תחיות המתים של דימיטרי

05/11/2006 ב- 12:39 | פורסם במאחורי סינרה של ההיסטוריה | סגור לתגובות על תחיות המתים של דימיטרי
תגים: ,

מתוך האנציקלופדיה: בשנת 1584 הלך לעולמו איוואן הרביעי "האיום" (Ivan IV) ורוסיה נשמה לרווחה. את מקומו עמד לתפוס בנו, פיודור הראשון, אלא שבפועל שלט ברוסיה גיסו, העוצר בוריס גודונוב. זה ביקש להרחיק מחצר הצאר את דימיטרי איבנוביץ' (Dmitriy Ivanovich), בן זקוניו של איוואן מאשתו החמישית, מריה לבית נאגי. לנסיך מלאו אז שנתיים ימים, וודאי שלא יכול היה להפריע לתוכניותיו הקרובות של גודונוב, אולם בלית צאצאים אצל פיודור הראשון היה דימיטרי יורשו, והעוצר החליט להגלותו ביחד עם אמו ומשפחתה לעיר אוגליץ' (Uglich), שם מצא את מותו בגיל תשע בנסיבות מסתוריות ביותר.

בוריס גודונוב (Boris Godunov) לא יכול היה להימנע מלהקים ועדת חקירה ומינה בראשה את ואסילי שואיסקי, שקבע כי הנסיך היה קורבן לתאונה. בדו"ח נאמר כי דימיטרי שסבל ממחלת הנפילה, החזיק במקרה סכין בידו בעת שפקד אותו התקף אפילפטי ולמזלו הרע, מעד וחתך את עצמו בצוואר. כתוצאה מפציעה זו איבד דם רב ומת. בני משפחת נאגי טענו כי היורש נרצח, וגודונוב פטר את טענתם בכך שהוציא להורג אחדים מהם ואחרים שלח לגלות בסיביר. מריה עצמה נשלחה בכפייה למנזר מרוחק. ברם, במהרה נפוצה ברבים טענתם של תושבי אוגליץ', ולפיה גודונוב תכנן את רצח יורש העצר, על מנת לסלק מדרכו את המכשול האחרון לתפיסת כס השלטון, כפי שאכן אירע בשנת 1598 עם מותו של פיודור הראשון (Feodor I).

בד בבד, החלה להתפשט בעם גם שמועה שדימיטרי לא נרצח אלא נמלט, וזאת לאחר שהמתנקשים שנשלחו מטעם גודונוב כשלו במשימתם והרגו בשגגה ילד אחר במקומו. אולי משום כך לא התפלא איש כשנודע כי תריסר שנים לאחר שנעלם הופיע דימיטרי לפתע בפולין. דימיטרי זה מצא לו תומכים בין שליטי פולין, שראו בו כלי שרת במדיניותם כלפי מוסקבה, וכן בין הישועים רבי ההשפעה בפולין שקיוו להשליט באמצעותו את הקתוליות ברוסיה. פטרונו העיקרי בפולין היה הוויוודה של סאנדומייז' (Voivode of Sandomierz), שהסכים להשיא לו מאוחר יותר את בתו, מרינה מנישק. במוסקבה עצמה נתמך דימיטרי על ידי חוגים בויארים מיוחסים שהתנגדו לצאר, וכן על ידי ההמון שדבק עדיין בשושלת ריוריק (Rurik), שאליה לא השתייך גודונוב.

ביוני 1604 חצה דימיטרי את הגבול הפולני אל רוסיה בראש צבא המורכב ממתנדבים והרפתקנים, קוזאקים ופליטים פוליטיים ממוסקבה. פעולות האיבה התנהלו במשך כמה חודשים ללא הכרעה, אולם  לאחר מותו הפתאומי של גודונוב ב-13 באפריל 1605, עבר הצבא הרוסי לצידו של דימיטרי. פיודור השני (Feodor II), בנו ויורשו של גודונוב, הושם בכלא ב-1 ביוני ואחר נרצח ביחד עם אמו. דימיטרי עצמו נכנס למוסקבה ב-20 ביוני ונתקבל שם בתרועות רמות. מריה (Maria Nagaya), שהיתה עוד בחיים, הכירה בו כבבנה ודימיטרי הוכתר לצאר יום לאחר מכן. את כסניה, אחותו של פיודור השני, אנס דימיטרי ואחר כלא אותה במנזר. את מרינה מנישק (Marina Mniszech) ביקש לאשה בנובמבר 1605.

בתור צאר גילה דימיטרי הראשון (Dmitriy I) מידה רבה של כישרון ויעילות. הוא ניסה להנהיג תיקונים בשיטת המנהל ברוח המערב, ואף הקל על מצב האיכרים הצמיתים. הוא גם תכנן ברית של מדינות נוצריות באירופה המזרחית והמרכזית כנגד תורכיה, וגילה סובלנות דתית – דבר שהיה בו מין חידוש ברוסיה.

בתחילת מאי 1606 שמה פעמיה מרינה מנישק אל עבר מוסקבה, בכדי להשתתף בטקס כלולותיה הרשמי עם דימיטרי. היא הגיעה בלוויית פמליה גדולה של שרים ואנשי צבא פולנים, ואלה התנהגו בגסות ובבוז כלפי המארחים הרוסים. ב-8 במאי אושרו נישואיהם, אף כי לא ידוע אם אשת הצאר המירה את דתה מקתוליות לנצרות אורתודוכסית. בטקס החגיגי עטו על עצמם בני הזוג המלכותי לבוש פולני ולא רוסי – מעשה שהכעיס פטריוטים רבים.

