הבגידה בבן הזוג אצל סנונית הרפתות

25/09/2006 בשעה 15:32 | פורסם בניסויים בחקר התנהגות בעלי חיים | סגור לתגובות על הבגידה בבן הזוג אצל סנונית הרפתות

כשאומרים כי אין סנונית אחת מבשרת את בוא הסתיו מתכוונים אל סנונית הרפתות (Hirundo rustica). זוהי ציפור שיר קטנה ועדינה, הנפוצה מאד באזורנו ומקננת על פי רוב במבנים שונים. כנפיה ארוכות וזנבה ממוזלג, קרי, האברות החיצוניות ארוכות מאלה שבאמצע. לזכרים הבוגרים יש קצות זנב ארוכים, ואילו אצל הנקבות והצעירים שסע הזנב קצר יותר. אנדרס מולר (Anders Møller) החליט לבדוק מהי משמעות ההבדל וכיצד הוא משפיע על בחירת הנקבה את הזכר לרבייה.

לשם כך קיצץ מולר את קצותיהן של אברות הזנב אצל זכרים אחדים, ואת החתיכות המקוצצות הדביק לזנבותיהם של זכרים אחרים, שהפכו לארוכים יותר. תצפיותיו העלו כי הזכרים הראשונים שמצאו להם בנות זוג היו הזכרים שזנבם הוארך באופן מלאכותי; אחריהם ניצבו הזכרים שזנבם הארוך והטבעי נותר על כנו, ואחרונים השתרכו הזכרים שזנבם קוצץ. על פי ממצאים אלה יכול היה מולר להסיק כי זנב ארוך מאד הוא בבחינת יתרון עבור זכר הסנונית, כך שבאפשרותו להתחיל את מחזור הדגירה מוקדם יותר מאשר יתר הזכרים.

ואולם, מולר לא הסתפק במסקנה זו. הוא שב שנה מאוחר יותר כדי לצפות בזוגות המקננים, וזו הפעם ללא הפרעה מצידו. הנה נתברר לו כי אף אחד מן הזכרים שזנבם הוארך על ידו לא חזר אל מקום הקינון, בעוד מרבית הזכרים האחרים שבו לקנן באותה סביבה. מה אם כך אירע? מולר מצא כי אותם זכרים שהודבקו להם זנבות ארוכים אמנם הזדווגו ראשונים, אולם שילמו מחיר כבד בעבור הצלחתם. כציפורים המסוגלות להשיג את מזונן רק במעופן, התקשו הזכרים הללו לצוד חרקים, וכך מצבם הגופני הלך והידרדר, וכשהיה זה כה ירוד, אף החלפת הנוצות לאחר עונת הדגירה לא היתה סדירה, וקיצם כבר לא היה רחוק כל כך.

הנריק סמית (Henrik Smith), רוברט מונטגומרי (Robert Montgomerie) ועמיתיהם, חזרו על הניסוי של מולר, ותוצאותיהם היו דומות – הזכרים בעלי הזנבות המוארכים הקדימו לדגור, ואף הצליחו להעמיד צאצאים נוספים בקינון שני באותה עונה. אלא שאז החליטו החוקרים לבדוק את הצלחת הרבייה מבלי להסתפק רק בספירת ביצים וגוזלים. הם ביקשו לבחון דבר מה נוסף, שבדיעבד שינה לחלוטין את מסקנתו הראשונית של מולר.

בניסוי הבא הם בדקו חמש מושבות קינון במקביל. בשתי מושבות הם ערכו בדיקת אבהות לגוזלים באמצעות "טביעת אצבעות" של דנ"א (DNA fingerprinting). בדיקה זו העלתה כי אצל חמישה זכרים שזנבם הוארך באופן מלאכותי, רק 59 אחוז מן הצאצאים היו שלהם. זאת לעומת 96 אחוז אצל זכרים שזנבם קוצץ. מסתבר אם כך, שהנקבות אמנם בחרו בבעלי הזנבות המוארכים, אך נבצר מהם לשמור היטב על נחלתם מפני זכרים אחרים שהתרועעו עם הנקבות.

