכרים היו תמיד בעדיפות האחרונה לקבל תרומת מזון. פרטים נוטים לעזור לאלה שעזרו להם בעבר, ולהעניק להם מנות דם בתדירות גבוהה באופן משמעותי מן הצפוי אילו היתה הפעולה מקרית; ואילו פרטים שהורעבו במעבדה וקיבלו לאחר מכן ארוחת דם, תרמו מאוחר יותר מנות דם בסבירות גבוהה יותר מפרטים אחרים.

תצפיות אלה מראות כי מידת ההתקשרות בין הנקבות היא הקובעת את מידת האלטרואיזם ההדדי (Reciprocal altruism), וכי אין זיקה הכרחית לקרבה גנטית. מידת הנדיבות של הפרטים תגדל ככל שהם נמצאים יחדיו במשך זמן רב יותר ובקבוצות קטנות, זאת משום שכך רבים הסיכויים שזכו לקבל סיוע בעבר. אין פלא, אם כך, ששיעור התמותה השנתי עומד על 24 אחוזים בקרב הערפדים, לעומת ממצאי המודל הממוחשב שקבע כי ללא שיתוף פעולה, יעמוד שיעור התמותה על 7 אחוזים אם הערפדים יסבלו מלילה אחד ללא מזון, ו-82 אחוזים עבור שני לילות ללא מזון.

ההבדל בין אלטרואיזם לשיתוף פעולה רגיל נעוץ בכך שהגמול למבצע הפעולה האלטרואיסטית אינו מיידי. לפי רוברט טריוורס, על מנת שאלטרואיזם הדדי יתאפשר מבחינה אבולוציונית בין פרטים שאינם שארים, נזקק הצד המתוגמל להרוויח יותר מאשר מפסיד הצד המתגמל. כמו גם, הסיכוי להדדיות מחויב להיות רב למדי, וכן שהאלטרואיסטים יהיו חשופים לבקשותיהם של פרטים אחרים באופן שגרתי, ולא תהיה זו אפיזודה חולפת. ברי כי אלטרואיזם הדדי אינו מתקיים בין תורמים לנצלנים, והסיבה העיקרית לדבר היא יכולתם של הראשונים לחשוף את האחרונים, הן באמצעות יכולת זיהוי והן על ידי שימוש בזיכרון, בדומה לאסטרטגיית 'מידה כנגד מידה'.

ראו גם:

ברירת שארים כהסבר להיווצרות חברתיות אצל חרקים
מידה כנגד מידה בהתנהגות בחינת הטורף
מדוע אריה הוא החברתי מכל החתוליים?

לקריאה נוספת:

Gerald Wilkinson. 1984. Reciprocal food sharing in the vampire bat. Nature 308: 181-184

Gerald Wilkinson. 1985. The social organization of the common vampire bat. Behavioral Ecology and Sociobiology. 17: 111-134

Robert Trivers. 1971. The evolution of reciprocal altruism. Quarterly Review of Biology 46: 35-57

מילות מפתח: אלטרואיזם הדדי, זולתנות גומלין, שיתןף פעולה, ערפדים, ערפד, ארוחת דם, וילקינסון, ווילקינסון, רוברט טריברס, ג'רלד, מידה כנגד מידה, תורת המשחקים.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.