הבויארים, הם האצילים בעלי הקרקעות הגדולים, שחששו מן הגידול בכוח שלטונו של הצאר, החלו להסית את העם נגדו והפריחו את הידיעה שאיננו אלא דימיטרי מדומה, שהוליך אותם שולל. בייחוד עוררו את ההמון כנגד מקורביו, הפולנים הקתוליים. את המהומות שפרצו ב-17 במאי ניצלו הפורעים כדי לרצוח את דימיטרי. הוא ניסה להימלט דרך החלון, אך רגלו נשברה בנפילתו מטה, ואחד הקושרים ירה בו במקום. גופתו נשרפה ואת אפרו שיגרו באמצעות תותח לעבר פולין. רבים מבני הפמליה נרצחו אף הם, ומרינה מנישק ואביה הושמו במעצר.

ואסילי הרביעי (Vasily Shuisky) תפס מיד את השלטון, וגמר אומר להזים את השמועה על כך שהנסיך דימיטרי איבנוביץ' הצליח להימלט בשעתו. הוא קבע כי בניגוד להכרעתו הקודמת, עתה ברור לו מן הנסיבות כי בנו של איוואן נרצח בהוראת גודונוב. בכדי שטענתו זו תאחז בדעת הציבור, אף הוכרז דימיטרי למעונה וקדוש הכנסייה, והובא אחר כבוד לקבורת הצארים במוסקבה. אז החלו גם לברר על אודות מוצאו של דימיטרי הראשון. לפי הגרסה הרשמית היה זה נזיר רוסי צעיר שהגיע לפולין בשנת 1601 ושם קיבל עליו את הקתוליות. סברה שנייה גרסה שלא היה רמאי מדעת, אלא שוכנע על ידי אחרים באמיתות טענתו, כדי שישתמשו בו בעתיד לצרכיהם. מכל מקום, הסתלקותו מן העולם של דימיטרי זה היתה זמנית בהחלט.

בשנת 1607 הופיע בסטארודוב (Starodub) על גבול פולין-רוסיה, בחור צעיר, דובר רוסית ופולנית,  אשר טען כי הוא דימיטרי הראשון שנמלט מן המתנקשים בו בעת המהומות. מסביבו התלקטו קוזאקים ואספסוף מדרום-מערב רוסיה, וכן כמה אצילים פולנים. מרינה מנישק, אלמנתו של דימיטרי הראשון, אף הכירה בו כבבעלה הראשון. באביב 1608 התקדם דימיטרי בכיוון למוסקבה, ובדרכו הכה חטיבת צבא שנשלחה נגדו. הוא הגיע עד לכפר טושינו (Tushino) שבקרבת מוסקבה, שם התבצר והטיל מצור בן שנה וחצי על הבירה. במשך תקופה זו שלט על כמה ערים ועל שטחים נרחבים בצפון המדינה. הוא אף מינה את פילארט רומנוב (Philaret Romanov) לפטריארך. לימים יהיה בנו לראשון הצארים בשושלת רומנוב.

במלחמה ברוסיה התערב גם ז'יגמונט השלישי (Sigismund III), מלך פולין. זה שאף להמליך את בנו על רוסיה ולכן פנה כנגד דימיטרי השני (Dmitriy II). כתוצאה ממהלך זה ערקו חייליו הפולנים של דימיטרי ומחנהו בטושינו החל להתפורר. הוא עצמו ניגף על ידי כוחות שבדיים שהוזעקו להגן על שלטון הצאר, ואת המתקפה על מוסקבה חידש מקאלוגה, בפעם הזו בעזרת קוזאקים מחבל הדון, טטארים ואספסוף מחבל הוולגה התחתית. תוך כדי הקרבות הללו נרצח בידי אחד מאנשיו ב-11 בדצמבר 1610.

עודם מתווכחים בדבר זהותו של אותו טוען לכתר, ואף העלו סברה כי היה יהודי משומד, וכבר קם לו דימיטרי לתחייה נוספת. ב-28 במרץ 1611 הופיע באיוואנגורוד (Ivangorod) שעל הגבול הרוסי-אסטוני, בחור שהודיע כי הוא הנסיך דימיטרי איבנוביץ'. כנופיות של שודדים קוזאקים שפעלו בסביבות מוסקבה תמכו בו, ואף הכריזו עליו כעל צאר ב-2 במרץ 1612. לאזרחי העיר פסקוב (Pskov) בה שהה דימיטרי השלישי (Dmitriy III) לא נותרה ברירה אלא לקבל את מרותו ולציית לו מחשש לחייהם. אחרי זמן מה נאלץ לברוח מפסקוב, ואז נתפס והוצא להורג במוסקבה. סבורים שדימיטרי מדומה זה היה כומר בשם סידורקה (Sidorka).

פה ושם, צצו והופיעו עוד דימיטרים כוזבים למיניהם, אולם אף אחד מהם לא זכה לתמיכת ההמונים. בשנת 1613 עלה לשלטון מיכאיל הראשון (Mikhail I) לבית רומנוב, ובכך תמה תקופת המהומה (Time of Troubles) בדברי ימיה של רוסיה, אשר החלה במותו של פיודור הראשון, האחרון לבית ריוריק. בנה של מרינה מנישק הוצא להורג בשנת 1614, כדי שחלילה לא ינסה בבגרותו לתפוס את השלטון, ואילו היא נפטרה זמן קצר לאחר מכן בכלאה.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.