ניסויו של מולר אישש שוב את ערכן של נוצות הקישוט אצל הזכר למשיכת הנקבות, לאחר שהראה זאת גם מלטה אנדרסון (Malte Andersson) בחקרו את השזרן ארוך הזנב (Euplectes progne). אולם, בניגוד לאנדרסון שלא בדק את הצלחת הרבייה באמצעות בדיקת אבהות, עשו כן סמית ועמיתיו ומצאו שמספר הצאצאים הרב בנחלתם של הזכרים המושכים אינו מעיד כלל על הצלחתם הרבייתית; לא מעט מן הצאצאים היו פרי זיווג של הנקבות עם זכרים זרים ולא עם בני זוגן, אלו שזנבם הוארך. כפי הנראה, הזנבות המודבקים הכבידו על הזכרים, שלא היו מוכשרים לשאתם מלכתחילה, ולכן הם לא היו מסוגלים לשמור על בנות זוגם מפני זכרים אחרים.

יש מי שיטען כי זהו המחיר שעלול לשלם מי שנושא נוצות ארוכות מכפי יכולתו, וכך אכן קרה לזכרים הצעירים. לעומתם, הפרטים המבוגרים הם חזקים יותר ובעלי שרירים מפותחים; הם מסוגלים להשתמש ביעילות בזנב שהוארך, ולכן התוספת המלאכותית מקנה יתרון לבעליהם, ולא מהווה כלל הכבדה. גם מאתיו אוונס (Matthew Evans) ועמיתו, אדריאן תומאס (Adrian Thomas), מצאו שהארכת הזנב אצל זכרים צעירים של צופית המלכיט (Nectarinia johnstoni) הכבידה על כושר התנועה והתמרון שלהם. ברם, אמנם הפרטים המבוגרים מאלה שזנבם הוארך, הצליחו להשיג נקבות במהרה תודות לתוספת הנוצות, ואף יכלו לשמור היטב על בנות זוגן מפני זכרים אחרים, אלא שהנוצות הארוכות בולטות יותר בסביבה מאשר נוצות קצרות, והתבלטות זו נראית גם לעיני הטורפים.

ראו גם:

תופעת הניאוף בקרב עופות
על פי מה בוחרת ציפור האלמנה את הזכר?
טווסים, דימורפיזם ועקרון ההקרבה
זוג טווסים רוצים להקים משפחה ועולם המדע כמרקחה

לקריאה נוספת:

Anders Møller. 1990. Male tail length and female mate choice in the monogamous swallow Hirundo rustica. Animal Behavior. 39: 458-465

Henrik Smith & Robert Montgomerie. 1991. Sexual selection and the tail ornaments of North American barn swallows. Behavioral Ecology and Sociobiology. 28: 195-201

Henrik Smith, Robert Montgomerie, Tarmo Poldman, Bradley White & Peter Boag. 1991. DNA fingerprinting reveals relation between tail ornaments and cuckoldry in barn swallows, Hirundo rustica. Behavioral Ecology. 2: 90-98

Matthew Evans & Adrian Thomas. 1992. The aerodynamic and mechanical effects of elongated tails in the scarlet-tufted malachite sunbird-measuring the cost of a handicap. Animal Behavior. 43: 337-347

מילות מפתח: סנונית הרפתות, סנונית רפתות, ניאוף, בגידה, רבייה, דו פרצופיות זוויגית, דו צורתיות זוויגית, דו פרצופיות מינית, דו צורתיות מינית, ניסוי מדעי, התנהגות בעלי חיים, בדיקת אבהות, דימורפיזם, דנ"א, קינון, קן ציפורים, זנב, זוגיות

Advertisements

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.