השירה הארוטית של ביליטיס

19/10/2006 בשעה 16:32 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על השירה הארוטית של ביליטיס

בשנת 1894 הוכה עולם הספרות בתדהמה, כשנתבשר כי בתוככי קבר במצרים נתגלו שיריה של ביליטיס – עד הימים ההם משוררת עלומה לחלוטין. קברה נמצא על ידי הארכיאולוג הר היים (Herr Heim) בפאתי דרך עתיקה, לא הרחק מחורבות אמאתונטה. החורבות הללו משמשות כיום כאבני הרציף של נמל פורט סעיד. הקבר עצמו היה חצוב בתוך האדמה, ולפיכך ניצל מגונבי אוצרות. היים חדר לשם דרך באר צרה ממולאת עפר. בקרקעיתה מצא פתח סתום שאותו הבקיע. למערת הקבורה הנמוכה והמרוצפת באבני סיד, היו ארבעה קירות מצופים לוחות שחורים, עליהם נחקקו באותיות זעירות שיריה של ביליטיס (Bilitis).

מן הכתובת על קברה נתברר כי ביליטיס נולדה לא הרחק מהרי הטאורוס. היא היתה בתם של אשה פניקית ויווני שמת עליה בינקותה. רק משיריה נשתמרו ידיעות מעטות מקורותיה, ואפשר לשרטטן ביד גסה, מבלי שאי פעם נדע את האמת הגלויה על כל תולדותיה. קרוב לוודאי שנולדה בתחילת המאה ה-6 לפנה"ס, ונראה כי בדמי ימיה השתעשעה ביליטיס בחיבור שירים, בהם העלתה את זכר ילדותה הרחוקה. אין אנו יודעים על הפרק האחרון בחייה.

השירים פורסמו על ידי המשורר הצרפתי פייר לואי (Pierre Louÿs), שלידיו הגיעו תחילה. הם עוררו התפעלות רבה בחוגי המשוררים והקוראים בשל הארוטיקה הטהורה, חן הקדומים האופף עליהם ובשל שלמותם הפיוטית. ביליטיס העריצה מקטנותה את הנימפות הערצה נלהבת. להן היתה מקריבה את מנחותיה, אף היתה מסיחה להן, אך דומה שמעולם לא ראתה אותן, שכן היא מספרת ברחשי כבוד על ישיש, שראה אותן במקרה.

ביליטיס נטשה את פמפיליה, מחוז הולדתה, מפני טעמים בלתי ידועים ושוב לא חזרה לשם. אנו מוצאים אותה אחר כך במיטילנה אשר באי לסבוס, לשם באה בדרך הים. היתה אז בת שש עשרה, כפי הנרמז משיר שלה על מותו של פיטאקוס. ביליטיס, כמו נערות בנות טובים אחרות, הצטרפה לחבורתה של ספפו, ואפשר כי ממנה למדה את אמנות השירה. יש להצטער שביליטיס מעניקה רק פרטים מועטים על דמותה האפופה בערפל של ספפו. תחת זאת היא הורישה לנו בשלושים אלגיות את תולדות אהבתה לנערה צעירה בשם מנאסידיקה, שחייתה עימה. שמה של נערה זו כבר ידוע לנו משיר אחד של ספפו. מנאסידיקה מצטיירת כברייה מקסימה ותמימה, אשר נופלת פעם אחר פעם לפיתוייהן של בנות תאוותניות.

כעבור כמה שנים, קצה ביליטיס בייסורי הקנאה לאהובתה ועזבה את לסבוס. היא מגיעה לאי קפריסין, המזכיר לה מעט את נוף מולדתה, ושם משתעבדת להנאות המין עם בני המקום. אחרי כן הפסיקה לכתוב, ועל מרבית שנותיה עוטה כסות בלתי חדירה. המחברים הקדמונים לא ידעו דבר אודותיה, ואפילו פילודאמס שהכיר את שירתה, והוכח כי אף גנב ממנה פעמיים, אינו מזכיר את שמה.

ובכל זאת, כמה היסטוריונים נכבדים פנו אל פייר לואי, וטענו שהם הכירו מכבר את המשוררת היווניה, והצרפתי נטה להסכים עימם. השירים סחפו עימם את אישי התרבות, והקראת ביליטיס בציבור הפכה בשנה ההיא למחזה נפרץ בחוצות אירופה. גם דיונים מעמיקים על אהבת נשים ומקומה של הארוטיקה בשירה הקדומה, נערכו גם נערכו, עד שפייר לואי החליט לגלות שאין מדובר אלא בבדיה ספרותית, שהאמת רחוקה ממנה כימי קדם מהעת החדשה. רבים נתעו להאמין כי הוא מכזב, אבל המשורר הצרפתי התעקש והודיע, אף להיסטוריונים ההם, כי היתה זו קפריזה שלו ותו לא.

הגביע (עברית: אליהו מיטוס)

לוקס ראני כשבאתי וכותנת קצרה לעורי,
שכן שרב-היום היה מייגע. ביקש לעצב תבנית שדי, שהיה מגולה.

נטל חמר דק, לש אותו במים חיים.
כאשר לחץ אותו על עורי, אמרתי להתעלף, כה צונן היה הטיט.

לפי תבנית שדי יצר גביע עגול וטבורי.
ייבש אותו בחמה וצבע הכרמיל וכרכום, עם שסחט עליו פרחים מסביב.

אחרי כן הלכנו אל המעיין המוקדש לנימפות,
והשלכנו את הגביע לזרם, יחד עם גבעולי הקרנפולים.

Advertisements

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.